06 יוני 2018

האם התובע, שמשרת בתפקיד רב של בית הסוהר גלבוע, זכאי להשלמת מענק כספי שניתן ליתר המשרתים בשירות בתי הסוהר בעלי דרגת כלאי? זוהי השאלה שבה עלינו להכריע בתיק זה.

נקדים אחרית לראשית ונציין, כי לאחר שבחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות, ולהלן טעמינו.

הרקע העובדתי ותמצית טענות הצדדים

1. התובע, מר ראובן שמלה (להלן – "התובע") התגייס לשירות בתי הסוהר (להלן – "השב"ס" או "השירות") ביום 31.12.2007 בתפקיד של רב בית הסוהר שיקמה, וזאת לאחר שסיים קורס רבנים צבאיים בצה"ל בדרגת סגן.
2. ממועד גיוסו ועד ליום 22.02.2010 התקדם התובע בסולם הדרגות ובמקביל התקדם במסגרת הכשרתו הרבנית, עד אשר הגיע לדרגת רב כלאי 0 (רטרואקטיבית מיום 15.06.11), וזאת לנוכח זכאותו לקבלת השכלה מקבילה לתואר שלישי ומכוח טבלת דרגות השכר הניתנות לבעלי תארים מתקדמים בהתאם לנוהל מש"א 02-4003, שעניינו קידום אקדמאים בדרגות ותק.
3. להשלמת התמונה והבהרתה יצוין, כי בהתאם לנהוג בשב"ס, ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים, דרגות הקצונה בשירות נחלקות לדרגות תקן לצורך שכר ולדרגות כתף, קרי הדרגה שהמשרת בשירות נושא בפועל.

יצוין, כי אין בהכרח התאמה בין דרגת השכר בפועל לבין דרגת הכתף של הסוהר ולפיכך, ייתכן מצב בו יהיו סוהרים בעלי דרגת כתף מסוימת, אשר נהנים מדרגת שכר גבוהה יותר מהמקובל ביחס לדרגת הכתף שהם נושאים. כפי שיפורט בהמשך, זהו המקרה שלפנינו.

1. הורתה של המחלוקת בין הצדדים בסיכום בינמשרדי שנחתם ביום 30.08.201 בין משרד האוצר לבין המשרד לביטחון פנים, אשר קבע כי יינתן מענק כספי חד פעמי למי שעומד בתנאים הקבועים בסעיף 1 לסיכום, ובין היתר דרגתו היא כלאי והוא בעל ותק שירות במינוי כלאי של 4 עד 10 שנים (להלן – "מענק הכלאים") (נספח 1 לתצהירו של מר אבי חזן מטעם המדינה).
2. הרציונל שעמד בבסיס ההחלטה להעניק לבעלי דרגת כלאי את המענק הנ"ל, נבע מהעובדה שקיים בשב"ס מספר קטן של תקני רב כלאי מחד גיסא ומהקושי לאייש תקני כלאי מאידך גיסא. המענק נועד אפוא לתמרץ כלכלית סוהרים בדרגת שכר כלאי להמשיך ולשרת בשב"ס, חרף האופק הקידומי המוגבל (סעיף 13 לתצהירו של מר חזן).

המענק עצמו ניתן אפוא בהתאם לדרגת השכר ולא לדרגת הכתף והתובע עצמו קיבל את המענק לאחר 4 שנים בדרגת שכר של כלאי, אך רק לאחר שנתיים בהן היה בדרגת כתף של כלאי.

1. באשר לגובה המענק, מדובר על סכום של 22,000 ₪, אשר בהתאם לסיכום, ניתן ב-2 פעימות, ובכפוף להתחייבות הסוהר לשירות של 24 חודשים.
2. אין חולק, כי בחודש ינואר 2012 התובע עמד בתנאי הסף שנקבעו בהסכם הבינמשרדי לקבלת מענק התמדה וקיבל בפועל את הפעימה הראשונה של מענק הכלאים. עוד אין חולק, כי לאחר קבלת המחצית הראשונה של המענק, ובטרם הגיע מועד הפעימה השנייה של התשלום, הוענקה לתובע דרגת רב כלאי, וזאת לנוכח השכלתו התורנית, שהוקבלה לתואר אקדמי שלישי (דוקטורט). דרגה זו הוענקה לו רטרואקטיבית מיום 15.06.11 ולמעשה, עם הענקתה, התקצרה מניה וביה בכ-6 חודשים התקופה בת 4 השנים שהיתה, כזכור, אחד מתנאי הסף לקבלת מענק הכלאים, ושעד לקבלת הדרגה החדשה, התובע עמד בה.
3. המדינה טענה בהקשר זה, כי עם הקידום לדרגת רב כלאי באופן רטרואקטיבי והתקצרות התקופה בה היה התובע בדרגת כלאי מ- 4 שנים ל- 3.5 שנים, עליו להשיב את מחצית הפעימה הראשונה שקיבל. כך או כך, עם עלייתו לדרגת רב כלאי בזכות הקבלת השכלתו התורנית לתואר שלישי, הרי שהתובע אינו יכול להיכלל עוד בקבוצת הכלאים שיש צורך להמריצם כלכלית שיישארו בשירות חרף אי קידומם בדרגת כתף ועל כן, למצער, התובע אינו זכאי לתשלום הפעימה השנייה.
4. המדינה הדגישה כי ההחלטה שלא לשלם לתובע את המחצית השנייה של התמריץ היא בהתאם להנחיית משרד האוצר בעניין, שכן כעת, ממילא התובע נהנה משכר גבוה דיו בזכות השכלתו.
5. עוד נטען, כי השכר אותו משתכר התובע כיום בדרגת רב כלאי, גבוה מהשכר אותו היה משתכר ככלאי שמקבל את תוספת ההתמדה האמורה, והיא הנותנת כי הואיל והוא שיפר את מצבו מבחינת השכר, הרי שנשמט הרציונל מתחת לתשלום הפעימה השנייה לאותם כלאים שנבצר לקדמם בסולם הדרגות, ובמקביל להעלות את שכרם.
6. בנוסף לכך, טענה המדינה, כי מתן הטבת השכר לתובע כעת, תיצור מצב בו הוא משתכר יותר מיתר עמיתיו בדרגת רב כלאי שקודמו בדרגות הביניים בשכר בדרך הרגילה, וכי לא לכך התכוונו משרדי האוצר וביטחון הפנים שעה שהחליטו על מתן המענק הכספי לבעלי דרגת כלאי.
7. המדינה הדגישה, כי מענק ההתמדה לכלאים נולד מתוך צורך לתת פתרון שכרי לבעיית שכר ואילו היה מדובר בעניין הקשור בקידום בדרגות הכתף, היה נמצא פתרון להגדלת מספר התקנים.

כך או כך, משההכרה בדרגת רב כלאי נעשתה באופן רטרואקטיבי, הרי ששוב התובע אינו עומד בתנאי הסף המינימלי של 4 עד 10 שנים, שכן כעת תקופת היותו בדרגת כתף של כלאי הצטמצמה ל- 3.5 שנים בלבד, וגם מן הטעם הזה, גם אם יוחלט שאין לדרוש ממנו השבה של המחצית הראשונה ששולמה לו, הרי שאין כל צידוק לשלם לו כעת את המחצית השנייה (סעיפים 26-28 לסיכומי המדינה).

דיון והכרעה

1. כאמור הרציונל למתן מענק הכלאים נבע מלכתחילה מהרצון לעודד סוהרים הנמצאים בדרגת שכר של כלאי להתמיד ולהישאר בשירות לאור הבעיה באופק ההתקדמות בסולם הדרגות שהובילה לבעיית איוש בדרגת שכר זו.

מכאן, שמשעה שאין חולק, כי התובע משתכר שכר גבוה יותר בדרגת השכר החדשה שלו כרב כלאי (בזכות ההכרה בהשכלתו התורנית), שוב אין הוא יכול להימנות על אותה קבוצת כלאים שבשל העובדה שאינם מקודמים בדרגות הכתף, שכרם נותר נמוך, ועל כן יש צורך להמריצם להישאר בשירות ע"י הענקת הטבה כספית.

1. רצונו של התובע ליהנות משני העולמות ברור, אך אינו יכול לעמוד מבחינה משפטית, שכן הלכה למעשה, הוא מבקש לקבל הטבת שכר שהוחלט שתינתן למשרתים בדרגת שכר של כלאי, שעה שאין חולק כי מיום 15.06.11 הוא נהנה משכר גבוה יותר של רב כלאי, כשברקע הדברים יש לזכור כי ממועד ההכרה בדרגת השכר החדשה שלו, שוב הוא אינו עומד בתנאי הסף של 4 שנים לפחות בדרגת כלאי.
2. אין בידינו לקבל את טענת המדינה כי היא זכאית כיום להשבת המחצית הראשונה ששולמה לתובע. לא נעלמה מעינינו העובדה שעד היום המדינה לא דרשה השבה בפועל של סכום הכסף הנ"ל, ואנו סבורים, כי טוב שכך, ובמה דברים אמורים?

במועד הקובע לקבלת הפעימה הראשונה, היה התובע זכאי כדין לקבלה, במובן זה, שעמד בכל תנאי הסף שהסיכום הבינמשרדי דרש. בעניין זה, מקובלות עלינו כל טענות התובע בחלק הראשון לסיכומיו.

יחד עם זאת, משעה שבין הפעימה הראשונה לשנייה השתנו הנסיבות באופן שהתובע קודם לדרגת שכר של רב כלא בזכות השכלתו, הוא אינו נכלל ואינו יכול להיכלל עוד בקבוצת השווים הקודמת (דרגת שכר כלאי). זכותו של התובע להימנות על מקבלי ההטבה אינה זכות טבעית, שכן אינה מוקנית לכל קצין בשירות באשר הוא.

הזכות להימנות על הזכאים לקבלה, מותנית בעמידה בתנאי סף מסוימים שנקבעו ומרגע שהשתנו הנסיבות והתובע ממילא הועבר לקבוצת ייחוס גבוהה יותר מבחינת שכרו, אין לקבל את הטענה כי הוא קנה זכות מוחלטת וגמורה לקבלת הפעימה השנייה למרות ששוב אינו עומד בתנאי הסף.

אין בידינו לקבל את האבחנה שעושה התובע בסיכומיו ביחס לרציונל שעומד מאחורי קבלת דרגת רב כלאי כפועל יוצא של ההכרה בהשכלתו התורנית הגבוהה, ונבהיר.

אין בידינו לקבל את הטענה כי יש לאבחן את התובע מיתר קבוצת השווים לו בזכות או בגלל ההכרה בהשכלתו הפורמלית כמצדיקה את קבלת המחצית השנייה של ההטבה.

ההסבר המפורט והמעמיק שניתן ע"י התובע בסיכומיו (סעיף 8 ואילך) תחת הכותרת דרגת שכר אישית, אינו יכול לגבור בדיעבד על תכליתו המקורית של הסיכום הבינמשרדי ועל הרציונל שעמד לנגד מקבלי ההחלטות, ואחת היא מה הסיבה שבזכותה עבר התובע מקבוצת השכר של הכלאים לקבוצת שכר של רב כלאי.

לשון אחר, במבחן התוצאה, התובע כבר לא משתייך (וגם אינו יכול להשתייך בשל היעדר ותק מינימלי מתאים של 4 שנים) לקבוצת השכר שלגביה התעורר הצורך לתת תמריצים ואין בידינו לקבל את הטענה, כי יש להתעלם מכך בשל העובדה שמדובר בהעלאת שכר שמקורה בהכרה בתואר האקדמי שלו.

1. לא נעלמה מעינינו טענת התובע בדבר אי מתן זכות שימוע, ואולם, במסגרת סיכומיו זנח את הטענה ועל כן, לא מצאנו צורך לדון בה.
2. לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את התביעה.
3. בשים לב לעובדה שיחסי העבודה בין התובע לבין המדינה נמשכים, ובשל העובדה שהתובע העלה בתביעתו סוגיה משפטית שמן הראוי היה לברר אותה, איננו עושים צו להוצאות, חרף דחיית התביעה.

ניתן היום, כ"ג סיוון תשע"ח, (06 יוני 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.