עניינן של העתירות הוא בהחלטת ועדת המכרזים של משרד הבינוי והשיכון מ- 27.1.15 לערוך הגרלה בין שלוש הזוכות במכרז למתן שירותי טיפול בבקשות לסיוע בדיור, ביחס ליישובים בהם נדרשת הפעלה של שני סניפים לשם מתן השירות האמור. ההחלטה התקבלה לאחר שהתברר כי ההצעות הכספיות של שלוש הזוכות, אשר שימשו כמדד במכרז - זהות. ועדת המכרזים סברה כי יש לאקונה בתנאי המכרז, ובעטיה אין מתאפשרת הכרעה מי יהיו שתי הזוכות מבין השלוש ביישובים הללו. פתרונה של הלאקונה נמצא לוועדת המכרזים בהגרלה. העותרות סבורות כי כלל אין לאקונה וכי הפתרון מצוי בתנאי המכרז, על פי נוסחם. מכל מקום, לשיטתן לא הייתה ועדת המכרזים מוסמכת להורות על עריכת הגרלה בהיעדר הוראה מתאימה בתנאי המכרז, ועל כן היה עליה לפתור את הקושי שנוצר בדרך של פרשנות תכליתית של התנאים הרלוונטיים. זו השאלה העומדת להכרעה בעתירות הנדונות.

רקע עובדתי

1. משרד הבינוי והשיכון פרסם מכרז למתן שירותי טיפול בבקשות לסיוע בדיור עבור זכאים לסיוע. עורך המכרז הבהיר כי ייבחרו שלושה זוכים מבין כלל ההצעות שתוגשנה. הזוכים במכרז נדרשים לקבל קהל בסניפים שימוקמו ביישובים שונים ברחבי הארץ ואף להעמיד לרשות זכאי הסיוע מוקד טלפוני ארצי. אמות המידה לבחירת הזוכים כללו דירוג של איכות ההצעה (50%) ודירוג של מחירה (50%).

2. בכל הנוגע להצעת המחיר קבע המכרז כי על המציעים להגיש הצעת עמלה כוללת בש"ח בגין מתן השירותים נשוא המכרז לכל ישוב ויישוב בנפרד, מבין היישובים שפורטו במסמכי המכרז. על כל מציע מוטלת הייתה חובה להציע הצעת מחיר לכל אחד מן היישובים המפורטים (תנאי סף). העמלה המינימאלית לטיפול בתיק הועמדה על 40 ₪ (סעיפים 6.2.1 - 6.2.3).

הוראות המכרז ממשיכות וקובעות כי על יסוד הנתונים שיציג כל אחד מן המציעים, תיקבע לו "עמלה משוקללת", שהיא הממוצע המשוקלל של העמלות שהציע לכל אחד מהיישובים, כאשר ההצעה לכל ישוב מוכפלת במשקלו (כפי שפורט במסמכי המכרז). העמלה המשוקללת היא הצעת המחיר של אותו מציע במכרז. העמלה המשוקללת הנמוכה ביותר תקבל ציון 100, והאחרות ידורגו ביחס אליה על פי נוסחה שנקבעה. העמלה המשוקללת היא זו שתשולם בסופו של דבר למציע זוכה באופן אחיד, בכל אחד מן היישובים שבו ייקבע כזוכה, בין אם הציע עמלה זולה יותר לאותו ישוב, בין אם הציע עמלה יקרה יותר (סעיפים 6.2.4 - 6.2.6).

3. הדרוג הסופי של המציעים וקביעת שלושה הזוכים ייעשה על יסוד שקלול ציוני הערכות האיכות וציוני המחיר (היינו, העמלה המשוקללת), כשלכל אחד מן השניים יינתן, כאמור, משקל של 50%. שלוש ההצעות שתקבלנה את הציון המשוקלל הסופי הגבוה ביותר תיבחרנה כזוכות.

4. יצוין, כי נוסחת המחיר שימשה יסוד להתדיינות קודמת בבית משפט זה (כב' השופט א' דראל, עת"מ 29662-11-14 מתן חן שירותי סיעוד בע"מ נ' משרד הבינוי והשיכון, מ- 11.12.14). אחת המציעות (שלא זכתה בסופו של דבר במכרז) עתרה כנגד סבירותה של הנוסחה, בטענה כי היא פותחת פתח למניפולציה, וכי למעשה העמלה שיציע כל אחד מן המציעים עבור כל אחד מן היישובים אינה אלא "מספר" שתכליתו להגיע באופן מלאכותי לעמלה משוקללת, כשאין קשר בין אותו מספר לבין עלות השירות שיש למציע באותו ישוב או לתמורה שתשולם לו בגין מתן השירות. בית המשפט נכון היה להניח כי הדרך שנבחרה אינה נקייה מקשיים, שכן המציע אינו יכול לדעת מראש באלו מן היישובים יספק את השירותים, למעט אספקת שירותים בהיקף משתנה בערים הגדולות או הבינוניות (ועל כך יורחב להלן). לפיכך, נאלץ המציע לתמחר גם את הסיכון שייאלץ לספק שירותים ביישובים קטנים ורווחיים פחות מבחינתו ולקבוע את המחירים השונים ליישובים שברשימה באופן שהעמלה המשוקללת תהיה עדיין רווחית עבורו. חוסר ודאות זה עלול להביא לכך שישולם למציע סכום גבוה יותר מן העלות בפועל או סכום נמוך הימנה. מכאן, שהצעות המחיר אינן משקפות מחיר ריאלי לשירות אלא ניתוח כלכלי מיטבי מבחינת המציע לקביעת העמלה המשוקללת, כפי שהן מבטאות ניסיון להשפיע על בחירתו כספק ביישוב זה או אחר בדרך של מתן הצעות גבוהות או נמוכות. התוצאה היא שאת עלות הסיכון ייאלץ כל מציע להעמיס על העלות המשוקללת ומכאן שהמזמין, וממילא גם ציבור מקבלי השירות, יישאו בעלות גבוהה יותר מזו שהיו נושאים בה אלמלא נאלצו המציעים לנקוט דרך זו של תמחור. על אף הערות אלה, לא מצא בית המשפט עילה להתערב בנוסחה כפי שנקבעה, על פי כללי ההתערבות המקובלים בכגון דא.

5. ועתה לענייננו.

העותרת בעת"מ 5195-02-15 (להלן: מ.ג.ע.ר) דורגה במקום הראשון על פי הציון המשוקלל הסופי שקיבלה. העותרת בעת"מ 5775-02-15 (להלן: מילגם) דורגה במקום השני, ואילו משיבה 2 בכל אחת משתי העתירות (להלן: עמידר) דורגה במקום השלישי.

6. על פי תנאי המכרז אמורים השירותים המתבקשים בו להתחלק בין שלוש זוכות, וזה מנגנון החלוקה ביניהן:

"10.1 בישובים שבהם נדרשים 3 סניפים (תל אביב, חיפה, ירושלים), כל מציע זוכה יפעיל סניף אחד. למציע שהצעתו דורגה במקום הראשון יינתנו 50% מהתיקים בכל אחד מישובים אלה. למציע שהצעתו דורגה במקום השני יינתנו 30% מהתיקים בכל אחד מישובים אלה. למציע שהצעתו דורגה במקום השלישי יינתנו 20% מהתיקים בכל אחד מישובים אלה.

10.2 בישובים בהם נדרשים 2 סניפים, בכל ישוב יזכו שניים מבין הזוכים שהם בעלי ההצעות הכספיות הזולות ביותר לאותו ישוב (לא הצעת המחיר המשוקללת). חלוקת התיקים בין שניהם תהיה באופן הבא: למציע שהצעתו קיבלה את הציון המשוקלל הגבוה ביותר במכרז מבין שני מציעים אלה, יינתנו 60% מהתיקים בישוב זה ולמציע האחר 40% מהתיקים באותו ישוב.

10.3 בישובים שבהם נדרש סניף אחד בלבד, יזכה בעל ההצעה הכספית הנמוכה ביותר לאותו ישוב מבין שלושת הזוכים במכרז. במידה והצעת המחיר של הזוכים תהיה זהה באותו ישוב, ייבחרו הזוכים אשר הציון המשוקלל שלהם במכרז הוא הגבוה היותר".

ניתן להתרשם בקלות, כי מנגנון החלוקה שצוטט לעיל אינו מעורר קושי במקרה הראשון ובמקרה השלישי. במקרה הראשון, המתייחס לשלוש הערים הגדולות, כל אחת משלוש הזוכות תזכה בנתח מן התיקים שבטיפול. גודל הנתח ייקבע לפי דרוג הזוכות על פי הציון המשוקלל הסופי (50%, 30% ו-20% בהתאמה). במקרה השלישי, המתייחס ליישובים קטנים, יזכה בעל ההצעה הכספית הנמוכה ביותר לאותו ישוב, ואם הצעת המחיר תהיה זהה, ייבחר הזוכה שציונו המשוקלל הסופי הוא הגבוה ביותר. הקושי מתעורר במקרה השני. המדובר ביישובים בינוניים, בהם אמורים להתנהל שני סניפים. מנגנון החלוקה קובע כי יזכו השניים שהם בעלי ההצעות הכספיות הזולות ביותר. החלוקה הפנימית ביניהם, היינו גודל הנתח בו יזכה כל אחד מן השניים, תהיה על פי הציון המשוקלל הסופי, כשבעל הציון המשוקלל הגבוה יותר יזכה ב- 60% מן התיקים והאחר יזכה ב- 40% מהם. ודוק: ההצעה הכספית הזולה ביותר, כהגדרתה בסעיף 10.2, היא אותה עמלה "אסטרטגית" שהוצעה על ידי כל אחד מן המציעים, להבדיל מן המחיר המשוקלל או העמלה המשוקללת (שהיא זו שתשולם בסופו של דבר לזוכה, בכל ישוב בו יזכה).

7. על פניו, מנגנון החלוקה במקרים מן הסוג השני אינו מתייחס לאפשרות שלשלושת המציעים הזוכים תהיה הצעה כספית זהה. והנה כך ארע בסופו של דבר: שלוש הזוכות הציעו את העמלה המינימאלית האפשרית, היינו 40 ₪, לכל אחד מן היישובים הבינוניים שבמחלוקת, חמישה במספר. ללמדך שהמדובר ביישובים רווחיים, שלכל אחת מהן היה עניין רב לזכות בהם.

8. הקושי שעמד בפני ועדת המכרזים לנוכח עובדה זו הוא כיצד לקבוע מיהן שתי הזוכות מבין השלוש. כאמור, הפתרון שנמצא לוועדת המכרזים היה עריכת הגרלה בין השלוש בכל אחד מחמישה היישובים, שתיערך בנפרד, ובה ייבחרו שתי זוכות (שני פתקים). מבין השתיים שתזכינה בהגרלה ביישוב המסוים תקבל בעלת הציון המשוקלל הגבוה ביותר 60% מן התיקים והשנייה 40% מהם, על פי האמור בסעיף 10.2 למכרז.

9. שתיים מבין הזוכות, מ.ג.ע.ר ומילגם אינן משלימות עם החלטה זו, וסוברות כי בנסיבות שנוצרו מתחייבת המסקנה כי היה על ועדת המכרזים "לדלג" על השלב הראשון ולקבוע כי ביישובים הבינוניים יזכו שתי המציעות שזכו לציון המשוקלל הגבוה ביותר, קרי, שתי העותרות, והן תחלקנה ביניהן את התיקים על פי הציון המשוקלל של כל אחת מהן, כקבוע בסעיף 10.2. הזוכה השלישית, עמידר, סבורה כי דווקא החלטת ועדת המכרזים היא ההחלטה הסבירה, שלא לומר המתחייבת.

הטענות בעתירה

10. לטענת העותרות, שינתה ועדת המכרזים בדיעבד ושלא כדין את הוראות המכרז, שהרי מנגנון החלוקה לא כלל עריכת הגרלה בין הזוכות. לשיטתן, משהתברר כי שלוש ההצעות הזוכות זהות בהיבט הכספי, משמעות הדבר שהיה על הוועדה לעבור לשלב הבא ולקבוע את חלוקת התיקים בהתאם לציון המשוקלל הסופי של כל אחת מהן. ואם כך - הן הזוכות ביישובים אלה (בחלוקה של 60-40 בהתאמה). זה פירושו הלשוני של סעיף 10.2. לטעמן, כך עולה גם מפירוש תכליתי של סעיף 10.2. תנא דמסייע לטענתן מוצאות הן בסעיף 10.3, בו נאמר מפורשות כי מקום ששלוש ההצעות זהות מן ההיבט הכספי, ייבחר הזוכה בעל הציון המשוקלל הסופי הגבוה ביותר. רוצה לומר, עורך המכרז גילה דעתו כי מקום שלא ניתן להכריע על בסיס ההצעה הכספית ביחס ליישוב קטן, יש לבחור בזוכה בעל הציון המשוקלל הסופי הגבוה ביותר. כך יש לפרש, אפוא, גם את תנאי סעיף 10.2.

לנוכח האמור סבורות העותרות כי אין לאקונה במכרז, אולם גם אם המסקנה היא שיש לאקונה, חובה על ועדת המכרזים למלא את החסר באופן שיתיישב עם לשון המכרז ועם תכליתו, בעוד שהגרלה שרירותית אינה עולה בקנה אחד עם הפרשנות המתחייבת.

עוד נטען, כי החלטת ועדת המכרזים עלולה להביא לתוצאה אבסורדית, היינו שעמידר, שדורגה במקום השלישי מבין הזוכות, תפעיל בסופו של דבר יותר סניפים מאשר מילגם, שדורגה במקום השני ואולי אף ייצא שעמידר תפעיל בדרך זו את מרבית הסניפים נשוא המכרז. יתרה מזאת, מאחר שהעמלה המשוקללת שנקבעה לעמידר גבוהה יותר מאלה שנקבעו לעותרות והיא זו שתשולם לה בפועל עבור כל סניף שתפעיל, זכייתה בהגרלה תגרום לנזק כספי משמעותי לאוצר המדינה. תוצאה זו עומדת בסתירה לתכלית המכרז, שביקש ליתן עדיפות לציון המשוקלל הסופי, וממילא גם לחיסכון בעלות הכספית למזמין ולציבור הזכאים.

יודגש, כי העותרות (כמו גם עמידר) אינן מבקשות את ביטול המכרז.

תשובת המשיבים

11. ב"כ ועדת המכרזים טוען, כי ייתכן שהפתרון שמציעות העותרות עדיף למזמין משום שהוא יקבל בסופו את הזוכה הזול יותר והאיכותי יותר. אלא שלטעמו, הפתרון שמציעה ועדת המכרזים הוא פתרון שוויוני יותר, ועקרון השוויון בדיני המכרזים הוא עקרון על. לטעמו, קיימת לאקונה בתנאי המכרז, אותה יש להשלים בדרך שלא תפגע בעקרון השוויון. סעיף 10.2 קובע מנגנון דו שלבי: ראשית יש לקבוע איזו מבין ההצעות תקבענה כזוכות ביישוב המסוים. קביעה זו מיוסדת על ההצעה הכספית. רק לאחר שייקבעו הזוכות, יחולקו ביניהן התיקים על פי הציון המשוקלל, שהוא רלוונטי רק באשר לאופן חלוקת התיקים ולא לעצם זהות הזוכות. מכאן, שאין זה מתחייב כי הזוכות ביישוב מסוים תהיינה דווקא אלה שזכו במקומות הראשון והשני במכרז, אלא מי שהציעו את העמלה הזולה ביותר לאותו יישוב. עורך המכרז ראה, אפוא, לנגד עיניו, תרחיש סביר לפיו ביישוב מסוים תזכינה זוכות המדורגות במקום השני והשלישי, כשלאחר מכן יחולקו ביניהן התיקים על פי מקומן בדירוג הסופי.

לטענת ב"כ ועדת המכרזים, לשון המכרז כמו גם תכליתו מלמדת, כי הקריטריון לזכייה לא יהיה הציון המשוקלל הסופי אלא ההיבט הכספי, כשרק החלוקה הפנימית בין הזוכים תושפע מן הציון המשוקלל. מאחר שלא נקבע כלל הכרעה למצב דברים בו שלוש ההצעות זהות, פרשנות סבירה והוגנת היא שיש לערוך הגרלה בין שלוש הזוכות ולאחר מכן לקבוע את חלוקת התיקים ביניהן על פי האמור בסעיף 10.2.

עוד דוחה ב"כ ועדת המכרזים את הטענה לפיה ההחלטה מהווה שינוי של תנאי המכרז. המדובר בהחלטה שנועדה להשלים לאקונה, מקום שלא נקבע מנגנון שיטפל בסיטואציה שנוצרה. לטעמו, המדובר בהחלטה סבירה והגיונית שאינה מבססת עילה להתערבותו של בית המשפט.

12. גם עמידר מצדדת בהחלטת הוועדה. לטעמה, סעיף 10.2 קובע מפורשות כי המחיר המשוקלל לא יהיה זה שייקבע את זהות הזוכות ביישובים הרלוונטיים. בהקשר זה טוענת היא כי דווקא הצעתן של העותרות יש בה משום שינוי בתנאי המכרז, שכן לפיה הפרמטר הקובע לצורך עצם הזכייה ביישובים שבמחלוקת הוא הציון המשוקלל הסופי, בעוד שסעיף 10.2 קובע, כאמור, כי עצם הזכייה (להבדיל מן החלוקה הפנימית) תיקבע על יסוד הצעת המחיר של כל זוכה ליישוב הספציפי.

דיון והכרעה

13. אני בדעה, כי אכן קיימת לאקונה בסעיף 10.2. הוראת הסעיף מבחינה מפורשות בין שלב קביעת שתיים מן הזוכות לבין שלב חלוקת התיקים ביניהן. הסעיף אינו מציע, עם זאת, מנגנון הכרעה למצב דברים בו לשלוש הזוכות הצעה כספית (לא משוקללת) זהה, ונדרשת בחירה של שתיים מבין השלוש, על מנת שאלה תחלקנה ביניהן את התיקים ביחס של 60-40 על פי מקומן בדירוג הסופי. מכאן החסר, שהחלוקה הפנימית בשלב השני, בין שתי הזוכות, אינה מתיימרת על פניו להסדיר אותו. כפי שאבהיר להלן, מסקנתי היא שלא ניתן להשלים את החסר באמצעות הוספת תנאי של הגרלה.

14. מספר תכליות לקיומו של מכרז ציבורי: שמירה על טוהר המידות בהתקשרות עם רשות ציבורית; השאת התועלת (מן ההיבט הכלכלי כמו גם מן ההיבט האיכותי) שתפיק הרשות הציבורית (וממילא כלל הציבור) מן ההתקשרות; והגנה על שוויון ההזדמנויות לכל פרט המבקש להתמודד בתחרות על זכייה בעסקה עם רשות ציבורית (ראו עע"מ 8284/08 תעשיות אבן וסיד בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, מיום 13.9.10; עע"מ 3499/08 רון עבודות עפר ייזום ופיתוח מ.א. בע"מ נ' ועדת המכרזים - עיריית עפולה, מיום 18.1.09; עע"מ 687/04 ינון תכנון יעוץ ומחקר בע"מ נ' רשות הנמלים והרכבות, מיום 15.6.06; בר"ם 2349/10 שעשועים וספורט בע"מ נ' עיריית בני ברק, מיום 20.5.10; עע"מ 4011/05 דגש סחר חוץ (ספנות) בע"מ נ' רשות הנמלים, מיום 11.2.08, וכן ראו עומר דקל, "מכרזים" כרך ראשון (2004), בעמ' 93 - 115).

עם זאת, לעיתים פועלת הרשות שלא לשם השאת התועלת הכלכלית (או אחרת) הגבוהה ביותר, אלא לשם קידומו של אינטרס ציבורי אחר. כך, למשל, עשויה הרשות הציבורית להעמיד למכרז קרקע במחיר קבוע מראש, ואף נמוך משוויה הריאלי, לשם סיוע לזוגות צעירים, לקליטת עלייה, או לאוכלוסיות מוחלשות (בג"ץ 5023/91 פורז נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מו(2) 793 (1992)). אלא שגם במצב דברים זה חובה על הרשות לשמר את עקרון השוויון, שהוא העומד ביסוד עריכתו של כל מכרז. לפיכך, במקרים בהם עשויים להיות מציעים רבים, יותר מכמות המשאבים נשוא המכרז, והם כולם בעלי כישורים שווים, ניתן יהיה לקיים הגרלה בין המציעים: "אכן, בחירת הזכאים, מבין כלל המועמדים המקיימים את תנאי הסף להשתתפות, תוכל אמנם להיעשות בהגרלה. אך עריכת הגרלה היא אמצעי שוויוני רק אם אוכלוסיית המועמדים נבחרה על פי אמת מידה שוויונית ותוך התחשבות במהות התכלית הציבורית שהרשות מבקשת להגשימה" (ע"א 1444/95 עיריית אילת נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד מט(3) 749 (1995), בעמ' 763). עריכת הגרלה אינה, אפוא, "דרך לעקיפת כללי היסוד של דיני המכרזים. נהפוך הוא: הגרלה היא אמצעי לביצוע שוויוני של חלוקת היתר שלטוני ... היא דרך להגשמתה של 'תחרות מאורגנת', ובכך היא מכפיפה עצמה לתפיסות היסוד המונחות ביסודו של 'המכרז הרגיל'" (בג"ץ 720/94 ח'דר מסלמני בע"מ נ' שר החקלאות, 24.2.2009).

15. אין חולק, כי במכרז נשוא דיוננו לא נקבע מנגנון של הגרלה לשם הכרעה מקום שההצעות הכספיות של שלוש הזוכות יהיו זהות. נראה, אפוא, שהצדק עם העותרות, כי די בכך כדי לפסול את החלטת ועדת המכרזים, שלא הייתה מוסמכת להוסיף בדיעבד תנאי מהותי לתנאי המכרז ולשנות כך את כלליו (ראו לעניין זה עת"מ (י-ם) 1033/09 כרם עתאמלה בע"מ נ' משרד הבינוי והשיכון, 2.3.2009). אין בידי לקבל את טענת ב"כ ועדת המכרזים, כי בנסיבות שנוצרו עריכת הגרלה היא הפתרון האופטימאלי לשם ההגנה על עקרון השוויון. ההגרלה המתוכננת אינה נערכת בין מציעים שווים ואינה מהווה תחרות מאורגנת על היתר שלטוני. הזוכים נבחרו על יסוד תכונותיהם המסוימות ואף דורגו בינם לבין עצמם על יסוד תכונות אלה (שקלול של מחיר ואיכות). והנה, ההגרלה המתוכננת נשענת על זהות העמלה שהוצעה על ידי שלוש הזוכות (שהיא, כשלעצמה, "מספר" - שאינו מבטא כלל ועיקר את עלות השירות), ומתעלמת לחלוטין מן ההיבטים השונים המבחינים בין שלוש הזוכות, הן בהיבט של הצעת המחיר המשוקללת והן בהיבט האיכות.

ההגרלה אף אינה מתיישבת עם תכלית המכרז ועם מנגנוני החלוקה וההכרעה שנקבעו בו. עיון במכלול סעיפי מנגנון החלוקה בין הזוכות (10.1 - 10.3) מביא למסקנה, כי עורך המכרז חתר לתוצאה לפיה ברוב המקרים תזכה הזוכה בעלת הציון המשוקלל הסופי הגבוה יותר, היינו אותה זוכה שהצעתה מהווה שקלול אופטימאלי של מחיר זול ושל איכות גבוהה. כך, בשלוש הערים הגדולות (בהן ממילא ניתן לחלק את התיקים בין שלוש הזוכות), תזכה בעלת הציון הסופי המשוקלל הגבוה ביותר בנתח התיקים הגדול ביותר; כך ביישובים הבינוניים, לאחר הבחירה בשתי הזוכות, תזכה בעלת הציון המשוקלל הסופי הגבוה בנתח התיקים הגדול; וכך ביישובים הקטנים תזכה בעלת הציון המשוקלל הסופי הגבוה ביותר בכל התיקים, היה ויתברר כי העמלה שהוצעה זהה אצל כל הזוכות. יודגש, כי במקרה האחרון עורך המכרז נמנע במפגיע מהכרעה על דרך של הגרלה, והעדיף את ההצעה האופטימאלית. מכאן, שאימוץ מנגנון של הגרלה אינו עולה בקנה אחד עם תכלית המכרז או עם מנגנון ההכרעה שנקבע בסעיף 10.3.

עם זאת, אין ספק כי עורך המכרז ביקש ליתן הזדמנות גם לבעלות הציון המשוקלל הסופי הנמוך יותר לזכות גם ביישובים הבינוניים והקטנים באמצעות הקביעה שעצם הזכייה בהם תוכרע על פי גובה העמלה שהוצעה.

16. מכאן, שהשלמת הלאקונה צריכה להיעשות באופן שיבטא את תכליות המכרז השונות ויאזן ביניהן. מלאכת האיזון צריכה להיעשות על ידי ועדת המכרזים וייתכנו אופציות שונות - העשויות להתיישב עם תכליות המכרז - לקביעת הזוכות ביישובים שבמחלוקת. מאחר שוועדת המכרזים לא נדרשה להן, עליה להשלים את עבודתה.

17. סוף דבר, העתירה מתקבלת במובן זה שההחלטה בדבר קיום ההגרלה מתבטלת. על ועדת המכרזים לשוב ולהידרש לסוגיה, ולהחליט באופן שיתיישב עם תכליות המכרז. כאמור, עריכת הגרלה אינה יכולה להוות מנגנון הכרעה לנוכח המוסבר לעיל.

משיב 1 ישלם לכל אחת מן העותרות הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ז' אדר תשע"ה, 26 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.