1. ביום 23/5/13 בשעה 15:00 או בסמוך לכך ארעה תאונת דרכים בחניון שליד בית חולים לגליל המערבי, בין רכב התובע מסוג פולקסווגן מ.ר. 83-132-18 (להלן: "רכב התובע") שהיה נהוג בעת אירוע התאונה ע"י התובע, לבין רכב אחר מדגם סקודה מ.ר. 96-570-25 המשמש כמונית (להלן: "המונית") שהיה נהוג בעת אירוע התאונה ע"י הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע").

2. כתוצאה מתאונת הדרכים הנ"ל נגרמו נזקים לשני כלי הרכב הנ"ל.

3. התובע הגיש תביעה כספית ע"ס 17,181 ₪ כנגד הנתבע וחברת הביטוח הראל בע"מ, אשר בטחה את השימוש במונית בעת אירוע התאונה.

בנוסף, הנתבעים הגישו תביעה שכנגד כנגד התובע ע"ס 24,156 ₪ בגין הנזקים שנגרמו למונית ולנתבע.

4. בסעיף 5 של כתב התביעה, התובע תיאר את התרחשות התאונה כדלקמן:

"בתאריך 23/5/13 או בסמוך לכך, בהיות רכב התובע נהוג על ידו, לפתע מונית נכנסה לכביש בניגוד לסימון החץ ובניגוד לתנועה ופגעה ברכב התובע בצד השמאלי וגרמה לנזקים כבדים ורציניים לרכב התובע".

5. לעומת זאת, התובעים שכנגד תיארו את אופן אירוע התאונה בסעיף 3 של כתב התביעה שכנגד כך:

"ביום 23/5/13 בשעה 15:00 או בסמוך לכך, ארעה תאונת דרכים בחניון בית החולים נהריה, וזאת כאשר הרכב הניזוק יצא משער החניה של חניון בית החולים נהריה והרכב הפוגע, שלא נתן זכות קדימה, נכנס ברכב הניזוק מצד ימין, דבר אשר גרם לנזקים ברכב הניזוק כמפורט בחוות הדעת".

6. שני הנהגים של שני הרכבים העידו ונחקרו בחקירה נגדית, ובאי כחם סיכמו את טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה:

7. להלן העובדות הרלוונטיות כפי שעלו לאחר שמיעת העדים והצגת המסמכים הרלוונטיים:

א. בחזית החניון קיימים 3 שערים הצפוני שבהם מהווה שער כניסה לחניון ושני השערים האחרים משמשים ליציאת רכבים מהחניון.

ב. מיד לאחר הכניסה לחניון מסומן חץ בצבע לבן על הכביש המפנה את הרכבים הנכנסים ימינה.

ג. לאחר הכניסה ופניה ימינה, נמצאת תחנת מוניות אשר ממנה יצאה המונית.

ד. רכבים שמעוניינים לצאת מהחניון עליהם לפנות ימינה לאחר שער הכניסה ולנסוע בתוך החניון עד סופו ולעשות פרסה ולחזור במחצית הדרומית של החניון, כאשר בסוף החלק הנ"ל של החניון נמצא קו עצירה לבן רציף ומולו נמצאים שני שערי היציאה אחד ליד השני.

ה. רכב התובע אשר חנה במחצית הדרומית של החניון יצא מחנייתו כשהוא נהוג ע"י התובע לכיוון שערי היציאה ואף עבר את קו העצירה בכמה מטרים לכיוון שער היציאה השמאלי.

ו. נהג המונית , משום מה , נמנע מלנסוע בחניון עד סופו ולעשות פרסה ולחזור במחצית הדרומית של החניון לכיוון שערי היציאה וקיצר את הדרך באופן שיצא מתחנת המוניות ופנה שמאלה לכיוון שערי היציאה בניגוד להוראות החץ המסומן על הכביש המפנה את הרכבים הנכנסים לחניון לפנות ימינה.

ז. מהתמונות שהוצגו באמצעות הנייד של הנתבע רואים את התובע עם עין שמאל חבושה.

ח. התובע העיד כי באותו יום הוא היה בבית חולים בביקור וכי התחבושת המופיעה בתמונה סופקה לו ע"י משמר בית החולים לאחר אירוע התאונה.

במהלך עדות התובע, בהתחלה הוא ניסה לומר שהוא אינו מזהה את האיש המופיע בתמונה ולאחר מכן חזר בו והודה שזה הוא.

ט. במהלך חקירתו הנגדית הוגש סיכום ביקור המחלקה לרפואה דחוף שניתן לו לאחר אירוע התאונה ולאחר בדיקתו בעקבות התאונה (מוצג ת/7), כאשר בסיכום הנ"ל צויין כך:

"לדבריו, היום בזמן יציאה מביה"ח (היה בטיפול אצל רופא עיניים) היה מעורב בתאונת דרכים כנהג..."

התובע ניסה לטעון שהוא נפגע בעינו כתוצאה מהתאונה וכי חפץ מסוים נכנס לתוך עינו, אולם, ביהמ"ש סבור שהתובע שיקר בעדותו וכי הנכון הוא כפי שנרשם בסיכום הרפואי שהוא היה בטיפול אצל רופא עיניים לפני אירוע התאונה וכי נהג ברכבו בעת אירוע התאונה עם עין שמאל חבושה.

י. הנתבע הודה שהוא נסע כפי שנסע וטען שאין כל איסור שהוא יצא מתחנת המוניות ויפנה שמאלה לכיוון שערי היציאה וכך עושים כל נהגי המוניות, וכי אין תמרור שאוסר עליו לעשות כן, פרשנות שביהמ"ש דוחה אותה באופן מוחלט.

8. ביהמ"ש סבור שהתאונה אירעה כתוצאה משני גורמים מכריעים, האחד, שהתובע נהג ברכבו עם עין שמאל חבושה, והשני, שהנתבע נהג במונית בניגוד לכיוון הנסיעה המותר והפתיע את התובע מצד שמאל, כאשר שדה הראיה של התובע לצד זה הינו מוגבל עקב סגירת וחבישת עינו השמאלית.

9. התובע העיד שהוא עצר בקו העצירה ונתן זכות קדימה ואילו הנתבע טען שהתובע לא עצר בקו העצירה והמשיך בנסיעתו עד אשר פגע במונית.

ביהמ"ש סבור שאין צורך להכריע במחלוקת זו מאחר וגם אם יוכח שהתובע עצר בקו העצירה, הרי הוא לא ראה ולא יכול היה לראות ואף לא צפה שהמונית תגיע מצדו השמאלי.

10. ביהמ"ש סבור גם שאין חשיבות לשאלה איזה רכב הגיע לפני האחר ומי פגע במי, מאחר והגורם לאירוע התאונה תלוי יותר בהתנהגותם הפסולה של שני הנהגים כמתואר לעיל.

11. בנסיבות אלה, ולאחר שמיעת עדות שני הנהגים וטיעוני באי כחם, ולאחר עיון במוצגים שהוגשו, אני מחלק את האחריות לאירוע התאונה כך שמנת חלקו של הנתבע תהא בשיעור 60% ואילו אשמו של התובע יהא בשיעור 40%.

שאלת הנזק:

12. בתחילת הדיון ב"כ הצדדים הודיעו כי "עיקר המחלוקת הינה בשאלת האחריות. אין מחלוקת לעניין הנזק הישיר על פי חוות הדעת".

על אף האמור, במהלך הדיון ב"כ הנתבעים הודיע שהוא חולק על הנזק שצוין בחוו"ד השמאי מטעם התובע בכל הקשור למסרק של ההגה.

13. יש לציין שב"כ הנתבעים לא ביקש לחקור את השמאי מטעם התובע, כפי שב"כ התובע לא ביקש לחקור את השמאי מטעם הנתבעים.

די בכך כדי לקבוע שהנזקים הישירים הינם כפי שנקבעו ע"י השמאים.

הכרעה בתביעה העיקרית:

14. הנזקים הישירים שנגרמו לתובע כמפורט בסעיף 10 לכתב התביעה מסתכמים בסך 10,181 ₪ (הכוללים 7,778 ₪ בגין נזק לרכב התובע, 1,400 ₪ בגין מע"מ ועוד 1,003 בגין שכ"ט שמאי).

15. לפיכך, אני מקבל את התביעה העיקרית באופן חלקי ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. סך של 6,109 ₪ (לפי 60% מסה"כ הנזקים) בתוספת הפרשי הצמדה מיום 1/7/13 ועד התשלום המלא בפועל.

ב. סך של 755 ₪ בגין האגרות ששולמו.

ג. סך של 1,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מיום מסירת העתק מפסק דין זה לב"כ הנתבעים.

הכרעה בתביעה הנגדית:

16. הנזקים שנגרמו לנתבע ולמונית בהתאם לחוו"ד של השמאי מטעמו הסתכמו בסך 15,297 ₪.

סכום זה מורכב מסך 11,903 ₪ בגין נזק שנגרם למונית (ללא מע"מ שהנתבע רשאי לקזזו) ועוד 2,200 ₪ בגין ירידת ערך המונית ועוד 1,194 ₪, בגין שכ"ט שמאי (ללא מע"מ).

17. ההתחשבנות בין הנתבעים לבין עצמם לא היתה ברורה מספיק לבית המשפט וכנראה שנעשה תשלום ע"י חברת הביטוח לפנים משורת הדין.

לפיכך, ביהמ"ש פסק לפי סכום הנזק הכולל שנקבע ע"י השמאי מבלי להתחשב בחלוקה הפנימית בין הנתבעים.

18. הנתבע תבע בתביעתו הנגדית סך של 5,000 ₪ בגין העדר תביעות, אולם, הוא לא צירף כל מסמך שיש בו כדי לתמוך בגובה הסכום הנ"ל וביהמ"ש מעמיד סכום זה ע"ס 3,000 ₪ על דרך האומדנה.

19. יוצא שסה"כ הנזקים שנגרמו לנתבעים ביחד מסתכמים בסך כולל של 18,297 ₪.

20. לפיכך, אני מקבל את התביעה שכנגד באופן חלקי ומחייב את התובע/הנתבע שכנגד לשלם לנתבעים/התובעים שכנגד את הסכומים הבאים:

א. סך של 7,319 ₪ (המהווים 40% מסה"כ הנזקים) בתוספת הפרשי הצמדה מיום 1/7/13 ועד למועד התשלום בפועל.

ב. סך של 755 ₪ בגין אגרות משפט.

ג. סך של 1,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מיום מסירת העתק מפסק דין זה לב"כ התובע, שאם לא כן, הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק מפסק דין זה לב"כ הצדדים ותסרוק את המוצגים ת/1-ת/10, נ/1-נ/4 בתיק.

ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ז, 25 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.