1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית משפט השלום (כב' השופט י' קורן) מיום 31.12.2014, אשר הורה על הפסקת הליכי פירוק השיתוף במקרקעין בדרך של מכירה, לבקשת בעלי המקרקעין, שיזמו מלכתחילה את הליכי פירוק השיתוף. אגב כך דחה בית המשפט קמא את בקשתה של המבקשת, שהיתה צד שלישי שהגיש הצעה במסגרת מכרז שפירסם כונס הנכסים בתיק פירוק השיתוף, להכריז עליה כזוכה במכרז לרכישת המקרקעין מידי בעלי המקרקעין.
2. במסגרת הבקשה שלפניי, עותרת המבקשת להורות על אי מחיקתה של הערת אזהרה הרשומה על המקרקעין בדבר קיומו של הליך כינוס נכסים, ולחלופין, להורות על רישום הערת אזהרה בגין קיומו של הליך הערעור. לדידה של המבקשת, היה מקום להכריז עליה כזוכה במכרז וכרוכשת המקרקעין במסגרת הליך פירוק השיתוף, אלא שחוסר תום ליבם של המשיבים, בעלי המקרקעין, הוא שמנע את ההכרזה כאמור.
3. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות.
4. כידוע, לבעל דין הזכות ליהנות מפירות זכייתו בפסק הדין, מבלי שייאלץ להמתין לתוצאות ההכרעה בערעור. יחד עם זאת, הפסיקה מונה שני תנאים מצטברים המצדיקים חריגה מכלל זה: ראשית, קיומם של סיכויי הצלחה בערעור, ושנית, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו של המערער באופן שאם יבוצע פסק הדין ובסופו של יום יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. ברוח זו נפסק כי:

"על בעל דין שמבקש לעכב ביצועו של פסק דין, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בפסק דין כספי, מוטל הנטל להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים – כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. מבין שני התנאים, עיקר המשקל מושם על התנאי השני בדבר מאזן הנוחות, ונקבע לא אחת כי לא די להוכיח שלמשיב (הזוכה על פי פסק הדין) לא ייגרם נזק מעיכוב נוסף בביצוע פסק הדין, אלא על המבקש להוכיח כי ככל שפסק הדין יבוצע ללא דיחוי הרי שהוא ייתקל בקושי משמעותי בהשבת המצב לקדמותו."

(ע"א 8374/13 איי.פי.סי טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ' Geo Vision Inc (פורסם בנבו, 10.03.2014). ראה גם ע"א 6479/13 בני אור אחזקות בע"מ ואח' נ' שבת ואח' (פורסם בנבו, 2013)).

1. בעניננו, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת. עיקר טענתה של המבקשת הוא שהמשיבים, בעלי הקרקע, נהגו כלפיה בחוסר תום לב בכל הנוגע להליכי המכרז, ולמעשה, הצעתה היתה ראויה לזכות במכרז. ברם, הנזק שנגרם למבקשת בעטייה של התנהגות הבעלים הוא הלכה למעשה נזק כספי גרידא, ונזק כזה ניתן לפיצוי כספי, בין אם מדובר בעלויות שהיו למבקשת אגב הכנת הצעתה למכרז ובין אם מדובר באובדן הרווח שהיתה המבקשת מפיקה לו היתה זוכה במכרז ורוכשת את הבעלות במקרקעין. מכאן שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובתה של המבקשת, שכן אם הערעור יתקבל בסופו של דבר, היא תוכל לקבל פיצוי בגין נזקיה.

בהקשר זה יש לציין כי מבחינתה של המבקשת, מדובר במקרקעין שנועדו לרכישה במסגרת עסקיה. כפי שנפסק בע"א 7246/13 כרמלה מואלים נ' יעקב קרקו (פורסם בנבו, 14.11.2013):

"יחד עם זאת, במקרים שבהם נכס המקרקעין משמש לצרכי מסחר או השקעה, להבדיל מאשר למגורים, הנחת המוצא היא שהנזק שעלול להיגרם אם יעשה שינוי במצבו של הנכס שקול לנזק כספי הניתן לכימות ופיצוי (ראו: ע"א 1237/13קונין נ' גפני, [פורסם בנבו] פסקה  14 (7.4.2013), וההפניות שם; רע"א 3285/13 ד.כ חנויות להשכרה בהרצליה הצעירה בע"מ נ' חברת אברהם כהן ושות' חברה קבלנית בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 15(א) (3.7.2013)). במקרה שבפנינו האינטרס של המבקשת בנכס הוא אינטרס כלכלי שיהיה ניתן לפיצוי אם יתקבל הערעור שהגישה, ובשל כך מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתה."

1. מנגד, עיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט קמא עלול לגרום לעיכוב ממושך בפיתוח המקרקעין, במסגרת פרוייקט בנייה ששוויו הנטען הינו כמיליארד ₪, על הנזקים הכבירים שהדבר עלול לגרום למשיבים, בעלי המקרקעין. גם מטעם זה, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת.
2. גם סיכויי ההצלחה בערעור אינם גבוהים במידה כזו שמטה את הכף לטובת המבקשת. בסופו של דבר, המבקשת היא בבחינת צד זר להליכי פירוק השיתוף, ומבלי לקבוע מסמרות, דומה שלא היתה לה זכות מוקנית לכך שהליכי הפירוק יימשכו עד תום במובן זה שמכירת המקרקעין תצא אל הפועל. על כן, מרגע שבעלי המקרקעין, כולם יחדיו, בחרו בהסכמה לסיים את הליכי פירוק השיתוף שלא על דרך של הוצאתם למכירה, ספק רב אם היה מקום לכך שבית המשפט יכפה עליהם, על אפם וחמתם, את מכירת המקרקעין למבקשת רק משום שזו טרחה והגישה הצעה במסגרת המכרז למכירת המקרקעין. זיקתה של המבקשת למקרקעין היא זיקה כספית גרידא, ולא זיקה קניינית.
3. אכן, יכול ונגרם למבקשת נזק כספי של ממש בעטיים של המשיבים, ובהחלט יכול שנזק זה הוא בר פיצוי, אך הדבר מצריך תובענה כספית נפרדת, בה תוכיח המבקשת את שיעורו של הנזק שנגרם לה ואת חבותם של המשיבים.
4. צריך גם לזכור בהקשר זה כי המשיבים ביקשו לבטל את הליך פירוק השיתוף בדרך של מכירת המקרקעין עוד בטרם נערכה התמחרות במכרז, וממילא עוד בטרם הוכרז על זוכה במכרז. לפיכך, ומבלי לקבוע מסמרות, דומה כי אינטרס ההסתמכות של המבקשת בכל הנוגע לזכייה במכרז לא הגיע לרמה המצדיקה אכיפה של מכירת המקרקעין על בעלי המקרקעין, שכולם כאחד ביקשו לחזור בהם מהליך פירוק השיתוף בדרך של מכירה, לאחר שהגיעו להסכם בינם לבין עצמם. בצדק ציין בית המשפט קמא בהקשר זה כי כאשר עסקינן בהליך של פירוק שיתוף, יש ליתן משקל מיוחד לרצונם של בעלי המקרקעין, כקבוע בס' 38 ו- 43 לחוק המקרקעין, התשכ"ט- 1969.
5. אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים 1- 19, 21, 23 ו- 24 בסך של 7,500 ₪.
6. המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"א שבט תשע"ה, 10 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.