נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד – ליטל לוזון

הנאשם - בעצמו ובא כוחו עו"ד – יהב

<#1#>

פרוטוקול

התובעת

הנאשם נעדר עבר פלילי, יליד 70', הודה והורשע בכתב אישום מתוקן בעבירת איומים והיזק במזיד. על פי עובדות כתב האישום בהם הודה הנאשם בתאריך 3.2.15, שלח למתלוננת הודעות SMS ובה איים בפגיעה בה, האיומים המפורטים בכתב האישום בסעיף 2. בנוסף, הנאשם גרם להיזק במזיד לרכוש, כאשר שבר חפצים באמצעות לום ברזל, שולחן פינת האוכל, 6 כיסאות, שולחן סלון מזכוכית, מנורות תיקרה, וטרינה של ארון, שווי ההיזק בסך של 10,000 ₪. מיד לאחר מכן שלח הנאשם תמונות של הרכוש השבור למכשיר הסללורי של המתלוננת. כאשר הגיעו השוטרים לדירה איים הנאשם בפני השוטרים על המתלוננת באומרו, תיקחו אותי, אני מאיים על אשתי, אם לא תיקחו אותי, יקרה כאן משהו.

גם בחדר החקירות הוסיף ואיים הנאשם על המתלוננת כי יהרוג אותה. הבאתי לום מהעבודה ועם זה אשבור לה את הראש והבית, אני אתאבד אם לא יקחו אותי. וכן יצא מחדר החקירות בריצה לכיוון היומן, ניגש למתלוננת שהיתה ביומן ואמר לה למה עשית את זה. השוטרים נחלצו לעזרת המתלוננת והרחיקו ביניהם.

עמדת התביעה, מאסר על תנאי עד מאסר בפועל שיכול וירוצה בעבודות שירות של 6 חודשים.

מתסקיר שירות המבחן עולה כי הרקע לאירועים נעוץ בצריכת אלכוהול. התסקיר הראשון לא הפנים את חומרת מעשיו ורואה גרימת נזק לרכוש גרידא. שירות המבחן ביקש לערוך בחינה לאפיק טיפולי. בתסקיר השני שללו הנאשם והמתלוננת אפיק טיפולי ולכן לא באו בהמלצה טיפולית. שירות המבחן המליץ על של"צ ולהימנע מהרשעה. בתסקיר האחרון הופנו ליעוץ זוגי ועשו צעדים ראשונים ממשיים, על אף שלא ראו נחיצותם בהשתלבות בהליך טיפולי.

בסופו של דבר, שירות המבחן בא בהמלצה להימנע מהרשעה, צו מבחן ושל"צ.

המאשימה סבורה שעל אף שמדובר בנאשם נעדר עבר פלילי,, חומרת האיומים וריבוי האמירות של הנאשם כלפי המתלוננת יש להותיר את הרשעה על כנה, על פי הלכת כתב, הכלל הרשעת הנאשם במעשים שבהם הודה. הנאשם לא השיג מסמך כדי להעיד כי הרשעתו בדין תפגע בפרנסתו. לא מדובר באיום אחד, אלא מספר איומים כלפי המתלוננת בפניה ובפני השוטרים ובתחנת המשטרה. לכן, לאור ההסכמה וההסדר תעתור המאשימה לענישה שתרוצה בעבודות שירות, מאסר מותנה, קנס והתחייבות.

הסניגורית

אין לו מסמכים להוכיח שהרשעה תפגע בו, ההסבר לכך שלא יכול לגשת למקומות ולומר שיתנו לו מסמך שאם יגיע עם הרשעה לא יקחו, כי זה יעשה בדיוק את אותו אפקט שממנו אנו חוששים ולכן לא הצלחנו להביא.

בית משפט יודע שמדובר במסגר. בית משפט יודע שמסגרים עובדי בבתי ספר, במוסדות חינוכיים, קצ"א, מקומות בטחונים. הוא עצמאי אך עובד מול קבלן ראשי.

הנאשם

אני עובד מול הרבה קבלנים, אני עובד בקיבוצים באזור.

הסניגורית

הפסיקה מדברת גם על חשש פוטנציאלי סביר, ולא משהו שמוכח עם מסכמים, אלא גם משהו שיכול להיות , סביר וידוע.

אני מקבל את הערת בית משפט שזה כולל מקצועות חופשים, כגון: נגר, חשמלאי , מסגר ועוד.

אני שוחחתי עם קצינת המבחן ואמרתי שתדגיש את המסוכנות, שתדגיש כל מה שרוצה.

לכן, מבקש לאמץ את המלצת שירות המבחן

באשר לדברי חברתי בהתיחס לנסיבות האירוע, כתב האישום מהיותו כזה שבתוך המשפחה הוא לא פשוט, בל כשבודקים כתב אישום כזה עם כתבי אישום אחרים שבמהותם גם במתחם המשפחה, אפשר לראות שכתב האישום מתמקד בעיקר באיומים. אנו לא מקלים ראש, אבל כמובן שסך העבירות שמתקיימות במשפחה הם איומים, זה נמצא בפן הנמוך. נכון שהיה מספר פעמים וגם אפקט מול השוטרים כשאמר את האיומים אליהם ולא לעבר האישה, יש כאן איזה שהוא סוג של חזרה על איומים, אבל מבקשת לראות זאת כאירוע אחד, לא מדובר במספר אירועים. מדובר באירוע אחד נמשך. יש הבדל אם מדובר בשני אירועים מאשר אירוע אחד נמשך שהתחיל והסתיים. האירוע הזה הוא חריג בכל קנה מידה, חריג בנוף ובזוגיות הזאת וחריג גם לאחר מכן.

גם בתסקיר הקודם שירות המבחן התרשם לטובה גם מהנאשם , גם מאשתו, מהזוגיות ביניהם, וקבע שרמת הסיכון נמוכה, וזאת לאחר שהביע הסתייגות ואמר שלא רוצה ללכת לטפול. לאחר שבית משפט העיר את הערתו בפעם קודמת, הם פנו שניהם, אף שלא ראו שיש צורך, פנו מיוזמתם. שוחחתי גם עם המטפל וגם עם קצינת המבחן. קצינת המבחן אומרת בעובדה שלא המתינו, יכלו להמתין לתור הארוך ולפנות לטפל ברווחה, אבל הם הלכו למטפל פרטי והתקשרו אליו והגיעו ליעוץ פעם אחת והם יודעים שיגיעו עוד מספר פעמים והם מוכנים לכך ובכל התהליך הזה רואה קצינת המבחן את אותו תחילת הטפול שאליו התכוונה. בהבהרה שביקשתי ממנה קצינת הבחן וטענה ואמרה שוב, פעמים רבות שירות המבחן חושב שצריך טיפול, אבל לא חושבת שלולא הטיפול מדובר בזוג בסכנה, זה יטיב להם, זה יטיב את הבנה ואולי יטיב את הזוגיות. היא אומרת בשלב הזה שהם נמצאים היום ובצעדים הנוספים...

ק. מבחן

כפי הנראה גם בגלל החגים רשימת המתנה בטיפול הזוגי של עירית אשקלון היא רשימה ארוכה של כמה חודשים.

הסניגורית

לי מסרו שמדובר ברשימת המתנה של 4 חודשים ולכן הציגה בפניהם שתי אופציות להמתין או לגשת למטפל פרטי, והם גם בזה רואה צעד נוסף, הם העדיפו לשלם ולהתחיל את הטיפול ולא להמתין 4 חודשים ולכן גם בזה רואה תהליך של רצון אמיתי לבדוק את הזוגיות בפן של היעוץ. גם בשיחה איתי חוזרת באופן מאוד ברור, אומרת מכיון שנכנס אלמנט של יעוץ זוגי, וזה השוני מהתסקיר הקודם, מבקשת צו מבחן, שבתקופה הזאת תראה שמשתלב בטיפול שם. אם תהיה בעיה תפקיע ובית משפט ירשיע אותו.

ק. מבחן

אם ינתק קשר עם גורמי הטיפול. אנו יכולים להיות בקשר עם העובד הסוציאלי שמטפל ונראה תוכנית טפול. תכנון טיפול ממוקד וקצר מועד.

על פי האבחון יהיה צורך בטיפול קצר מועד, של 12 – 14 מפגשים, ולכן צו המבחן יכול להיות ל- 6 חודשים.

הסניגורית

אני לא אתנגד לצו מבחן לשנה.

ק. מבחן

אם יהיה די ב- 6 חודשים, נודיע לבית המשפט לקצר את התקופה.

הסניגורית

מעבירה לבית משפט 3 פסקי דין עם כתבי אישום חמורים, של תקיפה, משיכה בשיערה של האישה. יש פסיקה של בית משפט זה, שבית משפט ציין את הלכת כתב.

ולכן, לאור הערת בית משפט אמציא פסיקה של בית משפט מחוזי ולא שלום וכן אישורים לטענה שהרשעה תפגע באפשרות תעסוקה עתידי של בהיותו מסגר.

הנאשם:

לשאלת בימ"ש אני מעדיף לסיים את ההליכים היום.

<#3#>

גזר דין

הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר שכלל תיקון כתב האישום, בכך שבתאריך 3/2/15 שעה 17:00 שלח לאשתו זוהרה מסרונים למכשיר הטלפון שלה בהם איים עליה, שלא תכתוב יותר ואם היא כותבת משהו יבוא אליה ולא יודע מה יעשה לה. כמו כן איים שעד שהיא תגיע הוא ישבור את כל הבית כי אין לו מה להפסיד ושתזמין משטרה או שהוא יזמין וירביץ לה.

לאחר מכן, גרם שלא כדין נזק לריהוט וחפצים בדירה תוך שימוש בלום ברזל, עמו פגע בשולחן פינת האוכל, שש כסאות, שולחן סלון מזכוכית, מנורות התקרה, ויטרינה של ארון, וגרם נזק בשווי כ- 10,000 ₪. בהמשך, שלח לה צילומים של הנזק.

כששוטרים הגיעו לדירה, איים על השוטרים באומרו "תקחו אותי, אני מאיים על אשתי, אם לא תקחו אותי יקרה פה משהו" הוא נלקח לתחנה על מנת להחקר, ובחדר החקירות המשיך ואיים באומרו לחוקר "אני אהרוג אותה, אתם לא תסגרו אותי, אני אעשה נזק לעצמי, הבאתי לום מהעבודה ועם זה אשבור לה את הראש ואת הבית, אני אתאבד אם לא תסגרו אותי". לאחר מכן יצא בריצה לעבר יומן התחנה שם נמצאה המתלוננת ואמר לה "למה עשית את זה?" בשלב זה השוטר הודיע לו שהוא עצור ועם שוטרים אחרים הרחיקו מהמתלוננת.

מהתסקירים שנתקבלו עולה, כי הוא בן 45, נשוי בשנית, אב ל- 4 בני שש עד 21 מנישואיו הנוכחיים. יש לו בת נוספת בת 22 מנישואים קודמים, היא גרה בחו"ל. אשתו עובדת בחברת הייטק. בשיחות הוא התקשה להתייחס לטיב ואופי מערכת היחסים עם האישה הראשונה והסיבה לפרידה ממנה. אך תקופה קצרה לאחר גירושיו הכיר את אשתו הנוכחית ונשוי לה 20 שנה. הוא שולל בעיתיות או קשיים במערכת הזוגית, שלל התנהגות אלימה. הם התרשמו שאינו רואה בהתנהגות ביטוי אלים וקשיים ריגשיים וסבור כי מדובר בנזק לרכוש בלבד. כמו כן, לא מצליח להכיר בנזק הרגשי לבני המשפחה. הם ראו חשיבות לשוחח עם האישה, שגם היא תיארה מערכת זוגית דומה ללא קשיים מיוחדים, ללא אלימות. לדבריה, מדובר באירוע חריג והתקשתה להתייחס אליו או למניעים שהובילו להתנהגותו. התקשתה לשתף ברגשות ובמה שקדם לפני האירוע. היא לוקחת על עצמה אחריות על גורם ההתפרצות וטוענת שמשקיעה מאמצים להבליג. שללה חשש ממנו ואמרה כי בכוונתה להמשיך בזוגיות.

הנאשם הורחק ממנה אך לא הצליח להבין המשמעות, והמשיכו לבקר זה את זו. מבחינתה מדובר בנחלת העבר ורוצים לחזור לחיים תקינים.

הם ציינו כי ניכר שעורך מאמצים לענות לשאלות שכן המחיר שמשלם וההליך המשפטי היוו גורם מרתיע ומחדד גבולות והוא חושש שתפגע יכולתו לתפקד, אולם חשיבותו קונקרטית ונוקשה, ומתקשה בהתבוננות פנימית מעמיקה, לא מנסה להבין הגורמים שהובילו לאופן בו התנהל, אינו מאמין בצורך בשיחה פתוחה וגלויה וסבור שאין טעם לעסוק בעבר. הוא התקשה לתת פרשנות ריגשית לאירועים, ניכר כי התכונות המאפיינות אותו ומוקדי החיבור עם המתלוננת מביאים לחילוקי הדיעות ביניהם. כמו כן הוא בעל תפיסה מגדרית פטריארכלית, שטוענת גם את תפישת המתלוננת. כפי הנראה זו הסיבה שמצליחים לשמר את התא המשפחתי והתלונה שהתלוננה נגדו הפרה את האיזון. הפרת האיזון ערערה אותו וחש לא מוערך. הם סבורים שמדובר בהצטברות של תסכול, למעשה סוג של קריאה לעזרה, שכן דאג שלא יהיו אנשים בבית בזמן ההתפרצות.

למרות האמור, בשל התנהלותו התקינה עד כה, והבנתו את המחיר שמשלם בגין התנהגותו האלימה, ורצונם לשוב לחיים משותפים, העריכו שמדובר בסיכון נמוך להישנות התנהגות אלימות בעתיד, אולם ביקשה דחיה לבחון אפשרות של התערבות זוגית ממוקדת בטרם גיבוש עמדה זוגית.

בתסקיר הנוסף, ציינו כי סבורים שיש לבטל ההרשעה ולהסתפק בצו של"צ בהיקף 140 שעות, ללא המלצה לצו מבחן, לאור חוסר הנכונות לשתף פעולה בהליך טיפולי. בימ"ש סבר כי קיימת מסוכנות ויש לשלבם בהליך טיפולי, אחרי העונש הראוי מאסר, ולו בעבודות שירות.

בימ"ש ביקש כי תתקבל חוות דעת ממונה, אך לא נמצא כשיר שכן טען שאינו חש בטוב סובל מכאבים ועתיד לעבור ניתוח כלשהו. כפי הנראה היה מדובר בעניין זמני בלבד, בשל בעיית כליות וניתוח שאמור היה לעבור, שכן לדבריו הוא עובד כמסגר באופן עצמאי ונותן שירות למפעלים בסביבת מגוריו, בעיקר בקיבוצים.

בימ"ש ביקש לבחון אפשרות שילובו בהליך טיפולי אולם התסקיר שהומצא היום לדיון צוין כי למרות שסבור שאין נזקקות טיפולית, ביטא נכונות להשתלב בטיפול ויעוץ זוגי, אף פנה ללשכת הרווחה בעיריית אשקלון הפועלת במסגרת תוכנית ליעוץ וטיפול זוגי, אולם רשימת ההמתנה ארוכה, לכן קיבל על פי בקשתו שמות של מטפלים משפחתיים אליהם יכולים לפנות באופן עצמאי וכך עשו. קצין המבחן שוחח עם המטפל שהינו עו"ס, המטפל במשפחות במשבר. נפגש איתה והתרשם כי קיים צורך בהתערבות ויעוץ ממוקד קצר מועד שיעניק כלים להבנה מעמיקה יותר של הסיטואציה המשברית שהובילה לאופן בו התנהל ולשיפור מיומנות תקשורת ביניהם.

הם התחילו כפי הנראה להבין באפון ראשונה את הצורך בהתערבות גורמי טיפול, למרות ההסתייגות הראשונית לכן, שירות המבחן ממליצים גם לצו מבחן שיהווה גורם מעגן ומחזק את הדרך הטיפולית וגם כגורם מפקח.

שירות המבחן ממשיכים להמליץ על ביטול ההרשעה למרות שהנאשם לא המציא כל ראיה לכך שההרשעה תפגע באפשרות תעסוקה עתידית.

באשר למתחם העונשי הראוי למי שמאיים על בת זוג בהווה או בעבר :

בע"פ 2037/92 יצחק בן דוד נ' מדינת ישראל, מיום 22.6.92 (לא פורסם) נקבע:

"בית המשפט מצווה לשרש את התופעה של אלימות שבתוככי המשפחה, שנעשית יותר ויותר למכת המדינה, וכן מצווה הוא להגן על הצד המוכה, שלא תמיד כוחו עומד לו להגן על עצמו. הרתעה זו צריך והינתן לה ביטוי על ידי השתת עונש מאסר משמעותי, למען ישמעו ויראו, הן מי שהורשע במעשה אלימות והן עבריינים בכח".

בברע"פ 1293/08 אלכסנדר קורניק נגד מדינת ישראל , מיום 25.6.08, מדובר בנאשם שהגיע לבית בת זוגו, ממנה חי בנפרד, כדי להשיב בתם לרשותו, על-פי הסדרי ראיה, ואיים כי יפגע בה . הנאשם צירף שני תיקים נוספים בעבירות של תקיפת בת זוג ואיומים , הוטל עליו מאסר בפועל של שנה וכן מאסר מותנה של שנה למשך 3 שנים בגין כל עבירת אלימות כולל איומים, וכן קנס בסך 5000 ₪ והתחייבות בסך 5000 ₪.

על פס"ד זה הוגש ערעור לבימ"ש מחוזי שנדחה , וצויין שגם לעניין העונש נשקלו שיקולים ראויים ואף שעברו של הנאשם נקי, מדובר בענישה שאיננה חריגה והיא משקפת מדיניות הענישה כלפי מי שתוקפים את בנות זוגם.

לדברי כב' השופט ג'ובראן בנסיבות אלה לא מצא סטיה מנורמת הענישה המקובלת וכי העונש הולם.

הערך החברתי המוגן, הראשון במעלה, לכשמדובר בעבירות אלימות כלפי בת זוג, בין מילולית בין פיזית, הינו הצורך להגן על שלומו ובטחונו של הציבור בכלל, והחלשים בחברה שאינם יכולים להגן על עצמם בפרט.

העונש ההולם מי שמרים יד על חלש ממנו , הנתון לחסדיו, מאיים עליו ומעמידו במצב שחש סכנה לחייו, הינו ללא ספק מאסר. ניתן להימנע ממאסר רק אם נסיבות העבירה ברף התחתון, והנאשם לוקח אחריות מלאה על מעשיו, מביע חרטה ואם צריך, משתלב בהליך טיפולי – שיקומי, שיש בו לצמצם במידה רבה המסוכנות הנשקפת ממנו.

אם מדובר באיום בנסיבות חמורות, קיימת נזקקות טיפולית, אך הנאשם לא מכיר בכך ודוחה כל הצעה טיפולית, וקיימת אפשרות להסלמה באלימות, יש להחמיר עימו ואפילו אם מדובר במי שבעת העבירה עברו היה נקי.

בנסיבות חמורות, כשנלוות לאלימות המילולית ולאיומים, תקיפה הגורמת חבלות של ממש, או גרימת נזק של ממש, על אחת כמה וכמה שיש להטיל מאסר, אף לתקופה שבין 10 עד 18 חודשים .

במקרה שבפניי מדובר באיום נמשך גם בנוכחות שוטרים שיש בו להעיד על מסוכנות בנסיבות מחמירות, כך גם מדובר בגרימת נזק בהיקף לא קטן שהרי ניפץ עם לום כל מה שנקרא בדרכו בחמת זעם, ועד היום לא ברור מדוע. לא מקובלת עלי מסקנת שירות המבחן כי המסוכנות נמוכה, כל עוד לא תתברר הסיבה, שיבטיח שאם אותו גורם יחזור על עצמו , לא יתנהג באופן דומה. לטעמי כל עוד לא ירכוש כלים לשליטה בכעסים ויבין לעומק מה גרם לתסכול הרב וההתנהגות פורצת גבולות, עדין קיימת מסוכנות.

באשר להלכות במקרה שבו ניתן להימנע מהרשעה

בע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש, (פ"ד נ(3) 682) פסק בית המשפט העליון בעמ' 683 כי:

"שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק במבחן מבלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה מפר את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השוויון לפני החוק".

על הלכה זו חזר בית המשפט העליון, מפי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, בע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, (פ"ד נד(3) 685, 689):

ההמנעות מן ההרשעה הופכת, כמובן, באופן תיאורטי לקשה יותר ככל שהעבירה חמורה יותר ... כאשר מדובר בשורה של עבירות חמורות ... הופך עניין התחליף לענישה המצויה, לנושא קשה עוד יותר ליישום". [בר"ע 432/85, רומנו נ' מד"י, (תק-על 85 (3) 737)].

בבואו לשקול את האפשרות של הימנעות מהרשעה, מצווה בית המשפט לשקול גם את הצורך בהרתעה אפקטיבית של עבריינים אחרים, ואת האינטרס הציבורי (ע"פ 2083/96 הנ"ל בענין כתב (פד"י נ"ב (3) 337, 341); ע"פ 2669/00 הנ"ל בענין פלוני; ע"פ (מחוזי ת"א) 1134/94 הנ"ל, וע"פ 1356/94 מדינת ישראל נ' ג'ורג' (לא פורסם).

בעבירות חמורות, חייב בית המשפט "להטביע חותם פליליות" על ידי הרשעת נאשם, שאם לא כן עלול הוא להעביר מסר הפוך מן המתחייב, כאילו מדובר בעבירה שהיא "נסלחת" [ע"פ 419/92 מדינת ישראל נ' כהן, (פ"ד מז(3) 821, 835)].

המשנה לנשיא, כבוד השופט ש' לוין, פרט בהלכת כתב (ע"פ 2083/96 הנ"ל), קווים מנחים, שאינם ממצים, להימנעות מהרשעה, ככל שמדובר בהיבט השיקומי של הנאשם, ואלו הם:

א) האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם;

ב) מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה;

ג) מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד;

ד) מידת הפגיעה של העבירה באחרים;

ה) הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות;

ו) האם ביצוע העבירה על-ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית?

ז) יחסו של הנאשם לעבירה, האם נוטל הוא אחריות לביצועה; האם הוא מתחרט עליה;

ח) משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם;

ט) השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם." (שם, בעמ' 334).

במקרה שבפני מדובר בהתנהגות אלימה המחייבת הטלת חותם של פליליות, מה עוד שלא המציא כל ראיה לכך שהרשעה תפגע באפשרות תעסוקה עתידית.

לא אוכל לקבל את טענות הסניגורית כי ידוע לבימ"ש שמסגר עצמאי נדרש לתעודת יושר.

לאור כל האמור, לא מצאתי לנכון לבטל ההרשעה. מאידך מצאתי להימנע ממאסר ובכך לחרוג לקולא מהמתחם העונשי הראוי במקרה זה, משיקולי שיקום ואני גוזרת על הנאשם לעונשים כדלקמן:

1. אני מטילה על הנאשם 3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור העבירות בהן הורשע.

2. הנאשם יחתום על התחייבות בסך 4,000 ₪ להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע במשך 3 שנים מהיום.

אם לא יחתום על ההתחייבות, יאסר למשך 50 ימים.

3. הנאשם ימצא בפיקוח שירות המבחן למשך שנה מהיום.

לצורך זאת עליו לחתום על צו מבחן.

מוסבר לנאשם כי אם לא יעמוד בתנאי הצו, ניתן יהיה להפקיעו ולגזור דינו לרכיבי ענישה נוספים.

4. אני מטילה על הנאשם לבצע 140 שעות שירות לתועלת הציבור במסגרת מתנ"ס "אורט אדיבי" באשקלון, בעבודות מסגרות ואלומיניום, בהיקף שלא יפחת מ - 4 ש"ש בפיקוח שירות המבחן.

במידה ויש צורך בשינוי מקום ההשמה, שירות המבחן יעשה כן וידווח על כך לביהמ"ש.

מוסבר לנאשם כי אם לא יבצע עבודות השל"צ במלואן, ניתן יהיה להפקיע הצו, ולשוב ולגזור את דינו לרכיבי ענישה נוספים.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"א תשרי תשע"ו, 24/09/2015 במעמד הנוכחים.

<#5#>

צו

הפיקדון יושב לנאשם או מי מטעמו, על פי פרטים שימציא.

המוצגים דיסקים ותמונות – יוחלטו.

<#6#>

ניתנה והודעה היום י"א תשרי תשע"ו, 24/09/2015 במעמד הנוכחים.

קלדנית: שרה