נוכחים:

הנאשם וב"כ עו"ד נועם אליגון

<#1#>

פרוטוקול

הערת בית המשפט: אין התייצבות לב"כ המאשימה

<#7#>

החלטה

למרות אי התייצבות לב"כ המאשימה אינני רואה מניעה למתן גזר דין במעמד צד אחד, וגזר הדין יועבר אל ב"כ המאשימה.

<#8#>

ניתנה והודעה היום כ"א אדר ב' תשע"ו, 31/03/2016 במעמד הנוכחים.

גזר דין

האישום

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירה של חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין.

על פי כתב האישום המתוקן, בתאריך 30.1.2015 הגיע הנאשם עם חבריו למועדון, ועקף את המתלונן ונוספים שהמתינו בתור. המתלונן הביע תרעומתו על התנהגות הנאשם והנאשם אמר בכעס למתלונן "בוא נצא מחוץ לסלקציה ונלך לצד" וכן "מי אתה בכלל, מה אתה גבר, בוא החוצה" או מילים דומות. בהמשך לאמור יצא הנאשם יחד עם חבריו מהתור, ולאחר מספר דקות יצאו המתלונן וחבריו מהתור והחלו להתרחק מהמועדון. בהמשך הבחין הנאשם במתלונן ואמר לו "בוא עכשיו אני אראה לך מה זה", והנאשם תקף את המתלונן במכת אגרוף בפניו, המשיך להכותו במקומות שונים בגופו והפילו ארצה והמשיך להכותו בבעיטות ואגרופים במקומות שונים בגופו, בין היתר בבטנו וברגליו, והנאשם אף הדף את חברו של המתלונן שניסה להרחיקו ולבסוף הנאשם התרחק מהמקום כשהוא מותיר את המתלונן שרוע על הארץ ומדמם בפניו.

המתלונן פונה מהמקום באמצעות חבריו לביה"ח, שם נמצא כי כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו לו שבר ביד, סימני שפשוף בפניו, נפיחות באפו, פצעים בפניו ובברכו.

הצדדים הגיעו להסדר במסגרתו הודה הנאשם בכתב האישום המתוקן, ואין הסדר לעניין העונש למעט ברכיב הפיצוי למתלונן.

הראיות לעונש

2. במסגרת הראיות לעונש הוגש מטעם המאשימה רישומו הפלילי של הנאשם [סומן ת/1] הכולל עבירה שאינה רלוונטית, בדבר היעדרות משירות, תעודות רפואיות אודות הנזקים הגופניים שנגרמו למתלונן [ת/2], והמתלונן העיד אודות הנזק שנגרם לו.

הנאשם הגיש מכתב מאת מעסיקו, בו נכתב כי הוא בחור אחראי, רציני ואמין עם מוסר עבודה גבוה במיוחד. העידה אמו של הנאשם, הגב' מזל עמר, שאמרה שהיא מביעה התנצלות בפני המתלונן ומשפחתו, וכי היא עובדת בחינוך וכי המקרה הזה שינה להם את החיים והיה לחץ נפשי וכלכלי, ולאחר המקרה הנאשם השתנה מקצה לקצה ואין בבית אלימות, לא פיזית ולא מילולית, והיא מבקשת לתת לו צ'אנס נוסף.

עדות המתלונן

3. הגם שדרך המלך להביא כראיה לעונש תצהיר נפגע עבירה, ב"כ הצדדים הסכימו כי המתלונן יעיד בפני בית המשפט.

המתלונן אמר כי בעקבות התקיפה נגרמו לו צלקות ביד שמאל המתחילה מסוף כף היד באורך של מספר סנטימטרים.

המתלונן נשאל והשיב כי בגיל 6 שבר את ידו ונוצרה בעיית גדילה בעצמות ידו ולכן בגיל 15 עבר ניתוח בידו ובעקבותיו יש לו צלקת, ואמר כי מעבר למצב הנתון של ידו, עקב מעשי הנאשם הוא עבר ניתוח נוסף שממנו נגרמה נפיחות במפרק. המתלונן הוסיף וציין כי כיום התחושה בידיים שונה מבעבר, והוא התחיל ללמוד פסנתר ויש קושי להתמיד באימון ללא כאבים, וכי הוא סובל מצפצופים באזניים מאותו אירוע, ואמר כי הוא סובל מכאב, ולאחר האירוע לא ישן לפחות חודש מהכאבים בעיקר נוכח החבלה באזור הצלעות, שכן היה לו סדק בצלע.

ב"כ הנאשם העלה טענת הרחבת חזית, שכן לפי האמור בסעיף 10 לכתב האישום המתוקן לעניין הנסיבות הרפואיות של המתלונן, לא פורט על ניתוחים או טנטונים באוזניים או סדקים בצלעות כתוצאה ממעשי הנאשם.

ב"כ המאשימה טען כי במועד הגשת כתב האישום לא עמדו בפניו כל נזקיו של המתלונן שהתגלו עם הזמן לאחר קרות האירוע וצריך כי בית המשפט ייחשף אליהם ויכריע ויחליט איזה משקל יש לתת לנזקים שפורטו כיום ושאינם מופיעים במסגרת כתב האישום, ונטען כי קיים קשר סיבתי בין הניתוח שעבר המתלונן לבין מעשי הנאשם, כאשר הגם שלמתלונן פציעות ביד מעברו הרי שזה נחשב בחזקת מצב "גולגולת דקה" שהוביל לטיפולים הרבים שעבר בפועל. ב"כ המאשימה ציין תחילה כי ברצונם להביא חו"ד מומחה בעניין נזקיו הגופניים של המתלונן, אולם לבסוף חזרו בהם מבקשה זו.

בהחלטתי מיום 15.3.2016 קבעתי כי בהעדר חוות דעת מתאימה, אין בידי בית המשפט לקבוע האם ניתוח מסויים הוא כתוצאה מהמעשה בכתב האישום, ולעניין הסדק בצלע אכן מדובר בהרחבת חזית והדבר לא יובא בחשבון במסגרת הראיות לעונש.

מטענות הצדדים ומעיון במסמכים שהוגשו בפני, המסקנה המתבקשת היא כי בהעדר חו"ד המפרטת את הקשר הסיבתי בין מעשיו של הנאשם לבין נזקים שהועלו לראשונה במסגרת הטיעונים לעונש לא ניתן להסתמך על טענה זו.

אין חולק כי למתלונן היו בעבר בעיות בידו, ועבר ניתוחים. קיים ספק באם מעשיו של הנאשם הובילו לקרות נזק ו/או החמרה של נזק קיים, ולא ניתן לקבוע זאת בהעדר חו"ד וגם אין לקבל את טענת ב"כ המאשימה בדבר גולגולת דקה, בהעדר חו"ד וכן הואיל ולא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין מעשיו הנאשם לתוצאה האמורה.

מכל האמור יש להתייחס לנזקים שנגרמו למתלונן כמפורט בכתב האישום ולהם בלבד.

טענות הצדדים

4. ב"כ המאשימה טען כי במעשיו פגע הנאשם בערכים החברתיים של קדושת החיים וזכותו של אדם לשלמות גופו, ביטחונם ושלומם הגופני והפיזי של אזרחיה המדינה ותחושת הביטחון האישית והציבורית, כאשר לאור עוצמת הפגיעה בערכים אלו ש להטיל ענישה מחמירה שתרחיק את הנאשם מהציבור בו פגע ותרתיע אותו ואת אלו המבקשים להשתמש באלימות לפתרון סכסוכים.

נטען כי ניתן ללמוד על מידת האכזריות והתעוזה של הנאשם שהכה במתלונן אף בעודו שוכב על הריצפה במקום ציבורי לעיני אנשים אחרים, והנזק שנגרם הינו נזק פיזי וסבל רב.

נטען כי מתחם העונש ההולם נע בין 18-36 חודשי מאסר, כי לזכות הנאשם העדר עבר פלילי, וכי מדובר במי שלקח אחריות ושירות המבחן סבור כי מדובר באדם נורמטיבי, ונוכח הפיצוי הגבוה שהפקיד הנאשם הרי שיש להטיל עונש המצוי ברף התחתון של המתחם, וכי אין זה המקום לחרוג משיקולי שיקום.

5. ב"כ הנאשם טען כי הנאשם בן 22 ולחובתו רישום שאינו רלוונטי, ומתסקיר שירות המבחן ניכר כי מדובר באדם שגדל במשפחה נורמטיבית בחייו לא היה קשור לעולם עברייני, ובמועד ביצוע העבירה שגה שגיאה קשה גרם עוול ונזק למתלונן לקח על כך אחריות מלאה, ולראשונה בחייו שהה במעצר ולאחר מכן במעצר בית, כאשר במהלכו יצא לעבוד כדי לחסוך כסף לפיצוי המתלונן, כאשר מדובר בסכום כסף גבוה ויוצא דופן במיוחד כשעסקינן במשפחה שאינה אמידה והדבר מלמד על נטילת אחריות, ויש להתייחס לרכיב הפיצוי בכובד ראש.

נטען כי הנאשם רצה לקחת חלק בהליך של "צדק מאחה" שלבסוף לא יצא לפועל, והנאשם עבר הליך טיפולי ושינה תכונות שליליות שליוו אותו, ומדברי אמו למדים על מי שערך חשבון נפש ותיקן התנהגותו האימפולסיבית והילדותית, ויש לקחת בחשבון את שיקולי השיקום והחרטה הכנה שמביע הנאשם

לעניין מתחם העונש שהוצד ע"י ב"כ המאשימה, נטען כי מדובר במתחם בעל סטייה מהותית והחורג לחומרא, כאשר מדובר בכתב אישום מעודן שבסמכות בימ"ש שלום, והמתחם הראוי נע בין של"צ לעבודות שירות, ופיצוי הנע בין 500-2000 ₪, והגיש פסיקה מטעמו, וציין כי יש אף מקומות בהם בתי המשפט קובעים אי-הרשעה, אולם הדבר לא מתבקש בענייננו.

לבסוף נטען כי עתידו של הנאשם עוד לפניו, וישנו אינטרס ציבורי לתת לו הזדמנות לחזור להיות אזרח וחלק מהציבור, שכן מודבר בצעיר שמכה על חטא והעבירה איננה מאפיינת את חייו, והנאשם אדם טוב ואינו עבריין מועד, ובמסגרת ההליך הנאשם עבר חרדה וחשש אמיתי והדבר מגביר את הסיכוי שזוהי פעם ראשונה ואחרונה שיעמוד לדין במעשה פלילי, ויש לקבל את המלצת שירות המבחן או לחילופין הטלת ענישה בדמות עבודות שירות.

6. הנאשם אמר כי הוא מתנצל ומבקש סליחה מהמתלונן ומביע חרטה על המקרה, וכי הוא לא אדם שמסתבך אלא עם שאיפות בחייו וביקש להביע סליחה באופן אישי למתלונן אולם הדבר לא יצא לפועל, ומבקש כי בית המשפט ייתן לו הזדמנות נוספת.

הערכים המוגנים ומתחם העונש ההולם

7. העבירה אשר ביצע הנאשם הינה עבירת אלימות חמורה, ונסיבות ביצועה חמורות וזאת בהעדר סיבה של ממש לקרות האירוע, שימוש מופרז בכוח פיזי אשר הוביל לחבלה חמורה במתלונן, ולא היה בידי אחרים כדי להפסיק את הנאשם מהתנהגותו האלימה שהותירה אותותיה בגופו של המתלונן.

בביצוע העבירה, פגע הנאשם בערכים המוגנים של שמירה על כבוד האדם, שלמות הגוף, הזכות לאוטונומיה על הגוף, והביטחון הציבורי והאישי.

בתי המשפט הדגישו את חשיבות מיגור תופעת האלימות הקשה. לעניין זה ר' הדברים שנאמרו בע"פ 3863/09 מדינת ישראל נ' חסן (10.11.2009):

"האלימות מכרסמת ביסודות חברתנו, ועלינו להשיב מלחמה כנגד אלו הנוטלים חרות לפעול באלימות כלפי הזולת. במסגרת מלחמה זו שומה על בתי המשפט להכביד את הענישה על עבריינים אלו. מצווים אנו ליתן ידנו למלחמה העיקשת בתופעת הבריונות שפשטה בארצנו, וידע כל מי שנוטל לעצמו את החרות לנהוג באלימות, כי הוא עלול לשלם על כך בחרותו."

ור' ע"פ 8314/03 שיהאד נ' מדינת ישראל (7.6.2005) כי:

"בית-המשפט חייב להעלות את תרומתו הצנועה במלחמה הקשה שיש לחברה בישראל באלימות הגוברת והולכת ברחובות ובבתים, ותרומה זו תמצא את ביטויה בעונשים החמורים ששומה עליהם על בתי-המשפט לגזור על מעשי אלימות שפשו במקומנו כמגיפה."

ר' ע"פ 3277/10 אגבריה נ' מדינת ישראל (2.2.2011) (הגם שבו מדובר היה בשימוש בסכין):

"ולגופו של עניין. רבות נאמר בבתי המשפט על תופעת האלימות הפושה בחברה הישראלית ועל הצורך של איחוד כוחות של כל הרשויות לצורך מלחמה בתופעה זו. תפקידו של בית המשפט במאבק הוא הטלת עונשים מרתיעים ומשמעותיים על הנוקטים באלימות לפתרון סכסוכים, על מנת להעביר מסר, הן לעבריין האינדיווידואלי, והן לעבריינים הפוטנציאלים ולחברה כולה, כי אין החברה טולרנטית להתנהגויות מעין אלה."

8. קביעת מתחם העונש ההולם מתבצעת בעיקר תוך התייחסות לנסיבות ביצוע העבירה. למתחם הנקבע היבט אינדיבידואלי הקשור למקרה המסוים הנדון. ר' ע"פ 1323/13 חסן ואח' נ' מ"י (5.6.2013). לאור זאת, את הפסיקה להלן יש לאבחן בהתייחס לנסיבות כל מקרה.

9. ב"כ המאשימה עתר למתחם ענישה הנע בין 18-36 חודשי מאסר, וב"כ הנאשם טען כי המתחם נע בין של"צ למאסר בעבודות שירות.

מתחמי הענישה, הן זה אשר נטען על ידי המאשימה והן זה אשר נטען ע"י ב"כ הנאשם הינם חורגים מהמתחם הראוי, כאשר מטעם ב"כ המאשימה החריגה היא לחומרא ומטעם ב"כ הנאשם החריגה היא לקולא.

על מתחם הענישה לבטא גם את החומרה בנסיבות ביצוע העבירה, את התקיפה האלימה ואת תוצאותיה, ואת הצורך במלחמה בעבירות האלימות. יחד עם זאת יש לתת משקל לכך שמדובר באירוע נקודתי, ללא שימוש בכלי נשק, כאשר רף האלימות אינו נמוך אולם גם אינו מן הגבוהים הקיימים.

פסיקה רבה וענישה בעלת טווח רחב קיימת בעבירות אלימות. להלן פסיקה אשר ממנה ניתן ללמוד על גבולות מתחם העונש ההולם, ממקרים אחרים.

• בע"פ 8912/13 מדינת ישראל נ' יצחק טל (13.2.2014) המשיב 2 נקט באלימות תוך שימוש בידיו בלבד (בעוד שמשיב 1 השתמש בחפץ חד). בית המשפט המחוזי קבע למשיב 2 מתחם עונש הולם הנע בין חודשי מאסר אחדים לשתי שנות מאסר בפועל, וגזר עליו 5 חודשי מאסר על דרך עבודות שירות. בית המשפט העליון לא התערב בגזר הדין בענינו של משיב 2 זה.
• בע"פ 3427/13 פאדי היב נ' מדינת ישראל (31.7.2013) המערער יחד עם שני אחיו היכו את המתלונן באופן שגרם לחבלה באפו ולשפשופים בשפתו, על רקע סכסוך. על המערער נגזר ע"י בית המשפט המחוזי מאסר בפועל למשך 6 חודשים לאחר קביעת מתחם עונש הולם הכולל מאסר בפועל בין 6 ל – 12 חודשים.

בית המשפט העליון קבע כי מתחם העונש ההולם אשר קבע בית המשפט המחוזי הולם את העבירה בנסיבות בהן נעברה, והדגיש את החומרה בעבירות אלימות ואת הצורך למגר את תופעת האלימות.

• רע"פ 7389/13 נתן טייטלבאום נ' מדינת ישראל (17.12.2013) – המערער הורשע בעבירה של חבלה חמורה, וזאת לאחר ששפך מים רותחים על חברו לעבודה עת ויכוח וגם לו לכוויות בפניו וגופו. על המערער, אשר נעדר עבר פלילי ועם תסקיר חיובי, הושת עליו 5 חודשים בביהמ"ש השלום. הערעורים אשר הוגש הן במחוזי והן בעליון נדחו, בקביעה כי אין המדובר בחריגה ממתחם עונש הולם.

10. לאור נסיבות ביצוע העבירה, בשים לב לאלימות, נסיבות ביצועה והנזקים בעקבותיה, אני מוצא כי מתחם העונש ההולם כולל מאסר בפועל בין 3 ל – 18 חודשים.

הענישה

11. הנאשם יליד 1994 והוא נעדר עבר פלילי למעט הרשעה בבית דין צבאי בגין היעדרות מהשרות.

הוגשו שני תסקירי שירות מבחן הסוקרים את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם אשר חלקן לא יפורט מפאת צנעת הפרט.

מהתסקירים עולה כי הנאשם גדל במשפחה נורמטיבית ועובד באופן מסודר וקבוע, והנאשם שלל שימוש בחומרים ממכרים.

מהתסקיר עולה כי הנאשם הודה ולקח אחריות על מעשיו, תיאר התנהגות אימפולסיבית ללא הפעלת שיקול דעת ותיאר את המחירים שנדרש לשלם בגין התנהגותו, וניכר כי חווית המעצר, ההליך הפלילי ושילובו בהליך טיפולי מהווים גורם מרתיע ומציב גבולות.

הנאשם שולב במשך 6 חודשים בקבוצה טיפולית, הגיע באופן קבוע ויציב, וניכר שינוי בעמדותיו והוא מביע מוטיבציה להתגייס לטיפול ולבחון באופן מעמיק את דפוסי התנהגותו המכשילים לצורך קידום ושיקום חייו.

שירות המבחן לא התרשם כי לנאשם מערכת ערכים או נורמות עברייניות מופנמות, וכי מדובר באדם אשר זקוק למסגרת תומכת ומלווה, ונעשה ניסיון לשלב את הנאשם בהליך של "צדק מאחה" אולם בהעדר הסכמת המתלונן ההליך הופסק, ובתסקיר משלים שהוגש שירות המבחן, הומלץ על העמדת הנאשם בצו פיקוח למשך שנה, הטלת של"צ בהיקף של 200 שעות, והתחייבות להימנע מעבירה, ושירות המבחן מעריך כי הטלת עונש אחר הכולל מאסר בפועל או בעבודות שירות יפגעו בהליך הטיפולי-שיקומי בו מצוי הנאשם ובפרנסתו ואך עלולים להוביל להתדרדרותו.

12. כאמור, ב"כ המאשימה עותר להטלת עונש משמעותי על הנאשם וב"כ הנאשם מבקש לאמץ את האמור בתסקיר תוך שימת דגש על ההליך השיקומי שעובר הנאשם, ולהטיל צו מבחן ושל"צ.

התמונה העולה מהתסקירים הינה של אדם נורמטיבי אשר דרך העבריינות והאלימות זרה לו, ושהשכיל לנצל את ההזדמנות שניתנה לו במסגרת הליך שיקומי, וכיום פועל כדי לנהל אורח חיים נורמטיבי, ועובד לשלם את מחיר מעשיו, בפן הכלכלי והאישי.

כידוע, הענישה היא לעולם אינדיבידואלית. משמשים בה, בכל מקרה לפי נסיבותיו, שורה ארוכה של שיקולים, אשר חלקם משלימים וחלקם עומדים לכאורה בסתירה האחד לשני, ומלאכת הענישה הינה תוצאה של שקילתם, ומתן המקום הראוי לכל אחד מהם בנסיבות המקרה, לעיתים גם תוך פשרה ביניהם. ראה: ע"פ 99 / 5106 סעידי אבו-ניג'מה נ' מדינת ישראל נד (1) 350.

לצד הענישה האינדיבידואלית ובהשתלב עימה קיימת חשיבות לשיקולי השיקום, ובנסיבות המתאימות יכול ושיקול זה יגבר על שיקולי הענישה האחרים ר' ע"פ 433/89 ג'ורג' אטיאס נ' מדינת ישראל, פ''ד מג(4) 170, 173:

"בנוסף לכל השיקולים האמורים, קיים ועומד השיקול החשוב והמהותי של תיקונו של הנאשם ושיקומו, ובהתקיים, במקרה מסוים, נסיבות מיוחדות ונכונות, ייתכן ששיקול אחרון זה יגבר על השיקולים האמורים האחרים ויקבע, באותו מקרה מסוים, את מידת העונש וצורתו. "ענישתנו היא ענישה אינדיווידואלית של כל עבריין 'באשר הוא שם'" (ע"פ291/81 [1], בעמ' 442). זאת תורת הגישה האינדיווידואלית בתורת הענישה, המקובלת עלינו כקו מנחה בסוגיה קשה וסבוכה זו של הענישה ומטרותיה, ואין אנו רשאים ל"הקל" על עצמנו ולהחמיר עם הנאשם, מתוך הסתמכות על הנימוק והחשש שמא הקלה במקרה מסוים הראוי לכך תשמש תקדים למקרים אחרים שאינם ראויים לכך. חזקה על בית המשפט שיידע להבחין בין מקרה למקרה לגופן של נסיבות ולעיצומם של דברים.... ואין אנו רשאים לפטור עצמנו מלנהוג כך בכל מקרה שנסיבותיו מצדיקות ומחייבות ענישה אינדיווידואלית."

13. נסיבותיו האישיות של הנאשם מלמדות על אדם נורמטיבי, צעיר המנהל חיים נורמטיביים, אשר סיים לימודיו והתגייס לצבא וכיום עובד באופן רציף וחיובי ואף לשביעות רצון ממוניו [נ/1] וניכר כי העבירה אשר ביצע אינה חלק מהתנהגותו הרגילה.

יחד עם זאת הנאשם ביצע עבירה חמורה, כאשר הכה את המתלונן וגרם לו לנזקים פיזיים חמורים ובעיקר בדמות שבר בידו, המעיד על רף האלימות הגבוה.

כפי שפורט בתסקירים, הנאשם שיתף פעולה עם שירות המבחן, השתלב באופן חיובי ביותר בהליך הטיפולי שעבר, וכיום עובד באופן נמרץ וחיובי בעיקר כדי לעמוד בתשלומי הפיצויים שהוסכמו על הצדדים וניכר כי הוא לוקח אחריות על מעשיו, ומוכן לשלם את המחיר לכך ומבקש לשנות את התנהגותו ולהשתלב בחברה באופן תקין וחיובי.

מהאמור עולה תמונה חיובית המצביעה על כך שהנאשם ככל הנראה סטה באופן חד פעמי ממסלול חייו הנורמטיבי, ומבקש הוא לשוב למסלול חיים תקין.

14. הנאשם איננו בעל מאפייני התנהגות עבריינים, ונראה כי בכליאתו של הנאשם טמון פוטנציאל השמתו במסגרת עבריינית בעלת השפעה שלילית, ובכך יהיה כדי פגיעה בהליך השיקומי אשר טרם הסתיים, ונסיגה בהליך שעד כה עבר.

למשמעות שליחה למאסר בנסיבות דומות ר' ע"פ 7283/98 יצחק גל נ' מדינת ישראל, פד' נח (1) 506.

שרות המבחן סבור כי גם מאסר על דרך עבודות שירות יפגע בהליך השיקומי של הנאשם, וכי הנאשם זקוק למסגרת תומכת ומלווה.

15. לאור כל האמור לעיל, לשיקול השיקום צריך להיות מקום מרכזי בשיקולי הענישה בעניינו של הנאשם, וכפועל יוצא מכך, יש לרדת אל מתחת למתחם העונש ההולם שנקבע לעיל, ויש לשים את הדגש על הנסיבות צופות פני העתיד ועל שיקומו.

אני מוצא לנכון לקבל את המלצות שירות המבחן, להטיל על הנאשם צו מבחן לשנה אשר במהלכו ימשיך את ההליך השיקומי אותו עובר וירכוש כלים חיוניים וחיוביים להמשך אורחות חייו הנורמטיביות, וכן של"צ, ומאסר מותנה. כמו כן, על הנאשם יוטל פיצוי למתלונן בסכום עליו הוסכם.

אבהיר כי אינני רואה בסכום הפיצוי כשיקול הקשור בענישה דלעיל.

לאור הירידה ממתחם העונש ההולם, יש להגדיל את מספר שעות השל"צ המוטלות על הנאשם, מעל אלו עליהן המליץ שירות המבחן.

16. לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

צו מבחן - ניתן בזה צו מבחן לתקופה של 12 חודשים כלפי הנאשם. הנני מחייב את הנאשם לשתף פעולה עם שירות המבחן, הכל על פי הנחיות שירות המבחן. מובהר בזאת לנאשם כי באם לא יקיים צו זה, ניתן יהיה לחזור ולדון מחדש בשאלת העונש ולהטיל עליו עונש נוסף.

שירות לציבור - הנאשם יבצע של"צ בהיקף של 300 שעות, וזאת בתיאום עם שירות המבחן, ובהנחייתו. הובהר לנאשם כי הפרת צו השל"צ עשויה לגרום להפקעתו ולחידוש המשפט, ולדיון מחודש בשאלת העונש.

מאסר על תנאי - מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מהיום יעבור על עבירת אלימות מסוג פשע.

פיצוי - הנאשם ישלם למתלונן ע.ת.1 פיצוי בסך 60,000 ש"ח. הפיצוי ישולם תוך 90 יום מהיום. התשלום יבוצע לקופת בית המשפט, וממנה יועבר למתלונן. יש למסור במזכירות את הפרטים להעברת התשלום. ככל שהופקד כבר סכום הפיצוי, הוא יועבר למתלונן לאלתר.

זכות ערעור בתוך 45 יום מהיום.

<#9#>

ניתנה והודעה היום כ"א אדר ב' תשע"ו, 31/03/2016 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם:

לזכות הנאשם מופקד פיקדון להבטחת תנאי השחרור. אבקש כי הפיקדון יושב אל הנאשם באמצעותי. אני מסכים כי הפיקדון יושב בתוך 45 יום שהוא תום תקופת האפשרות להגשת הערעור.

<#12#>

החלטה

ככל שקיים פיקדון לזכות הנאשם להבטחת תנאי השחרור, הפיקדון יושב לו באמצעות בא כוחו.

השבת הפיקדון תהיה בכפוף לכל החלטה אחרת, ביום 15.5.16.

<#13#>

ניתנה והודעה היום כ"א אדר ב' תשע"ו, 31/03/2016 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי חנה פלקר