בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, כב' הרשם המחוזי א' אוחיון, מיום 24.12.14, אשר במסגרתה קבע כב' הרשם, כי לאחר תשלום סך של 10,000 ₪ יוכרז המבקש כחייב מוגבל באמצעים, תיקיו יאוחדו ויושת עליו צו תשלומים חודשי בסך 5,000 ₪.

החלטתי ליתן למבקש רשות לערער, ולדון בבקשה כבערעור. כן יש לציין, כי בהעדר אסמכתא על המועד המדויק שבו הומצאה למבקש ההחלטה נשוא הערעור, והגשת הערעור בפרק זמן של כחמישה שבועות לאחר מתן ההחלטה, אני רואה את הערעור כערעור שהוגש במועד.

1. כנגד המבקש מתנהלים שני תיקי הוצאה לפועל, לטובת המשיבים שבכותרת. חובו של המבקש למשיב מס' 2 (להלן: "המשיב") עומד על כ-1,698,000 ₪, ואילו החוב למשיב מס' 1 עומד על כ-80,000 ₪.

המבקש עתר בלשכת ההוצאה לפועל בעכו להכריז עליו כעל חייב מוגבל באמצעים, לאחד את תיקיו, ולהשית עליו תשלום חודשי בסך 200 ₪ בלבד.

2. ביחס לבקשה זו ניתנו על ידי כב' הרשם שתי החלטות:

א. החלטה מיום 7.12.14, אשר בה הורה על העברת הבקשה לתגובת הזוכה. בנוסף ציין כב' הרשם בהחלטה זו, כי הוצאות החשמל, המים והארנונה הנטענות על ידי המבקש (2,000 ₪) וכן הוצאות הכלכלה הנטענות (3,000 ₪) גבוהות מהסביר למשפחה, וכן כי המבקש לא הסביר מדוע אשתו אינה עובדת ומסייעת לפרנסת המשפחה.

ב. החלטה מיום 24.12.14, ובה נקבע כי המבקש לא הוכיח כראוי את יכולתו, לא ציין פרטי מקרקעין בבעלותו, וטען להוצאות גבוהות מהסביר ביחס ליכולתו המוצהרת ולגודל משפחתו. עוד נקבע בהחלטה, כי המבקש לא הראה עילה לקבלת תיק איחוד שני ולביטול פיגורי האיחוד שהיו לו. לאור אלו, ולפנים משורת הדין, קבע כב' הרשם כי ייפתח תיק איחוד כפוף לתשלום ראשוני בסך 10,000 ₪, וכי צו התשלומים החודשי בתיק האיחוד יעמוד על 5,000 ₪.

3. לטענת המבקש, כב' הרשם התבסס על הנחות עובדתיות שגויות, והראשונה שבהן היא ההנחה כי מדובר בבקשה לפתיחת תיק איחוד שני. לטענתו, מעולם לא היה לו תיק איחוד, והוא לא הוכרז כמוגבל באמצעים. התנהלו נגדו, לטענתו, מספר תיקי הוצאה לפועל, שנסגרו בטרם הגשת הבקשה, ונותרו שני תיקים בלבד.

עוד טוען המבקש, כי כב' הרשם יצא מנקודת הנחה שמשפחתו של המבקש מונה שתי נפשות בלבד (הוא ואשתו), כאשר למעשה בתו הסטודנטית סמוכה עדיין על שולחנו, אף שלימודיה ממומנים על ידי אחיה. לטענת המבקש, תשלומי החשמל שהוצגו אינם גבוהים כפי שקבע הרשם, שכן מדובר בתשלומים לתקופה של חצי שנה.

המבקש מוסיף וטוען, כי נקלע לחובות רק בשל כך שהיה ערב לחברה משפחתית שקרסה, ושהייתה בבעלות אחיו. לטענתו, החברה עבדה בהיקף עסקים גדול, ובשל קריסתה נקלע לחובות אשר אין ביכולתו לפרוע. המבקש עובד, לטענתו, כשכיר, ומשתכר סך 5,000 ₪ לחודש בלבד. קביעת צו התשלומים בסכום של 5,000 ₪ אינה מאפשרת לו לעמוד בתשלום שנקבע. לטענת המבקש, אשתו לא עבדה מעולם מחוץ לבית, היא אישה מבוגרת, נשואה מזה 30 שנה, לא תוכל למצוא כעת עבודה ואין זה סביר לדרוש ממנה לצאת לעבודה רק בשל כך שבעלה נקלע לחובות בגין ערבויות שנתן.

4. לטענת המשיב, תיק ההוצאה לפועל שהוא מנהל נגד המבקש נפתח לפני כשנה, ועד כה לא שילם המבקש דבר על חשבון חובו, אף שבתקופה זו דאג לסגור מספר תיקים שהתנהלו נגדו.

לטענת המשיב, שכרו האמיתי של המבקש גבוה פי שלושה מהשכר המוצהר המופיע בתלושי המשכורת. המבקש מועסק על ידי אחיינו, שמוציא תלושי שכר בתיאום עם המבקש. המשכורת אינה מופקדת לחשבונו של המבקש, כפי שעולה מדפי חשבון הבנק שהוא הציג.

עוד טוען המשיב, כי בבעלותו של המבקש נכסי מקרקעין שונים, שערכם נאמד במאות אלפי דולרים, ובמכוון הוא אינו מפרטם. מספרי החלקות צוינו בתגובת המשיב, ונסחי טאבו צורפו.

לטענת המשיב, יש לדחות את הבקשה ולו בשל אי גילוי הפרטים על ידי המבקש. כן טוען המשיב, כי החלטת כב' הרשם מקלה דווקא עם המבקש, וכי יש להעמיד את התשלום החודשי על 10,000 ₪.

5. בדיון שהתקיים בפני סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה, וחזרו על עיקרי הדברים האמורים לעיל.

ב"כ המבקש הציג תכתובת דוא"ל בינו לבין ב"כ המשיב מס' 1, ממנה עולה, כי זו הותירה את הבקשה הנדונה לשיקול דעת ביהמ"ש.

בנוסף טען ב"כ המבקש, כי לאחרונה פוטר המבקש מעבודתו, כך שאף השכר של 5,000 ₪ לחודש אינו משולם לו. המבקש נרשם לקבלת דמי אבטלה, שטרם שולמו לו.

ב"כ המבקש הוסיף וטען, כי המבקש, יחד עם יתר הערבים לחובות החברה, פועלים על מנת למכור את הקרקעות ולסלק את החובות, ועל כן אין בכוונתו לפנות להליכי פשיטת רגל.

המשיב הדגיש בטיעוניו את נושא סגירת התיקים הקודמים, וטען כי עצם סגירת התיקים בהיקף של 250,000 ₪, מלמדת שהמבקש אינו מתקיים משכר של 5,000 ₪ בלבד. כן טען המשיב, כי המבקש אינו עושה דבר על מנת למכור את נכסיו ולסלק את החוב, אף שטען כי יעשה כן עוד בשנת 2006, כשהחוב עמד בעינו אך בטרם הוגשה התביעה המשפטית.

6. ראשית יש לציין, כי ההבדל המעשי בין הכרזה על המבקש כחייב מוגבל באמצעים ואיחוד תיקיו, לבין דחיית בקשתו, הינו הבדל קטן ביותר. שני תיקים בלבד מתנהלים נגד המבקש, ואיחודם לכדי תיק איחוד, אשר הגבייה שתבוצע במסגרתו תחולק באופן יחסי בין שני הזוכים, אינו יוצר שוני משמעותי לעומת ניהול שני התיקים בנפרד, וביצוע תשלום נפרד ויחסי בכל אחד מהתיקים.

כן יש להזכיר כי המשיב מס' 1, שהחוב לזכותו "בטל בשישים" אל מול הסכום שחייב המבקש למשיב ה"עיקרי", אינו מתנגד לאיחוד התיקים. ממילא יקבל משיב זה סכום יחסי קטן מכל תשלום שיבוצע. בדיון עלה, כי אף המשיב עצמו אינו מתנגד לאיחוד התיקים דווקא, אלא להפחתת צו התשלומים המתבקשת על ידי המבקש במסגרת בקשת רשות ערעור זו.

עוד ראוי להדגיש, כי אם אכן יש למבקש זכויות בנות-מימוש במקרקעין בשווי גבוה, אין באיחוד התיקים, כמו גם בהכרזת המבקש כחייב מוגבל באמצעים, כדי למנוע מימוש זכויות אלו. עמידתו של חייב בצו תשלומים, בתיק רגיל או בתיק איחוד, אינה שוללת מהזוכה את זכותו להטיל עיקולים על נכסי החייב, לממשם ולהיפרע מהם.

7. מכאן שעניינו האמיתי של ערעור זה בגובהו של צו התשלומים, ובתשלום הראשוני שנקבע כתנאי לאיחוד התיקים.

בכל הנוגע לתשלום הראשוני שנקבע על ידי כב' הרשם, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל. המבקש טוען, כאמור, כי לא היה לו תיק איחוד קודם, וכנגד טענה זו לא העלה המשיב טענה כל שהיא.

מהחלטת כב' הרשם עולה, כי התניית תיק האיחוד בביצוע תשלום חד פעמי גדול נובעת מכך שמדובר בבקשה לאיחוד שני, ומאחר ונראה כי בעניין זה נתפס כב' הרשם לכלל טעות, הרי שדינו של תנאי זה להתבטל, וכך אני מורה.

8. אף בנוגע לצו התשלומים באיחוד, כפי שנקבע על ידי כב' הרשם, אני סבורה כי יש לקבל את הערעור, ולהפחית את התשלום החודשי, אך לא כפי שביקש המבקש (200 ₪ לחודש בלבד).

צו התשלומים שנקבע עומד על סכום גבוה של 5,000 ₪. קביעת צו תשלומים זה נעשתה על סמך הנחה, כי למבקש יכולת פירעון גבוהה בהרבה מהנטען על ידו, בשל שתי קביעות:

א. טענות המבקש להוצאות חודשיות גבוהות מהסביר, הן ביחס לשכר המוצהר והן ביחס לגודל המשפחה;

ב. קיומו של פיקדון לא מוסבר בסך 11,894 ₪ בחשבון הבנק, מחד גיסא, ואי הפקדת המשכורות לחשבון הבנק, מאידך גיסא.

סבורני כי אין בקביעות אלו כדי להצדיק העמדת צו התשלומים על סכום של 5,000 ₪.

אף אם מצא כב' הרשם לנכון לדחות חלק מטענות המבקש באשר להכנסותיו ולהוצאותיו, למעשה לא נמצא בסיס לקביעה מרחיקת לכת לפיה למבקש יכולת פירעון בסכום חודשי כה גבוה. גם אם הפריז המבקש במידת מה בהערכת הוצאותיו, הרי שלא הועמדה בפני כב' הרשם אינדיקציה ממשית לכך שהכנסותיו השוטפות של המבקש מאפשרות תשלום חודשי של 5,000 ₪, לאחר התחשבות בצרכי מחייה בסיסיים. בנוסף, בנסיבות העניין סבורני כי ניתן לקבל את הסברו של המבקש לכך שאשתו אינה יוצאת לעבודה, בשים לב לגילה, ולכך שמעולם לא יצאה לעבודה בעבר.

כן יש לציין, כי המבקש הבהיר בדיון בפניי, כי חשבון הבנק שלו אינו פעיל כלל, ומשום כך משכורתו אינה מופקדת לחשבון, ואילו הפיקדון שנמצא בו הינו חסכון של קצבת הילדים ששולמה כל עוד ילדיו היו קטינים, וכעת הפיקדון מעוקל והמבקש כלל אינו יכול לעשות בו שימוש. על כן, אותם סימנים "מחשידים" שציין כב' הרשם בהחלטתו, אף הם אינם יכולים לבסס יכולת פירעון חודשית של 5,000 ₪.

9. בבואי לאזן בין זכויות הצדדים - זכות הזוכה לגבות את חובו, אל מול זכותו של החייב להתקיים בכבוד – אני סבורה כי יש להעמיד את צו התשלומים החודשי על 1,200 ₪.

בקביעת סכום זה אני לוקחת בחשבון כי המבקש יכול להשתכר סך 5,000 ₪ לפחות, ואף שפוטר (לטענתו) לאחרונה יש להניח כי יוכל לשוב במהרה למעגל העבודה ולהשתכר לפרנסתו ולפרנסת אשתו, כפי שהשתכר בעבר. כן אני לוקחת בחשבון צרכי מחייה בסיסיים של בני זוג.

אף אם אין לקחת בחשבון, בנתונים המסוימים של המבקש ושל אשתו, את פוטנציאל ההשתכרות של האישה, אינני סבורה כי יש לחשב את צרכיה של הבת הסטודנטית כצרכים שממשיכים לחול על אביה, החייב. מדובר בבת בגירה, שיכולה לפרנס את עצמה, ולכל הפחות לדאוג לכיסוי הוצאותיה בבית, גם במקביל ללימודיה, ומכל מקום נושיו של המבקש אינם צריכים לשאת במחיר לימודיה.

עוד יוער, כי לא מצאתי בטענות המשיב בדבר סילוקם של חובות בסכומים גבוהים כדי להצדיק קביעת צו תשלומים גבוה יותר. הוברר, כי המבקש נקלע יחד עם ערבים נוספים לאותם חובות, ולטענתו נעשה מאמץ משותף לסלק את החובות. באין אינדיקציה נוספת להשתכרות גבוהה יותר של המבקש, אין די בעצם סגירת התיקים כדי להעיד על כך שהמבקש משתכר בסכומים גבוהים ויכול לשלם תשלום חודשי של 5,000 ₪ כנטען.

לסיום יש להזכיר, כי קיומן של זכויות במקרקעין אינו משליך על גובה צו התשלומים החודשי. זכויות אלו רשאים הנושים לעקל ולממש, כפוף להוראות כל דין, גם במסגרת של איחוד תיקים.

10. אשר על כן, אני מורה על קבלת הערעור, במובן זה שהמבקש יוכרז כחייב מוגבל באמצעים ותיקיו יאוחדו, בלא תנאי. צו התשלומים בתיק האיחוד יעמוד על 1,200 ₪.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים וללשכת ההוצאה לפועל בעכו.

ניתן היום, ג' סיוון תשע"ה, 21 מאי 2015, בהעדר הצדדים.