בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוגשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

רישיון הנהיגה של המבקש נפסל ביום 29.1 למשך 30 יום לאחר שנרשם לו דוח המייחס לו נהיגה במהירות של 162 קמ"ש בדרך בה המהירות המותרת הינה 90 קמ"ש בלבד.

המבקש טען בבקשתו כי הרכב שנתפס בידי השוטר הינו רכב אחר מסוג רנו ואילו הוא עצמו נהג ברכב מסוג גולף.

כידוע, בעת דיון בבקשה מעין זו, יש לבחון שתי שאלות: הראשונה, האם קיים בשלב זה חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת המבקש בעבירה המיוחסת לו, וזאת להבדיל מהוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר הנדרשת בעת הדיון באישום לגופו; השניה, האם המשך נהיגתו של המבקש מסכן את שלום הציבור כאשר שאלה זו נבחנת בהתחשב עברו התעבורתי של המבקש ובנסיבות האירוע הספציפי.

עיינתי בנסיבות המקרה, ובשלב זה של הדיון נראה כי קיימות ראיות לכאורה.

טענת המבקש כי נהג ברכב אחר מזה שמהירותו נמדדה בידי השוטר לא נתמכה בתצהיר, לא הועלתה בפני השוטר ולא בפני הקצין בשימוע. המבקש אף לא התייצב לדיון להעלות טענותיו בפניי או לאשר את טענות הסנגור, ודומה כי לא בכדי נמנע מכך המבקש.

טענת המבקש נסמכת על טעות של השוטר ברישום הדוח, כאשר ב"משבצת" שנועדה ךרישום מספר הרכב הזין השוטר בטעות פעם נוספת את מספר רשיון הנהיגה של המבקש. לפיכך, ומאחר ומדובר בטופס ממוחשב, נרשמו בדוח פרטי רכב שגויים.

עיון בדוח מגלה כי מדובר בטעות טכנית של השוטר, ובהעדר טענה בהקשר זה מפי המבקש עצמו, להבדיל מטענות מפי סנגורו, אינני סבור כי יש בכך כדי להשמיט את הבסיס תחת הדוח.

תגובתו של המבקש במעמד רישום הדוח הייתה "תעשה לי טובה, תן לי אזהרה", ודברים דומים נרשמו מפיו במעמד השימוע. בהקשר זה טען הסנגור כי המבקש אמר דברים אחרים אשר לא נרשמו, אולם שוב, המדובר בטענה עובדתית שיש לתמכה בתצהיר ולפחות להעלותה מפי המבקש עצמו. הסנגור לא נכח בשימוע והוא אינו מעיד על הדברים שהוחלפו שם.

השוטר ציין בדוח קשר עין רצוף עם רכב המבקש. מקור הטעות הינו ברור – אין להניח כי מספר רשיון הנהיגה של המבקש זהה באופן מקרי למספר רכב זר שנכח במקום – כך שבהעדר טענה של ממש מפי המבקש בהקשר זה, אני קובע כי קיימות ראיות טובות לכאורה לעבירה.

לגבי המסוכנות, המדובר במי שמחזיק רשיון נהיגה משנת 2012, דהיינו צבר וותק נהיגה קצר, ולחובתו 3 הרשעות. אכן אין מדובר בהרשעות חמורות בעברו, אולם כאמור מדובר בוותק נהיגה קצר. במקרה דנן מיוחסת למבקש נהיגה במהירות של יותר מ – 60 קמ"ש מעל למותר, וזאת לאחר הפחתה. המדובר במהירות גבוהה מאוד, אשר מעידה על מסוכנות ובנסיבות לא ניתן לומר כי עברו של המבקש מאיין מסוכנות זו.

לאחר ששקלתי את טענות בעלי הדין ובחנתי את החומר שהוצג בפניי, הגעתי למסקנה לפיה התקיימו התנאים לקיום סמכותו של קצין המשטרה עפ"י סעיף 47 לפקודת התעבורה וכי המשך נהיגתו של המבקש תסכן את שלום הציבור, לפיכך הנני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ט"ז שבט תשע"ה, 05 פברואר 2015.