1. לפניי תובענה על דרך המרצת פתיחה, בגדרה עותר המבקש כי בית המשפט ייתן תוקף של פסק דין להסכם שנחתם בין הצדדים, שעניינו הסדר חובו של המשיב כלפי המבקש.

2. עפ"י הנטען מכר המבקש רכבו של המשיב שהיה משועבד, ולאחר מכירת הרכב בניכוי הוצאות הכינוס ושכ"ט הכונס עדיין נותר חוב של המשיב כלפי המבקש. על כן הצדדים הגיעו להסדר לפריסת החוב שאחד מתנאיו הוא- שההסכם יוגש לאישור בית המשפט. בהתאם למוסכם, עתר המבקש בבקשה על דרך המרצת- פתיחה, לאישור הסדר החוב. עוד נטען כי מטרת נקיטת הליך זה הינה חסכון בהליכים הכוללים הגשת תביעה ואישור הסדר פשרה. בנוסף, נטען כי על פי תקנה 249(8) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") ניתן להגיש תובענה על דרך המרצת פתיחה לגבי אישור מכירה, פשרה או עסקה אחרת, וכי בכל מקרה אין מדובר ברשימה סגורה, ואין תנאי המחייב סכסוך קודם על מנת לבוא בשעריה של תקנה זו, ועל כן ניתן לנקוט בהליך שלפניי לשם אישור הסכם הפשרה.

3. לדיון בבקשה שהתקיים ביום 16.4.15 לא התייצב המשיב, ואילו המבקש חזר על עמדתו.

דיון והכרעה

4. לאחר עיון בבקשה ובנימוקיה, מצאתי לדחותה, אפילו אניח כי המשיב מסכים לקבלתה.

5. אכן, לשונן של תקנות 248 ו-249(8) לתקנות אינה שוללת במפורש את האפשרות מן המבקש להגיש התובענה שלפניי, שכן יכול להגיש המרצת פתיחה "אדם המעוניין בסעד... על פי... מסמך". יחד עם זאת, יש רגליים לסברה שרשימת העניינים המפורטים בתקנה 249 לתקנות נוגעים כולם לענייני ירושה ועזבון (ראו: א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה 11, 2013) עמ' 771; ה"פ (ת"א) 33680-11-09 קרדן נדל"ן יזום ופיתוח בע"מ נ' אלוני שמחה ואח' (פורסם בנבו, 2.12.2009) להלן: עניין קרדן).

6. אולם לטעמי, אף אם לשון התקנות סובלת את הפירוש לפיו יש ביכולתו של המבקש להגיש תובענה זו על דרך המרצת פתיחה, נראה לי כי ראוי שלא לאפשר הגשת הסכמים מעין אלו שלפניי לאישור בית המשפט על מנת שיינתן להם תקוף של פסק דין.

7. יפים הדברים שנאמרו בעניין קרדן בהקשר זה:

"אם אין סכסוך, אין צורך במשפט. אם אין משפט, אין צורך בבית המשפט".

כמותו, סבור אף אני, כי משלא נתגלעה כל מחלוקת בין הצדדים, אין כל מקום "להקדים תרופה למכה" ולהגיש הסכם לבית המשפט, מתוך חשש עתידי להפרתו, ומתוך רצון לייתר את הצורך לפנות לבית המשפט לאחר פרוץ הסכסוך, ככל שיפרוץ. איני רואה מה תפקידו של בית המשפט כאשר מוגש לאישורו הסכם – אשר אין הצדדים חלוקים לגביו וכאשר טרם באה הפרה לעולם. בית משפט אינו "חותמת גומי", ופסק דינו לא נועד לקדם את נוחות מי מהצדדים. תפקידו של בית המשפט הוא להכריע בסכסוכים. בתי המשפט מוצפים סכסוכים ואין להוסיף עליהם "סכסוכים מדומים" - שטרם נולדו, רק משום שהדבר אמור לחסוך מן המבקש להגיש תביעה בגין הפרת ההסכם, למקרה והמשיב יפר את ההסכם.

8. לטעמי, אישור פרקטיקה זו וקבלת עמדת המבקש כי תקנה 249 מאפשרת הגשת הסכם זה לאישור בית המשפט על מנת שיינתן לו תוקף של פסק דין, תוביל להצפת בתי המשפט בבקשות לאישור הסכמים מסחריים או הסכמים להסדרת סכסוכים למיניהם, כאשר בית המשפט אינו ממלא כל תפקיד שיפוטי באשרו הסכמים אלו, מלבד מתן תוקף של פסק דין להסדרים אליהם הגיעו הצדדים מחוץ לכותלי בית המשפט. הדרך תהיה קצרה עד אשר יאשר בית המשפט הסדרים מסחריים או הסכמים בנוגע למקרקעין, ובכך יהפוך בית המשפט למעין "חומת גומי" וייתן תוקף של פסקי דין להסדרים אותם כרתו הצדדים מקום שאין סכסוך בפני בית המשפט. נראה, אפוא, כי גם שיקולי מדיניות מונעים אישור הסדרים אלה.

9. בנוסף, וזהו נימוק נוסף לדחיית הבקשה, הבחירה בחלופה של הגשת ההסכם לאישור על דרך המרצת פתיחה, מאפשרת תשלום אגרה בסכום נמוך יותר מאשר לו היה מוגשת התביעה כתביעה כספית, ועל פי רוב, סכום האגרה במקרה כזה נמוך בהרבה מזה שהיה צורך לשלם אילו היה מדובר בהליך שניתן להעריך את שוויו בכסף, שכן אם יופר ההסכם (ובכך יבוא סכסוך לעולם) על הבנק יהיה להגיש תביעה כספית בגין החוב הקיים ולשלם אגרה הנגזרת מן התביעה הכספית. גם שיקול זה מביאני לראות את הבחירה בדרך זו כניסיון פסול לחסוך באגרה, ומטה את הכף לכיוון דחיית התובענה. כבר נפסק בהקשר דומה, כי הרצון להימנע מתשלום מלוא אגרת בית המשפט בגין הגשת תובענה לסעד כספי איננו מהווה אינטרס לגיטימי להגשת תובענה לסעד הצהרתי מבלי לתבוע סעדים אופרטיביים ברי תביעה (ראו: בר"ע 417/92 היועץ המשפטי לממשלה נ' ליבוביץ' פ"ד מו(3) 414, 417). הדברים מקבים משנה תוקף מקום שהסעד המבוקש מובא לבית המשפט בטרם נולד סכסוך כלשהו.

10. סוף דבר, ראיתי לדחות את התובענה ללא צו להוצאות.

ניתן היום, ג' אייר תשע"ה, 22 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.