1. המערער נפגע בכפות ידיו בתאונה אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.

2. ביום 21.10.2014 ניתן פסק דין בעניינו של המערער בתיק ב"ל 8059-05-14, ובו ניתן תוקף להסכמת הצדדים ולפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, באותו ההרכב (להלן: "הוועדה"), על מנת שזו תפעל כדלקמן: "... שתעיין במסמך הרפואי מטעמו של פרופ' שטהל מיום 9/2/14, ותשקול בשנית את קביעתה".

3. בהתאם להוראות פסק הדין, הוועדה שבה והתכנסה ביום 25.12.2014, והחליטה לדחות את ערר המערער. כנגד החלטת הוועדה הנ"ל הוגש הערעור אשר בפניי.

4. להלן עיקר טענות המערער –

א. לערר המערער צורפה חוות דעתו של פרופ' שטהל, שהינו מומחה לכירורגית כף היד. הואיל והרכב הוועדה לא כלל מומחה בתחום הנ"ל, היה על הוועדה למנות יועץ רפואי באותו תחום. בנוסף, הוועדה הסתמכה על בדיקה קלינית של מי שאינו מומחה לכירורגית כף היד.

ב. זאת ועוד, הואיל ובמסמך מטעם פרופ' שטהל צוינו אחוזי נכות, אזי דין המסמך שבנדון כדין חוות דעת לכל דבר ועניין.

ג. בהתאם להוראות פסק הדין, אין הוועדה יכולה לשקול בשנית את עמדתה מבלי למנות יועץ רפואי בתחום כירורגית כף היד. ההוראה של פסק דין ולפיה על הוועדה "לשקול" את עמדתה אינה שומטת את חובתה של הוועדה לפעול כראוי.

ד. יצוין עוד, כי בטיעוניו בעל-פה בפני בית הדין ביום 15.7.2015, חזר בו ב"כ המערער מהטענה כנגד הרכב הוועדה (עמ' 1 לפרוטוקול, שורה 11).

5. להלן עיקר טענות המשיב –

א. פסק הדין לא הורה לוועדה להיוועץ במומחה לכירורגיית כף יד, וסעד זה אף לא נדרש על ידי המערער בהליך הקודם, זאת על אף שהרכב הוועדה היה מטבע הדברים ידוע למערער. בנוסף, הוראות פסק הדין הינן מחייבות ואין המערער יכול היום לנסות ולשנות אותן. אין לאפשר למערער מקצה שיפורים, במיוחד כשמדובר בפסק דין אשר ניתן בהסכמתו.

ב. המסמך מטעם פרופ' שטהל אינו חוות דעת, והעובדה שצוינו בו אחוזי נכות אין בה כדי להפוך את המסמך לחוות דעת. יחד עם זאת, הוועדה אכן עיינה במסמך מטעם פרופ' שטהל, התייחסה אליו, איבחנה את השוני בין ממצאיה לבין הממצאים שצוינו באותו מסמך, ונימקה את קביעתה. בהתאם לכך, הוועדה ביצעה את המוטל עליה בעקבות פסק הדין, ולא נפל פגם משפטי בהחלטתה.

6. החלטת הועדה מושא הערעור – כאמור, לצורך ביצוע הוראות פסק הדין, הוועדה התכנסה ביום 25.12.2014. בפני הוועדה הופיע המערער ובא-כוחו אשר מסר כדלקמן:

"מדגישים את האמור בחוו"ד של פר' שטהל שלפי ממצאים קלינים שעלו בבדיקתו עולה תוצאה חמורה יותר מ- 10% והדברים עולים במקשה אחת מבדיקת ה-EMG עליה הסתמכה הועדה 9/6/13 ומבקשים לסכם ולקבל את חוו"ד של ד"ר שטהל."

7. הוועדה סיכמה את מסקנותיה כדלקמן:

"הועדה עברה מחדש על בדיקתה מיום 10/11/14 שבה צויין שמבחן טינל שלילי בפרקי כפות הידיים. מסר על ירידה בתחושה בקצות האצבעות 1,2,3 יד ימין.

ביד שמאל התחושה תקינה. אין דלדול שרירים בכפות הידיים.

התפיסה והאופוזנציה תקינה ב-2 כפות הידיים.

9/6/13 בבדיקת EMG קיימת הארכה בהולכה דסטורית מוטורית מימין ומשמאל תקין.

בהולכה סנסורית – לא הופק פוטנציאל מימין ומשמאל הפוטנציאל...

הוועדה עיינה במכתבו של פר' שטהל 9/2/14 יש לציין בבדיקת הועדה לא נמצא טינל ופלן חיובי כמצוין במכתבו ולא נמצאה הפרעה בכח הגס.

אחוזי הנכות נקבעו לפי הבדיקה הקלינית ובדיקת ה-EMG הינה בדיקת עזר בלבד הועדה חוזרת על קביעתה.

מדובר על הפרעה קלה במדיאנוס מימין והפרעה מזערית בשמאל (אם בכלל)."

8. בסיכומו של דבר, שבה הוועדה וקבעה כי למערער 10% נכות לפי פריט 31(4)(א)(II) לתוספת תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, וכן 5% נכות לפי פריט 31(4)(א)(I) לתוספת. זאת, בניגוד לקביעת פרופ' שטהל ולפיה למערער 15% נכות ביד ימין ו-5% נכות ביד שמאל.

9. הכרעת בית הדין – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת כלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

10. על פי הפסיקה, משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה הרפואית לעררים בפסק דין עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (ראו למשל דב"ע נא/29-01 פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד' 160). אם מילאה הוועדה כראוי אחר הוראות פסק הדין, לא ניתן לומר כי נפלה טעות שבחוק, המחייבת התערבות בית הדין בהחלטתה. אך אם מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין בחלקן, או לא מילאה כראוי אחר הוראות פסק הדין, יש בכך משום פגם משפטי.

11. דהיינו, גבולות הביקורת של בית הדין על פעילותה של וועדת ערר, במקרה של החזרת עניינו של מבוטח לוועדה לאחר פסק דין עם הוראות, מצומצמים לשאלה האם הוועדה פעלה בהתאם לפסק הדין, כן או לאו.

12. בענייננו, פסק הדין כלל הוראה אחת, ולפיה על הוועדה לעיין במסמך הרפואי מטעמו של פרופ' שטהל מיום 9.2.2014, כשלאחר מכן נדרשה הוועדה לשקול את קביעתה בשנית. יצוין, כי מסמך זה לא צורף על ידי מי מהצדדים בתיק זה, הגם שהוא צורף על ידי המערער לערעורו בהליך הקודם.

13. הסקירה שהובאה דלעיל הראתה, כי כאשר הוועדה ניגשה לביצוע פסק הדין שניתן בהליך הקודם, הונח המסמך הנ"ל בפניה, כאשר הוועדה התייחסה אליו, תוך כדי שהיא משווה את ממצאי הבדיקה הקלינית אשר עולים ממנו לממצאיה שלה עצמה, וכפי שנמצאו בישיבתה הקודמת, ותוך כדי ציון העובדה שהמדובר בממצאים שונים. הוועדה גם התייחסה לבדיקת ה-EMG אליה התייחס פרופ' שטהל, וציינה כי המדובר בבדיקת עזר.

14. לטענת המערער, המסמך מטעם פרופ' שטהל הינו חוות דעת לכל דבר ועניין, ומשהוגש היה על הוועדה להתייעץ עם מומחה בתחום כירורגית כף היד, ולא להסתפק בביצוע הוראות פסק הדין. יתרה מכך, המערער טוען כי ביצוע הוראות פסק הדין מחייב את הוועדה להתייעץ עם מומחה כאמור, במסגרת חובתה לשקול בשנית את קביעתה, כאמור בפסק הדין. טענות המערער הנ"ל דינן להידחות, וזאת מן הנימוקים הבאים.

15. ראשית, לא ניתן לתת למסמך מטעם ד"ר שטהל מיום 9.2.2014 מעמד של חוות דעת. עיון במסמך זה מעלה, כי המדובר במסמך רפואי ככל מסמך אחר, הגם שפרופ' שטהל מציין שם את גובה הנכות שיש לקבוע לטעמו למערער. מכל מקום, הוועדה התייחסה למסמך זה במפורט ובמנומק, וזאת לאור הוראות פסק הדין, ותוך כדי שהיא נתנה הסבר שמניח את הדעת מדוע אין לקבל את מסקנותיו לעניין שיעור הנכות ביד ימין.

16. ודוק – גם אם היתה מתקבלת טענת המערער ולפיה המדובר בחוות דעת לכל דבר ועניין, הרי קבלת עמדתו משמעה כי ההליך אשר התנהל במסגרת ב"ל 8059-05-14, התנהל לשווא, וכי אין להוראות פסק הדין בהליך הקודם משמעות מחייבת כלשהי, היות שגרסתו של המערער הינה כאמור שיש לפרש את הוראת פסק הדין באופן אשר מחייב את הוועדה גם להיוועץ עם מומחה כאמור.

17. יש לציין עוד, כי ככל שהמערער סבר כי יש מקום שהוועדה תתייעץ עם מומחה בתחום כירורגית כף היד, היה עליו להעלות טיעון זה באופן מפורש בהליך הקודם, לפני מתן פסק הדין, ולטעון כי על פסק הדין לכלול הוראה מפורשת בעניין זה. אלא שהמערער לא עשה כך, והמתין עד שהוועדה תקיים את פסק הדין, ומשלא קיבלה החלטה לרוחו, העלה את הטיעון בשלב זה. אין לקבל צעד זה.

18. פסק הדין ניתן בהסכמת המערער, ואף מבלי לקיים ישיבה בפני בית הדין. הוראה ולפיה על הוועדה להיוועץ עם מומחה בתחום כירורגית כף היד לא ניתנה, ולא נטען על ידי המערער בזמנו כי אין בבדיקתה הקלינית של הוועדה כדי לשלול את ממצאיו של פרופ' שטהל. העובדה שהמדובר בהרכב אשר לא כולל מומחה בתחום מומחיותו של פרופ' שטהל גם היתה ידועה היטב, עוד בהליך הקודם. טענה זו נטענת לראשונה כנגד החלטת הוועדה בהליך זה, ומכאן שדינה להידחות.

19. סיכומו של דבר, לא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה מושא הערעור או במסקנותיה. הוועדה קיימה את הוראות פסק הדין כלשונו, החלטתה מפורטת ומנומקת ומכאן דין הערעור להידחות.

20. הואיל ומדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

21. ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ו' אב תשע"ה (22 יולי 2015), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.