1. מונחת לפניי בקשה להארכת מועד לביצוע התחייבות המבקשים, שניתנה במסגרת של הסכם בין בעלי הדין, אשר קיבל תוקף של פסק דין.

2. ביום 12.4.2015 התקיים דיון בבקשה לביטול עיקולים שהוטלו עם הגשת התובענה הנוכחית. לאחר דיון ארוך וממושך הגיעו בעלי הדין להסכמה כוללת אשר קיבלה תוקף של פסק דין. בפסק הדין נקבע כי בתוך 45 ימים, ועד ליום 27.5.2015, ישלמו הנתבעים (קרי, המבקשים בבקשה שלפניי) לתובעים (הם המשיבים בבקשה שלפניי) סך של 605,000 שקלים חדשים ו-50,000 אירו. עוד נקבע בהסכמת הצדדים כי היה והנתבעים לא יעמדו בתשלום האמור במועד, ישלמו לתובעים סכום סופי ומוחלט של 1,000,000 שקלים. ההסכמה, שקיבלה תוקף של פסק דין, כללה שורה של תניות נוספות, שאינן רלוונטיות לבקשה.

3. ביום 28.5.2015, היינו, יום לאחר המועד האחרון לביצוע פסק הדין, הגישו המבקשים בקשה דחופה להארכת המועד לביצוע התשלום האמור. לטענתם, העיכוב נובע מהעובדה שהם התקשרו בהסכם למכירת נכס בצפת (להלן: הנכס) ואמורים היו לקבל כספי משכנתה מבנק שליווה את הרוכש. יצוין כי אין מחלוקת בין בעלי הדין כי הנכס האמור שייך בחלקו גם לתובעים. לטענת המבקשים, "בדקה ה-90" הבנק המלווה ביקש לקבל חוות דעת שמאית מורחבת בשל היעדר טופס 4 לנכס. לפיכך, התבקש בית המשפט לאשר ארכה של 25 ימים לביצוע פסק הדין. לבקשה צורף הסכם המכר, ממנו עולה כי הנכס נמכר לאחיו של המבקש 2. עוד צורף אישור עקרוני של הבנק לליווי המכר.

4. הבקשה הועברה לתגובת המשיבים, שבעקבותיה הוגשו מספר תגובות ותשובות. מטרת חילופי התגובות הייתה לנסות ולמצוא דרך מוסכמת להבטחת ביצוע פסק הדין תוך מתן ארכה מסוימת. בסופם של מספר חילופי דברים, הצדדים לא הגיעו להסכמה, הואיל ולטענת המשיבים, המבקשים לא הציעו בטוחה מספקת לביצוע התחייבויותיהם.

5. עיינתי בבקשה, כמו גם בתגובות שליוו אותה. משניתן תוקף של פסק דין היה על הצדדים לקיימו במועד. חרף זאת, הבקשה הוגשה יום לאחר המועד האחרון לביצוע פסק הדין. לא הובהר בבקשה מדוע היא מוגשת במועד זה. מעבר לכך, בחינת הטעמים שצוינו בבקשה מעלה כי אין הצדקה להיעתר לה. בהסכמת הצדדים, אשר קיבלה תוקף של פסק דין, התשלום למשיבים לא הותנה כלל וכלל במכירת הנכס. משכך, היה על המבקשים לעמוד במועדים שנקבעו ללא תלות במימוש הנכס האמור. בבקשה לא הובהר מדוע לא יימצאו מקורות תקציביים אחרים לביצוע התחייבות המבקשים, שכאמור, היה מקום להידרש להם נוכח העובדה שביצוע פסק הדין לא הותנה במכירת הנכס. לפיכך, אינני סבורה שהבקשה מעלה טעמים מיוחדים שיהא בהם כדי להיעתר לסעד החריג של הארכת המועד. כידוע, השימוש בסמכותו הטבועה של בית המשפט להאריך מועד שנקבע בפסק דין נועד למנוע תוצאות קשות, ולמצבים בהם הארכת המועד נחוצה לשם מניעת אי-צדק משווע (ראו, למשל, בר"מ 10823/07 נור סטאר בע"מ נ' עמותת "פעולה ירוקה", פסקה 12 להחלטת כב' השופט ע' פוגלמן וההפניות המוזכרות שם (30.12.2007)). לא שוכנעתי שזה המקרה שלפניי. בשולי הדברים אוסיף כי בבקשה לא הוצג טעם כלשהו מדוע פסק הדין לא בוצע, ולוּ בחלקו, בהתחשב בכך שהמשכנתה הייתה ממילא נמוכה מסכום המכר בכללותו. משכך, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה – שכאמור, הוגשה לאחר המועד האחרון לקיום פסק הדין.

6. בשולי תגובתם האחרונה ביקשו המשיבים להטיל עיקול על הנכס. אף בהתעלם מהעובדה שהבקשה לא הוגשה בהתאם לסדרי הדין, משניתן פסק הדין יש לפעול למימושו בדרכים הקבועות בחוק. במסגרת הזו שמורה למשיבים האפשרות לנקוט כל הליך שהדין מעמיד לרשותם, ובכלל זה הטלת עיקול במסגרת ההוצאה לפועל של פסק הדין.

7. הבקשה נדחית. המזכירות מתבקשת להמציא את ההחלטה באמצעות פקס ידני ולוודא קבלתה טלפונית.

ניתנה היום, ט"ז סיוון תשע"ה, 03 יוני 2015, בהעדר הצדדים.