לפניי תביעה קטנה בסך 33,800 ₪ , שעניינה בהפרת הסכם שכר טרחה.

רקע עובדתי:

ביום 11.12.11 נחתם בין התובעת לבין הנתבע, עו"ד במקצועו, הסכם שכר טרחה למתן שירותים משפטיים, (להלן: "ההסכם").

מטרותיו העיקריות של ההסכם היו כדלקמן: תיקון צו קיום צוואה של בעלה המנוח של התובעת על פיו התובעת וארבעת ילדיה הם בעלים של נכס הידוע כחלק מחלקה 25 בגוש 18168 בנהריה (להלן: "הנכס"), העברת זכויות הבעלות בנכס משמם של ילדי התובעת לשם התובעת והפחתת חוב מס רכוש בגין הנכס בנהריה , כך שתשלום החוב יעמוד על סך של קרן והצמדות ללא קנסות ומכירת הנכס לכל המרבה במחיר.

ס' 2- 5 להסכם מעגנים את גובה שכר הטרחה ואופן התשלום.

במסגרת ס'1(ב) (7) להסכם נקבע כי במידה והחובות למס רכוש יופחתו כך שהחוב שיוותר יהא רק הקרן בצירוף הפרשי הצמדה ללא הריבית והקנסות, ישולם שכר טרחה נוסף בסך 10,000 ₪ (בתוספת מע"מ).

אין מחלוקת כי בסופו של יום, הנכס הועבר בטאבו על שם התובעת וכי מס הרכוש ששולם על ידי התובעת שולם בגובה קרן החוב בלבד , אלא שלטענת התובעת הנתבע הפר את הסכם הטרחה ביניהם ואת חובותיו המקצועיות ועל כן הוגשה התביעה דנא.

טענות הצדדים:

טוענת התובעת, כי הנתבע לא בצע את פעולת העברת הנכס בנהריה בטאבו, כשהזכויות הועברו על שמה רק בחודש יולי 2013, כשנתיים וחצי לאחר שהטיפול הועבר לידי הנתבע , ע"י עו"ד גלית הללי (להלן: "עו"ד הללי").

טוענת התובעת, כי לאחר החתימה על ההסכם לא הצליחה ליצור עם הנתבע קשר תקופה ארוכה, כי הלה נעלם ממשרדו תוך ששלשל את שכר הטרחה לכיסו והתעלם מפניותיה ומפניות ששלחו לו ילדיה.

טוענת התובעת, כי בסוף שנת 2012 בפניות לשם קבלת מסמכים המצויים בידו ועל מנת להשלים את הטיפול המשפטי אצל עו"ד אחר, היא עו"ד הללי, והשבת שכר הטרחה ששולם לנתבע לידי התובעת,

החלה התקשרות עם הנתבע באמצעות מכתבים, הוגשה תלונה במשטרה על הונאה נגד הנתבע וכן תלונה על הנתבע לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין.

מוסיפה התובעת, כי עקב הפחד שתקף אותה מהתנהלותו של הנתבע ורמאותו דאגה להכניס הערה לפנקסי המקרקעין על הנכס בנהריה, כי לא יבוצעו כל פעולות מתוקף ייפוי הכוח שברשותו.

טוענת התובעת, כי למרות ששלמה לנתבע את שכר הטרחה עבור הפחתת מס הרכוש, הנתבע לא הקטין את החוב שעמד על סך 197,000 ₪, ושכר הטרחה שולם לו רק עקב איומים מצדו כי אם לא ישולם סכום זה יופסק הטיפול בעניינה.

טוענת התובעת, כי הנתבע בהתנהגותו הפר את חוק החוזים, חוק עשיית עושר ולא במשפט וכן הפר חובות חקוקות.

לאור האמור לעיל, מבקשת התובעת בתביעתה לחייב את הנתבע לשלם לה עבור הסכום ששולם לידיו בגין הפחתת מס רכוש שעה שלא פעל בעניין, לחייבו בתשלום שכר טרחה אשר שולם לידי עו"ד גלית הללי, (להלן: "עו"ד הללי"), בשל העברת הנכס בטאבו והכנת כתב התביעה, וכן לחייבו בסכום עבור הזמן ההוצאות והפסד הכספים בגין אי הטיפול מצדו של הנתבע בעניינה.

מנגד טוען הנתבע, כי התובעת בקשה לבטל רישום צו קיום צוואה על פיו היא וארבעת ילדיה היו רשומים כבעלים של הנכס בטענה, כי ילדיה הסכימו לוותר על חלקיהם לטובתה, כשהדרך היחידה להגיע לתוצאה אליה בקשה התובעת להגיע, הייתה לערוך הסכם חלוקת עזבון, להתייחס להעברות כאל עסקאות במקרקעין, לדווח עליהם לשלטונות המס כנדרש ורק לאחר קבלת אישורים לרשום את ההעברות בלשכת רישום המקרקעין.

טוען הנתבע, כי התובעת בקשה להמעיט ככל האפשר את הקשר עם ילדיה, כששניים מהם התגוררו באיטליה דרך קבע, והסבירה זאת ביחסים הרעועים ביניהם.

טוען הנתבע, כי לשם דיווח למס שבח על העסקה וקבלת פטורים, המציאה התובעת העתקי הסכם חתומים ע"י ילדיה באמצעות פקס, אלא שהיה צורך לשלוח אותם בשנית בצירוף תצהירים חתומים ומאושרים באישור נוטריוני, עניין שלקח זמן עקב סירובה של התובעת לשלוח את המסמכים לילדיה לחתימה חוזרת.

טוען הנתבע, כי לאור האיחור בקבלת המסמכים נקבע מועד חתימת ההסכם לצורך חישוב מס שבח ליום 28.10.12, כשבפברואר 2013 התקבלו אישורי המס לצורך הרישום וב- 14.2.13 לאחר קבלת אישורי מס שבח ומס רכישה הוגש הסכם חלוקת העיזבון לרישום בלשכת רישום המקרקעין.

טוען הנתבע, כי לאחר הגשת התיק לרישום על ידו, רשם המקרקעין בקש הבהרות בנוגע לצוואת המנוח הואיל וחלקים ממנה לא היו ברורים ובשל כך נסע ללשכת הרישום והסבריו בעניין התקבלו. זמן קצר לאחר מכן בקש רשם המקרקעין לתקן את ייפוי הכוח שנחתמו ע"י המעבירים כך שיכילו זיהוי מדויק של הנכס.

טוען הנתבע, כי לאור זאת בקש מהתובעת לשלוח את המסמכים המתוקנים לילדיה, אלא שהלה סירבה בתירוצים שונים כשהתברר לנתבע כי לא עשתה כן משום שהונתה את ילדיה ועל מנת לקבל הסכמתם להעברת חלקם לטובתה ספרה להם, כי אם לא יעשו כן יחויבו בתשלומי מס גבוהים בהרבה משווי הנכס, כשאם הנכס יעבור לבעלותה היא תדאג כי לאור מצבה האישי תקבל פטור או הנחה.

לאור זאת טוען הנתבע, כי החליט להפסיק לטפל בעניינה של התובעת , כשלאור חובותיו המקצועיות אף נמנע בהתאם להוראותיה של התובעת לענות לילדיה על פניותיהם והפנה אותם לאימם.

טוען הנתבע, כי הטענה כי הוא מחזיק במסמכים מקוריים הינה שקרית, שכן כולם נמסרו ללשכת רשום המקרקעין והם נמצאים שם.

מוסיף הנתבע, כי לאחר קבלת המסמכים המתוקנים הוגשו אף הם ללשכת רישום המקרקעין , והסכם חלוקת העיזבון נרשם ביוני 2013.

אשר למס הרכוש טוען הנתבע כי בעקבות פניותיו לשלטונות המס ולאחר מו"מ לא פשוט הביא לביטול הקנס והריבית בסכום כולל של 128,000 ₪ ,והודעה על כך נמסרה לתובעת , כשאינו יודע אם שלמה התובעת את הסכום המופחת אם לאו.

טוען הנתבע, כי לעניין הפסדי הכספים והטענות לנזק בריאותי, מדובר בטענות חסרות שחר, כשהתובעת לא הראתה כל קשר סיבתי בין הטיפול בתביעה שקבלה לבין איזה הפסד כספי שנגרם לה או נזק בריאותי.

דיון ומסקנות:

לאחר עיון בכלל הראיות אשר הובאו לפניי לרבות שמיעת עדויות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. אנמק מסקנתי.

העברת הזכויות בטאבו;

אין מחלוקת כי הזכויות עברו על שם הנתבעת בטאבו אלא שלטענת התובעת הנתבע לא בצע את פעולת ההעברה בטאבו ומי שבצעה את הפעולה בסופו של יום הייתה עו"ד הללי , אליה פנתה התובעת לאחר שפניותיה של התובעת וילדיה לנתבע העלו חרס.

אלא שהתובעת לא הוכיחה בפניי כל התקשרות עם עורכת הדין הללי בקשר עם העברת הנכס בטאבו, לא הציגה בפניי כל ייפוי כוח בגין ההעברה בטאבו לא שלה ולא של מי מילדיה, לא הוגש תצהיר של עו"ד הללי לאמת גרסת התובעת ולא הוצגה כל אסמכתא אחרת, כי עו"ד הללי בצעה פעולות כלשהן בקשר עם העברת הנכס בטאבו, ואם כן מהם הפעולות אשר בצעה עו"ד הללי בעניין העברת הנכס בטאבו.

בעדותה אישרה התובעת, כי הייתה עם הנתבע בטאבו, עם זאת משנשאלה באיזה תאריך חתמה על ייפוי כוח עם עו"ד הללי לפעול בעניין העברת הנכס בטאבו לא ידעה ליתן מענה , והשיבה כי לעו"ד הללי היה ייפוי כוח תמיד לעבוד בשבילה מתי שהיא רוצה בכל עניין, על אף ואישרה כי אינה מתעסקת בנדל"ן.

הגב' גרציה דיגורקר (להלן: "הגב' דיגורקר") בתה של התובעת העידה, כי אין בידה העתק של ייפוי כוח, אשר נתנו היא ואחיה לעו"ד הללי לבצע את ההעברה בטאבו וכי לא חתמה על ייפוי כוח בלתי חוזר לעו"ד הללי להעביר את הנכס לאמה.

מכאן כי לא הוכח בפניי כי עו"ד הללי הייתה מיופת כוחה של התובעת או מי מילדיה לטפל בהעברת הנכס בטאבו.

זאת ועוד עדויותיהם של התובעת ושל בתה כמו גם המסמכים שהוצגו בפניי, לא שפכו אור אלו פעולות בצעה עו"ד הללי הקשורות עם העברת הנכס.

התובעת העידה, כי עו"ד הללי עשתה איזה מסמך מאיטליה לטאבו וכי עו"ד הללי רצתה לעזור לה עם הנכס ונכשלה קצת.

הגב' דיגורקר, בתה של התובעת העידה, כי הנתבע לא בצע את ההעברה בטאבו, כי המסמכים אשר התקבלו בידי הנתבע מהקונסוליה היו חסרים בלשכת רישום המקרקעין וכי עו"ד הללי נאלצה לשחזר את המסמכים בשנית על מנת לבצע את הרישום.

אלא שלמרות שהגב' דיגורקר, אישרה בעדותה כי עו"ד הללי היא היחידה שיכולה להעיד על שחזור המסמכים החסרים, אישרה כי אין בידה תצהיר מעו"ד הללי אשר יאשר את טענותיהם בעניין זה ואף אין כל אסמכתא אשר תעיד אלו מסמכים היו חסרים.

בעניין זה שב וחזר הנתבע בעדותו, כי כל המסמכים הוגשו למס שבח וללשכת רישום המקרקעין, כשהם דרשו את המסמכים המקוריים ולא צילום של המסמכים.

מכאן לא ברור על מה מבקשת התובעת לבסס את טענתה כי עו"ד הללי שחזרה מסמכים אשר לא הוגשו ע"י הנתבע?

אציין, כי התובעת צרפה שתי חשבוניות של עו"ד הללי בסך של כ-1,000 ₪ יחד, כשסכום של 525 (בתוספת מע"מ), ניתן עבור ייעוץ ובסוגריים נכתב "כתב תביעה אריה", וסכום של 423 ₪ (בתוספת מע"מ") ניתן עבור ייעוץ ובסוגריים מצוין "העברה בטאבו".

בעדותן טענו התובעת ובתה, כי מאחר ועו"ד הללי הינה חברה של הגב' דיגורקר, התובעת שלמה סכום חברות בלבד, אלא שלא ניתן לקבל את גרסת התובעת בעניין זה שעה שלא הוגש כל תצהיר מטעמה של עו"ד הללי לאימות גרסתה, ושעה שאף לא הוכח בפניי כי עו"ד הללי אכן בצעה אי איזו פעולה בקשר עם העברת הנכס בטאבו, בשים לב כי מרבית הסכום שולם עבור הגשת כתב התביעה הנוכחי כשיתר הסכום ששולם לה הינו סכום נמוך מאוד.

מנגד הנתבע בכתב הגנתו ובעדותו נתן הסבר המניח את הדעת ביחס למועד הרישום , הסבר העולה בקנה אחד עם המסמכים, אשר צורפו על ידו וביניהם אישורי מס שבח, והגשת התיק ללשכת רישום המקרקעין, כשאיני רואה עיכוב רב כדברי התובעת בהליכי הרישום, וכשלא הוכח בפניי כי הנתבע בהתנהלותו הוא אשר עכב את ההעברה בטאבו.

הנתבע הסביר, כי רק בחודש אוקטובר 2012 חתמו ילדי התובעת באיטליה על המסמכים לצורך מס שבח ועל כן ההליכים התעכבו כשמיד לאחר קבלת אישורי המס הוגש התיק לרישום בלשכת המקרקעין.

בעניין זה, התובעת לא הוכיחה בפניי כי הנתבע התעלם מפניותיה הרבות, כשתכתובת המיילים אשר צורפו על ידה מסוף חודש דצמבר 2012 , הינם מיילים שנשלחו לנתבע מילדיה, אשר אין מחלוקת כי לא יוצגו ע"י הנתבע, כשהלה שב וטען בכתב הגנתו ובעדותו כי התובעת היא אשר בקשה ממנו שלא ליצור קשר עימם.

אשר לתלונותיה של התובעת ללשכת עורכי הדין, לא הוכח בפניי כי אילו אכן נמצאו מוצדקות, כשדברי הנתבע כי התלונות נגנזו לא נסתרו.

לאור זאת איני מוצאת, כי הנתבע פעל שלא כדין בטיפול המשפטי בעניינה של התובעת, ועל כן דין התביעה הן אשר לנזקים שנגרמו לתובעת עקב אי הטיפול מטעם הנתבע, והן אשר להשבת הסכום אשר הועבר לעו"ד הללי מהתובעת, להידחות.

הפחתת מס רכוש;

בעניין זה בעוד בכתב תביעתה טענה התובעת, כי שלמה לנתבע את שכר הטרחה עבור הפחתת הריבית והקנסות של חוב מס הרכוש טרם פעל להפחתת החוב כשהלה לא בצע את הפעולה והחוב לא הופחת, טען הנתבע בכתב הגנתו כי פעל להפחתת החוב ואף הצליח להפחיתו לסך של 128,000 ₪, כך שתשולם

קרן החוב והפרשי ההצמדה בלבד.

בעדותה שבה וחזרה התובעת, כי שכר הטרחה עבור הפחתת החוב שולם לידי הנתבע טרם בצע את הפחתת החוב כשהלה לא דאג להפחיתו והיא אשר פעלה בעניין.

גם בתה של התובעת הגב' דיגורקר שבה וטענה בעדותה, כי התובעת היא אשר פעלה מול שלטונות המס כשלטענתה שלמו את קרן החוב בלבד לאור מבצע שהיה באותה עת.

במהלך הדיון לפניי הציגה התובעת מסמך המעיד כי שלמה את החוב , והעידה כי בסופו של יום שלמה את הקרן של מס הרכוש בלבד , היינו 11,000 ₪.

הנתבע בעדותו העיד, כי פנה לשלטונות המס בע"פ וקבל אישור בכתב לכך שאם התובעת תשלם את החוב תוך זמן קצוב היא לא תצטרך לשלם את הריביות והקנסות. לאחר קבלת האישור בכתב העביר את האישור לידי התובעת וזו העבירה לידו את התשלום וגם מתנה יקרת ערך בשווי אלפי שקלים.

עוד העיד הנתבע, כי אם בסופו של יום שלמה התובעת את הקרן בלבד לאור מבצע, אין כל קשר להסכם שנחתם בין הצדדים.

שוכנעתי לקבל את גרסתו של הנתבע בעניין זה.

ע"פ ההסכם בין הצדדים היה על הנתבע לדאוג להפחתת הריביות הקנסות שהצטברו על החוב בלבד, בתמורה לשכר טרחה נוסף, קרי דובר בשכר טרחה מותנה.

שעה שהנתבעת שלמה לידי הנתבע את שכר הטרחה עבור הפחתת החוב חזקה כי הלה פעל להפחתתו, כשהתובעת לא סתרה חזקה זו , ולא בססה טענותיה כי הנתבע איים עליה או כפה עליה באיזה שהיא דרך לשלם את הסכום.

זאת ועוד, התובעת מאשרת כי בסופו של יום שלמה 11,000 ₪ בלבד , ומכאן שהופחתו הן הקנסות, הן הריביות והן הפרשי ההצמדה , כשלא הוכח שהנתבע לא פעל להפחתת הריביות והקנסות כמתחייב בהסכם.

אציין כי אם פעלה הנתבעת מול שלטונות המס אף להפחתת הפרשי ההצמדה או אם היה מבצע כלשהו בשלטונות המס, אין הדבר קשור להסכם בין הצדדים במסגרתו קבלת שכר הטרחה הנוסף הותנה בהפחתת הריביות והקנסות בלבד.

לאור האמור לעיל , מששכר הטרחה עבור הפחתת החוב הועבר לידי הנתבע מבלי שהוכח כי הסכום הועבר לו טרם פעל להפחתתו כשבסופו של יום התובעת שלמה את קרן החוב בלבד, אף התביעה להשבת הסכומים ששולמו לידי הנתבע בגין הפחתת החוב, להידחות.

סוף דבר, לאור האמור לעיל הנני דוחה את התביעה.

התובעת תשלם הוצאות הנתבע בסך 1,000 ₪.

ניתן היום, ‏ה'/כסלו/תשע"ו, ‏17/11/2015 בהעדר הצדדים.