המחלוקת בין הצדדים נוגעת לחובתה של הנתבעת לשלם למוסך עבור תיקון שביצע ברכבה, שעה שלטענתה לא ביקשה אותו תיקון.

רקע ונסיבות צריכות לעניין:

1. ביום 17/7/13 הוכנס רכבה של הנתבעת למוסך של התובעת. הטיפול בענייני הרכב נעשה בידי בעלה, מר יובל בורג. המוסך תיקן את הרכב בחלקו האחורי ובחלקו הקדמי, וזאת על-פי חוות דעת שמאי שהוזמן למוסך. הנתבעת, באמצעות מר בורג, סירבה לשלם עבור התיקון במוקד הקדמי.

כפי שעולה מתצהירה של התובעת, תחילה סברה התובעת שהנתבעת לא מודעת לכך שהיו לה 3 תביעות ביטוח (2 למוקד אחורי ו- 1 למוקד קדמי) וכי 2 מהן טופלו אצל התובעת.

במהלך הדיונים התברר שמר בורג מודע לנזק במוקדים השונים, אלא שסירב לשלם עבור התיקון של המוקד הקדמי באשר לטענתו לא ביקש תיקון של הנזק במוקד הקדמי וכי התובעת לטענתו ביצעה התיקון על דעת עצמה.

מר בורג איפוא לא חולק שהיה עליו לשלם עבור תיקון הנזק של המוקד האחורי. המחלוקת הממוקדת היא אם צריכה הנתבעת לשאת בעלות התיקון של המוקד הקדמי.

טענות נוספות של הצדדים יפורטו בהמשך, ככל שיידרש.

על-פי הוראת תקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, משמדובר בתובענה בהליך של סדר דין מהיר, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

2. אין מחלוקת בין הצדדים שברכב היתה פגיעה במוקד אחורי וכן פגיעה במוקד קדמי וזאת מתאונות שונות.

אין גם מחלוקת בין הצדדים שהמוסך הוא מי שטיפל בהזמנת השמאי לצורך הערכת הנזק. בפועל הוזמן שמאי שאמד את הנזק לגבי כל אחד מהמוקדים והמוסך תיקן את המוקד האחורי וגם את המוקד הקדמי וביקש לחייב את הנתבעת בעלות התיקון באופן שתואם להערכת השמאי. לעניין זה הסביר מר ברקוביץ, מנהל אצל התובעת, שבמקרה של תאונה המכוסה בידי הביטוח לא ניתנת הצעת מחיר וכי השמאי הוא שקובע את גובה הנזק (עמ' 4, ש' 4).

הגם שהתובעת לא הציגה טופס הזמנת עבודה חתום בידי מר בורג, המאשר לתובעת לתקן את המוקד הקדמי (עמ' 5, ש' 30), מצאתי כי בנסיבות המקרה חלה חובה על הנתבעת לשאת בעלות התיקון.

אבהיר המסקנה.

3. אין מחלוקת כאמור שהתובעת תיקנה ברכב הנתבעת הן את הנזק שהיה במוקד האחורי (2 מוקדים) והן את הנזק שהיה במוקד הקדמי. יוער כי הנתבעת אינה חולקת לגבי קיומו של הנזק והיקפו במוקד הקדמי של רכבה.

4. בהתאם לראיות שהובאו בפניי קיבלה הנתבעת תגמולי ביטוח עבור כל 3 מוקדי הנזק.

עבור תאונה מיום 15/3/13 – נזק בכנף אחורית (חוות דעת שמאי מיום 2/8/13. מצורף נספח א' להודעה מיום 8/6/15), שולמו לנתבעת תגמולי ביטוח ביום 30/9/13 בסך של 4,859 ₪ (נספח ד' להודעה מיום 12/7/16).

עבור תאונה מיום 21/3/13 – נזק לאורך צד שמאל (חוות דעת שמאי מיום 2/8/13. נספח א' להודעה מיום 8/6/15), שולמו לנתבעת תגמולי ביטוח ביום 14/11/13 בסך של 2,271 ₪ (נספח ה' להודעה מיום 12/7/16). מדובר בנזק של 2,714 ₪ בניכוי 1,400 ₪ השתתפות עצמית ובתוספת 957 ₪ עבור ירידת ערך.

עבור תאונה מיום 11/9/12 – נזק לחזית ימנית של הרכב (חוות דעת שמאי מיום 2/8/13. נספח ג' להודעה מיום 8/6/15), שולמו לנתבעת תגמולי ביטוח ביום 10/12/13 בסך של 4,083 ₪ (נספח ב' להודעה מיום 12/7/16). מדובר בנזק שהוערך ב- 4,883 ₪ בניכוי 800 ₪ השתתפות עצמית.

5. בנסיבות אלה משהתקבלו אצל הנתבעת תגמולי ביטוח לגבי 3 מוקדים, נסתרת טענת הנתבעת בכתב ההגנה כי התשלום עבור התאונה מיום 15/3/13 שולם ישירות לתובעת (סע' 2.6 לכתב ההגנה). כך גם לא יכולה עוד להישמע טענת מר בורג כי הנזק למוקד קדמי אינו מכוסה בידי חברת הביטוח (סע' 10 לתצהירו) כטענה שיש בה להוכיח לכאורה את טענתו שלא ביקש לתקן את המוקד הקדמי.

מר בורג טען שתגמולי הביטוח לא התקבלו אצל הנתבעת בפועל וכי ייתכן שהועברו ישירות לתובעת. למרות אופי הטענה לא הובא לא כל תימוכין. מר בורג לא פנה לבנק מטעמו לברר אם הסכומים הופקדו בפועל (עמ' 8, ש' 27). כך גם לא הובאה ראייה מטעם סוכן הביטוח של הנתבעת למי הועברו הכספים בפועל.

בנסיבות אלה אני מוצא כי בפועל תוקנו 3 מוקדי נזק וכי התקבלו אצל הנתבעת תגמולי ביטוח בגין כל 3 המוקדים.

6. בהתאם לקביעה האמורה, יש להתייחס לטענת הנתבעת שלמרות שהוגשה תביעת ביטוח, היא רשאית לקבל את תגמולי הביטוח ולא לתקן את רכבה (סע' 9 לסיכומי הנתבעת). הגם שניתן לקבל עקרונית את טענה, הרי שבנסיבות העניין אין רלוונטיות לטענה בשל התיקון שבוצע בפועל. עוד יוער כי מדובר בטענה שנטענת בדיעבד, שהרי גירסתו של מר בורג היא שלא ביקש כלל להפעיל את הביטוח לגבי המוקד הקדמי.

7. עקרונית, במצב דברים שבו הרכב לא מתוקן נותרת למעשה הנתבעת עם רכב כשהוא נושא נזק ובנוסף עם תגמולי הביטוח שמשיבים את מצבה של הנתבעת לקדמותו באשר הם מפצים אותה על הנזק. באופן זה אכן רשאית הנתבעת שלא לתקן רכבה ולמרות זאת היא שומרת על ערך נכסיה (רכב עם נזק + פיצוי עבור הנזק = שמירה על ערך 'רכב').

ואולם משתוקן הרכב בפועל הרי שמצד אחד הנתבעת מחזיקה גם בתגמולי הביטוח וגם ברכב מתוקן שערכו גבוה מרכב עם נזק ומצד שני לא שילמה על התיקון. במצב דברים כזה הרי שהנתבעת התעשרה ומצבה הוטב באשר בפועל היא מחזיקה בערך גבוה מערכו של הרכב (רכב ללא נזק + פיצוי > רכב).

8. מעבר לכך אם הרכב נמכר לאחר תיקונו, הרי שלא יכול להיות חולק שערכו מושפע מנזקיו ולפיכך משתוקן, ערכו במכירתו גבוה יותר ואם לא נושאת הנתבעת בעלות התיקון, יש בכך משום התעשרות של הנתבעת שלא כדין.

לאור האמור אין להלום מצב דברים בו מחזיקה הנתבעת ברכב מתוקן שערכו גבוה מרכב עם נזק וכן מחזיקה בתגמולי הביטוח, וכי לא תחוייב בתשלום עבור התיקון.

9. אין לדעתי תחולה לסע' 5(ג) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979, הפוטר את הנתבעת מתשלום, באשר לא מדובר במצב בו התנגדה הנתבעת או מר בורג מטעמה לתיקון כמצוות הסעיף, אלא לכל היותר לא היתה מודעת לתיקון. על-פי סע' 5(ג) לחוק, הרי שכדי שמזכה לא יהיה זכאי לפיצוי עליו לדעת שהזוכה מתנגד לפעולתו (דניאל פרדימן ואלרן שפירא בר-אור דיני עשיית עושר ולא במשפט (כרך א') 106 ו- 173 (מהדורה שלישית, 2015), ואם בכל זאת פעל המזכה, הרי שמדובר ב"הנאה כפוייה" שאין לחייב את הזוכה בגינה.

10. בהקשר זה יוער שלא ניתן לקבל כסבירה טענתו של מר בורג כי לא שם לב שהמוקד הקדמי ברכב תוקן (עמ' 8, ש' 31). יתרה מזאת, אם היתה מתקבלת טענת מר בורג שלא שם לב לתיקון, הרי שיש בכך להעיד כי לכל הפחות לא הביע התנגדות לתיקון - היא תנאי לתחולתו של סע' 5(ג) לחוק עשיית עושר ולא במשפט.

11. יתרה מזאת, במקרה דנן אין מחלוקת שמר בורג הביא את הרכב למוסך וידע שהמוסך מתכוון לתקן נזקים. בשונה מהסכמה הנדרשת לפעולה חוזית, במקרה של עשיית עושר גם שתיקה יכולה לשמש הסכמה (שם, בעמ' 245). משהוכנס הרכב למוסך, תוך שמר בורג יודע על מוקד נזק אחורי ומוקד נזק קדמי ולא הזמין שירותי המוסך למוקד האחורי בלבד באופן שהמוסך יכול היה ולו לטעות ולסבור כי עליו לדאוג גם לתיקון של המוקד הקדמי, הרי שלא מן הנמנע כי יהיה בכך משום הסכמה שבשתיקה מצד מר בורג, באופן שיש לחייב את הנתבעת בגין ההנאה מהתיקון.

12. עוד יש להתייחס לטענת הנתבעת כי הרכב שוחרר מהמוסך לאחר תשלום של 7,000 ₪ בלבד שהוא סכום לאחר הנחה של כ- 500 ₪ בשל היכרות של מר ברקוביץ עם מר בורג. בהקשר זה יש להפנות לעדותו של מר ברקוביץ כי במצב דברים רגיל משאיר הלקוח שיק דחוי עד שחברת הביטוח משלמת בפועל עבור התיקון, אלא שבמקרה זה לאור היכרות שלו עם מר בורג, הסכימה התובעת לשחרר את הרכב לידי מר בורג, הגם שלא הבטיח מלוא התשלום עבור התיקון (עמ' 4, ש' 30). הנתבעת עצמה אישרה בכתב ההגנה כי מר בורג הכניס את הרכב למוסך של התובעת על בסיס היכרות עם מר ברקוביץ (סע' 2.3 לכתב ההגנה). יש בכך כדי להסביר מדוע שוחרר הרכב לידי מר בורג הגם שלא הבטיח התשלום עבור התיקון ולפיכך אין בכך כדי להעיד שהתיקון מצד התובעת לא היה כדין (סע' 11 לסיכומי הנתבעת).

התוצאה:

13. מכל האמור אני מוצא לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת בעלות התיקון.

הנתבעת תשלם לתובעת 5,553 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה.

כן תשא הנתבעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.

הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, י"א ניסן תשע"ז, 07 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.