1. בפני תביעה בגדרה עותר התובע לחייב את הנתבעות לפצותו בגין נזק שנגרם לרכבו כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 9.9.2014, בכביש מנס ציונה לראשל"צ. מדובר בתאונת שרשרת.

2. התובע טען כי רכב שלפניו עצר עקב עבודות בכביש, התובע עצר אף הוא, ואז חש בהתנגשות מאחור (ס' 3 לכתב התביעה). בעדותו העיד: "אני נסעתי ופתאום אני רואה שקדימה כולם עוצרים וגם אני עצרתי. אחר כך פתאום אני מרגיש אחורה מכה" (פ' ע' 4 ש' 12-11). התובע לא ידע לאמר בבטחון אם שמע יותר ממכה אחת (פ' ע' 4 ש' 18-13). בהודעת התובע לחב' הביטוח נרשם: "מבוטח נסע בכביש מנס ציונה לכיוון ראשל"צ, ליד תחנת הרכבת רכב שנסע לפניו עצר וגם מבוטחנו עצר. רכבים שנסעו אחריו לא הספיקו לעצור ונכנסו לרכב מבוטחנו מאחורה. מדובר בתאונת שרשרת" (נספח ב' לכתב התביעה).

3. הנתבעת 1 טענה שנהדפה ע"י הרכב שמאחוריה, וכי קודם להדיפה לא היה כל מגע בין רכבה לבין רכב התובע (ס' 5 לכתב ההגנה).

הנתבעת 2 טענה כי נהדפה ע"י הנתבעת 3 לעבר רכב הנתבעת 1 (ס' 4.3 לכתב ההגנה).

הנתבעת 3 טענה כי רכב הנתבעת 1 פגע ברכב התובע מאחור, לאחר מכן פגעה הנתבעת 2 ברכב הנתבעת 1, ולאחר מכן פגעה הנתבעת 3 ברכב הנתבעת 2, פגיעה קלה. "יש לציין כי המבוטחת לא הדפה את רכב הנתבעת 2 לרכב הנתבעת 1" (ס' 2.2 לכתב ההגנה).

4. הנוהגים המעורבים בתאונה העידו בבית המשפט. הנתבעת 1 העידה (פ' ע' 5 ש' 21-14):

"נסעתי בכביש נס ציונה-אשל"צ. איך שהתחלתי את הנסיעה שלי ישר ראיתי שיש פקק תנועה. היו משאית עם מנוף שעברו וטיפלו בנורות של עמודי החשמל. לאט לאט עד שהגעתי ליד הרכב שלפניי, ממש לידו, ופתאום הרגשתי מאחורי חבטה. עף לי הטלפון עם המתקן ומיד אחדי זה עוד חבטה. ואז ראיתי שאני בתוך תאונת שרשרת. הרגשתי שתי חבטות מאחור. הראשונה חזקה והשניה חלשה יותר. יצאתי, ראיתי שאני בתוך תאונת שרשרת. מההדף של החבטה הראשונה, אני נכנסתי ברכב שלפניי. ואז ההיא שהיתה השלישית מאחוריי, נכנסה בזו שלפניה ושוב נבעטתי קדימה. לא יודעת אם פעמיים נכנסתי בזה שלפניי. בפעם הראשונה בחבטה הראשונה נכנסתי בו. לא יודעת אם החבטה השניה הכניסה אותי עוד יותר בתוך האוטו שלו כי כבר הייתי בתוך האוטו שלו מהחבטה הראשונה".

5. הנתבעת 2 העידה שראתה את התאונה והספיקה לעצור לפני הרכב שלפניה; אך "אחרי כמה שניות הגיע רכב מאחורי, היא נכנסה בי ודחפה אותי לעבר הרכב שהיה לפני וזהו. זה בעצם הדף אותי קדימה... אני הרגשתי בום אחד והדף כלפי המכונית שלפניי. לא הרגשתי בום נוסף. הספקתי לעצור. אם הרכב מאחורי לא היה מגיע, גם לא הייתי מעורבת בתאונה" (פ' ע' 9 ש' 16-11). ובהמשך: "כשראיתי שהתאונה קורית, עצרתי עד לעצירה מלאה" (פ' ע' 10 ש' 12).

6. הנתבעת 3 העידה: "הייתי בנתיב ימני, עברתי לשמאלי. פתאום כולם נעצרו ונכנסתי בה" (פ' ע' 8 ש' 11). "ראיתי שהם נעצרו בפתאומיות ואז בלמתי ולא הספקתי לעצור ונכנסתי באחרונה. ש. דחפת את הרכב שלפניך? ת. נתתי לו מכה, כן. ש. ואז הרכב התגלגל קדימה? ת. לא יודעת, אני פגעתי באחרונה. ... ראיתי אותם נעצרים ואני פגעתי באחרונה" (פ' ע' 8 ש' 32-23). עדות זו עולה בקנה אחד עם הודעת הנתבעת 3 לחב' הביטוח (הנתבעת 4) : "רכב לפני בלם ואני נכנסתי בו. לפני הסוזוקי סוויפט (נתבעת 2) עמד רכב מס' 4785452 ניסן ג'וק ע"ש סילביה [הנתבעת 1]. לפני סילביה עמד ניסן ג'וק נוסף מס' 4981752 [רכב התובע]. אינני יודעת ממי נגרם הנזק לשני הרכבים הראשונים" (ר' נספח לכתב הגנתה).

7. הנתבעת 3 הכירה באחריותה לנזק שנגרם לרכב הנתבעת 2; ואולם לא ידעה לאשר או להכחיש את גורמי הנזק לרכב התובע (כמו גם לרכב הנתבעת 1).

8. לא העידו עדי ראיה לתאונה.

9. לאחר עיון בתשתית הראייתית, אני קובעת כי רכב הנתבעת 1 התנגש ברכב התובע מאחור מחמת אי שמירת מרחק ולא מחמת הדיפה. הנתבעת 1 לא הרימה את הנטל להוכיח שהתנגשותה ברכב שלפניה ארעה מחמת הדיפה ע"י הנתבעת 2. הטעמים למסקנה עובדתית זו הם כדלקמן:

א. ראשית, גרסת הנתבעת 1 לא היתה עקבית. בסעיף 5 לכתב ההגנה נטען שרכבה נפגע בחוזקה ע"י רכב הנתבעת 2, ונהדף לעבר רכב התובע. ואולם בעדותה בבית המשפט סיפרה שחשה שתי חבטות מאחור, וחוותה שתי הדיפות קדימה. לדבריה, כבר בחבטה הראשונה נכנסה ברכב שלפניה, אך לא ידעה לאמר אם החבטה השניה "הכניסה אותי עוד יותר בתוך האוטו שלו" (פ' ע' 5 ש' 21-20).

ב. בטופס ההודעה לחב' הביטוח נרשם: "צד ג' פגע בי מאחור והדף אותי לעבר רכב נוסף שעמד לפני" (ר' נ/2 וכן נספח לכתב ההגנה). אך במסמך בכתב ידה של הנתבעת 1 נרשם: "בנסיעה איטית בכביש בין נס ציונה לראשון רכב 81-154-28 מסוג סוזוקי סוויפט שנסע מאחורי פגע ברכבי. כתוצאה מכך נהדפתי לעבר רכב 49-81752 מסוג ניסן ג'וק שהיה לפני. לפתע רכב 90-431-23 מסוג מאזדה 323 פגע ברכב סוזוקי שנהדף לעבר רכבי ונהדפתי שוב לעבר רכב שלפני" (נ/1).

ג. הנתבעת 1 הסבירה כי הטופס המודפס שצורף לכתב ההגנה (נ/2) מולא ע"י בן-זוגה: "אני סיפרתי לבעלי באותו רגע והוא סיפר לחברת הביטוח" (פ' ע' 7 ש' 8-7). לעומת זאת, את המסמך נ/1 היא עצמה רשמה בכתב יד, בעת שביקרה במוסך (פ' ע' 7 ש' 13-11). הסבר זה אינו נותן מענה מספק לפער בין הגרסאות, בנקודה מהותית לבירור נסיבות התאונה.

ד. שנית (והעיקר), לפי דו"ח השמאי יהודה דואני, הנזק לחזית רכב הנתבעת 1 עולה על הנזק בחלק האחורי. עלויות התיקון לחלק הקדמי – 6,445 ₪; ואילו עלויות התיקון לחלק האחורי – 2,937 ₪. פער זה מלמד כי עוצמת הפגיעה בחזית היתה גדולה הרבה יותר מהפגיעה בחלק האחורי. אם הנתבעת 1 אמנם נהדפה (ועוד פעמיים, כטענתה), הדעת נותנת כי החלק האחורי של הרכב היה ניזוק בעוצמה גבוהה יותר מהחלק הקדמי. העובדה כי החלק הקדמי סבל נזק רב יותר מתיישבת טוב יותר עם גרסת הנתבעת 2, שרכבה לא הדף את רכב הנתבעת 1 קדימה (אף כי התנגש בו).

זאת ועוד: נוכח הפער בהיקף הנזקים בין החלק הקדמי לאחורי, יש לאמר שגם אם רכב הנתבעת 2 הדף את רכב הנתבעת 1, הרי שהיה זה אחרי שרכב הנתבעת 1 כבר התנגש ברכב שלפניו. לא ניתן לקבוע שהדיפה כזו אמנם תרמה לנזק ברכב התובע, שכבר היה מצוי במצב ניזוק.

ה. תשומת הלב מופנית לעדות הנתבעת 2, לפיה הנזק בקדמת רכבה היה פחות מהנזק בחלק האחורי של רכבה (פ' ע' 10 ש' 14). עדות זו לא נסתרה. לא הוצגה חוו"ד שמאית לרכב זה. תמונות רכב הנתבעת 2, חזית ואחור, אינן מדברות בעד עצמן (ר' שתי תמונות בת/2 וכן סדרת תמונות בנ/4).

10. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה כנגד הנתבעת 1, ודוחה את התביעה כנגד הנתבעות 2-4.

11. הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן:

תיקון הנזק לרכב לפי חוות דעתו של השמאי אורן יעקב, לרבות ירידת ערך – 7,170 ₪. לתשלום בצירוף הצמדה וריבית כחוק ממועד התאונה ועד לתשלום בפועל.

שכ"ט שמאי בסך 720 ₪, בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 30.9.2014 (מועד החשבון) ועד לתשלום בפועל.

אני דוחה את הדרישה לפיצוי בגין עוגמת נפש, שכן מדובר בנזק רכושי גרידא ובהיקף נמוך יחסית.

הוצאות משפט: אגרה, ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

12. איני עושה צו להוצאות לטובת הנתבעות 2-4, שכן מדובר בתאונת שרשרת, והתביעה כנגדן לא היתה מופרכת מלכתחילה.

ניתן היום, ג' טבת תשע"ו, 15 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.