1. תביעת ליקויי בנייה בפרויקט שיפוצים. הפרויקט כלל תוספת קומה על דירתם של התובעים ובניית ממ"ד, מחסן בחצר, וגשר מעבר. מן העבר השני הוגשה תביעה שכנגד שיסודה בטענה ליתרת תמורה שלא שולמה.

הנתבעת 1 הינה חברה קבלנית ששירותיה נשכרו לשם ביצוע אותם שיפוצים. בתביעה צוין כי הנתבע 2 הינו בעל החברה. הנתבע 3, אביו של הנתבע 2, רשום כמנהל. ניתן היה להתרשם שהנתבע 3 הוא הרוח החיה בחברה המשפחתית. יחד עם זאת אין טענה או ראיה כי הוא בעל מניות.

2. צירופם של נתבעים 2-3 נעשה בשלב מאוחר, כאשר ניתנה הסכמתם מראש כי במידה ויותר צירופם המאוחר, לא יטענו שאינם מחויבים במה שנעשה עד אותו שלב בתיק.

יובהר: ב"כ התובעים נאות להמתין עם הצירוף, כדי למנוע צירוף צדדים שיכול ויתייתר צירופם בהמשך, לאחר שישקול הדבר. מאידך, הציב עצמו השיקול של מניעת תקלה דיונית ממן פתיחת התיק בשלב מאוחר בהמשך הדרך. סוכם אפוא על מנגנון זה, אשר קוים.

ראה הצהרת מר יעקב מזרחי בעמ' 3 לפרוטוקול ישיבת 4/4/16 ותצהירו של מר שניר מזרחי (בנו של יעקב) מיום 13/4/16. הנתבעים כולם מחויבים אפוא בכל שנעשה בתיק, אף בטרם צירופם של נתבעים 2 ו-3.

3. בישיבת 4/4/16, לאחר שהוגשה חוות דעת התובעים, נתנו הצדדים הסכמה למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש, וניתנה לנתבעת 1 הזדמנות אחרונה למשלוח הודעת צד ג' (שנה וחודשיים לאחר הגשת התביעה). עם זאת, הובהר כי לאור השיהוי בהגשת הבקשה יש להגיש אישורי המסירה בתוך 45 יום. ב-20/6/16 ניתנה הבהרה כי לא בוצעה מסירה כדין. חרף המחדל ניתנה ארכה נוספת ואחרונה בטרם מחיקה מחוסר מעש. לאחר שגם ארכה זו לא הועילה, נמחקה מחוסר מעש ההודעה לצדדי ג'.

בטרם מינוי מומחה התאפשר לנתבעת להגיש חווה"ד מטעמה – אשר הוגשה. זאת על מנת שחוות הדעת משני העברים תעמודנה לעיונו של מומחה ביהמ"ש. הנתבעת בחרה להגיש את חוות דעת של מי ששימש כמפקח מטעמה בפרויקט, מר איליה קפלן. עם זאת לחווה"ד מטעם הצדדים אין מעמד ראייתי עצמאי, היות וכאמור, מינוי מומחה ביהמ"ש היה מוסכם.

4. באותה ההחלטה מיום 4/4/16 מונה אפוא המהנדס והשמאי מר יוסי לזר כמומחה מטעם ביהמ"ש. התובעים בתצהירם הודיעו כי הם אינם חולקים על חוות דעתו שניתנה. הנתבעים ביקשו לחקרו.

בישיבת 28/3/18, אישר ב"כ התובעים כי בכתב התביעה המתוקן, אין טענה ואין ניסיון להרחיב חזית לליקוי שלא נזכר בחוו"ד התובעים או מומחה ביהמ"ש.

5. אעמוד להלן בהמשך על עיקרי גרסתם של הצדדים (העדים הגישו תצהירי עדות ראשית), אך קודם לכך, להלן עיקרי ההסכם ביניהם, הוא הסכם עבודות הבנייה מיום 1/5/14:

א. ההסכם הינו לבניית קומה שנייה עד מפתח. החברה מצהירה כי קיבלה לידיה את תכניות הבנייה ומסוגלת לבצען. העבודה הוגדרה בהסכם בתורת "כל העבודות הכרוכות בבניית הקומה השנייה באתר עד לסיומן בכפוף לתוכניות המתכננים ובהתאם להסכם זה, לנספחיו המצורפים אליו ובהתאמתם למגורים לפי דרישת המפקח".

ב. בסע' 3 הוסכם שחומרים ירכשו ויסופקו ע"י החברה לרבות העמסה, הובלה , פירוק ואחסנה. החברה הצהירה כי היא יודעת שעלייה לבנות את קומת הגלריה לרבות גרם המדרגות. למרות שאינה מופיעה בתוכנית האדריכלית וכי תבצע "קוקייה" בגג המזרחי בקומת הגלריה.

ג. תקופת העבודה הוסכמה כ-45 ימי עבודה לבניית ממ"ד, מחסן, עבודות מתכת בשטח. במקביל בניית היחידה במפעל, פלוס 45 ימי עבודה לגמר.

ד. צוין שהתובעים רשאים להוסיף או להפחית מעבודות החברה, כאשר יבוצעו בהתאמה חיובים או זיכויים. מחיר הבנייה והעלויות תומחרו כנגזרת מההיקף הכללי של העבודה, ובמידה וההפחתה מההסכם תהיה יותר מ5%, אזי תחושב רק מחציתה. בסע' 6 מתחייבת החברה לבצע תיקונים בתום תקופת הבדק. צוינו תקופות אחריות מורחבות לליקויים שפורטו (סע' 6.2). צוין כי במקרה של פגם, נזק או ליקוי לא סביר, יש לתקנו לאלתר וללא דיחוי ואחריות החברה, לרבות חיבור ואיטום בין קיר הבית של השכן הצמוד לדירה.

ה. משפחת התובעים תתגורר בקומת הקרקע לאורך תקופת הבנייה, והחברה תפעל לצמצום ההפרעה ולא תדרוש פינוי שלהם מן הבית. למעט מקרה חריג ולא יותר מיום אחד בלבד.

ד. סע' 9 להסכם קובע את תשלום התמורה בהתאם לנספחי ההסכם כדלקמן:

9.1 234,000 ₪ פלוס מע"מ מחיר כללי.

9.2 27,000 ₪ הובלות מבנים ושינוע חומר.

9.3 13,000 ₪ הכנת קומה ראשונה כתמיכה לשנייה על פי תוכניות מהנדס שיסופקו ע"י החברה ויאשרו על ידה כולל חתימה ואישור המהנדס איליה קפלן.

9.4 65,000 עבור ממ"ד.

9.5 32,000 ₪ עבור מחסן בחצר.

9.6 15,000 ₪ בניית גשר מעבר מפלדה בשילוב פח מרוק או עץ.

9.7 מדרגות עץ בשילוב ברזל כלול במחיר המבנה.

9.8 יתרת המדרגות יבנו על פי התוכנית וכל תוספת מדרגות תחויב בתשלום.

התשלום עבור הבנייה לא כולל מע"מ, יתר התשלומים כן כוללים מע"מ. התמורה חושבה על בסיס עבודות הבנייה המפורטות בהסכם ובנספחיו, והכל בהתאם לתוכניות העבודה והתוכנית האדריכלית שהיא הקובעת.

ה. יוער כי עוד בטרם נחתם ההסכם בין הצדדים נשלח מפרט אל התובעים ב 9.3.14. תנאי המפרט למעשה הינם חלק מן ההסכם שבין הצדדים, אף כי קדם לו פורמאלית. המפרט צורף כנספח לחוות דעת מומחה ביהמ"ש. כמו כן, מצורף כנספח לאותה חווה"ד התוכנית האדריכלית של האדריכל מטעם התובע אשר על פיה הייתה אמורה הבנייה להתבצע. מעבר לאותה תכנית ראשונית לא נעזר התובע בשירותי אדריכל, אף לא מהנדס או מפקח.

6. גרסתם של התובעים באה בתצהירו של התובע 1 מר יהודה מימון:

א. התובעים בעלי בית בישוב קציר והתקשרו בהסכם מיום 1/5/14 עם הנתבעת 1 (להלן: "החברה") לביצוע עבודת שיפוץ בביתם שכללה תוספת קומה (ראה ציון עיקרי ההסכם בסע' 8 ואילך – י.פ)

ב. הנתבעים 2 הוא בעל מניות החברה. הנתבע 3 הינו מנהלה ובעליה בפועל (הערה שלי – י.פ: הביטוי "בעלים בפועל" שנזכר כטענה, אין בו כדי לאיין העובדה הפשוטה כי לא הומחש שהנתבע 3 הוא בעל מניות. הוא כן מנהל אותה. מי שרצה להמחיש אחרת יכול היה לצרף תדפיס פרטי חברה מרשם החברות. בפנינו אפוא בן שהנו בעל החברה, ואב שהנו מנהלה, אורגאן בתאגיד. מכל מקום , הצדדים יכונו להלן בשמם הפרטי, התובע 1 – יהודה, הנתבע 2 – שניר, הנתבע 3- יעקב או קובי).

ג. יהודה מפנה לחוות דעת מומחה ביהמ"ש, המקובלת כאמור על התובעים.

ד. יהודה מציין שהתובעים פנו פעמים רבות ובזמן אמת במהלך הבנייה אל הנתבעים, בהתראות על הבנייה הרשלנית אך נתקלו ביחס של אדישות, וטענות שאין ליקויים, ואם יש – יפעלו לתקנם.

ה. כנספח ב' לתצהיר מצרף יהודה חילופי מסרונים עם הנתבעים 2-3 . הוא מציין שגם מכתב, מפגשים וטלפונים שלא הואילו. לאור טענות הנתבעים הטוענים לזכות התיקון, אעמוד להלן על אותם מסרונים שצורפו. מקום בו מופיע תאריך על המסרון אציין אותו.

במסרון מיום 10/11/14 מציין יהודה לקובי שיש גבול לזלזול בתובעים, והוא דורש ממנו להפסיק עם הסחבת והסיפורים ולעמוד בהתחייבויות ולסיים הבית. הוא מציין שקובי כבר בפיגור של 18 יום מן התאריך עליו התחייב, הסוף לא נראה לעין.

במסרון מ-10/11/14 שואל יהודה את יעקב האם הוא עדיין בדרך? או בדרך אחרת!.

יעקב במסרון מ-13/11/14 מציין כי הוא לא אומר סתם שום דבר, וכי התנהלותו של יהודה היא שמעלה ספק בכל מה שהוא אומר או מבטיח עד כה. הוא מציין כי יהודה אמר לאפי שיהודה היה ביום שני האחרון וכבר עשה רשימה ושואל האם יש עוד אחת.

יהודה מגיב במסרון מ-14/11/14 "אני סתם אומר? אני ממתין לך מחר בבוקר בבית מקווה מאוד שתגיע".

במסרון שנשלח ככל הנראה ב-14/11/14 שואל יהודה את קובי מתי הוא מגיע.

במסרון שצורף ונשלח אל יעקב, מציין יהודה כי ימתין לו מחר בבוקר וכי ישלים את כלל העבודות שיעקב יודע עליהם וברור לו שיש להשלים. יהודה מצדו לא יודע לקבוע כעת אם יש ליקוי או ריג'קט כל עוד לא סיים יהודה, והתובעים מקווים שכאשר יסיים לא יישארו ריג'קטים. הוא מוסיף שאלה אם יסיים יעקב עד סוף השבוע ומבקש שיעקב יתאם במישרין עם איש השיש את ההתקנה.

במסרון שלא צוין תאריכו, מציין יהודה ליעקב "מוכן למגורים זה אתה אחראי". יעקב משיב "מה לא מוכן מחר יהיה מוכן". יהודה משיב "ב"ה האופטימיות שלך ראויה לשבח". יעקב מגיב "בפנים מחר יותקנו דלתות ויצבעו המדרגות. יישאר מעקות". יהודה מגיב שזה לא נקרא סיום. סיום זה שכל מה שקשור ליעקב הסתיים לחלוטין, והבית ראוי ובטוח למגורים כולל מעקות, ואין עוד שום דבר לצבוע או לתקן בבית כשהריהוט בפנים. מה גם שיעקב הבטיח שהמעקות יותקנו היום.

במסרון המשך מ-17/11/14 מציין יהודה ליעקב כי לאור העובדה שאין הוא מקדם את סיום הבית ואינו מגיע כלל לעבודה, מבקש יהודה לדעת חד משמעית האם יעקב מתכוון לנטוש העבודה ולא לסיים, כאשר כל שבוע הוא מבטיח שהוא מסיים ואין כל תזוזה כמו בכל החודש האחרון. יהודה מציין שהוא מבין שדלת כבר לא תהיה, שיש כבר לא יהיה, וכך גם המעקות ויתר העבודות בבית. נכון לרגע זה, הבית לא ראוי למגורים ויעקב מצוי בפיגור אדיר בלו"ז, כאשר הקנס על כל יום חריגה רק תופח. יהודה מבקש תשובה בכתב, שכן יעקב אינו עונה לטלפון, וכאשר הוא עונה הוא מספר סיפורים ותירוצים שאינם אמת.

במסרון נוסף מודיע יהודה ליעקב שכרגע חזר מן הבית ואין איש עובד והוא כבר לא יכול לשמוע הבטחות של יעקב, הכוונה לממשן לכן הוא מעביר את הטיפול לעו"ד, ולתובעים חבל אך אין ברירה.

יעקב מגיב בבקשה שיהודה לא ימהר, וכי גורמי הנתבעת 1 היו היום אך לא שלחו את החומר. ב-10:30 נסעו גורמי הנתבעת לאתר אחר, שכן חבל על היום ושלושה אנשים. הוא מסיים בהבטחה שמחר באים מאה אחוז, הוא שב ומבקש שהתובע לא ימהר. הוא מוסיף שהחומר פרקט עץ ובידוד בא מת"א ונדחה למחר.

במסרון מ-4/12/14, מציין יעקב כי למקלחת יש להתקין רדיוסר אלומיניום וכי הנתבעת מגיעה ואם לא ישלם יהודה מחר את היתרה, יפורק המעקה חד משמעית.

יהודה מגיב כי לעת עתה ועל סמך התנהגותו של יעקב אין הוא רשאי להיכנס לבית וכי יהודה לא מאמין או בוטח בו עקב דבריו הבוטים והמאיימים כאחרון הסחטנים, יש ליהודה חשש אמיתי שיעקב יגרום נזק בנוסף לקיים. הבית הוא מחוץ לתחום עבור יעקב עד הודעה אחרת אם תינתן.

יעקב בתגובה שולח מסרון שהוא בא מחר ומפרק את המעקות בחוץ. הוא מכנה את יהודה גזלן. הוא מציין כי ייקח את הכלים קומפרסור וסולמות שכן הינם שלו.

יהודה מגיב כי באופן חד משמעי, כל דריסת רגל של יעקב או של ילדיו, או של עובדיו, או של שלוחיו בשטח התובעים, תחשב כהסגת גבול וחדירה לא מורשית. הוא מוסיף כי את הכלים יקבל יעקב רק כשיהודה יהיה בבית.

ו. כתוצאה ממחדלי החברה, נגרם לתובעים איחור של למעלה מחודשיים בסיום העבודות, כאשר התובעים וילדיהם מתגוררים בקומת הקרקע ופועלי הנתבעת יוצאים ונכנסים. לא זו בלבד שעבודות לא הושלמו אלא שמה שבוצע – בוצע עם ליקויים. יהודה טוען כי המחלוקת לוותה בהרמות קול, איומים וגידופים מצד הנתבעים 2 ו-3.

ז. התובעים טוענים לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 30,000 ₪, ומפנים לכך כי הנתבעים התכחשו לליקויים וסרבו לתקנם לאשורה. הם מאשרים כי לאור אובדן האמון אין בכוונתם להתיר לגורמי החברה השלמת התיקון.

ח. החברה מעולם לא המציאה ולו חשבונית אחת על כל הכספים שקיבלה במסגרת ההסכם לבניית הבית. לטענת התובעים שלשלו נתבעים 2-3 את הכספים שקיבלו מן התובעים ישירות לכיסם, ובכך רוקנו מתוכן את אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. הם ביקשו לנצל את אותה אישיות נפרדת שהפכה להיות חברת קש נטולת ממון ורוקנו קופת החברה.

ט. בתצהירו חזר יהודה על הניסוחים המשפטיים שבכתב התביעה שנועדו להכשיר הדרך להרמת מסך כלפי הנתבעים 2-3. אולם, מעבר לטענות משפטיות ככותרת שנועדה להצדיק הרמת מסך – יש כמובן למלא את אותה הכותרת בתוכן, ולהמחיש עובדתית את הטענות, ככאלה שמצדיקות הרמת מסך. בעניין זה לא הציגו התובעים כל ראייה, למעט העובדה שעל פי תדפיס רשם החברות מ-2012 הנתבעת מפרה חוק (ככל הנראה הכוונה לחובות אגרות לרשם החברות). שינוי שם חברה למשל, אינו עילה להרמת מסך. לא הומחש כי הנתבעים 2-3 רוקנו החברה מתוכן, או השתמשו בה לרעה על מנת להתחמק מחובות. יוער כי בהחלט יכול ובמקרה אחד או יותר, מתרשלת חברה קבלנית, ומפרה חובותיה כלפי רוכש דירה. עניין זה כשלעצמו ובפני אינו מקים הצדקה או עילה מוכרת בדין להרמת מסך כלפי בעלי מניותיה. נכון שבחברה פרטית קל יותר לבצע הרמת מסך. אך גם כאן יש להמחיש עובדתית קיום טעם מוכר שבדין לעשות כן. להמחיש - ולא רק לטעון אותו טעם.

י. התובעים טוענים גם לאחריות אישית של אורגאן בנזיקין כלפי הנתבעים 2-3, בתורת אלה שביצעו בפועל את העבודות ופיקוח באופן רשלני על הבנייה.

7. הנתבע 2 שניר נתן תצהיר אשר נשלף, באין התייצבות במעמד הישיבה. יחד עם זאת, אציין כבר כעת כי לא הוכחה כלפיו כל עילה שתהווה בסיס לחיובו האישי, לא כאורגאן בתאגיד (הוא לא אורגאן אלא בעל החברה ובעל מניותיה היחיד), ולא מכוח הרמת מסך כלפי בעל מניות.

8. גרסת הנתבעים בא בתצהירו של יעקב שלהלן עיקריו:

א. התביעה נולדה רק לאחר שהנתבעת דרשה את עיקר התמורה בהתאם להסכם ולתוספות שביקשה.

ב. שניר רשום כבעלי החברה אך לא עבד בפועל מול המשיבים (יוער כי טענה אחרונה זו זוכה לאישוש עקיף מן המסרונים שצירף יהודה לתצהירו ומופנים כולם ליעקב , אשר ניתן להתרשם שהינו הרוח החיה בחברה, מה גם שהינו מנהלה. עניין זה מקרין לכל הפחות על הטענות לאחריות אישיות של אורגאן בתאגיד, בכל מה שקשור לשניר. לשניר לא היה תפקיד ניהולי כלשהו בחברה. לא פורמאלי ולא בלתי פורמאלי - הערה שלי – י.פ).

ג. הבנייה הייתה מקצועית ולא חובבנית.

ד. במה שקשור לליקויי חדירת מים – מומחה ביהמ"ש ביקר בנכס ב-10/11/16 וב-11/1/17 ולא מצא ליקויים אלה הנטענים כעת. המשיבים מתגוררים בנכס למעלה משלוש שנים, והכיצד אפוא לא חדרו גשמים במשך שלוש עונות גשומות? יעקב מצרף חמש סקירות של השירות המטאורולוגי מ-6/1/14, 4/11/14, 10/11/15, סיכום אוקטובר 2015 וסיכום דצמבר 2016, שכולם מזכירים אירועי גשם.

הערה שלי – י.פ: ככל שצודק יעקב כי מומחה ביהמ"ש לא מצא ליקוי הקשור לחדירת מים, הרי ממילא הודיעו כאמור התובעים כי אינם חולקים על חוות דעת מומחה ביהמ"ש (וכי לא תותר הרחבת חזית ביחס לליקויים שלא נזכרים בחווה"ד הנ"ל או בחווה"ד שלהם.

ה. ביחס לטענת הריחות מחדרי השירותים עקב אי התקנת פתחי אוורור – ליקויי נטען זה לא נתגלה לאחרונה, ומומחה ביהמ"ש התייחס אליו בסע' 2.2 לחוות דעתו והעריך תיקונו בסך של 800 ₪ בלבד.

ו. מעולם לא ניתנה למבקשים הזדמנות לתקן הליקויים. יעקב מפנה למסרון מ-4/12/14 שאוסר על החברה או מי מטעמה להיכנס לנכס. לטענתו, על תביעה לליקויי בנייה להיות מוגשת לאחר שחלפה תקופת הבדק וניתנה לקבלן הזדמנות אמיתית לתקן הליקויים בתום תקופת הבדק או בסמוך לסיומה. כאשר אם לא ניתנה הזדמנות לתיקון, יש לאפשר למוכר לתקן את אי ההתאמה, וגם למערכת המשפט עניין בכך שקונים לא יגישו תביעות ליקויי בנייה בטרם הודיעו על הליקויים ואפשרו למוכר לתקנם עד תום שנת הבדק, בבחינת הזדמנות אמיתית ולא כטענה מן השפה ולחוץ. הנתבעים טוענים כי משפטית, זכות התיקון של הקבלן תפקע רק אם ניתנה לו הזדמנות נאותה שכזו והוא לא תיקן , או תיקן באופן כושל, או אין לו כישורים לתקן, או לא לקח אחריות על התיקונים ולא הסכים לתקן.

ז. החברה נעתרה לכל בקשה של התובעים להוסיף או לשנות עבודות, אך האחרונים לא שינו את התמורה הנדרשת ולא אפשרו לנתבעת להגיע ולתקן ליקויים .

ח. התובעים טענו שעל הנתבעת להוסיף מערכת טיהור אוויר. אך בהסכם לביצוע ממ"ד ומחסן מיום 10/6/14 סוכם בסע' 6(ד) רק על הכנה למערכת טיהור אוויר, ולא על התקנת המערכת עצמה.

ט. התובעים לא שילמו בגין התקנת מערכת תלת פאזי שהיא תוספת נוספת עלייה לא סוכם ביניהם מראש. יעקב מפנה גם למה שהוסכם בין הצדדים ביחס לגג ולקביעת מומחה ביהמ"ש (סע' ב(3)-ב(5) להסכם).

י. על פי ההסכם לא הגיע לתובעים דלת כניסה בסטנדרט גבוה מזה שסופק. היה על הנתבעת לספק להם דלת מסוג סטנלי או פלדלת או שריונית. כך גם הגיע על פי ההסכם מזגן אחד בלבד ולא מעבר (סע' ב(6)-ב(7) להסכם).

יא. החברה לא התחייבה לאטום את הגג שכן בהסכם צוין רק מילואו בשומשום עד לגובה המתבקש לריצוף, שלא היא הייתה אמורה לבצע (ב(8) להסכם).

יב. התובעים ביקשו להגדיל את הקוקייה ולשלם בגין ההגדלה, אך סירבו לשלם במועד בו נדרשו לכך. בהסכם צוין כי המחיר יכול להשתנות על פי מטראז' סופי או במקרה שפרט שלא צוין במפרט יעלה מעבר לסביר (ב(9) להסכם).

יג. במפרט לא מופיעה פרגולה. בתוכנית מופיעות מדרגות ספירליות.

יד. גם בעניין הגשר סוכם על בניית מעבר מפלדה בשילוב פח, או לחלופין מעץ. התובעים ביקשו לבנותו מיציקת בטון אך בלא ששילמו תמורה (סע' ב(10) להסכם).

טו. הנתבעת כן מסרה לנתבעים חשבוניות בגין מה ששילמו והן מצורפות כנספח ג' לתצהיר.

טז. החברה שינתה את שמה ל"מזרחי פתרונות בנייה מתקדמים – בנייה ירוקה". מספרה לא שונה ברשם החברות. שינוי השם הינו מיום 19/6/14 על פי מסמך שינוי השם מרשם החברות.

יז. ההסכם הינו מיום 1/5/14. עובר להסכם, ב-20/3/14, נשלח אל התובעים מפרט טכני שלימים צורף כנספח להסכם, כאשר באותו מפרט צוין כבר השם החדש של החברה, ומכאן שהתובעים ידעו על השינוי בשם עוד קודם לחתימה על ההסכם. גם דף הלוגו של החברה עליו נרשם ההסכם הינו "פרויקט הבנייה הירוקה בניית מבנים בטכנולוגיה מתקדמת". ואילו החברה מופיעה בכותרת ההסכם כ"יעקב ואיריס מזרחי בע"מ – הבנייה הירוקה". כך גם מופיעים הדברים במפרט שהיה בידי התובעים עוד לפני החתימה על ההסכם. מדובר באותה חברה אשר שינתה שם. זאת ועוד התובעים חתמו ב-19/6/14 על אחריותם לשינוי במבנה ממ"ד וגם שם נזכר השם "פרויקט הבנייה הירוקה – בניית מבנים בטכנולוגיה מתקדמת".

יח. גם החשבוניות הגיעו לידי התובעים כשהן נושאות את שם החברה החדשה. התובעים אף הכינו דף פירוט תשלומים בו הם עצמם ציינו בכותרת "תשלומים עבור הבנייה הירוקה" (נספח ח' לתצהיר). וגם שלט הבנייה שהוצב ליד בית התובעים ציין "כאן בונה חברת בנייה ירוקה".

יט. הערה שלי – י.פ: יש לומר כי הנתבעים אכן צודקים בטענות אלה, כאשר מדובר בסך הכל על שינוי שם חברה, ומספר החברה נותר זהה . כאמור, שינוי השם אינו עילה להרמת מסך.

כ. אין ממש בטענות התובעים שהנתבעים 2-3 רוקנו החברה מתוכן והיא מהווה רק מסתור מפני נושים. החברה בנתה עוד לפני שבנתה עבור התובעים וגם לאחר סיום בניית ביתם. ביום 22/10/14, בנתה בית מידות למשפחת בוזנח, שכני התובעים – פרויקט שהסתיים לשביעות רצונם של אותם שכנים ושולמה מלוא התמורה (צורף ההסכם עם אותה משפחה).

המצהיר מצרף העתקי חוזים נוספים של בניית בתים וממ"דים שנבנו מאז בניית בית התובעים ונבנים גם היום, כאשר מדובר בחברה פעילה ובונה (לנספח יא' צורפו 4 הסכמים מול צדדים ששמם לא הושחר , ועוד שני הסכמים עם צדדים ששמם הושחר).

כא. הנתבעת עובדת עם קונסטרוקטור עצמאי שמפקח על עבודות הבנייה, עומד מול הרשויות בכל הקשור להוצאות היתרים ואף פיקח על העבודות בבית התובעים. כנספח יב' צורף אישורו של המהנדס קפלן איליה מיום 1/3/16, לפיו מאז תכנון הבית של התובעים פיקח עבור החברה על בתים רבים נוספים שבנתה החברה ומצוינים באותו אישור. ביחס לבית התובעים – בעת המסירה, לא מצא הוא ליקויים החורגים מן התקן והתובע יהודה היה נוכח במסירה וגילה שביעות רצון מן הבית.

כב. החברה היא שקיבלה את כספי התמורה ששילמו התובעים, ובנתה באמצעות אותם כספים את ביתם. אין ממש בטענה שנתבעים 2-3 שלשלו הכספים לכיסם. הבית לא בנה את עצמו אלא נדרשו עלויות לשם בנייתו. כנספח יג' מצורפים חלק מן ההסכמים שנחתמו עם ספקים ואנשי מקצוע (הסכם לעבודות חשמל מ-4/8/14, הסכם לבניית ממ"ד מ-10/6/14 והסכם הזמנת חלון ממ"ד מ-20/7/14).

9. מטעם הנתבעים הוגש תצהיר נוסף, קצר, של מר נאדר חלון. אלו עיקריו:

א. העד הינו מסגר ועבד מטעם החברה בבית התובעים, כאשר עסק יחד עם יעקב בבניית המדרגות.

ב. בזמן תכנון המדרגות נכחו בעלי הדירה. המדרגות תוכננו וצוירו על הקיר, לפני ביצוע. בשלב זה הובהר לבעלים מה יהא מהלך המדרגות, והוסבר להם כי תקרת הבית המקורית נמוכה, ולא תעמוד בגובה הנדרש בתקן בין המדרגות לגג הבית הישן.

ג. לאחר שהובהרו הדברים הסכימו בני הזוג שהמדרגות יבנו בהתאם לאותה תכנית שהוצעה בשטח. והוסבר להם כי היא שונה מן המופיע בתוכנית בגלל שהמהנדס או האדריכל שהכין התוכניות מטעמם לא לקח בחשבון את גובה התקרה הישנה של הבית.

ד. לאחר שנבנו המדרגות בפועל ניסו אותן התובעים מבחינת עלייה וירידה, כאשר מדובר על שני מהלכי מדרגות. הם אישרו אותם לפני סגירות סופיות.

דיון:

10. ההסכם והמפרט נערכו ע"י מי מטעם הנתבעת, ככל הנראה יעקב. כעולה אף מחקירת מומחה ביהמ"ש, יש להתייחס להסכם בפועל כאל הסכם פאושלי למרות שהמילה "פאושלי" לא נזכרה בו. כך, היות ומדובר בהסכם כללי הנעדר כתב כמויות, ומציין העבודות בתמחור כולל. עוד מן הראוי לציין כי בשים לב להיקף העבודות, הרי שגם אם אין מדובר בבניית דירה ממסד עד טפחות אלא בבניית קומה שנייה, גלריה וממ"ד (בפועל גם קוקייה), מן הראוי היה שהתובעים יעזרו בשירותי אדריכל ומפקח מטעמם, ויכול שלו נעשו הדברים במקור, לא היינו מגיעים עד הלום. אף התובע עצמו בחקירה ציין כי טעה כאשר לא נעזר בשירותי פיקוח של אדריכל. עם זאת, אין בכך כדי למעט מאחריות החברה הנתבעת.

11. בטרם אסקור מסקנות מומחה ביהמ"ש בחוות דעתו וחקירתו, אדרש לשאלת התביעה האישית כנגד נתבעים 2-3 במה שקשור להפרת חיובי החברה. מצאתי כי דינה לדחייה כלפי שניר, וקבלה כלפי יעקב – עד כמה שיוכח כי החברה עוולה בנזיקין כלפי התובעים.

א. במה שקשור לתביעה אישית כנגד אורגאן בתאגיד, עילה זו נטענה מכוח עוולת הרשלנות בסע' 20 לכתב התביעה המתוקן. עילה זו יכול שתתייחס אך ל יעקב שהינו מנהל החברה, והוא הודה בפה מלא כי הוא שניהל את עבודת הבנייה בבית. בנו שניר, לפי הנטען, לא היה מעורב כלל. לא בפיקוח ולא בביצוע. טענה אחרונה זו לא נסתרה, ואף אוששה. התובע בחקירתו לא זכר כלל את שמות ילדיו של יעקב שלפי טענתו היו עמו לפרקים בבית. ברור שלו שניר הוא שניהל את הבנייה או פיקח עליה, היו הדברים נחרטים בתודעתו של יהודה.

זאת ועוד, גם המסרונים מופנים כולם ליעקב וברור שיעקב הוא שעמד מול התובעים מטעם החברה מא' ועד ת' במה שקשור לביצוע הבנייה. לא ניתן אפוא לחייב את שניר אישית מכוח התרשלותו כאורגאן בתאגיד במה שקשור לביצוע או פיקוח על הבנייה. שניר כלל אינו בעל תפקיד בחברה אלא בעל מניותיה, ואף לא היה מעורב בפועל בפיקוח או ביצוע הבנייה. העילה הרלוונטית כלפי שניר הינה אך הרמת מסך כלפי בעל מניות בחברה.

ב. ובמה שקשור לעילה אחרונה זו כלפי שניר – בכתב התביעה נטענו מן הגורן ומן היקב טענות כלליות כגון ריקון החברה מתוכן, או שלשול כספי התמורה לכיסם של יעקב ושניר, אולם דבר מכל אלה לא הוכח, ומדובר בהצהרות כלליות שנותרו כאלה. לעת השמיעה התברר כי הטענה היחידה מכוחה יבקשו התובעים לבסס עילה להרמת מסך הינה העובדה שלא הומצאה להם חשבוניות לאורך כל הבנייה, ומכאן למדו הם כי הכספים לא נכנסו לחברה אלא לכיסיהם של יעקב ושניר. יעקב התכחש לכך והפנה לחשבוניות שצירף לתצהירו. הוא עומת גם עם השאלה מדוע אם כנגד כל תשלום הנפיקה החברה חשבונית, היה צורך בחתימה של יעקב לאות אישור על כל תשלום שבוצע, במקום להנפיק קבלה וחשבונית כנדרש ובזמן אמת. כוונת הדברים כאן הנה לנספח ד' לתצהיר התובע שם נערך רישום בכתב יד על ידי התובע בדבר תשלומים שהוציא עבור הבנייה לגורמים שונים. יעקב לא התכחש לחתימותיו בנספח ד' , אלא שמדובר על חתימות רק ליד חלק מן הסכומים באותה רשימה אותה ערך התובע. גם לטענת התובע חלק מן התשלומים שולמו במישרין לקבלני משנה מטעם החברה. בעניין זה ציין יעקב כי במהלך הבנייה היו שינויים ואז התקבלו תשלומים לאלתר, כאשר החשבוניות הוצאו בשלב מאוחר יותר אך בלא שיהוי כאשר היה חוזר למשרד, והומצאו לתובעים לא בדיעבד אלא בזמן אמת, בניגוד לטענתו של יהודה לפיה כלל לא הומצאו לו חשבוניות. יעקב צירף לתצהירו חשבוניות כדלקמן: מיום 28/6/14 על 80,000 ₪; מיום 30/10/14 על 2,800 ₪ ; מיום 4/9/14 על 25,000 ₪ ; מיום 24/7/14 על 50,000 ₪ ; מיום 3/7/14 על 50,000 ₪ ; מיום 9/7/14 על 30,000 ש"ח. סך הכל 237,800 ₪ כולל מע"מ.

אם נצרף הסכומים בנספח ד' שעליהם באו חתימות של יעקב נגיע ל-282,300 ₪. כלומר על ידי הנתבעים צורפו חשבוניות על רוב הסכומים, לא על כולם. יחד עם זאת, ברור שצודקים הנתבעים כי הבנייה לא הקימה עצמה מאליה וכי (גם תחת ההנחה שהתובע שילם במישרין חלק מן התשלומים לחלק מקבלני המשנה, או בעלי המקצוע) הרי נשאה החברה בעלויות חומרים ועבודה. צודק גם יעקב כאשר טען כי שיקים ממילא אינו יכול להעלים. וכמעט כל התשלומים לידם מתנוססת חתימתו של קובי הינם שיקים – לפי רישומו של התובע עצמו בנספח ד'.

התביעה להרמת מסך אינה תביעה פיסקלית במישור דיני המס (איני טוען כי הועלם מס, ומאידך אף איני טוען שלעתים לא יכולה היות להיות רלבנטיות עקיפה להתחמקות ממס, כאשר באים לבחון אם התקיים טעם מן הטעמים המוכרים להרמת מסך כלפי בעל מניות, בתביעת נושה של החברה; אולם אי הנפקת חשבונית או או חשבוניות בפני עצמה, אינה מצדיקה הרמת מסך, אף אם אניח רק לצורך הדיון, כי חשבוניות לא הונפקו במלואן או הוצאו באיחור).

למרות שמדובר בחברה פרטית שם כאמור קל יותר להרים מסך, עדיין נדרש יותר מאשר מה שהומחש כאן, על מנת שיורם המסך כלפי בעל חברה. לא הוכח ריקון החברה מתוכן, לא הוכח שנעשה שימוש באישיותה הנפרדת כדי לחמוק מנושים, לא הוכח עירוב נכסי חברה עם נכסי בעלים, וכל הכותרות נותרו ברמת הכותרת המשפטית והבל פה. אפילו הטענות לפיהן מדובר בחברה לא פעילה הופרכו, כאשר הנתבעים צירפו חוזים בדבר בנייה מאוחרת יותר, ולא נסתרה טענתם כי החברה עודנה פעילה ובונה.

ג. מכאן שדין התביעה כלפי שניר לדחייה. אמנם תצהירו של שניר נמשך באין התייצבות, אולם, אין בכך כדי לצקת תוכן פוזיטיבי למה שלא השכילו התובעים להוכיח, ונטל הוכחתו עליהם. הימנעות מעדות יכול שתיזקף לטובת הנמנע, בפרט כאשר מדובר בהימנעות מעדותו של בעל הדין עצמו, אולם אין מדובר בכלל של ברזל. הוא תלוי נתונים. כדי להוכיח הרמת מסך כלפי בעל מניות, אין די שתטענה טענות משפטיות כוללניות מן הגורן ומן היקב, שלא תוכחנה עובדתית, על מנת שתתקבל הטענה להרמת מסך, רק בשל אותה הימנעות להתייחס למה שלא הומחש על ידי מי שהיה אמור להמחישו. מדוע שיטרח נתבע להציב נתונים כאשר התובע אינו מרים ולו ברמה הבסיסית נטל ההוכחה ונטל הבאת הראיות הצמוד אליו? לא מצאתי גם הצדקה שלא לחייב כאן בהוצאות משפט לטובת שניר, שהתביעה נגדו נדחית, כאשר לא מובן טעם צירופו.

12. ביחס לטענות כלפי יעקב – כפי שצוין יעקב אינו בעל החברה, כך שכלפיו לא רלוונטיות טענות להרמת מסך המכוונות כלפי בעל מניות. כן רלוונטיות הטענות בסע' 20 לכתב התביעה המתוקן המייחסות לו חיוב אישי מכוח הפרת חובותיו כאורגאן בתאגיד. הטענות כלפיו הינן לא בחוזים (ובדין כך, שכן ההתקשרות הייתה עם החברה ולא עם יעקב אישית כמנהלה), אלא בנזיקין מכוח עוולת הרשלנות. בטענות אלה מצאתי ממש. לחברה קמה חובה כלפי התובעים לבצע הבנייה בסטנדרט סביר ולא להתרשל בביצועה באופן שיגרום נזק. עילה זו הינה נזיקית ולא חוזית. הן מחילופי המסרונים שבין הצדדים והן מדברי יעקב עצמו בחקירתו עולה שהוא היה המוציא והמביא מטעם החברה שניהל בכל הקשור לפרויקט נשוא התביעה. ההלכה דורשת כי יסודות העוולה הנזיקית יתקיימו אישית בנושא המשרה בחברה על מנת שיהיה ניתן לחייבו בנזיקין. לא תוטל אחריות על נושא משרה אך לאור תפקידו בחברה שהתרשלה.

מאידך, כאשר ההפרדה בין התרשלות החברה לבין נושא המשרה שבה הינה מלאכותית, ומדובר על אותם מחדלים עצמם, הרי שבשים לב לתפקיד הספציפי ולמחדלו של נושא המשרה – ניתן להטיל עליו אחריות אישית בנזיקין אם התרשלותו היא שגרמה לנזק לתובעים.

ראה למשל האמור בסע' 33 לפסק דינה של השופטת חיות (כתוארה אז) בע"א 8232/09 פולורון סיסטם ישראל בע"מ נ' תיווך משכן נכסים בע"מ . אם מעשה העוולה הנזיקי בוצע על ידי נושא המשרה עצמו, הרי שאין הוא יכול להסתתר מאחורי אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. ראה גם ע"א 4024/13 תקווה כפר להכשרה מקצועית בגבעות זייד בע"מ נ' אריה פילקוביץ' (בסע' 27 של פסק הדין). עיין גם בע"א 7991/07 שמעון רפאלי נ' שמואל רזין (סע' 16 ו 19-22 של פסק הדין). יעקב הוא מנהלה של חברה פרטית משפחתית, והוא שהיה המוציא והמביא בכל הקשור לבניית בית התובעים. כל התרשלות של החברה שגרמה להם נזק בקיום הבנייה – הינה אף התרשלותו ולא ניתן להפריד, שלא באופן מאולץ ומלאכותי. לפיכך, עד כמה שדין התביעה להתקבל בגין ביצוע רשלני של הבנייה, וזו למעשה עיקר הטענה בתביעה, הרי שדין התביעה להתקבל בעניין זה אף כלפי יעקב.

13.א. בחקירתם שבו נאדר ויעקב על הטענה שהתובעים אישרו גרם המדרגות לאחר שהובהרה להם בעיית הגובה . טענה זו בוארה בחקירת יעקב. מדובר למעשה על שני גרמי מדרגות שבנתה הנתבעת: מקומת הקרקע לקומה ראשונה וגרם נוסף לגלריה. יעקב הסביר כי לאחר שנבנה הגרם הראשון התברר כי טעה מהנדס או אדריכל התובעים, אשר הכין התכנית שצורפה כנספח לחווה"ד מומחה ביהמ"ש ועל פיה הייתה הבנייה אמורה להתבצע. מקור הטעות לשיטת יעקב הינו שעורך התוכנית הסתמך על תכניות ישנות של הבית, במקום להיזקק לתוכנית AS MADE עת ערך אותה תכנית ששימשה בסיס לבנייה כחלק מן ההסכם בין הצדדים. התברר כי הגובה מאותו גרם ועד לגג הבית הישן אינו 2.8 מטר כפי שהניח המתכנן, אלא רק 2.2 מטר. לפיכך, לא מתקיים אכן הגובה המינימלי הנדרש בתקן אלא נופל ממנו במעט. יעקב תלה אשם בעניין זה בתובע שלא הביא המתכנן מטעמו כדי לערוך תכנית חדשה ברגע שהתגלתה התקלה, כאשר שורטט גרם המדרגות הצפוי על הקיר, ושיער כי התובעים פשוט לא יכלו או רצו לשלם לו עבור עבודה נוספת, ולכן אישרו את הגרם הקיים על פי התכנון שנעשה בשטח כאשר התגלתה הבעיה.

ב. מצדי אעיר – כי ככל שמדובר בתקלה שיש לייחס האשם בה לחברה, לא רלוונטית טענה אחרונה זו, כטענת הגנה. המומחה התייחס אליה בסע' 2 (עמ' 7-8 לחוות דעתו).

המומחה אישר כי המדרגות בוצעו ללא תכנון חלוקה מתאים והתוצאה היא שבין המפלס בקומת הקרקע ובין הקומה הראשונה יש 19 מדרגות , מתוכן 2 יחידות בגובה רום מדרגה של 12 ס"מ ו-17 מדרגות בגובה רום מדרגה שנע בין 18-19 ס"מ. בחלק מן המדרגות הורכב ארון בשיפוע ולא בניצב. ובמקום אחר הונח השלח בשיפוע. לשיטת המומחה מדובר בליקוי חמור שאף עומד בניגוד לתקנות התכנון והבנייה. החריגה עולה על הסטייה המותרת לפי תקנות התכנון והבנייה, באחידות מידות המדרגות. רום המדרגה נדרש שיהיה 10 ס"מ לפחות ולא יותר מ-17.5 ס"מ, והשלח צריך להיות בן 26 ס"מ לפחות. גם בטענת הגובה מגרם המדרגות הנופל מן הנדרש בתקנות התכנון והבנייה – אישר המומחה את טענות התובעים. מדובר על הגרם השני היורד מן הגלריה לקומה הראשונה. הגובה בין המדרגה לתחתית תקרת המדרגות העולות לגלריה הינו 181 ס"מ. כאשר לפי תקנות התכנון והבנייה גובה מזקף הראש מעל המדרגות יהא 2.1 מטר לפחות.

ג. המומחה ציין כי מהלך המדרגות בוצע לא בהתאם לנדרש בתוכנית ולא בהתאם לתקנות התכנון והבנייה. נדרש לפרק את שני גרמי המדרגות מקומת הקרקע לקומת הגלריה, לתכנן ולבנות מחדש. נדרש – אך המומחה עצמו ציין כי הליקויים הינם ממין כזה ואופי כזה שתיקונם הינו למעשה קשה עד בלתי אפשרי (עמ' 32 לחוות דעתו). כל שינוי בריצוף, בחיפוי הקירות, במדרגות ובגג יגרור פגיעה ברכיבי עבודה נוספים (מעין אפקט דומינו – הערה שלי - י.פ). המומחה גם הבהיר דבריו אלה בסוף חקירתו, תוך הפנייה לתוכניות וביאור כי בית התובעים בנוי במעין שיפוע, כך שתיקון הליקויים המהותיים יגרום בעצם לפירוק ותזוזה הכרחית ברכיבים כגון חלונות.

ד. לא ראיתי לקבל את טענות הנתבעים בנידון. התובע הינו הדיוט בענייני בנייה, והחברה באמצעות יעקב הכינו לו הצעה לחוזה לקיים את הבנייה על פי תכנית שהציב מתכנן מטעם התובע. ההסכם והמפרט הינם כלליים ונושאים אופי פאושלי במהות. מה שברור שהיה אמור להיכלל בהם ולו מכללא – אינו בגדר תוספת או שינוי שעליו צריכים התובעים להתכבד ולהוסיף כסף. לא יעלה על הדעת כי ליקוי כה בסיסי מעין זה שמציין הנתבע, ההופך את בניית המדרגות לבלתי תואמת את התוכנית עצמה ואת תקנות התכנון והבנייה, נתגלה בזמן אמת רק בשלב מאוחר, כאשר תיקון יצריך דחייה ארוכה ותכנון מחדש, שלא ברור גם האם היה מעשי או אפשרי, לאחר שנבנה כבר גרם המדרגות הראשון (סוגיית הגובה נוגעת כאמור לגרם השני). בכל הכבוד כאשר מציעה חברה קבלנית לבצע את הבנייה מא' ועד ת' על פי תכנית, עליה להיות מסוגלת לעלות מראש על כשל תכנוני בסיסי מעין זה, אם אכן צדק יעקב בנושא הגורם לכשל ; ולא להיתקל בבעיה כאשר הבנייה כבר בשלב מתקדם. מחקירת המומחה עולה כי ספק אם ניתן אז להסב את הגלגל לאחור, הכל כאשר ידוע שהתובע ומשפחתו גרים בקומת הקרקע בזמן הבנייה וסובלים מהימשכותה (יהודה העיד על כך הן בתצהירו והן בחקירתו).

ואם טעה יעקב ביחס לגורם הכשל והבעיה לא הייתה נעוצה בתכנון לקוי של המתכנן מטעם התובע (אף המומחה בחוות דעתו לא התייחס לסוגיה כאל כשל תכנוני והטיל האחריות לה על החברה) הרי שממילא על החברה ויעקב לפצות את התובעים. עלות הליקוי כאן נאמדה ב-21,000 ₪. עם זאת, מדובר כאמור בעלות שאמנם יש להכיר בה, אך יכול ועל התובעים נגזר לחיות עם הליקוי בשל מה שצוין קודם שעניינו בספק בשאלה האם הליקויים המהותיים (והליקויים במדרגות בכללם) הינם ברי תיקון.

14. בכלל, יש לומר, כי החוזה ראוי שיהיה מדויק ומפורט יותר (במילה החוזה כוונתי הן לחוזה מ-1/5/14 שנחתם, והן למפרט שנשלח קודם לתובעים, ונקלט אל תוך ההסכם כחלק בלתי נפרד ממנו).

כאשר יש עניינים שמטבע הדברים הינם כלולים בבנייה כגון החובה לדאוג לאיטום, וכאשר מדובר בחוזה בנייה ממסד ועד טפחות אשר החברה מתחייבת לדאוג לה באמצעות אנשי מקצוע מטעמה הרי אין מקום לטענות כגון אלו שנשמעו במהלך ישיבת ההוכחות, לפיה לא רשום בחוזה שעל הנתבעת לדאוג לאיטום הבנייה שערכה. גם המומחה התייחס לכך בחקירתו ושלל טענות שכאלה, הנוגעות לכך שלא צוינה בחוזה סוגיית האיטום (ולכן כביכול התובעים הם אלו שהיו צריכים לדאוג לאיטום).

מאידך, ככל שמן החוזה ברור שמדובר בעניין שלא היה כלול בו או במפרט ולו מכללא ובוצעה ע"י הנתבעים, הרי צודקים הנתבעים כי מדובר בתוספות שהיה על התובעים לשלם עבורם.

15. בהמשך אדרש לעניינים לגביהם חל לטעמי שינוי ביחס לאמור בחווה"ד, בעקבות חקירת המומחה. ביתר העניינים, אף אם לא אמנה כרוכל סע' אחר סע', לא ראיתי הצדקה לסטות ממסקנות המומחה, שמונה כאמור בהסכמה.

המומחה מונה שורה ארוכה של ליקויים שסכומם המצטבר הגבוה יחסית (ביחס לתמורה המוסכמת בחוזה פאושלי שכלל חומרים ועבודה) מעיד על ביצוע העבודה ברמה לא גבוהה. עלות הליקויים נאמדה על ידו ב 110,000 ₪ לפני מע"מ (כולל הליקוי במדרגות), ועוד 15,000 ₪ עלות פיקוח הנדסי.

מדובר בחוו"ד של מומחה אובייקטיבי, חווה"ד יסודית ומפורטת. וניתנה מטעמו של מומחה המהווה "ידו הארוכה" של ביהמ"ש, כאשר היתה כאמור אף הסכמה למינוי. יש לבחון חווה"ד לגופה, ככל ראיה, ואין בה קדושה. במקרה המתאים ניתן להתערב במסקנות המומחה, ולסטות מהן, כולן או חלקן. אולם הדבר לא יעשה על נקלה ובאין טעם טוב. נדרשת סיבה טובה להתערבות, שלא נמצאה לי - למעט כאמור במס' עניינים שיפורטו בהמשך.

למעמד מומחה ביהמ"ש עיין למשל ע"א 163100 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי; ע"א 680/87 המגן חברה לביטוח נ' יוסף אליהו פ"ד מו(4) 154; ע"א 2160/90 רז נ. לאץ, פ"ד מז(5) 170; ע"א 2541/02 צבי לנגר נ' ששון יחזקאל פ"ד נח(2) 583; ע"א 1182/92 הועדה המקומית נ. ברעלי, פ"ד מט(1) 463; ע"א 1240,558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל נב(4) 563, 569 ע"א 3056/99שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא.

16. יפים לענייננו אף דברי בית המשפט העליון בע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' איתן ואח' תק-על 96(2), 481:

" למרבית הצער, מעוררים פרויקטים של בניה, מחלוקות והתדיינויות בהקשר לליקויי בניה ולאי מילוי ההתחייבויות ההדדיות של כל הגורמים המעורבים. הגיעה העת, שכל הצדדים המעורבים יבינו, שיש סוף פסוק לכל אלה, בחוות דעתו של מומחה המתמנה על ידי בית המשפט בהסכמת באי כח הצדדים. סביר להניח שאף אחד מהצדדים אינו יוצא - במקרים כאלה - כשכל תאוותו בידו. אולם, על כל צד להבין כי משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום ניסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים. התערבות ערכאת הערעור, תבוא, אם נפלה טעות היורדת לשורש העניין או הפוגעת באופן בוטה בזכותו של מאן דהוא וכזו אין כאן "

מעבר לעניינים שיפורטו מכאן ואילך (חלקם עניינים שהותיר המומחה עצמו במקור להכרעת ביהמ"ש מבלי שיכריע בהם , חלקם טעויות (מעטות), חלקם זיכויים לטובת התובעים, וחלקם זיכויים לטובת הנתבעים בשל עבודה נוספת מעבר להסכם הפאושלי) לא מצאתי הצדקה לסטות מקביעות המומחה. לא נגלו לי קביעות לא הגיוניות על פניהן, סתירות פנימיות, תשתית עובדתית עליה נסמך המומחה והתבררה כשגויה וכיוצ"ב.

17. א. בחקירתו הודה המומחה בטעות שנפלה מלפניו ביחס לתמחור הליקוי במעקות החיצוניים, כאשר תמחר בגוף חוות הדעת את הליקוי בסך של 4,500 ₪ אך בטבלה המסכמת בעמ' 25 רשם בטעות 7,000 ₪. יש להפחית אפוא מחוות הדעת סכום של 2,500 ₪ ומע"מ .

ב. עניין אחר שבו יש להפחית מקביעת המומחה שבחווה"ד, הנו קרוי מתחת לגג הרעפים. המומחה ציין בעמ' 12 לחווה"ד, שגג המבנה עשוי קורות עץ מוחלקים הנראים מתוך הדירה. אלא שיש לקויים באופן הנחת קורות העץ – סטייה מזווית נדרשת של 90 מעלות בין הקורות הראשיות הנראות בסלון לבין הקיר. ליקוי ויזואלי זה לא ניתן לתיקון אלא בפירוק של הגג כולו ובנייתו מחדש או חלופה אחרת של כיסויו בלוחות עץ או גבס.

המומחה אימץ כאן עלות מומחה התובע, אולם מחקירתו ניתן לדלות שהחלופה הזולה יותר (שהנה סבירה בעיני) לתיקון על כיסוי בלוחות גבס, זולה יותר בכמה אלפי ₪. לאור חובת הניזוק להקטין נזקו בסבירות, אני אומד עלות התיקון כאן בסך של 12000 ₪ (המומחה ציין בחקירה סכום שבין 10,000 ל 15000 ₪ בהנחה שלא צריך לפרק). היינו שיש להפחית עוד 3000 ₪ מחווה"ד.

יוער כאן שיעקב טען בישיבה כי לא ניתן למדוד סטייה לימין או לשמאל באמצעות פלס: אותו פלס בו עשה המומחה שימוש, לצורך קביעתו שיש סטיה מ 90 מעלות. אולם המומחה הבהיר ענין זה, וציין שלא השתמש בפלס לשם מדידה מדויקת, אלא רק לצורך "קיבוע" הזוית של 90 מעלות, כך שניתן לקבוע בוודאות שזוית נדרשת זו בהנחת הקורות אינה בנמצא, והוא לא התיימר לקבוע שיעור הסטיה המדויק, אלא רק כיוון סטיה , המהווה ליקוי ויזואלי אשר בבירור נצרך לתיקון.

ג. סה"כ הפחתות מחווה"ד שיש לנכות מתביעת התובעים (הפחתה מעלות הליקויים שנאמדה בסך 110,000 ₪ לפני מע"מ) : 5500 ₪ ומע"מ. מדובר בהפחתה שאינה אמורה להשפיע על אומדן העלות בגין פיקוח הנדסי היה ולא תוכר תביעת הנתבעים לתיקון עצמי (כפי שאבאר בהמשך – לא ראיתי לקבלה).

אם כן, עלות הליקויים לאחר תיקון הטעות, עומד על 104,500 ₪ ועוד 15,000 ₪ עלות פקוח הנדסי. הסכומים לפני מע"מ. סה"כ 119,500 ₪ בתוספת מע"מ.

18. זיכויים (תוספת לתביעת התובעים):

אלו סוכמו בעמ' 26-27 לחווה"ד.

א. פרגולה – התובעים טוענים שסוכם עמם להתקין פרגולה במרפסת. המומחה ביאר טענתם בחווה"ד. בתכנית סומנה במרפסת פרגולה לא מקורה, ובסע' 2.3 להסכם צוין נושא "כל העבודות הכרוכות בבניית הקומה השניה...בכפוף לתכניות המתכננים...". הפרגולה לא נבנתה ואומדנה 4500 ₪, אם יוכר הזיכוי.מן הצד שכנגד לא צוינה היא במפרט, ולא מאלו חומרים יש להרכיבה, כשבתכנית יש גם מדרגות ספירליות שלא נבנו.

איני מכיר כאן בזכאות. פרגולה הנה ענין שהיה אמור למצוא ביטוי ולו באופן כללי במפרט , כפי שנזכר למשל הממ"ד בכלליות , לו כללה ההסכמה גם בנייתה של פרגולה כזו. אין כאן סתירה הכרחית להסכם, שכן מדובר על בניה בהתאם לתכניות, באופן שיאפשר התקנת פרגולה אך זו אינה חייבת להיות מסופקת ומותקנת בהכרח על ידי החברה. תלוי מה סוכם.

כאשר מדובר על פריט שניתן היה לצפות הגיונית שיופיע במפרט בנפרד ולו באופן כללי , ולא במה שאמור להיות כלול בו מכללא, ואין הוא מופיע בו, אין להכיר בזיכוי נטען זה.

ב. התובעים טוענים כי הנתבעים התחייבו לבנות ממ"ד ולהתקין כחלק ממנו מערכת סינון אב"כ. הנתבעים טענו שבין הצדדים אכן הוסכם על בניית ממ"ד הכולל הכנה למערכת טיהור אוויר, ולא את המערכת עצמה, אותה לא התחייבה הנתבעת להתקין.

כתימוכין לעמדתם הפנו הנתבעים להסכם בינם לבין קבלן משנה מטעמם לביצוע ממ"מ ומחסן בבית התובעים, על פי תכנית המהנדס איליא קפלן מטעם הנתבעים. שם מופיע אכן שיש להתקין סט מיגון הכולל דלת חלון ויציאות 8 צול כהכנה למערכת טיהור אוויר.

איני מקבל עמדת הנתבעים כאן: ראשית מדובר בהסכם עם קבלן משנה והשאלה היא אחרת - מה סוכם בין החברה הנתבעת מול התובעים. לא מה הזמינה החברה הנתבעת מקבלן משנה מטעמה. בהחלט ניתן להסכים עם קבלן פלוני להתקין את הממ"ד והכנה למערכת טיהור אוויר, כאשר את התקנתה יבצע קבלן משנה אחר. השאלה כאמור – מה סוכם מול התובעים. עניין זה נותר בסימן שאלה, כאשר המומחה ציין שאם תוכר טענת התובעים שסוכמה עמם התקנת המערכת עצמה (מערכת סינון אב"כ) יש לזכות התובעים ב 3500 ₪ עלות רכישה והתקנה. בחוזה ובמפרט שנחתם מול התובעים צוין רק שישולמו 65000 ₪ עבור בניית ממ"ד. לא צוין שם אם הממ"ד אמור לכלול מערכת לטיהור אוויר.

לטעמי יש לקבל עמדת התובעים בנדון: במפרט צוין "עלות ממד תקני 65000 ₪". המומחה ציין בחקירה כי מזה שנים (היינו עוד לפני ההסכם והמפרט בין הצדדים הנצים) הדרישה הנה להתקנת ממ"ד עם מערכת טיהור אב"כ . אמנם מדובר בדרישה המופנית לקבלן המוכר דירה חדשה, וכאן מדובר על פרויקט לתוספת בניה. אולם משעה שזו הדרישה, ובמפרט מופיע הביטוי "ממ"ד תקני" נזקפת העמימות לחובת מנסחת ההסכם היא החברה. והרי במפרט גם לא מופיע הביטוי "הכנה למערכת טיהור אוויר" שנזכר בהסכם בין החברה לקבלן המשנה שבנה הממ"ד . לו הופיע ניתן אכן היה לקבל שהוסכם מול התובעים רק על הכנה, ולא על התקנת המערכת עצמה. משעה שההסכם אינו ברור דיו והמפרט מדבר רק ב"ממ"ד תקני" יש להתייחס לדרישה הנוהגת ברכישת דירה חדשה, הכוללת אכן לדברי המומחה גם התקנת מערכת לטיהור. בנידון אמור לחול גם כלל הפירוש נגד המנסח, שמצא עיגונו בסע' 25(ב1) של חוק החוזים (חלק כללי). נסחית ההסכם היתה כאמור החברה. יש להוסיף אפוא לחווה"ד לטובת התובעים סך של 3500 ₪.

ג. סכום נוסף שיש להוסיף לטובת התובעים הנו 1800 ₪ בגין "שדרוג" דלת הכניסה. המומחה הותיר הסוגיה פתוחה להכרעת ביהמ"ש ביחס לעצם הזכאות. אני מקבל כאן הטענה שלא מדובר בשדרוג שהיה על התובעים לממן מכיסם אלא בהתחייבות לדלת כניסה בסטנדרט דוגמת זו המותקנת כיום. במפרט סוכם על "דלת ראשית דגם סטנלי/שריונית חוסם/ פלדלת כולל משקוף".

טענת הנתבעים הנה שמדובר על ציון דלת סטנדרטית ולא משודרגת. אולם המומחה הבהיר כי לכל החברות שצוינו יש דלתות מסטנדרטים ורמות מחירים שונות. במפרט לא הוגדרה רמת הדלת ולא מחיר בסיס לדלת עליו מתחייבת החברה אלא שם יצרן גרידא.שוב נזקפת העמימות לחובת מנסחי ההסכם – החברה ויעקב.

ד. כמו כן משעה שלא הוכח שבוצע חיבור צינור אויר לאסלות יש לזכות התובעים בעוד 800 ₪ (עמ' 27 לחווה"ד סע' ד).

ה. התובעים טוענים לזיכוי בגין מזגן בחדר שינה הורים שלא הותקן. טענתם נסמכת על ניסוח המפרט ככולל "הכנת צנרת נחושת כולל ניקוז למזגן כולל מזגן 1.5 ליחידה". השאלה אם הכוונה לכל יחידה במובן חדר, או שמא ננקד בקמץ מתחת לאות "ל" , ואז הכוונה ליחידת הדיור הנוספת שנבנתה (תוספת הקומה). אני מקבל בענין זה עמדת הנתבעים. הביטוי שבמחלוקת מצוי תחת סע' החשמל שבמפרט, הנפתח בביטוי "התקנת לוח בכל יחידה 36 מקום...". ברור שאין הכוונה לכל חדר, אלא ליחידת דיור. היה אפוא על החברה לספק מזגן אחד. איני מכיר כאן בזיכוי בסך 2500 ₪ (אומדנו של המומחה ביחס לעלות).

ו. סה"כ זיכויים שיש להוסיף לתביעת התובעים: 6100 ₪ ומע"מ.

19. א. ביחס לטענות החברה לגבי תוספות עבור עבודות נוספות שמעבר להסכם – לא ראיתי לקבלן ברובן (למעט במס' עניינים שאפרט) לרבות הטענות ביחס לגלריה. גם לאחר שנחקר המומחה. המומחה דחה את רוב טענות הנתבעים וקבע כי מדובר במה שהיה אמור להיכלל בהסכם הפאושלי. הסבריו היו מניחים את הדעת, ובמקרה של עמימות יש לייחסה שוב למפרטים לא מדויקים , והיעדר כתבי כמויות בחוזה שניסחה הנתבעת. חלק מן העבודות אינן בכלל עבודות נוספות (דוגמת האיטום שברור שנכלל מכללא בהסכם ואין לחייב התובעים בנפרד בגינו).

ב. גם נושא הקוקיה במידות מוגדלות לכאורה , הוסבר על ידי המומחה. בהסכם נרשם כי הקבלן יבצע קוקיה בגג המזרחי בקומת הגלריה. יעקב טוען שהכוונה למידות חדר השינה נטו. באין פירוט, סבירה עמדת התובעים אותה גם אימת המומחה, כי יש להניח את הקוקיה על אדני תמיכה והכוונה למידות השטח ברוטו בתוחם את חדר השינה. ושוב – זה הגיונם של דברים.

לא היה פשוט מלקבוע מידות מדויקות במפרט – אך לא כך נעשה והדבר נזקף לחובת הנתבעים. המומחה קיבל אפוא שמדובר בחלק מן ההסכם הפאושלי ולא ראיתי להתערב במסקנתו. דברים דומים יש לומר על הגלריה שלא נרשמו מידותיה. הוסכם רק על בנייתה למרות שאינה מופיעה בהסכם. היה על הנתבעים לפרט מידות במפרט ואני דוחה טענותיהם.

ג. עם זאת , יש לקבל טענת הנתבעים ביחס להתקנת מערכת חשמל תלת פאזי שלא נזכרה בהסכם, אך הותקן לוח תלת פאזי. למרות דברי המומחה בחווה"ד שלא ברור מה היה קיים קודם ומה הוחלף למעט הלוח עצמו , זה מן העניינים שאם חפצו בהם התובעים היה עליהם לדרוש שיופיעו בהסכם או במפרט. אין חולק כי אכן הותקנה מערכת תלת פאזית, שהמומחה אמד עלותה ב 6000 ₪. לכן התבקש המומחה במועד השמיעה להשלים חוות דעתו בשאלת ה"דלתא", היינו מה ההפרש במחיר בין לוח תלת פאזי חומרים ועבודה, לבין לוח חשמל רגיל (שברור שהיה על הנתבעים להתקין ממילא) ולכן יש להתחשב רק בדלתא לצורך חישוב התוספת שמגיעה כאן לחברה. אין חולק ויהודה הודה בכך, כי לא שילם תוספת עבור מערכת תלת פאזית. המומחה השלים חוות דעתו וציין את הדלתא בגובה 500 ₪ ומע"מ, לאחר שנועץ בחשמלאי. אותה דלתא כוללת חומרים ועבודה כאחד. אני מקבל שמן התביעה יש להפחית אותה תוספת, היינו שיש לזכות את החברה בסך 500 ₪ בגין תוספת שאינה כלולה בהסכם.

ד. יש לקבל גם התוספת שאישר המומחה ביחס לשליכט צבעוני בעלות 3000 ₪ בתוספת מע"מ.

ה. לטעמי, יש לקבל גם טענת הנתבעים לתוספת של 2000 ₪ בגין שביל הבטון שבוצע, כאשר בתכנית מופיע שביל מרוצף (המומחה קבע שאומדן הנתבעת ביחס לעלות מופרז – ואישר 2000 ₪) .

סה"כ תוספות לזכות החברה שיש לקזז מתביעת התובעים: 5500 ₪ ומע"מ.

20. סיכום כספי :

א. עלות תיקון הליקויים בעבודת הנתבעת נאמדו ב 119,500 ₪, בתוספת מע"מ (סע' 17(ג) לעיל. סכום זה כולל עלות עבודות הפקוח ההנדסי בסך 15,000 ₪ ומע"מ – וכאמור אני סבור כי הנתבעת איבדה את זכות התיקון (ולמצער לא המחישה נפקותה הכספית, כפי שאפרט). מכאן שממילא אין לפסוק סכום מופחת כעלות "תיקון עצמי" על ידי הקבלן ואין גם להפחית עלות הפיקוח ההנדסי, שאישר המומחה).

ב. לסך האמור יש להוסיף 6100 ₪ ומע"מ, בגין זיכויים שקבלתי שיש להוסיף לסכום התביעה (סע' 18 לעיל).

ג. יש לגרוע מן הסכומים המצטברים האמורים בשני הסעיפים הקטנים האחרונים סך של 5500 ₪ ומע"מ, בגין שווי עבודות נוספות מעבר להסכם הפאושלי (סע' 19, לעיל. לאור השוואת הסכומים, מתייתרת התביעה שכנגד, ויש להפחית הסכום מן התביעה העיקרית).

ד. סה"כ על החברה ויעקב לפצות התובעים בסך של 120,100 ₪ בתוספת מע"מ.

להלן אבאר מסקנתי כי לא עומדת עוד לחברה הנתבעת (וליעקב מכוחה) זכות התיקון.

21. זכות התיקון אינה עומדת לו לקבלן רק במקרה של מכר דירה חדשה מכוח חוק המכר (דירות). זכות התיקון העקרונית עומדת לחברה הנתבעת בענייננו לאור סע' 3 של חוק חוזה קבלנות המטיל על מזמין השירות להודיע על הליקוי זמן סביר לאחר שנתגלה או היה אמור להתגלות, ואם הפגם בר תיקון – לתן לקבלן הזדמנות נאותה לתקנו.

22. אלא שזכות התיקון אינה עומדת על כנה לנצח ויש מקרים שאבדה. אם הקבלן אינו מצליח לתקן הליקויים למרות שניסה; אם הקבלן משתמט מחובת התיקון או משתהה מעבר לסביר; אם הקבלן מכריז על הסכמה עקרונית לתקן אך בפועל מעבר למחלוקת על עלות התיקון, עולה מחוות דעת מטעמו גם שהתכחש לחלק הארי של ליקויים אשר הכיר בהם ביהמ"ש: אלו מקרים בהם אובדת זכות התיקון העצמי, ואז גם אין ממילא לאשר תיקון בעלות מופחתת, שהיתה העלות בה יכול היה הקבלן לתקן בעצמו. תת מקרה נוסף הנו כאשר התיקון העצמי יצריך מידת פיקוח לא סבירה מצד ביהמ"ש (אם כי במקרה האחרון, אם לא אבדה לקבלן זכות התיקון העצמי והתובעים מסרבים לתת לו לממשה , דוקא מוצדק אם מתקבלת התביעה, לפסוק סכום כספי מופחת המייצג עלות תיקון עצמי, שמא אף בלא עלות פיקוח הנדסי. זאת אם הומחש מה שעור הפער בין עלות התיקון באמצעות קבלן מזדמן לבין עלות התיקון העצמי).

"אמנם, במקרה מתאים יש לתת למוכר אפשרות לתקן את הניתן לתיקון, הן על-פי המדיניות המשפטית הרצויה ובוודאי כאשר הדבר מתחייב מכוח הדין. אך במה דברים אמורים, כאשר המוכר מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא רצינית" (ע"א 472/95 זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ נ(2) 858, 863)

"בנסיבות אלה, נראה לי שזכותו של המוכר לערוך תיקונים בעצמו מוצתה, בלא הצלחה, ואין לכפות על הקונה תיקונים חוזרים של אותו מוכר, שאיבד את אמונו ואת חזקתו באותו עניין. זאת ועוד, הזכות לתקן נתונה למוכר המודה בליקוי ומוכן לתקנו. ספק רב בעיניי אם זכות זו עומדת למוכר המכחיש את עצם הליקויים או המזלזל בהם מראש" (פסה"ד בענין זלוצין לעיל, שם בעמ' 864).

לסקירת הדין עיין גם בע"א 656/99 בר שירה נ' מעונות ובנין בע"מ.

23. ראשית, יש לעמוד על כך שאחד מן הליקויים , גרם המדרגות, עלות תיקונו הרעיונית 21,000 ₪ לפני מע"מ (וכאן ודאי נדרש פיקוח הנדסי).

אולם לא לחינם השתמשתי בביטוי עלות תיקון רעיונית, שכן מחקירת המומחה עולה שהתיקון כאן אינו ניתן לביצוע בלי לגרור מעין "אפקט דומינו" בלתי סביר ובלתי מידתי, ואינו מעשי. כלומר מדובר למעשה בפגם שאינו ניתן לתיקון, ולא מתקיים אפוא לגביו סע' 3 לחוק חוזה קבלנות המעניק זכות התיקון רק לגבי פגם בר תיקון. יוער כי המסקנה לאחר חקירת המומחה , הנה שלו היתה מוענקת כאן זכות התיקון ביחס למדרגות, היה הנזק הנגזר מפעולות התיקון לתובעים (ובעקבותיו לנתבעים), גבוה בהרבה מן החסכון השולי שבתיקון כתיקון עצמי. למעשה יכול שהיה מוצדק לפסוק כאן פיצוי מוגדל בגין ירידת ערך מסוימת הנובעת מליקוי זה, אולם מאחר ולא הוצבה חוו"ד שמאי בענין זה , והסעד לא נתבע (לא כל שכן שלא הוכח), יש להסתפק לצורך הפיצוי בשווי (הרעיוני אמנם, באין סבירות בפעולת התיקון של ליקוי זה) של ביטול הליקוי. הנתבעת אינה מקופחת מהכרה בעלות הרעיונית המלאה של ביטול הליקוי, רחוק מזה.

24. שנית, אף לגבי יתרת הליקויים, השאלה האם ניתנה לקבלן הזדמנות הוגנת ופרק זמן סביר לתיקון, והוא לא ניצל ההזדמנות. שאלת ההזדמנות ההוגנת ומהו פרק הזמן הסביר , משתנה כמובן ממקרה למקרה. אולם ניתן להותיר הדבר בצריך עיון. עלות תיקון כל הליקויים במקרה דנן , לפני תוספת מע"מ, ולפני עלות פיקוח הנדסי (ואף אם נתעלם כרגע לטובת הנתבעים (בחלופה זו) מן הבעיה "הפעוטה" שתיקון הליקוי שבגרם המדרגות אינו מעשי) מסתכמת בעיגול קל ב 105,000 ₪. סך הפרויקט לפי החוזה ביחס למבנה העיקרי לפי ההסכם והמפרט (כאמור אף בסע' 5 לכתב התביעה שכנגד) היה אמור להסתכם בעלות של 234,000 ₪ לפני מע"מ, ועוד 65000 ₪ בגין ממ"ד. אם נוסיף המע"מ, יוצא שעלות ביטול הליקויים, עומדת על כ 35% בקירוב מעלות הפרויקט, בלי להביא בחשבון עלות פקוח הנדסי. זו עלות נכבדה ביותר כאשר בחלק הארי של תביעות ליקויי הבניה, לא מגיעים בסופו של ההליך, לאחר שנבחנות הטענות לגופן, לסכום המתקרב כלל לאחוז שכזה. שאלת אובדן האימון המוצדק נבחנת ברגיל בפריזמה של ניסיונות לתיקון שלא צלחו או התכחשות לליקויים.

אולם ליקויים שעלות תיקונם נאמדת בסכום כה נכבד מעלות הפרויקט, דומני שמצדיקים כשלעצמם קביעה כי אובדן האימון מוצדק, ואין לחייב התובעים לתן הזדמנות נוספת לתיקונים.

25. שלישית – אף אם אניח לצורך הדיון בלבד, לטובת הנתבעים, ובהתעלם משתי ההנמקות הקודמות ,כי נמנעה מהם שלא כדין הזכות לתקן, הרי שהיה עליהם להציב אומדן בשאלה מהי העלות לתיקון עצמי. במקרה זה , כמו גם במקרים רבים אחרים של ליקויי בניה, ניתן בהחלט לקבוע כי מתן זכות התיקון בעין, יטיל על ביהמ"ש מידה בלתי סבירה של פיקוח. במקרה שכזה, הדרך הנאותה, כאשר מצליח קבלן נתבע לשכנע כי התובע הפר חובתו למתן הזדמנות הוגנת לתיקון, הנה לפסוק סכום שלא משקף עלות תיקון באמצעות קבלן מזדמן מטעם התובע, אלא עלות נמוכה יותר, המשקפת העלות לקבלן הנתבע עצמו. אלא שעל הקבלן לא להסתפק בניסיון לשכנע כי איבד שלא כדין זכות התיקון, אלא להציב גם נתונים בשאלה מה הנזק שנגרם לו כתולדה. הרי לא מדובר בהכרח באחוז או סכום קבוע, ואותה "דלתא" (הפער שבין עלות תיקון ע"י קבלן מזדמן, לעומת עלות תיקון עצמי), יכולה להיות נגזרת מטיב הליקויים וסוגם. אין לביהמ"ש ידיעה שיפוטית בעניין זה, ואף הוא ענין לעדות סברה שבמומחיות. הנתבעים הגישו חוו"ד אך לא התייחסו בה לשאלה זו, ולו על דרך קביעת אחוז מופחת שישקף אותה "דלתא". גם מומחה ביהמ"ש שנחקר על ידם – לא נשאל בסוגיה זו.

אני סבור כי הנתבעים אבדו זכות התיקון מן הטעמים המצטברים בסע' 23 ו 24. אולם אף אם אניח שלא כך פני הדברים, היה עליהם להמחיש מה הנזק שנגרם להם מאי מימוש זכות התיקון, ולו באומדן מקורב. היה עליהם להציב נתונים בעניין זה, או למצער לחקור מומחה ביהמ"ש בסוגיה זו – שדווקא עליה בחרו לא לחקור חרף החקירה הארוכה (ניתן היה גם לבקש לשלוח שאלות הבהרה בענין זה, אולם אם ממילא נחקר המומחה – זו היתה העת לחלץ ממנו נתון זה). מכאן שממילא לא הציבו הנתבעים נתון שיאפשר לכמת הנזק שנגרם להם מאובדן אותה זכות תיקון. כך או אחרת אפוא, אין לפסוק עלות מופחתת.

26. ראיתי גם להוסיף באומדן סכום צנוע בגין עוגמת נפש, בסך 15,000 ₪.

סוף דבר:

27. התביעה שכנגד נדחית .

28. התביעה העיקרית כנגד הנתבע 2 נדחית ואני מחייב התובעים יחד ולחוד לשאת בהוצאות המשפט שלו בסך כולל של 5000 ₪. נפסק סכום מתון בשים לב לייצוג המאוחד של הנתבעים.

29. התביעה העיקרית מתקבלת כלפי נתבעים 1 ו 3. אני מחייב הנתבעים 1 ו 3 ביחד ולחוד לשלם לתובעים את הסכומים הבאים במצטבר.

א. 120,100 ₪ בתוספת מע"מ (סע' 20 לעיל)

ב. 15,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

ג. סך כולל של 16,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. סכום זה מביא בחשבון גם הסכום שנפסק בתביעה העיקרית (לאחר שקוזז ממנו סכום של 5500 ₪ ומע"מ, במקום להוסיפו לתביעה שכנגד).

ד. החזר עלות חווה"ד מטעם התובעים כשהיא נושאת הפרשי ריבית והצמדה מאז נשאו בה התובעים.

ה. החזר חלקם של התובעים בעלות חווה"ד של מומחה ביהמ"ש, כשהיא נושאת הפרשי ריבית והצמדה מאז נשאו התובעים בעלות.

ו. החזר חלקי בלבד של אגרת מחצית ראשונה ושניה בסך כולל של 5000 ₪. אני מורה על החזר חלקי - לאור הפער הממשי בין הסכום שנתבע לזה שנפסק.

30. הסכומים שנפסקו בסע' 29 ישולמו בתוך 30 יום מאז יגישו התובעים אסמכתא לתשלום המחצית השניה של אגרת המשפט (היה עליה להשתלם עובר למועד ישיבת ההוכחות).

ניתן היום, י' אב תשע"ט, 11 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.

.