27 ינואר 2016

1. זהו פס"ד בערעור שהגישה המערערת על קביעת הוועדה הרפואית לעררים מיום 29/9/14 (להלן: הוועדה) אשר ישבה ע"פ חוק פיצוי לנפגעי פוליו התשס"ז -2007 (להלן: החוק) וקבעה כי המערערת לא חלתה במחלת הפוליו. הוועדה ישבה לאחר פס"ד מיום 23/12/13 של כב' השופטת בר"ג-הישברג, (ובעקבותיו אף שונה הרכב הוועדה).
2. הרקע לערעור:

א. המערערת, ילידת שנת1954הגישה תביעה להכרתה כנפגעת פוליו, ע"פ החוק.

ב. ביום 23/4/12 נדחתה לראשונה תביעתה להכרה בה כנפגעת מחלת הפוליו,
כשהוועדה קבעה כי איננה חולת פוליו.

ג. המערערת הגישה ערר לוועדה הרפואית לעררים אשר דחתה ביום 14/11/12 את הערר. על החלטה זו הגישה המערערת תביעה לבית הדין לעבודה, וביום 23/1/13 ניתן פס"ד על פיה עניינה יוחזר לוועדה הרפואית לעררים ברכב אחר שלא יכלול את פרופ' פינסטרבוש. על הוועדה היה לדון בשאלה האם המערערת סבלה ממחלת הפוליו ברגל שמאל מגיל ילדות מוקדם.

ד. בעקבות פסה"ד ישבה וועדה חדשה ביום 29/914 אשר דחתה אף היא את הערר וקבעה כי המערערת אינה חולת פוליו. על החלטת וועדה זו הוגש הערעור דנן.

1. עיקר טענות ב"כ המערערת:

א. הוועדה לא התייחסה לכל המסמכים הרפואיים אשר הומצאו לה, בוהם חוות דעתו המנומקת של ד"ר אלכס שפירא וכן לא התייחסה לטענות שהועלו במסגרת הודעת הערעור ואשר היוו את הבסיס לקבלת פסה"ד.

ב. ע"פ חוות דעת מנומקת של ד"ר אלכס שפיר, אשר מומחה לתחום הפוליו, הרי שלאור הממצאים מה-EMG מיום 28/12/11 נראה שחולשת השרירים ברגל שמאל שייכת לפגיעה ישנה משיתוק ילדים ולא שייכת למחלה הדיסקוגנית אלא למצב שלאחר הפוליו. ד"ר שפירא אף מתייחס לאירוע שהיה לפני כ-20 שנה אצל המערערת של שיתוק בגפיים התחתונות שחלף תוך 3 חודשים . בנוסף המערערת אובחנה בבעיית עייפות כרונית שלדעת ד"ר שפירא אלו הן תופעות המאפיינות פוסט פוליו.

ג. הוועדה בהחלטתה לשלול את קיומה של מחלת הפוליו עשתה כן מאחר שלטענתה ממצאי ה- EMG מה- 28/12/11 מהווים התפתחות כרונית ואין בהם כדי לאבחן מחת פוליו. אלא שהוועדה לא התייחסה כלל לפר/נות של ד"ר שפירא ולבדיקות ה-MRI שלה ואשר נותנת מענה עם קביעות הוועדה בהחלטתה. כך גם לא מתייחסת הוועדה לשיתוק מלפני 20 שנה שלדעת ד"ר שפירא קשורה אף היא למחלת הפוליו שעברה בילדותה, כו גם לעייפות הכרונית – שכולם הינם תסמינים של פוסט פוליו.

ד. הוועדה שגתה גם באופן התייחסותה למכתבו הרפואי של ד"ר דיקמן עת ציינה בהחלטתה כי "אין תיעוד רפואי על מחלת הפוליו, אלא רק בהתייחסות ד"ר דיקמן למה שנאמר לו ע"י התובעת". ואכן, ד"ר דיקמן שמע אודות המחלה מפי המערערת אך גם היפנה אותה לביצוע בדיקת ה- EMG, כשלדעת ד"ר דיקמן בעקבות הבדיקות קיימת הוכחה חד משמעית כי המערערת חלתה בפוליו.

ה. הוועדה ננעלה על קביעתה ולכן אין לקבל את קביעתה אלא להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה חדשה.

1. עיקר טענות המשיב:

א. הוועדה התייחסת לחוות דעתו של ד"ר שפירא, ושל ד"ר דיקמן, אלא שהיא הגיעה
לממצאים רפואיים שונים. ד"ר שפירא הסתמך על בדיקות EMG ועל העובדה שהוא מצא קיצור ברגל שמאל. הוועדה ערכה דיון מקיף ומפורט בתוצאות בדיקות ה-EMG השונות וקבעה באופן מפורש שאין קיצור ברגל שמאל. לכן מסקנתה שונה משל ד"ר שפירא ושל ד"ר דיקמן.

ב. אנו נמצאים בתיק שאחרי פסק דין שבו הוחלף הרכב. למערערת ניתנה האפשרות
להגיש מסמכים נוספים לתקופה שמלפני 14/11/12, ואילו ב"כ המערעת מתייחס
למסמכים מתקופה מאוחרת יותר.

ג. הוועדה התייחסה לבדיקות ה- EMG אלא שכידוע, ממצאי הדמיה אין בהם
לשנות בדיקה קלינית. הוועדה ערכה בדיקה קלינית מפורטת והתייחסה לחוות ד"ר שפירא, והגיעה למסקנה מבוססת לפיה לא מדובר במחלת פוליו.

ד. אין בערעור להצביע על פגם משפטי שנפל בהחלטת הוועדה. הוועדה מילאה אחר הוראות פסה"ד וקבעה כי המערערת אינה סובלת ממחלת פוליו. יתרה מכך, מדובר בהרכב שונה ושני שקובע כי אין מדובר במחלת הפוליו. מדובר בהחלטה מנומקת, ארוכה, מפורטת, שמתייחסת לממצאי הדמיה לאחר בדיקה קלינית מקיפה ובסופו של יום מדובר בקביעה רפואית מובהקת שאין להתערב בה. לאור זאת לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה, על כן אין הצדקה להתערבות בית הדין.

1. דיון:

א. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213).
עוד נפסק כי "משהוחזר עניינו/ה של המערער/ת לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין" (דב"ע נ"ה/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, בעמ' 162).

ב. בענייננו, עניינה של המערערת הוחזר לוועדה רפואית בהרכב אחר, ועל בית הדין לבדוק האם פעלה על פי האמור בפסה"ד, והאם נפלה טעות משפטית בהחלטתה.

ג. בענייננו, אין תיעוד מקורי לעניין מחלתה של המערערת בילדותה. לדעת הנוירולוג של הוועדה, פרופ' לוסוס אין כיום סימנים למחלת הפוליו. הוועדה כן מתייסחת לחוות דעתו של ד"ר שפירא וכן למכתבו של ד"ר דיקמן, אלא שד"ר דיקמן ציין כי היא מסרה לו שחלתה בפוליו בילדותה – כשגם ד"ר דיקמן לא מפנה לכל מסמך אוטנטי, מעבר למה שהתובעת סיפרה לו. הוועדה עיינה בבדיקת ה- EMG, ומסקנותיה שונות משל אלו של ד"ר שפירא מאחר שבבדיקה הקלינית הגיעה לתוצאות שונות (שאין קיצור של רגל שמאל). כידוע – תוצאות הדמייה כשלעצמן אין בהן כדי לקבוע נכות אלא רק כתמיכה לבדיקה קליני.
גם ההודעה הנוספת של ב"כ המערערת מיום 7/1/16 – אין בה כדי לשנות לאור הדברים האמורים לעיל והעובדה שבדיקת ה- EMG אינה עומדת בפני עצמה ואינה קובעת כשלעצמה נכות (כאשר קורה לעיתים שממצא הדמיה כלל לא גורם לבעיה תפקודית, ולהיפך - ייתכן שיש ממצאים המלמדים על בעיה תפקודית שאינם עולים מממצאי ההדמיה).

ד. לאור כל האמור – לא מצאתי טעות משפטית בהחלטת הוועדה, והערעור נדחה.

סוף דבר:

הערעור נדחה.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פס"ד זה לידי הצד המבקש לערער.

ניתן היום, י"ז שבט תשע"ו, (27 ינואר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

ב"כ המערערת: אני חושב שכן צריך להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה. יש כאן חוות דעת מנומקת של איש מקצוע ספציפי לתחום הפוליו, ד"ר שפירא אלכס, אשר קובע במסגרת הדיונים בחוות הדעת בעמוד 3 כי לאור הממצאים בEMG מ- 28.12.11 נראה שחולשת השרירים הקיימת ברגל שמאל אינה שייכת למחלה הדיסקוגנית, אלא למצב לאחר הפוליו.

ד"ר שפירא מוסיף כי חולשת השרירים ברגל שמאל שייכת לפגיעה ישנה משיתוק ילדים, הוא גם מתייחס לאירוע שהיה לפני 20 שנה אצל המערערת של שיתוק בגפיים תחתונות שחלף תוך שלושה חודשים ובנוסף היותה של המערערת מאובחנת בבעיית עייפות כרונית שלדעת ד"ר שפירא אלו הן תופעות המאפיינות את פוסט פוליו סנדרום.

אציין שהוועדה נעולה על דעתה. מפנה לסעיף 18 בהודעת הערעור, הוועדה חוזרת על עצמה בכל פעם. הוועדה מתייחסת לאישור רפואי של ד"ר דיקמן כאשר על פי הנחיתו הופנתה המערערת לבדיקת ה- EMG המוזכרת ובעקבותיה וכפי שמצוטט בסעיף 18 להודעת הערעור קובע ד"ר דיקמן כי קיימת הוכחה חד משמעית לקיומו של השפעות פוליו של רגל שמאל והוועדה כותבת שמה שכתב דיקמן זה ציטוט מדברי המערערת וזה לחלוטין לא נכון, הוועדה חוזרת כל פעם על אותם דברים, כאשר מדובר בקביעה רפואית לכל דבר ועניין. לאור התגבשות עמדתה של הוועדה שזו פעם שנייה או שלישית הייתי מבקש כי עניינה של המערערת יוחזר לוועדה בהרכב אחר.

ב"כ המשיב: הוועדה מתייחסת אך יש שוני בממצאים. הוועדה אמרה שהיא עיינה בחוות דעתו של ד"ר שפירא. ד"ר שפירא הסתמך על בדיקות EMG ועל העובדה שהוא מצא קיצור ברגל שמאל. הוועדה ערכה דיון מקיף ומפורט בתוצאות בדיקות ה-EMG השונות וקבעה באופן מפורש שאין קיצור ברגל שמאל.

אני לא חושב שנפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, על כן אין הצדקה להתערבות בית הדין.

ב"כ המשיב:

ב"כ המערערת: הוועדה כבר דנה וכן התייחסה למסמך. אני חוזר על הטענות בכתב הערעור. עדיין הוועדה לא עשתה את עבודתה נאמנה. לא היתה התייחסות מפורטת לטיעונים של ד"ר שפירא בחוות דעתו. לא היה דיון לגבי טענתו של חולשת השרירים שקיימת ברגל שמאל ופיזור חולשת השרירים עם המעורבות של השרירים שמפורטים בסעיף 12 להודעת הערעור, כמו גם קיצור הרגל, ובנתונים האלה לדעתו של ד"ר שפירא יש כדי לבסס את הטענה של המערערת כי היא חולת פוליו.

אני סבור שהוועדה לא נימקה מדוע לדעת הוועדה ובניגוד לחוות דעתו של ד"ר שפירא הממצאים אינם שייכים לפוסט פוליו. אין קביעה פוזיטיבית של הוועדה שהסימנים האלה הם סימנים שיכולים גם להיות מיוחסים למחלת הגב.

ההתייחסות של הוועדה של ד"ר דיקמן, שחשד שיש לה מחלת פוליו ושלח אותה לבדיקת אי.אם.ג'י, והוא קבע בסעיף 18 שהוא מראה הוכחה של מצב קודם של פוליו. הוועדה אומרת שזה רק מה שהיא אמרה לו, וזה לא נכון וזה לא עולה מהמשפט עצמו.

ב"כ המשיב

ב"כ המערערת: אשקול ואודיע לבית הדין תוך 10 ימים האם אני עומד על הערעור, ככל שכן, אשקול לבקש השלמת טיעונים קצרים נוספים בכתב.