1. בפני בקשת נושה למתן צו כינוס נגד החייב, אשר נמלט לחו"ל עקב חובותיו ביום 23.6.08, או בסמוך לכך.

טוענת המבקשת בבקשתה, כי מעשה פשיטת הרגל שביצע החייב, הוא הימלטותו לחו"ל בכדי להתחמק מתשלום חובותיו, בהתאם לסעיף 5(2)(א) לפקודת פשיטת הרגל (להלן: "הפקודה").

2. כאמור, החייב נמצא בחו"ל כבר מיום 23.6.08 כעולה ממסמכי משרד הפנים, ואין איש יודע מקום מושבו כיום (באיזו ארץ בחו"ל הוא נמצא). לכן, גם אין דרך לבצע לחייב מסירה של הבקשה, אף לא בדרך של תחליף המצאה לחו"ל, כיוון שאין ידוע באיזו ארץ הוא נמצא.

3. המבקשת ביקשה להסתמך לצורך המצאת בקשת צו הכינוס לחו"ל על סעיף 237 לפקודת פשיטת הרגל (להלן: "הפקודה"), והכונ"ר התנגד, באמרו כי יש לבצע תחליף המצאה לחו"ל בהתאם לתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 (להלן: "תקסד"א").

דיון והכרעה

4. נבחן השאלות המקדמיות שמעוררת הבקשה דנן על נסיבותיה המיוחדות.

מעשה פשיטת הרגל

5. טוענת המבקשת כי במקרה דנן החייב ביצע מעשה פשיטת רגל בברחו לחו"ל בכדי להשתמט מחובותיו, ולפי סעיף 5(2)(א) לפקודה הקובעת כדלקמן:

” 5. מעשה פשיטת רגל הוא לחייב, אם עשה או נעשתה לו אחת מאלה:

(1) בישראל או במקום אחר –

(א) נתן נכס מנכסיו מתנת מרמה או העבירו העברת מרמה;

(ב) העביר או שעבד נכס מנכסיו העברה או שעבוד, שאילו נעשו כשהוא מוכרז פושט רגל היו בטלים משום העדפת מרמה לפי כל דין תקף אותה שעה;

(2) בכוונה להתחמק מנושיו או לדחותם הוא עשה אחת מאלה:

(א) יצא את הארץ, או בהיותו בחוץ לארץ נשאר שם;..."

6. דא עקא שהחייב ברח לחו"ל כבר בשנת 2008 והמבקשת ידעה זאת מאז או בסמוך לכך, אך לא טרחה (מטעמים שונים שפירטה בתגובתה מיום 22.2.15, ועיקרם ניהול הליכים משפטיים נגד החייב ורעייתו) להגיש בקשה לצו כינוס תוך שלושה חודשים מאז נודע לה על מעשה פשיטת רגל זה, כדרישת סעיף 7(3) לפקודה.

משכך לא יכולה כיום הנושה המבקשת להסתמך על מעשה פשיטת רגל הנובע מבריחת החייב לחו"ל (כך גם סבר הכונ"ר, ובצדק, בתגובתו מיום 7.6.15 ).

7. מכאן המסקנה כי הדרך היחידה העומדת בפני הנושה המבקשת להכניס החייב להליך פש"ר, היא על דרך של שליחת התראת פש"ר. ככל שכך ייעשה, והחייב לא ימלא אחר הוראות ההתראה, יבצע מעשה פשיטת רגל בהתאם לסעיף 5(6) לפקודה, ותיפתח הדרך להגשת בקשת נושה.

8. כאמור המבקשת דנן לא פעלה בדרך זו ולא שלחה התראת פש"ר לחייב עד כה (תוך הסתמכות על מעשה פשיטת רגל, שאינה ישימה, כאמור לעיל, במקרה דנן).

לכן על המבקשת כיום לפעול לשליחת התראת פש"ר לחייב, ורק אם לא ימלא אחר הוראותיה הא רשאית להגיש בקשת נושה למתן צו כינוס נגד החייב בהסתמך על מעשה פשיטת הרגל באי-מילוי אחר דרישות התראת פש"ר, בהתאם לסעיף 5(6) לפקודה.

המצאת התראת פש"ר או בקשה לצו כינוס

9. קושי נוסף במקרה דנן – כיצד תבצע המבקשת התראת פש"ר ולאחריה בקשה לצו כינוס נגד החייב, שאינו נמצא בארץ כבר כשבע שנים וחצי?

10. הסתמכות המבקשת בנדון על סעיף 237 לפקודה אינה במקומה.

סעיף 237 לפקודה קובע לאמור:

"כל הודעה ומסמך שאין הוראה בדבר המצאתם לפלוני, אפשר לשלחם בדואר

לפי מענו הידוע האחרון"

לטעמי "התראת פש"ר" ו/או "בקשת נושה לצו כינוס" אינם בגדר "הודעה ומסמך שאין הוראה בדבר המצאתם" לחייב.

הן ההתראה והן בקשת הנושה לצו כנוס הינם הליכים מהותיים הפותחים את שערי בית המשפט בפני הנושה להגשת בקשת נושה. ככאלה, לטעמי, הם אינם בגדר "הודעה או מסמך" הניתנים להמצאה לחייב בדרך הנקובה בסעיף 237 לפקודה.

לגבי שני אלה (המצאת התראה ו/או בקשת נושה למתן צו כנוס) יש להסתמך על הוראת תקנה 2 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 (הקובעת כי- "הוראות תקנות סדר הדין יחולו על הליכי פשיטת רגל..."), ולהחיל את דיני ההמצאה שבתקסד"א עליהם.

זו סיבה נוספת מדוע לא ניתן להסתמך לצורך המצאתם על סעיף 237 לפקודה, החל רק כ"שאין הוראה בדבר המצאתם". כאמור, לגבי המצאת התראת פש"ר ו/או בקשת נושה לצו כינוס יש הוראה בדבר המצאתם, והיא – החלת דיני ההמצאה הקבועים בתקסד"א, דרך הוראת סעיף 2 לתקנות פשיטת הרגל.

לכן במקרה של חייב המצוי בחו"ל כבר מספר שנים כבמקרה דנן, הדרך הנכונה להמצאת התראת פש"ר או בקשת נושה למתן צו כינוס תהא היתר המצאה לחו"ל או היתר לתחליף המצאה לחו"ל.

עמדו על-כך המחברים גרוניס ולוין בספרם "פשיטת רגל" (מהדורה שלישית),עמוד 408, בציינם:

"סמכותו של בית המשפט מן הבחינה הפרסונאלית מוחלת על בעל דין עם המצאת כתב בי-דין לידיו. לפיכך, יש להמציא לחייב עותק של בקשת פשיטת הרגל שהגיש הנושה. אם בשלב קודם הוציא בית המשפט התראת פשיטת רגל לפי

בקשת נושה, יש להמציאה לחייב. הפקודה והתקנות אינן כוללות הוראות בעניינים אלה ועל כן חלות ההוראות שבתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984....

אם החייב אינו נמצא בארץ יש לבקש – כך נראה – היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט לפי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי..., אלא אם כן קיים גורם מקומי שההמצאה לידיו נחשבת כהמצאה לבעל הדין שבחו"ל...."

סוף דבר

11. מכל האמור לעיל עולה, כי בקשת צו הכנוס הנוכחית הוגשה מוקדם מידי.

12. על המבקשת היה טרם הגשת הבקשה הנדונה לפעול כדלקמן:

א. להגיש בקשה להתראת פש"ר לחייב, ולדאוג להמצאתה לחייב שבחו"ל.

ב. לאתר כתובתו של החייב בחו"ל לשם ביצוע המצאה לחו"ל או לפחות את ארץ שהייתו בכדי לבצע תחליף המצאה לחו"ל, והכל ברשות ביהמ"ש לאחר הגשת בקשה מתאימה.

13. משלא עשתה את כל אלה ומיהרה להגיש הבקשה הנדונה, אני קובע כאמור כי בקשת צו הכינוס במתכונתה הנוכחית הוגשה מוקדם מידי, ולכן אני מורה על מחיקתה.

14. אין צו להוצאות.

המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, כ' כסלו תשע"ו, 02 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.