לפניי תביעה כספית ע"ס 8,808 ₪ ותביעה שכנגד ע"ס 14,334 ₪, שתיהן בסדר דין מהיר ושתיהן בגין נזקי רכוש שנגרמו לשני הרכבים המעורבים בתאונת דרכים מיום 29.8.14.

ביום 23.6.16 נערכה בפניי ישיבת הוכחות, שבה נשמעו ראיות הצדדים (יצוין כי בישיבת הוכחות קודמות מיום 9.2.16 לא נשמעו ראיות, משהנתבעים לא זימנו את על העדים מטעמם לאותה ישיבה). בתום הישיבה הוחלט על הגשת סיכומי טענות בכתב, וכל הצדדים אכן הגישו סיכומיהם.

הרכבים המעורבים בתאונה

בתאונה מעורבים 2 רכבים:

• רכב התובעת (והנתבעת שכנגד) – רכב פרטי מתוצרת קדילאק ש.י. 2011 מ.ר. 9847572 (להלן – "רכב כלל").
• רכב הנתבעים (והתובע שכנגד) – רכב פרטי מתוצרת מיצובישי ש.י. 2010 מ.ר. 6406472 (להלן – "רכב ביטוח ישיר").

המחלוקת

הצדדים הציגו גרסות שונות לנסיבות התרחשות התאונה.

המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת נסיבות התרחשות התאונה ובשאלה הנגזרת של האחריות בנזיקין לקרות לתאונה, כאשר במישור הנזקים ושיעורם אין, למעשה, מחלוקת. שיעורי הנזקים הנתבעים מוחזקים אפוא להיות בלתי שנויים במחלוקת.

גרסת התובע באשר לנסיבות התרחשות התאונה

בסעיף 4 לכתב התביעה נרשם כך: "התובעת תטען כי בתאריך 29/08/14, עת נסע לאיטו הרכב הנפגע בנתיב השמאלי במרחב חניה בנמל תל אביב, לפתע, הרכב הפוגע אשר אותה העת עמד ללא נוע בנתיב הימיני, החל בנסיעה בלי משים לב למשתמשים בדרך, תוך שהוא סוטה לתוך נתיב נסיעתו של הרכב הנפגע, פגע בו וגרם לו לנזקים בחזיתו כמפורט בדוח שמאי".

בטופס ההודעה (מוצג ת/1) נכתב כך לגבי נסיבות התרחשות התאונה: "רכב צד ג' עצר בנתיב הנסיעה, בדרך דו מסלולית בצד ימין. עקפתי אותו משמאל, הוא התחיל לנסוע בזמן שעקפתי אותו, פגע ברכבי מאחור בצד ימין ולאורך כל צד ימין של רכבי".

גרסת הנתבעים באשר לנסיבות התרחשות התאונה

בסעיף 6 לכתה ההגנה נרשם כך: "מוכחש האמור בסעיף 4 לכתב התביעה. מבלי לגרוע מכלליות ההכחשה, הנתבעת תטען כי במועד התאונה רכב התובעת נסע אחרי רכב הנתבעת אשר עצר עקב רכב נוסף שעצר לפניו. עת החל רכב הנתבעת בעקיפת הרכב מלפניו, ביצע רכב התובעת ניסיון לעקוף וגרם לתאונה".

בטופס ההודעה (מוצג נ/1) נכתב כך לגבי נסיבות התרחשות התאונה: "נסעתי מאחורי מכונית אשר עצרה באמצע הכביש. התחלתי בעקיפה. בו-זמנית התחיל הרכב שמאחורי בעקיפה שלי ושל הרכב שלפניי. הרכב שמאחורי צפר. עצרנו שנינו. שנינו המשכנו בנסיעה. הבחנתי שהוא אינו עוצר. אך זה היה מאוחר מדי. הוא המשיך בנסיעה אגרסיבית ושפשף את הצד הימני של רכבו תוך כדי שהוא משפשף את הפינה הקדמית השמאלית של רכבי".

הראיות שהציגו הצדדים

• כתבי הטענות, על נספחיהם.
• הודעה על התאונה שנמסרה לתובעת (מוצג ת/1).
• ארבע תמונות שחור לבן של נזקי רכב כלל שצולמו ע"י שמאי התובעת (מוצג ת/2).
• הודעה על התאונה שנמסרה לנתבעת 2 (מוצג נ/1).
• שלוש-עשרה תמונות בצבע של שני הרכבים המעורבים: 12 תמונות ראשונות של רכב ביטוח ישיר שצולמו ע"י שמאי הנתבעים + תמונה מס' 13 של רכב כלל (מוצג נ/2).
• עדויות ארבעה עדים מטעם שני הצדדים בדיון בפניי: מטעם התובעת – מר דן שיאון, כנהג רכב כלל; מטעם הנתבעים – מר יצחק קירש, כעד ראייה (הולך רגל), מר איתן ענו, כעד ראייה (הולך רגל), ומר גלעד נפתלי, כנהג רכב ביטוח ישיר.

הכרעה

לאחר ניתוח הטענות והראיות, אני מוצא לקבוע ששני הנהגים המעורבים אחראים בנזיקין לקרות התאונה ולכל נזקיה, אך בשיעורים שונים: נהג רכב ביטוח ישיר אחראי עיקרי בשיעור 80% ואילו נהג רכב כלל אחראי משני בשיעור 20%.

ממכלול הטענות והראיות עולה, שהשאלה העובדתית העיקרית שבמחלוקת היא השאלה הבאה: איזה משני הנהגים המעורבים החל ראשון בזמן לעקוף את הרכבים במקום, כאשר התובעת טוענת שרכב כלל עקף ראשון ובעודו במהלך העקיפה את רכב ביטוח ישיר יצא רכב ביטוח ישיר לעקיפה ואגב כך התנגש ברכב כלל, ומנגד טוענים הנתבעים כי רכב ביטוח ישיר הוא זה שהחל ראשון בעקיפה, ורק לאחר שהחל בעקיפה יצא רכב כלל לעקיפה וכך התנגש רכב כלל ברכב ביטוח ישיר. מצאתי לקבוע כי גרסתה של התובעת מסתברת יותר ומתיישבת באופן המשכנע והמלא ביותר עם מכלול הראיות. עם זאת מצאתי, כי בנסיבות כולן, היה על נהג רכב כלל לנקוט בזהירות רבה יותר בעת העקיפה שביצע, בנסיבות שהיו במקום ושחייבו זהירות מוגברת, ולכן מצאתי שמוטלת אחריות בנזיקין, גם אם משנית בשיעורה, על נהג רכב כלל.

להלן נימוקיי, בתמצית:

• מצאתי את עדות נהג רכב כלל מהימנה ומשכנעת יותר מאשר עדות נהג רכב ביטוח ישיר. מצאתי שאין בעדויות שני העדים הניטרליים מטעם הנתבעים כדי להטות את הכף לטובת הנתבעים, מה גם שהנתבעים נמנעו מהעדת כל נוסעי רכב ביטוח ישיר (3 עדים בגירים), והדבר נזקף לחובתם.
• עיון במוקדי ובצורות הנזק בשני הרכבים מביא למסקנה ברורה למדי, לפיה רכב כלל היה בעיצומה של נסיעה ישרה קדימה במקביל לרכב ביטוח ישיר (משמע בעיצומה של עקיפתו משמאלו), כאשר רכב ביטוח ישיר החל לפתע בנסיעה בהטייה חזקה שמאלה. וזאת למעשה בדיוק גרסת התובעת.
• ממכלול הראיות עולה שרכב ביטוח ישיר היה בעמידה (בעצירה מוחלטת) עובר לתאונה, כנראה מאחורי רכב אחר (בלתי מעורב בתאונה) שעמד לפניו וחסם לו את נתיב הנסיעה (נהג רכב כלל העלה השערה בלתי מבוססת לפיה מרכב ביטוח ישיר ירדו או עלו נוסעים, אך לא היו כל סימוכין להשערה זו). למעשה, גם בכתב ההגנה הדבר נרשם במפורש. אלא שנהג רכב ביטוח ישיר, במה שהותיר רושם של מגמתיות, נמנע בכל עדותו במשפט מלומר במפורש שהוא היה בעמידה עובר לתאונה. במצב דברים זה, נהג רכב ביטוח ישיר היה מחויב לוודא היטב שהוא יכול להתחיל בנסיעה (ביציאה לעקיפה, במעבר מעמידה לתחילת נסיעה), אך הראיות בשטח מצביעות על כך שהוא לא קיים חובתו זו. נהג רכב ביטוח ישיר העיד אמנם שהוא כן נזהר ובדק שיכול לעקוף בבטחה, אך עדות זו אינה מתיישבת עם העובדה, שממש בתחילת היציאה לעקיפה של רכב ביטוח ישיר (אין חולק כי רכב ביטוח ישיר היה ממש בתחילת הנסיעה ובתחילת היציאה לעקיפה , בהטייה חזקה שמאלה), רכב כלל היה כבר בנסיעה ישר קדימה במקביל אליו, כאשר חזית רכב כלל כבר חלפה על פני חזית רכב ביטוח ישיר. הנה כי כן, המסקנה המתבקשת היא, שאילו אכן היה נהג ביטוח ישיר מסתכל אחורה והצידה כפי שחייב היה לעשות, בטרם החל לנסוע ולעקוף, ודאי היה רואה את רכב כלל כשהוא כבר בעיצומה של העקיפה.
• לא סביר בעיני שנהג רכב כלל היה יוצא לעקיפה של רכב ביטוח ישיר, אם רכב ביטוח ישיר היה הראשון שעוקף ונמצא בעקיפה. ממכלול הראיות עולה שמדובר בכביש שאינו כה רחב ואינו משופע בנתיבים, מה גם שמקום התאונה מרוחק עשרות מטרים בלבד משער הכניסה לנמל ת"א, כך שבנסיבות אלו לא סביר שנהג רכב כלל היה מבצע עקיפה כה פראית כפי שנטען ע"י עדי הנתבעים. הרבה יותר סביר, שרכב ביטוח ישיר עמד וחסם את נתיבו של רכב כלל, ואילצו לבצע עקיפה, שבוצעה בפועל.
• שני עדי הראייה הניטרליים (הולכי הרגל) מטעם הנתבעים לא מסרו דברים שיש בהם כדי לשנות, ודאי לא באופן יסודי, ממסקנתי מעלה. אומר, בזהירות המתבקשת, כי הרושם מעדות השניים היה של עדות מגמתית משהו, גם אם באופן תמים וספונטני. יצוין כי העד מר קירש יצחק העיד על תנועת רוורס, שאף אחד אחר לא העיד ולא סיפר עליה, ולכן לא ניתן לקבלה. ואילו העד איתן ענו נתפס בעדותו לחזות היוקרתית של רכב כלל, ונראה שהדבר צבע את מכלול חווייתו את הדברים. התרשמתי גם שעד זה גם נקט לשון גוזמה, כאשר אמר שהצפייה בתאונה השאירה עליו טראומה, ונראה כי התכוון רק לכך שהדבר עיצבן אותו, כפי שאמר בהמשך.
• יצוין כי שני הצדדים גם יחד נמנעו מלהציג תמונה או צילום של מקום התאונה, והיה ראוי שיציגו זאת, גם נוכח מחלוקות מסוימות בין העדים לבין כמות הנתיבים הקיימים במקום. אך בנסיבות כולן אין במחדל זה כדי להכריע לכאן או לכאן.
• כפי שציינתי מעלה, מצאתי לקבוע שגם על נהג רכב כלל חלה אחריות, הגם שמשנית מאוד. זאת משלהתרשמותי הנסיבות כולן במקום ובזמן התאונה חייבו זהירות מיוחדת בטרם עקיפה ע"י רכב כלל. ודווקא העובדה שלנהג רכב כלל לא היה ברור מה מתכוון לעשות רכב ביטוח ישיר, חייבה אותו להניח גם אפשרות שבכל רגע רכב ביטוח ישיר ייצא גם הוא לעקיפה, ואפשר שלנהג רכב כלל אצה הדרך (כפי שגם עולה מראיות הנתבעים) והוא לא המתין את הזמן הקצר שהיה ראוי שימתין מאחורי רכב ביטוח ישיר, בטרם עקיפתו וכדי לעמוד על מעשיו ועל כוונתו של רכב ביטוח ישיר.

סיכום

התביעה העיקרית מתקבלת באופן חלקי. הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

1. סך של 7,046 ₪, שהינו 80% מסכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 29.1.15 ועד יום התשלום המלא בפועל.
2. סך של 378 ₪ בגין מחצית ראשונה של אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 29.1.15 ועד יום התשלום המלא בפועל.
3. סך של 378 ₪ בגין מחצית שנייה של אגרת בית משפט שטרם שולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.
4. סך של 450 ₪, בגין שכר העד בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.
5. סך של 3,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.

הגזברות תפעל לגביית המחצית השנייה של אגרת ביהמ"ש שטרם שולמה.

התביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

1. סך של 2,867 ₪, שהינו 20% מסכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 16.3.16 ועד יום התשלום המלא בפועל.
2. סך של 375 ₪ בגין מחצית ראשונה של אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 16.3.16 ועד יום התשלום המלא בפועל.
3. סך של 377 ₪ בגין מחצית שנייה של אגרת בית משפט שטרם שולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.
4. סך של 2,450 ₪, בגין שכר שני העדים בו חויב התובע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.
5. סך של 1,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.

הגזברות תפעל לגביית המחצית השנייה של אגרת ביהמ"ש שטרם שולמה.

ניתן היום, ט"ז תמוז תשע"ו, 22 יולי 2016, בהעדר הצדדים.