הצד השלישי הפניקס חברה לביטוח בע"מ

מבוא

לפניי תביעה בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת, בעטיה של תאונת דרכים מיום 14.8.13 (להלן: "התאונה"). התאונה התרחשה בכיכר השבטים במודיעין עילית והיו מעורבים בה, רכב התובעת, נהוג בידי מר קרא יוסף (להלן: "נהג רכב התובעת") ומשאית הנתבעת, נהוגה בידי מר דנינו שמעון (להלן: "נהג המשאית"). לטענת התובעת, התאונה אירעה שעה שרכבה נסע כדין בתוך הכיכר, כאשר משאית הנתבעת, אשר נסעה מימין לרכב התובעת, סטתה ופגעה ברכב התובעת לאורך דופן ימין. מנגד, הנתבעת טוענת, כי התאונה אירעה עת עמדה המשאית לפני מעבר חציה ביציאה מן הכיכר, ונתנה זכות קדימה להולך רגל שחצה את הכביש. או אז, רכב התובעת, שהיה מאחורי משאית הנתבעת, פגע במשאית מאחור. זאת ועוד, עת החלה משאית הנתבעת לנסוע, פגע בה שוב רכב התובעת, בחלק השמאלי שלה.

ביום 5.2.17 נערך לפני דיון הוכחות, בו נשמעו עדויותיהם של נהג רכב התובעת ונהג משאית הנתבעת. כאן מקום לציין, כי הנתבעת שיגרה הודעה לצד שלישי לפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס" או "הצד השלישי"), בטענה כי במועד הרלבנטי לתאונה, משאית הנתבעת הייתה מבוטחת אצלה בביטוח צד שלישי. הפניקס מצדה טוענת, כי לא קיים כיסוי ביטוחי לנתבעת, שכן במועד התאונה, נהג הנתבעת נהג במשאית ללא רישיון נהיגה בר תוקף, תוך שהוא מודע לכך. הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

המחלוקות בין הצדדים

(א) היכן התרחשה התאונה ומיהו הגורם האחראי לה?

(ב) האם הפניקס פטורה בנסיבות העניין מלהעניק לנתבעת כיסוי ביטוחי?

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי במכלול חומר הראיות שהוגש לעיוני ובכלל זה בכתבי הטענות, בהודעות הנהגים המעורבים בתאונה, בתמונות הנזק לרכב התובעת (ת/2), בתמונות ממקום התאונה, אשר צולמו בסמוך למועד הדיון (התמונות הוצגו במכשיר טלפון סלולרי במהלך הדיון), ולאחר ששמעתי את נהג רכב התובעת ואת נהג המשאית והתרשמתי מעדותם, אני סבורה, כי דין התביעה להידחות. הכלל הוא שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו. על כן, התובעת נושאת בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליה להוכיח את אופן קרות התאונה. השאלה באם הרים בעל דין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות ומשקלן הראייתי. במקרה דנן, גם לאחר ששבתי ובחנתי את הגרסאות, לא שוכנעתי כי התובעת הרימה את הנטל הדרוש להוכחת טענותיה כי התאונה אירעה באחריותו של נהג משאית הנתבעת. הוצגו לפניי שתי גרסאות מנוגדות לחלוטין כאשר כל צד טוען שהצד שכנגד הוא האחראי הבלעדי לקרות התאונה. על פי מכלול הראיות שהוצגו לפניי לא עלה בידי התובעת להוכיח שגרסתה עקבית, הגיונית ומסתברת יותר מגרסתה של הנתבעת. ראשית, בעדותו של נהג רכב התובעת, נפלו סתירות משמעותיות ובנות משקל, מהן לא ניתן להתעלם. סתירות אלה פוגמות, מטבע הדברים, במשקל עדותו של נהג רכב התובעת ובמהימנות עדותו. כך למשל, נהג רכב התובעת העיד בתחילת עדותו, כי בזירת התאונה אין מעבר חצייה וגם אחרי הכיכר אין מעבר חצייה (ראו עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 1-3). לעומת זאת, לאחר שהוצגו בפני נהג רכב התובעת תמונות ממקום התאונה, המלמדות על קיומו של מעבר חצייה, השיב הלה כי הוא "מסכים"(עמוד 2 לפרוטוקול,שורות 4-5). יתרה מזו, נהג רכב התובעת העיד כי רכבו היה ראשון בכיכר וכי ראה שמישהו מהצד מתנגש בו (עמוד 2 לפרוטוקול,שורות 2-3). דא עקא, עיון בחוות דעת השמאי מטעם התובעת מעלה כי ברכב התובעת נגרם נזק קדמי בכנף קדמית ימנית ופנס ימני, דבר שאינו מלמד, בהכרח, כי רכב התובעת היה ראשון בכיכר. שנית, נהג רכב התובעת העיד כי לא ראה את מעבר החצייה במקום והוא אף לא שלל את האפשרות לפיה, נהג משאית הנתבעת אכן עצר(עמוד 2 לפרוטוקול,שורות 14-15). נתון זה דווקא מחזק את גרסתו של נהג משאית הנתבעת לקרות התאונה. שלישית, נהג רכב התובעת תיאר בעדותו מצב בו רכבו נמצא בתחילת הכיכר כשהוא נוסע בכיכר ראשון. לעדותו, בשלב זה, משאית הנתבעת נכנסה ברכבו מהצד. נהג רכב התובעת לא ידע להסביר בעדותו מהו מיקומה של משאית הנתבעת טרם התנגשות הרכבים וכן לא ידע להצביע בעדותו על נסיבות סבירות בהן קמה למשאית הצדקה לסטות מנתיבה. תמוהה בעיני גרסת נהג רכב התובעת, לפיה משאית הנתבעת נסעה אחרי רכב התובעת, השיגה את רכב התובעת בכניסה לכיכר ואחר כך החליטה להאט את מהירות נסיעתה טרם ביצוע פנייה לימין. רביעית, לא הוצגו לפניי תמונות ממועד קרות התאונה, מהן ניתן ללמוד, כי משאית הנתבעת סטתה מנתיבה אל נתיבו של נהג רכב התובעת. לפי מוקדי הנזק ברכב התובעת ניתן לראות כי נגרם ברכב התובעת נזק מינורי מסוג שפשוף, בצד ימין בכנף בקדמית, כאשר מראת הצד נתלשה ממקומה. הדעת נותנת, כי לו היינו מקבלים את גרסתו של נהג רכב התובעת לפיה משאית הנתבעת סטתה לנתיב נסיעת רכב התובעת ופגעה בו בצד ימין, הרי היינו מצפים לראות פגיעת מעיכה בכנף ולא נזק מסוג שפשוף, בנוסף למראה שנתלשה. זאת ועוד, נהג רכב התובעת העיד על פגיעה אחת, כאשר נהג משאית הנתבעת העיד על שלוש פגיעות. לטעמי, אופי הנזקים ברכב התובעת (ניתן להבחין בנזקים נקודתיים עם פערי גובה, כאשר מתחת למראה התלושה אין שריטה כלשהי), מחזק דווקא את גרסת נהג משאית הנתבעת בדבר מספר התנגשויות בין הרכבים.

התוצאה: עניין לנו במצב של גרסאות נוגדות, ואין בראיות התובעת את הראייה העודפת בכדי להטות את מאזן ההסתברות לטובתה. נוכח האמור, ידה של התובעת על התחתונה, משום שהיא זאת הנושאת בנטל השכנוע.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ללא צו להוצאות.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, אני דוחה את ההודעה לצד שלישי. כיוון שהנתבעת איננה מיוצגת, אינני עושה צו בדבר הוצאות.

ניתן היום, כ"ה אב תשע"ז, 17 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.