עתירה למתן צו המורה למשיבה 1 לאפשר רישום ילדי גן לשנת הלימודים תשע"ו לגן המנוהל על ידי המשיבה הפורמאלית במתחם הגנים שברחוב הורקניה 21 ירושלים (להלן: "המתחם").

אין זו העתירה ראשונה שהעותר הגיש באותו נושא. הוא הגיש עתירה זהה לפני מספר ימים (עת"מ 36886-01-15, להלן: "העתירה הראשונה"), שסולקה על הסף. בפסק הדין נאמר כי הסעד המבוקש בעתירה, אינו סעד שניתן ליישמו. עוד נאמר כי נכון לעת ההיא, המשיבה הפורמאלית אינה יכולה לנהל את הגן המבוקש במתחם. מאז סילוק העתירה הראשונה על הסף לא התחדש דבר, למעט העובדה שהעותר צירף לעתירתו הנוכחית פסק דין שניתן ביום 28.12.14 בבית משפט השלום בירושלים (תא"ק 26034-08-12) אשר הורה על סילוק ידם של כל המוסדות שבניהול הנהלת המשיבה הפורמאלית מהמתחם.

נימוקי סילוק העתירה על הסף היו נכונים אז, הם נכונים היום על דרך קל וחומר לאחר עיון בפסק דינו של בית משפט השלום, והם נכונים בדרך בן בנו של קל וחומר לאחר עיון בפסק דינו של בית משפט זה מיום 7.1.14 (עת"מ 18015-10-13) אשר צורף לעתירה ואשר קבע – בהסכמת המשיבה הפורמאלית - שהיא תפנה את כל המתחם, כולל הן את מה שמכונה מתחם "הורקניה" והן את מה שמכונה מתחם "ברניקי" בתוך המתחם בתום שנת הלימודים תשע"ד. אציין במסגרת זו, כי על פניו האמור במכתב ב"כ המשיבה הפורמאלית מיום 11.12.14 לפיו לא הייתה הסכמה מטעמה לפנות את כל המתחם כאמור, אינו עולה בקנה אחד עם המוסכם במפורש בפסק הדין.

יתר על כן, הממצאים העולים מפסק דינו של בית משפט השלום חמורים ביותר ומלמדים כי עד שנת הלימודים תשע"ה המוסדות פעלו במתחם ללא רישיונות בניגוד לחוק הפיקוח ובניגוד לצו סגירה שניתן על ידי משרד החינוך.

פשיטא אפוא, כי עתירה המכוונת להורות על רישום ילדים לגן שאינו קיים במתחם, אשר אסור לו שיתקיים בגן, ואשר פונה ממנו על פי פסק דין, איננו אפשרי ואיננו מתקבל על הדעת.

אני שב אפוא, ומורה על סילוק העתירה על הסף.

בעתירה הקודמת הוריתי על החזר האגרה לעותר, חרף העובדה שהיא לא נמחקה "בידי מגישו" לפי תקנה 6(ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007. זאת מפני שהעותר לא היה מיוצג וייחסתי לו, לפנים משורת הדין, טעות בהגשת העתירה. ברם, הפעם לא ניתן לבוא לקראתו מאותו טעם.

ניתן היום, ז' שבט תשע"ה, 27 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.