1. בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה מיום 10.3.15.

המשיב שהינו בעלים הרשום של דירה ברח' המאבק 29 גבעתיים (להלן: "הדירה"), אינו מתגורר בה וכבר כ 8 שנים מתגורר בבית אבות סיעודי.

כחודשיים לפני הגשת התביעה, גילה המשיב כי בדירה מתגורר הנתבע ללא ידיעתו וללא הסכמתו. לאחר שפנה לבא כוחו, הסתבר כי הנתבע מתגורר בדירה כ 4 שנים ומשלם את החשבונות השוטפים של הדירה לרבות חשמל ומים.

בתביעה זו עותר המשיב לפנות את הנתבע מהדירה ולסלק ידו ממנה.

פסק הדין בהעדר הגנה ניתן על סמך ביצוע הדבקה של הזימון לדין וכתב התביעה על דלת הדירה. המסירה בוצעה באמצעות שליח אשר תצהירו צורף לבקשה למתן פסק הדין.

בתצהיר מפרט השליח כי ביקר בדירה שלוש פעמים, בבוקר, בצהרים ובערב במועדים שונים אך לא מצא איש בבית לפיכך, הדביק את המסמכים על דלת הבית.

2. כתב ההגנה הוגש לתיק יומיים לאחר מתן פסק הדין.

הבקשה לבטול פסק הדין הוגשה ביום 15.3.15 יחד עם בקשה להארכת מועד ולעיכוב הליכים.

המבקש טען בבקשתו לבטול פסק הדין כי כתב התביעה לא הומצא לו כלל ולא הודבק על דלתו. עוד טען המבקש כי שמע משכניו כי נעשו בירורים לגביו ולכן פנה לבית המשפט על מנת לאתר אם מתנהל נגדו הליך כלשהוא וכך קיבל ממחשב בית המשפט העתק כתב התביעה.

3. טענתו של המבקש כי פסק הדין ניתן שלא כדין נדחית.

בניגוד לטענת המבקש, המסירה באמצעות הדבקה על דלת הדירה בוצעה באמצעות שליח מטעם ב"כ המשיב ולאחר שלושה ביקורים כעולה מתצהיר השליח אשר הוגש לבית המשפט טרם מתן פסק הדין.

אין כל חובה לבצע את המסירה באמצעות הדואר כך שאין כל רלוונטיות לטענת המבקש כי לא נמסרה לו הודעה על ידי הדואר ליטול דואר רשום מסניף הדואר. המסירה בוצעה כמסירה אישית באמצעות בא כח המשיב והשליח מטעמו.

אף גרסתו של המבקש כיצד נודע לו על קיומה של התביעה תמוהה ואין בה כל ציון מתי אירע כל המפורט בה.

הטענה כי החליט לפנות לבית משפט משום שהשכנים טענו באוזניו כי בוצעו בירורים לגביו מעידה על ניסיון רב בהליכים משפטיים וחשש מהליך משפטי המתנהל נגדו. האדם הסביר אינו חושד דווקא כי הבירורים הם חלק מניסיון למסור לו מסמכים משפטיים. כמו כן, המבקש אינו מציין מתי החליט לפנות לבית המשפט ומדוע החליט על מועד זה דווקא.

4. מאחר והמסירה בוצעה כדין וההלכה היא כי במקרה של ביצוע מסירה בהדבקה יתייחס בית המשפט בסלחנות למחדל אי הגשת כתב ההגנה במועד ומאחר וכתב ההגנה הוגש באיחור של יומיים בלבד, כאן המקום לבדוק האם יש תועלת בביטול פסק הדין, דהיינו, האם המבקש מגלה עילת הגנה הראויה לבירור בבית המשפט.

המבקש טוען בכתב הגנתו כי בשנת 2007 רכש מהמשיב את זכויותיו בדירה ולפיכך, אין המשיב זכאי עוד לסלק ידו מהדירה.

המבקש טוען כי המשיב הינו פסול דין וכי מונה לו אפוטרופוס בדמותו של דייר אחר שהתגורר בזמנו באותו הבניין בו מצויה הדירה – הוא מר דוד גורניצקי. המבקש טוען כי אותו מר גורניצקי חתם עמו על זיכרון דברים לפיו נמכרה לו הדירה בתנאים המפורטים באותו זיכרון דברים ואף בוצעו מספר תשלומים.

לטענת המבקש לא השלים את התמורה מאחר ומר גורניצקי נפטר ונותרה יתרה לתשלום בסך 210,000 ₪ אותה בקש לשלם כאשר ימונה למשיב אפוטרופוס אחר.

המבקש מצרף לכתב ההגנה שבע קבלות כתובות בכתב יד ובהם תאריכים ואישור על תשלום סכומים שונים והיתרה שנותרת לאחר ביצוע התשלום. הקבלות חתומות לכאורה על ידי דוד גורניצקי.

זיכרון הדברים לא צורף בפועל.

5. במעמד הדיון שהתקיים ביום 26.4.15, הופיע המבקש לדיון עם עו"ד אשר טען כי בידיו מצוי זיכרון הדברים. ב"כ המבקש טען כי רק מר גורניצקי חתום על מסמך זה ונרשמה שם הצהרה לפיה מר גורניצקי הוא אפוטרופוס ממונה של המשיב, מיופה כוחו ומוסמך למכור את הדירה ולקבל לידיו את תמורתה.

לא נטען כי המשיב חתום על המסמך.

ב"כ המבקש באותו דיון ציין כי נשכר לייצג את המבקש רק ימים ספורים לפני כן ועל כן בקש לאפשר לו לברר האם אכן הוכרז המשיב כפסול דין והאם מונה לו אפוטרופוס ואף להמציא לתיק בית המשפט את זיכרון הדברים שהוצג במעמד הדיון.

בהחלטה שניתנה נקבע כי על ב"כ המבקש להמציא המסמכים הנ"ל וכן להגיש טיעונים בכתב באשר לעילת ההגנה העומדת למבקש כנגד התביעה תוך 14 יום מאותו מועד, דהיינו, עד ליום 10.5.15.

6. במקום בירור כאמור והצגת המסמך, הגיש ב"כ המבקש בקשה לשחררו מייצוג עקב חילוקי דעות עם המבקש.

המבקש שלח טיעוניו באמצעות הפקסימיליה למזכירות בית המשפט ביום 17.5.15 (לאחר שניתנה לו ארכה להגיש טיעוניו) אך מבלי לצרף להם מסמך כלשהוא.

כמו כן, בטיעונים אלה אין אלא חזרה על האמור בכתב ההגנה ובבקשה לבטול פסק דין ועוד כהנה וכהנה טענות באשר להשקעות שהשקיע המבקש בדירה הן לשם תחזוקה והן לשם רכישתה. עוד טען המבקש כי בית המשפט לענייני משפחה סירב ליתן לו מסמך בדבר היותו של המשיב פסול דין.

7. המבקש לא המציא את טיעוניו לידי ב"כ המשיב, לפחות על פי טענת ב"כ המשיב, אך בתגובתו לבקשה לבטול פסק דין טען ב"כ המשיב כי מעולם לא הוגשה בקשה למינוי אפוטרופוס למשיב וכי המשיב אינו מכיר כלל אדם בשם דוד גורניצקי.

ב"כ המשיב אף טען כי שוחח עם הגב' גורניצקי, אשת המנוח וזו טענה כי אינה מכירה את המבקש וכי בעלה המנוח לא שימש כאפוטרופוס של המשיב.

8. דיון והכרעה:

כפי שציינתי לעיל, המסירה של הזימון לדין למבקש היתה כדין ובהעדר מועד שבו נודע למבקש קיומו של כתב התביעה והיעדר מסמך המעיד על הנפקת כתב התביעה בבית המשפט, ספק אם גרסת המבקש אכן נכונה.

מכל מקום, ממילא אין בפי המבקש עילת הגנה הראויה להתברר כנגד התביעה לפינוי הדירה.

השאלה ששואל עצמו בית המשפט בדונו בבקשה לביטול פסק דין היא האם ככל שהאמור בטיעוניו של הנתבע נכון הוא – האם יזכה בדין והתביעה אכן תידחה.

בית המשפט אינו דן בשלב זה בשאלה כיצד יוכיח הנתבע את טענותיו אלא מניח כהנחה בסיסית כי טענותיו העובדתיות נכונות.

בהתאם, לא מצאתי כי גרסתו של המבקש מועילה לו כנגד תביעת פינויו מהדירה.

והטעם לכך הוא כי המבקש נכשל בהצגת הסכם מכר כלשהוא המעיד על מכר הזכויות בדירה והן גם אם מונה למשיב אפוטרופוס אשר מכר את הדירה בהסכמת המשיב וגם אם לא.

9. המבקש לא טען כי נחתם עמו הסכם מכר אלא רק זיכרון דברים. המבקש אינו מציג את זיכרון הדברים כך שלא ניתן כלל לבחון האם זיכרון הדברים אכן עשוי לחייב את המשיב כהסכם מכר לכל דבר.

בנוסף, המבקש אף לא השלים את תשלום מלוא התמורה כך שאין בידיו אלא התחייבות חוזית בלבד.

המבקש אף לא מציג ראשית ראיה על מכר כלשהוא וכל שיש בידיו הוא קבלות על ביצוע תשלומים כלשהם לידי מר גורניצקי ללא ציון עבור מה בוצעו התשלומים.

אין די בטענות המבקש על מנת ליצור לו זכות כלשהיא במקרקעין המונעת את השבת החזקה בדירה למשיב.

10. חוק המקרקעין קובע בסעיף 7(א) כי עסקה במקרקעין טעונה רישום וכל עוד לא נרשמה אין היא אלא התחייבות לעשות עסקה במקרקעין. סעיף 8 קובע כי התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב.

אין מחלוקת כי המסמך בכתב חסר. המשיב אינו חתום עליו ואין אפילו ראשית ראיה כי אכן מונה לו אפוטרופוס אי פעם או כי מר גורניצקי מונה ככזה. לא הוצג אפילו זיכרון הדברים הנטען ואף לו היה מוצג, אין זיכרון הדברים כשלעצמו התחייבות לעשות עסקה במקרקעין אלא לכל היותר התחייבות לעשות הסכם במקרקעין.

בית המשפט דן בסוגיית העדרו של מסמך בכתב והכיר בהתחייבות מסוג אחר במקרים נדירים בלבד אותם כינה "זעקת ההגינות".

ראה ע"א 986/93 יעקב קלמר נ' מאיר גיא, פד"י נ (1) 185 שם נקבע:

"גישה מחמירה לגבי דרישת הכתב תהיה גזירה שהציבור לא יוכל לעמוד בה, ולכן יש מקום להקל עם התובעים אכיפת התחייבות במקרקעין. סיבתה של דרישת הכתב היא בחשיבותה של העיסקה ובצורך להבטיח את רצינותה. לכן, ניתן להסתפק במסמך בכתב העונה על שתי דרישות: ראשית, הוא מעיד באופן ברור על קיומה של עיסקה, ושנית, הוא כולל את כל הפרטים המהותיים שאינם ניתנים להשלמה לפי החוק או ההלכה ( 192ז- 193ב)."

לו היה מוצג זיכרון הדברים הנטען, ניתן היה לבחון את המסמך ולבדוק האם הוא עומד במבחני הפסיקה וניתן היה לשקול אם יש סיכוי כי יעמוד במבחן זה. אלא שהמבקש אף לא טרח להציג את זיכרון הדברים הנטען.

11. עם זאת נקבע שם כי גם בהעדר מסמך בכתב כלשהוא עדיין ישקול בית המשפט להכיר בעסקה שנערכה בע"פ והסביר:

העיקרון הקבוע בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, שלפיו במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב, יש בכוחו, במקרים מתאימים, לשלול את דרישת הכתב לשכלול התחייבות לעשיית עיסקה במקרקעין. עקרון תום הלב הוא המקור הנורמאטיבי ליישוב המתח שבין דרישת הכתב ובין שיקול הדעת של בית המשפט ( 197ב-ג, 198ה-ו).

אלא ש:

"השימוש בעיקרון "המלכותי" של תום הלב להגמשת דרישת "הכתב" צריך להיעשות בזהירות רבה. רק במקרים מיוחדים ויוצאי דופן יש מקום להיזקק לעקרון תום הלב כדי להתגבר על עקרון הכתב. המאפיין מצבים אלה הוא שעולה מהם "זעקת ההגינות" המצדיקה סטייה מעקרון הכתב. אין ליתן מראש רשימה סגורה של מצבים אלה. הם משתנים על-פי נסיבות החיים ( 197ד-ה)."

מפסק דין שניתן לאחרונה בעניין זה בבע"מ 329/15 פלוני נ' פלוני מיום 12/05/15 ניתן להסיק כי "זעקת ההגינות" צריכה להסתמך לפחות על סיבה טובה מדוע לא נערך מסמך בכתב כדין, כגון היות הצדדים למכר בני משפחה שהאמינו זה לזה, ולא התקיימו חסמים מסוימים כגון אי ביצוע העסקה עד תומה או הימנעות לדווח לשלטונות המס על העסקה.

בענייננו אין שום סיבה מדוע לא נערכה עסקה בכתב כדת וכדין וקיימים שני החסמים של אי ביצוע העסקה עד תומה ולא דווח דבר לשלטונות המס.

12. בענייננו למבקש מכשול נוסף והוא טענתו כי העסקה נערכה עם אפוטרופסו של המבקש.

מלבד העדר ראשית ראיה לכך שהמשיב הוכרז כפסול דין ומונה לו אפוטרופוס הרי סעיף 20(1) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב-1962 קובע כי אפוטרופוס אינו רשאי לייצג את החסוי בהעברה של דירה ללא אישור בית המשפט מראש.

דהיינו, בכל מקרה אין לעסקה שעשה אפוטרופוס כביכול של המשיב, לו אכן עשה, כל תוקף ממילא.

13. הנני להעיר לבסוף כי מדובר בתביעה לפינוי מושכר בהעדר כל זכות שהיא שבדין להחזיק בנכס. המבקש לא הציג זכות במקרקעין המזכה אותו להחזיק במקרקעין אלו. לכל היותר הציג המבקש זכות פוטנציאלית להחזיק בדירה אשר כל עוד לא נתן בית המשפט את הגושפנקא המשפטית לזכות זו – אינה קיימת כלל בידי המבקש ולא ניתן להסיק ממנה זכות חזקה כאמור.

תביעה לפינוי כחלק ממימוש זכות בעלות רשומה של המשיב במקרקעין אינה המקום המתאים לבירור זכויותיו של המבקש בדירה.

הסמכות לדון בתביעה של המבקש לזכות כלשהיא בדירה נתונה לבית המשפט המחוזי ובנסיבות העניין אין מקום לקבוע כי הסמכות לבירור זכויות כאמור הוא שאלה שבגררא המקנה לבית משפט השלום את הסמכות לדון בה.

14. אשר על כן, לא ראיתי כי למבקש סיכוי כלשהוא להצליח בטענותיו ועילת ההגנה הנטענת בפיו "הגנת בדים" היא.

הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

המבקש ישלם למשיב הוצאות הדיון בבקשה בסך 5,000 ₪.

ניתנה היום, ב' סיוון תשע"ה, 20 מאי 2015, בהעדר הצדדים.