1. בקשה למתן הוראות לפיה יאושר למבקשת – עו"ד הדסה מקליס מנהלת עזבון המנוחה הילדה הרמינה גריף ז"ל ומנהלת ההקדש ע"ש בעלה המנוח ליאו גרייף ז"ל לפרש פירוש רחב ויעיל את סעיף 9 של צוואת המנוחה מיום 29.4.1991, על פיה נוסד ההקדש (להלן: "המבקשת" או "מנהלת ההקדש", "המנוחה", "הצוואה" ו"ההקדש" בהתאמה).
2. באופן אופרטיבי מבקשת מנהלת ההקדש להעניק מלגת לימודים לפחות ל-7 זכאים כדי לקיים את רוח המנוחה ורצונה לעזור לסטודנטים בצורה יעילה ומשמעותית בהתאם להוראות שנמסרו למנהלת ההקדש גם בע"פ בעת ניסוח הצוואה, לפעול לפי מיטב הבנתה ושיקול דעתה. כן מבוקש לאשרר את המלגות שחולקו לסטודנטים עד כה ודווחו כדין.
3. סעיף 9 לצוואה מסדיר את מתן המלגות מהעזבון, שהיום הוא הקדש, וקובע כי על מנהלת ההקדש להעניק מלגות בכל שנה לפי מיטב שיפוטה ושיקול דעתה:

" The executer of my estate will be the trustee in charge of the trust and will be entitled to the customary fees. The trustee will grant the scholarships to the best of his judgment and discretion".

1. לטענת המבקשת, שווי העזבון במועד הפטירה היה מעל 1,000,000 ₪. לאחר שנים של חלוקת מלגות מהעזבון, נותר היום בחשבון ההקדש סכום של כ -100,000 $. בהנתן שגובה מלגה מקובל במוסדות אקדמיים נע בין 5,000 ₪ ל-10,000 ₪, הרי שאם תמשיך מנהלת ההקדש לפעול לפי הפירוש המצמצם של הצוואה, יווצר מצב שקיום ההקדש ימשך לתקופה של כ – 35 שנה, שהיא תקופה ארוכה ובלתי סבירה, כשרק סטודנט אחד יהנה מהעזבון בכל שנה.
2. מנהלת ההקדש מציינת בבקשתה ואף מצרפת אסמכתאות לרוב, כי דאגה מידי שנה לטקס משמעותי מבחינת הזכרת המצווה. בהתבסס על שיקול דעתה של מנהלת ההקדש וחוסר אפשרות חוקית לחייב מקבלי מלגה להשאר בישראל, הומר תנאי זה לדרישה של פעילות חברתית או חינוכית לטובת הציבור בישראל, כגון עזרה לילדים נזקקים. כל הפעולות והתשלומים של מנהלת ההקדש בוצעו כדין ובשקיפות, דרך חשבון בנק כנגד קבלות ודווחו כדין.
3. רשם ההקדשות מתנגד למבוקש. לטענתו מדובר בחריגה מתנאי ההקדש, שכן על פי תנאיו היה צריך לחלק מלגה אחת או שתיים מידי שנה ובפועל חולקו 7 מלגות. הרשם טוען כי יש להיצמד לרצון המקדיש אלא אם יש שינוי נסיבות חריג. המקדישה היתה מעוניינת להחזיק את ההקדש לתקופה ארוכה ולהקדיש שתי מלגות מקסימום בכל שנה ובאופן כזה ניתן יהיה לעשות שימוש רק בפירות ההקדש. בפועל התדלדלה הקרן כשמהבקשה עולה כי המטרה היא לקצר את חיי ההקדש ולסיימו, בניגוד למטרותיו.
4. בתגובה לעמדת הרשם, מציינת מנהלת ההקדש כי הסכום שנצבר בעזבון, עלה מעבר לציפיות המנוחה עת ערכה צוואתה בשנת 1991. לדבריה, החזקתו לפי תקנות הנאמנות לא נושאת תשואה, ואילו חלוקת מלגות לסטודנטים תחת שחיקת הסכום בעמלות הבנקים, תואמת את רצון המנוחה באופן המגשים יותר את כוונותיה. אין גם עניין להנציח מצב שיחייב מינוי נאמן אחר שיתכן ויפעיל שיקול דעת אחר שלא יתאם לרצון המנוחה.
5. במהלך הדיון שהתקיים לפני, הוצעה על ידי הצעת פשרה מסויימת אשר קיבלה את הסכמת מנהלת ההקדש. רשם ההקדשות עומד על דרישתו לפיה חלוקת המלגות בעתיד מן ההקדש תעשה בהתאם להוראות המצווה לגבי מספר המלגות שתחולקנה מידי שנה, היינו לכל היותר שתי מלגות לשנה, ואף זאת בכפוף להתחייבות מקבל המלגה להשאר ולעבוד בישראל למשך מספר שנים מסויים מעת קבלת תואר, וככל שיבקש מקבל המלגה לצאת מן הארץ טרם התקופה שנקבעה, יוכל לעשות כן ואולם המענק יהפוך להלוואה שתוחזר על ידו להקדש.

נוכח העובדה כי חלוקת המלגות צפויה להמשך על פני פרק זמן ממושך ולאור רצונה של הנאמנה בהקדש לעזוב את תפקידה, סבור רשם ההקדשות שיש מקום לאתר נאמן חלופי ולהסדיר עמו את מתווה פעילות ההקדש.

על כן מציע הרשם כי הנאמנה תפנה לעמותות או ליחידים ובכלל זה למוסדות אקדמאיים לברור אפשרות למינוי נאמן חליפי להקדש.

1. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי אף בתגובות בכתב מטעמם, נחה דעתי כי ניתן לקבל את הבקשה באופן שישמור על רצון המצווה והגשמת כוונותיה מחד, ומאידך, יאפשר ניהול יעיל ע"י מנהלת ההקדש.
2. סעיף 23 (א) לחוק הנאמנות תשל"ט 1979 הדן בשינוי הוראות כתב הקדש קובע:

"בית המשפט רשאי לשנות או לבטל הוראה מהוראות כתב ההקדש, אם מטעמים שיוצר ההקדש הביא לפניו ואם משום שראה כי חל שינוי של ממש בנסיבות המצדיק לעשות כן ושהדבר תואם את אומד דעתו של יוצר ההקדש".

1. הסעיף מתווה שני תנאים מצטברים: האחד, שינוי נסיבות ממשי, שיהיה בו כדי להצדיק את שינוי כתב ההקדש. השני, שהשינוי תואם את אומד דעתו של יוצר ההקדש.
2. אכן, את סמכות השינוי האמורה בסעיף 23(א) הנ"ל יש להפעיל במשורה. עם זאת אין לשכוח כי כאשר המדובר בנאמנות מסוג זה – לצרכי צדקה, הרי שמטבעה היא נאמנות לתקופה ממושכת ועל כן נדרשת התאמתה לנסיבות המשתנות בחלוף הזמן, תפקיד המסור עפ"י הסעיף הנ"ל לבית המשפט. זאת ועוד, בהתאם לסעיף 19 לחוק הנאמנות, ניתן לבית המשפט תפקיד מרכזי ולפיו ניתנת לו סמכות "לתת לנאמן הוראות בכל הנוגע למילוי תפקידו וכל הוראה אחרת שתיראה לו לניהול היעיל של ההקדש". המדובר בסמכויות ושיקול דעת רחבים יותר מהסמכויות המוענקות לבית-המשפט בדרך כלל, שתכליתה להסמיך את בית-המשפט להחליט במקום יוצר הנאמנות, ששוב אינו משמש עוד גורם מחליט לגבי הנאמנות. בהפעלת שיקול דעתו, על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את מטרות ההקדש ואת טובתם של הנהנים. במסגרת זו יובאו בחשבון שיקולים שונים, אשר במרכזם הגשמת מטרות ההקדש באופן המועיל ביותר. (ראו: רע"א 9420/04 הנאמן הציבורי נ' אגמון, פ"ד נט(5) 289 (2005)).
3. השאלה העומדת איפוא לדיון בענייננו היא, האם הרחבת מעגל מקבלי המלגה מידי שנה מגשימה ומקדמת את מטרות ההקדש?
4. עיון בצוואת המנוחה מלמד כי על אף שניתנו בה הוראות מדויקות יחסית באשר לאופן חלוקת המלגות מצד אחד, עולה בבירור מצד שני, כי המצווה מסרה בידי המבקשת שיקול דעת במימוש צוואתה ונתנה בה אמון בלתי מסויג לפי מיטב שיפוטה. מסתבר כי לא בכדי עשתה כן, שכן בין המצווה למבקשת, כך על פי הצהרת המבקשת, שררה הכרות רבת שנים והיא אף שיתפה אותה בע"פ, בעת עריכת הצוואה, בתכלית המשימה שהיא מוסרת בידה. אין ספק איפוא כי המצווה ביקשה שהמבקשת דווקא, היא שתנהל את העזבון, ולא שיופקד זה בידי גורם לא ידוע, שרצונה של המצווה אינו ידוע לו והוא זר לה.
5. עיון במניעים העומדים ביסוד הבקשה, לפיהם, תועדף חלוקת המלגות לסטודנטים בהיקף רחב יותר מאחד-שניים לכל שנה, מהלך שיש בו מצד אחד הנצחת המצווה ובעלה המנוח, תוך הגשמת כוונותיה ורצונה, ומצד שני, צמצום שחיקת הסכומים נוכח עמלות הבנקים וצמצום אפיקי ההשקעה, נראה כפועל יוצא ומחויב המציאות בשל המצב הבנקאי השורר כיום במדינת ישראל (ובעולם כולו), מצב השונה מהמצב שהיה ידוע בעת עריכת הצוואה לפני 24 שנים (ומפטירת המנוחה לפני כ – 18 שנים). המדובר בשינוי נסיבתי המצדיק את הבקשה. לכך יש להוסיף כי בעת עריכת הצוואה סברה המנוחה כי ברשותה סכום מסויים, דבר שהתברר כלא מדויק, נוכח פטירת אחותה לפניה. במצב דברים זה התבטלו מאליהם סעיפים 2, 3 ו-4 לצוואה משהפכו ללא מציאותיים בעת פטירת המצווה. כך גם בהצלחת המבקשת להעביר כספים נוספים מפעילות שבוצעה על ידה בארה"ב. בשל אלה, גדל נפח העזבון באופן המהווה שינוי נסיבתי גם כן, שאף הוא לא היה ברור למצווה בעת שערכה צוואתה. זאת ועוד, מעבר לפירוט הנכסים המופיע בצוואה, לא הוגדר היקפם ועל כן נראה כי יש יסוד לטענת המבקשת שלא היתה התעמקות במספר המלגות לחלוקה, תוך שהמצווה העדיפה להותיר עניין זה במסגרת "הנחיית העל" בו הותירה את הניהול לשיקול דעת המבקשת לפי מיטב שיפוטה.
6. כאן המקום לציין, כי מעיון בבקשה ובתגובת המבקשת על צרופותיהן, עולה ללא ספק נאמנותה של המבקשת לתפקידה וביצועו על ידה באופן מעורר הערכה. המבקשת פועלת באופן אישי ובשקדנות, ומשקיעה מאמץ רב בקיום רצון המצווה ותכלית ההקדש. המבקשת מקפידה לברור את הזכאים למלגה, בהתאם לדרישות האקדמיות ולאפיון המועמדים ובדיקתם על ידה, דואגת לחלוקת מלגות באופן משמעותי בטקס המנציח את המצווה ובעלה המנוח ורצונם, ומביאה לכך כי מידי שנה יוצאים נשכרים מספר נערים ונערות הנהנים מהמלגה מחד, ומנגד תורמים חברתית בישראל. למותר לציין כי הרושם המתקבל הוא, שאת כל הנ"ל עושה המבקשת בנאמנות, ביושר ובשקיפות מירביים. נראה איפוא שלא בכדי בחרה בה המצווה ולא ראיתי מקום לחפש לה בשלב זה מחליף.
7. בהנתן כל האמור לא מצאתי טעם שלא לאשר את המבוקש על ידי מנהלת ההקדש, אשר תואם לא רק לשיקול הדעת שנמסר למבקשת על ידי המצווה, אלא גם להוראות סעיפים 19 ו-23 לחוק הנאמנות: מאפשר התאמת צרכי ההקדש וניהולו בהתאם לשינוי הנסיבות בחלוף הזמן, ובד בבד תואם את אומד דעתה של המצווה ובהחלט את מטרות ההקדש.
8. עם זאת, ראיתי לנכון לצמצם את היקף חלוקת המלגות המבוקש וזאת על מנת לשמור על מידתיות ונסיון להשאיר את ההקדש פעיל למשך תקופה ממושכת יותר.
9. אשר על כן הנני נעתר לבקשה ומורה כדלקמן:
10. הנני מאשר את מתן המלגות שחולקו עד היום, בכפוף לדיווח כדין לרשם ההקדשות.
11. הנני מאשר למבקשת לחלק עד 4 מלגות בכל שנה, בתנאים שנקבעו על ידי המצווה, היינו לסטודנטים במקצועות ההנדסה והמדעים.
12. תנאי לקבלת המלגה הינו חתימת התחייבות מקבלי המלגות להשאר בישראל משך 3 שנים מתום לימודיהם ולחלופין – דרישה לפעילות חברתית או חינוכית ציבורית בישראל משך 3 שנים מיום קבלת המלגה (כגון: תכנית פר"ח), שתבוקר על ידי המבקשת.
13. הנני מאשר למבקשת להצמיד את גובה המלגות מידי שלש שנים בגובה מדד המחירים לצרכן, על מנת להתאימן לשינוי המתבקש.

המזכירות מתבקשת להמציא עותק פסה"ד לצדדים.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ה, 02 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.