1. לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר שעילתה הפרשים שלא שולמו בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 04.10.2013, בין כלי רכב מ"ר 71-475-12 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 54-897-57 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. למעשה, הצדדים אינם חלוקים בשאלת האחריות לקרות התאונה אלא הם חלוקים באשר לגובה הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה. המחלוקת היא בעניין רכיבי הנזק של ירידת ערך, שכ"ט שמאי והפחתה בגין עלות תיקון הנזקים הישירים מהתאונה.

3. נערכה לפניי ישיבה מקדמית במעמד ב"כ הצדדים בלבד, בה כל אחד מהם העלה טענותיו בעניין שבמחלוקת.

4. בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות ב"כ הצדדים, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות וללא הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לרבות המוצגים שהוגשו במעמד הישיבה מיום 19.11.2015, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של ב"כ הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שב"כ הצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה להבהרת מסקנתי.

באשר לרכיב ירידת הערך, יצוין, כי שורש המחלוקת בעניין זה נובע ממחלוקת לעניין ערך הרכב. בעוד שהתובעת טוענת כי ערך הרכב הנו כאמור בחוות דעת שמאי מטעמה, אשר צורפה לכתב התביעה, טוענים הנתבעים כי ערך הרכב הוא נמוך יותר, באשר לא נלקח בחשבון שיעור ההפחתה הנכון לרכב ליסינג צמוד לנהג אחד. מבלי להכביר במילים, אומר כי איני מקבל את טענת הנתבעים, בנסיבות שלא הביאו חוות דעת שמאי נגדית, הסותרת את ממצאיו של שמאי התובעת. כמו כן, צירוף מסמך חישוב מחיר ספציפי לרכב מתוך מחירון "לוי יצחק" (נ/1) אינו יכול להוות תחליף לחוות דעת שמאי. מה עוד שההפרש בסכום הנומינלי בגין ירידת הערך בין עמדות הצדדים הוא 142 ₪ בלבד.

בנסיבות העניין, אני מקבל את רכיב תביעה זה של התובעת.

באשר לרכיב שכ"ט השמאי, הרי שהמחלוקת היא בעניין ההפרש על סך 219 ₪. התובעת שילמה לשמאי מטעמה שכ"ט בסך של 869 ₪ בעוד שהנתבעת ניאותה לשלם לה בגין כך סך של 650 ₪, מהטעם כי שכ"ט שמאי בגובה 869 ₪ הינו מופרז.

גם בעניין רכיב זה איני מקבל את טענת ב"כ הנתבעים. לא מדובר בשכ"ט שמאי מופרז כלשונו של ב"כ הנתבעים. גם אם מדובר בשכ"ט שמאי שהינו גבוה יחסית מעשרות שכ"ט שמאי ששולמו בהיקפי ואופי נזק דומים, לא מדובר בהפרזה בשכ"ט השמאי. זאת ועוד, דומה שב"כ הנתבעים לא נתן דעתו לכך ששכ"ט השמאי מורכב מהוצאות נוספות שהוציאו שמאי התובעת, כאמור בחשבון עסקה שצורף לחוות דעת שמאי התובעת.

לכן, אני קובע כי גובה שכ"ט השמאי הינו סביר בנסיבות העניין.

באשר להפחתה בגין עלות תיקון הנזקים הישירים מהתאונה, אני מקבל את הסברה של ב"כ התובעת. מה עוד שלא עלה בידי ב"כ הנתבעים ליתן הסבר לטעם בגינו הופחת שיעור של 30% מסכום הנזק הישיר לרכב התובעת והסבר לשיעור זה. משכך, אני קובע כי ההפחתה בנזק שבוצעה על ידי הנתבעת, נעשתה שלא כדין.

6. לפיכך, דין התביעה להתקבל במלואה.

7. לפיכך, הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

7.1. סכום התביעה, בסך של 2,640 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד תשלום המלא בפועל.

7.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,400 ₪.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ג כסלו תשע"ו, 25 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.