<#2#>

נוכחים:

ב"כ המבקשת: עו"ד נשאת פארס
המשיב: בעצמו ועל ידי ב"כ עו"ד איאד חליחל

פרוטוקול

בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

פתח דבר:

כנגד המשיב הוגש ביום 12.2.15 כתב אישום המונה שני אישומים.

האישום הראשון:

במסגרת האישום הראשון נטען, כי ביום 2.2.15 הגיע המשיב מכיוון צומת קדרים כשהוא נוהג ברכב גנוב מסוג מזדה 2 ל.ר. 69-601-65 בצבע כסף (להלן: הרכב הגנוב) ללא רישיון רכב בתוקף, אשר בעליו החוקיים דאז, מר אלכסנדר אוסטרירוב דיווח על גניבתו ביום 6.9.11 ולאחר ששופה על ידי חברת הביטוח, נרשם הרכב הגנוב על שמה של חברת הראל לביטוח בע"מ.

על הרכב הגנוב, כך נטען, הותקנה לוחית רישוי שמספרה 87-873-68 והשייכת לרכב אחר, אף מסוג מזדה 2, שהיה בבעלותו של מר בורס בלץ ואשר הוחזק על ידי ביתו הגב' ליאל בלץ (להלן: הרכב המקורי).

יצוין, כי כעולה מעובדות כתב האישום, המשיב לא החזיק ברישיון נהיגה מאז חודש יוני 1993 ובתאריך 12.6.07, נפסל המשיב מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים. כן צוין, כי המשיב לא הפקיד את רישיונו.

משהבחין המשיב ברכב המשטרתי, אשר עמד כשאורותיו הכחולים מהבהבים בטרמפיאדה שבצומת עמיעד ובו השוטר גבי יעקבי, ביצע הוא פנייה חדה לנתיב הנסיעה הפונה לכיוון צומת היישוב כורזים, בו הוצב מחסום משטרתי אשר אויש על ידי השוטרים שי אלמוג, אבידן מיכאל ונאור דהן (להלן: השוטרים).

השוטר גבי יעקבי דיווח בקשר לשלושת השוטרים על הפנייה החדה אותה ביצע המשיב.

בעקבות דיווח זה, התקדם השוטר שי לעבר מרכז הכביש וסימן למשיב לעצור באמצעות פנס ובשלב זה, כך נטען, הגביר המשיב את מהירות נסיעתו וסטה אל הנתיב הנגדי ואילו השוטר שי, נאלץ לזוז מן הנתיב בו עמד אל עבר שולי הכביש.

השוטרים פתחו במרדף אחר המשיב בכביש בו התבצעו עבודות לכיוון המושב אמנון, ובהגיעו למחסום הראשון, עצר המשיב את נסיעתו ואולם, משהבחין בהתקרבם של השוטרים, פתח המשיב בנסיעה פרועה תוך שהוא פוגע בקונוסים אשר היו פזורים על הכביש.

המשיב לא שעה לקריאות השוטרים במערכת הכריזה לעצור ורק לאחר שהשוטרים עקפו אותו והחלו לסגור את נתיב נסיעתו, רק אז עצר המשיב את נסיעתו.

כעולה מעובדות כתב האישום, בעת שהתקרבו השוטרים אל עבר הרכב השליך המשיב מידיו שתי שקיות ניילון אשר הכילו סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל כולל של 1.2519 גרם נטו.

עוד נטען במסגרת האישום הראשון, כי בתאריכים 29.5.14, 29.7.14 ו- 30.9.14 ביצע המשיב 15 נסיעות בכביש 6 ביודעו כי לא יחויב בתשלום בגין נסיעותיו אלה והודעות התשלום, ובכלל זה חיוב בגין אי תשלום במועד, נשלחו למחזיקי הרכב המקורי, בורס וליאל בלץ.

כמו כן, ביום 16.4.14 בשעה 04:22 באזור צומת שומרת, נהג המשיב בדרך שאינה עירונית במהירות של 116 קמ"ש ובעקבות כך, נשלחה הודעת תשלום קנס למר בורס בלץ.

על בסיס כל האמור לעיל יוחסו למשיב העבירות הבאות: החזקת נכס חשוד כגנוב, עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: החוק), נהיגה פוחזת של רכב, עבירה לפי סעיף 338(א)(1) לחוק, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק, קבלת דבר בתחבולה, עבירה לפי סעיף 416 לחוק וכן, עבירה של החזקה/ שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) + 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג- 1973 (להלן: הפקודה).

כמו כן, יוחסה למשיב עבירה של נהיגת רכב ללא רישיון נהיגה תקף, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, נהיגה ללא רישיון רכב תקף, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה, נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודה וכן, עבירה של נהיגה ללא פוליסת ביטוח ברת תוקף, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל- 1970.

האישום השני:

במסגרת האישום השני יוחסה למשיב עבירת גניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק.

על פי הנטען בעובדות כתב האישום, ביום 4.12.14 בסמוך לשעה 02:00, הגיע המשיב כשהוא נוהג ברכב הגנוב לתחנת דלק ילו בקריית שמונה.

המשיב, כך נטען, ניגש אל אשנב המכירה בו היה אותה עת המתדלק דוד ישראל, פתח את האשנב והוציא באמצעות ידו מכונת תספורת בשווי של 109 ₪ ועזב את המקום.

הבקשה:

עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

במסגרת הבקשה, טענה המבקשת כי כנגד המשיב קמה עילת מעצר של סיכון שלום הציבור בהתאם להוראות סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן: חוק המעצרים).

לטענתה, המדובר בעבירות רכוש ותעבורה חמורות אשר יש בהן כדי לפגוע ברכושם של אחרים.

לעניין עבירות התעבורה המיוחסות למשיב נטען, כי המדובר בעבירות חמורות אשר טמון בהן סיכון למשתמשים בכבישים ואשר בוצעו בעת שלא היה ברשות המשיב רישיון נהיגה בתוקף.

המבקשת הדגישה בהקשר זה את ניסיונו של הנאשם לברוח מן השוטרים תוך שהוא מסכן חיי אדם ולפיכך, כך לטענת המבקשת, קמה כנגדו אף עילת מעצר בגין חשש מהתחמקות מהליכי שפיטה.

המבקשת ציינה כי במהלך אירוע זה אף החזיק הנאשם בשלוש שקיות של סם מסוכן מסוג קוקאין.

לעניין עבירות הרכוש נטען, כי המדובר בעבירות אשר יש בהן כדי לפגוע פגיעה קשה ברכושם של אחרים ומלבד עבירות הרכוש הנוגעות לרכב הגנוב, אף גנב הוא כאמור מכונת תספורת תוך שהוא מנצל את היעדרותו של המתדלק.

לטענת המבקשת, לנוכח התנהלותו של המשיב וניסיונו להתחמק מן השוטרים, הרי שאין מקום ליתן בו אמון כלל ועיקר ויש להורות על מעצרו עד לתום ההליכים.

ב"כ המבקשת ציין כי לחובתו של המשיב 16 הרשעות קודמות בעבירות נשק, אלימות, סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, החזקת אגרופן ואלימות כנגד שוטרים והוא ריצה בעבר עונשי מאסר בפועל.

בתחום התעבורה רשומות לחובתו של המשיב 15 הרשעות קודמות ובכללן, 5 עבירות של נהיגה בזמן פסילה/ נהיגה ללא רישיון בתוקף.

במסגרת הדיון אשר התקיים בתיק זה ביום 18.2.15 חזר ב"כ המבקשת על האמור בבקשה.

ראיות לכאורה:

בטרם אפנה לבחון האם עלה בידי המבקשת להוכיח קיומה של תשתית ראייתית כאמור, מצאתי לציין כי כידוע בשלב זה אין בית המשפט נדרש לבחינת מהימנותן של הראיות, משקלן או דיותן לביסוס ההרשעה.

ראה לעניין זה דבריו של כבוד השופט ס. ג'ובראן בבש"פ 3796/06 רוק נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים המשפטיים] (להלן: עניין רוק):

"...כידוע, בית-המשפט הבוחן את קיומן של ראיות לכאורה לשם גיבושה של עילת מעצר, אינו נדרש, אלא לבחון האם די בראיות אשר הובאו בפניו, באם תוכחנה במהלך המשפט, כדי להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר... בית-המשפט אינו נדרש, בשלב זה, לבחינת מהימנותן של האמרות המובאות בפניו, או לבחינת משקלן האפשרי של הראיות שבפניו ואת דיותן לביסוס ההרשעה... כך גם יפה לעניינו קביעתו של חברי השופט מ' חשין (כתוארו אז) בבש"פ 2182/95 מדינת ישראל נ' מהאג'נה , פ"ד מט(2) 227, 229, כי:

"השאלה אינה אלא שאלה של מהימנות, וכידוע אין בית-משפט נותן דעתו בשלב זה של ההליכים – שלב של מעצר שלאחר הגשת כתב-אישום – לנושא מהימנותם של עדים(אלא אם כן הפגם במהימנות עולה מיניה וביה מתוך עיון בחומר הראיות)"..."

אקדים ואומר כי לאחר שעיינתי בתיק החקירה ושמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה לפיה עלה בידי המבקשת להצביע על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית ביחס למכלול העבירות אשר יוחסו למשיב במסגרת תיק זה.

למעשה, מעיון בטענותיו של ב"כ המשיב עולה כי ביקש הוא למקד את טיעוניו לעניין זה ביחס לעבירת הנהיגה הפוחזת ולעבירת הגניבה נשוא האישום השני.

מן הטעמים עליהם אעמוד להלן, סבורני כי דין טענותיו לעניין זה לדחייה.

לעניין ביצוע עבירת הנהיגה פוחזת של רכב אשר יוחסה למשיב יצוין, כי בדו"ח הפעולה מיום האירוע, תיאר השוטר שי אלמוג את השתלשלות האירועים לאחר קבלת ההודעה ברשת הקשר מן השוטר גבי יעקובי.

השוטר שי תיאר את האופן בו הוא סימן למשיב לעצור, את התעלמותו של המשיב מסימונים אלה ואת הגברת מהירות נסיעתו של המשיב, אשר יצרה אצל השוטר תחושה של סכנת חיים ואשר אילצה אותו לזוז במהירות לשולי הכביש בכדי שלא להיפגע.

כמו כן, ציין השוטר שי כי במהלך האירוע המשיב אף סטה עם רכבו מעט לנתיב הנסיעה הנגדי.

בהמשך הדו"ח תיאר השוטר שי את המרדף אותו ניהל ביחד עם שני השוטרים הנוספים שהיו עמו.

לדבריו, לאחר שהגיעו אל רכבו של המשיב, אשר בינתיים עמד במחסום של מע"צ, הבחין בהם המשיב והחל בנסיעה מהירה בנתיב הנגדי תוך שהוא מעיף קונוסים אשר היו פזורים על הכביש.

תמיכה לגרסתו של השוטר שי מצאתי בדו"חות הפעולה אשר ערכו השוטרים נאור דהן ואבידן מיכאל.

סבורני, כי תיאור השתלשלות העניינים אשר הובא לעיל יש בו כדי להקים תשתית ראייתית לביצועה של עבירת הנהיגה הפוחזת המיוחסת למשיב וזאת, הן בשלב בו לא מילא אחר הסימון לעצור את רכבו תוך שהוא מגביר את מהירות נסיעתו וסוטה לנתיב הנגדי והן בשלב המאוחר יותר משהבחין בניידת המשטרה והחל לנסוע במהירות בנתיב הנסיעה הנגדי במהלך ניסיונו להימלט.

בהקשר זה אעיר, כי ככל שבפי ב"כ המשיב טענות לעניין הגדרת העבירה, הרי שמקומן של אלה במסגרת ההליך העיקרי.

כזכור, בשלב זה אין בית המשפט נדרש לשאלת מהימנות העדים אלא אם המדובר בפריכות מהותיות וגלויות לעין (ראה לעניין זה: בש"פ 7908/08 אבו סאלח נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים המשפטיים]) ומשכך, מכלול טענותיו של הסנגור בעניין זה יתבררו במקום המתאים לכך.

כמו כן, לא נשמעו טענות לעניין קיומה של תשתית ראייתית לכאורית לעניין נהיגתו של המשיב בזמן פסילה וביחס לנהיגה ללא רישיון רכב וללא ביטוח.

בהקשר זה יוער, כי המשיב אישר כי ידע שהוא מצוי בפסילה וכי אסור לו לנהוג ברכב (הודעתו של המשיב מיום 8.2.15, עמ' 3 שורות 58-59).

לעניין עבירת הסמים המיוחסת למשיב יצוין, כי במסגרת הבקשה לעצור את המשיב עד לתום ההלכים כנגדו אוזכרה העובדה כי נתפסו ברשותו סמים מסוכנים בכמות שאיננה לצריכה עצמית.

במסגרת הודעתו מיום 3.2.15, אישר המשיב בפה מלא כי נתפסו ברשותו סמים ביום האירוע אותם השליך ארצה לאחר שנלכד (שם, בעמ' 3 שורות 43-47) אך טען כי הם נועדו לשימושו העצמי בלבד.

לעניין עבירת הגניבה המיוחסת למשיב במסגרת האישום השני יצוין, כי מצילומי האבטחה עולה כי המשיב נכח בתחנת הדלק ונראה כי הינו מבצע פעולה כלשהי עם ידו באשנב המכירות.

לאור כל האמור לעיל, סבורני כי עלה בידי המבקשת להוכיח קיומה של תשתית ראייתית לכאורית ביחס למכלול העבירות אשר יוחסו למשיב במסגרת תיק זה.

עילת מעצר:

כבר בתחילה אציין, כי מסכת הראיות אשר נפרשה בפניי ואשר על עיקריה עמדתי לעיל, מצביעה על קיומה של מסוכנות רבה הנשקפת מן המשיב לביטחון הציבור ולשלומו.

המדובר במשיב אשר החזיק רכוש גנוב במשך תקופה ארוכה תוך שהוא מסתיר את עובדת היותו של הרכוש גנוב, בעשותו שימוש בלוחית רישוי מזויפת וחמור מכך, מבצע באמצעותו עבירות רכוש נוספות וכן, עבירות תעבורה חמורות אשר יש בהן כדי לסכן את המשתמשים בכביש.

לטענת ב"כ המשיב, אשר פרט במסגרת טיעוניו את העבירות אשר יוחסו למשיב, עבירות אלה המיוחסות למשיב, אין בהן לפי אופיין, בכדי להקים כנגדו עילת מעצר.

מן הטעמים עליהם אעמוד להלן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין טענה זו לדחייה ואנמק.

כפי שצוין לעיל, מסכת האירועים העומדת במרכזו של תיק זה יש בה כדי ללמד מניה וביה על מסוכנות רבה הנשקפת מן המשיב.

עסקינן במשיב אשר לחובתו, כאמור, 16 הרשעות קודמות בעבירות נשק, אלימות, סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, החזקת אגרופן ואלימות כנגד שוטרים, אשר ריצה בעבר עונשי מאסר בפועל.

במשך תקופה ארוכה בת מספר שנים, מחזיק המשיב רכוש גנוב – רכב, תוך שהוא מסווה את עובדת היותו גנוב תוך התחמקות מרשויות החוק ובתוך כך, מסב נזקים כלכליים רבים לאזרחים תמימים ואף מסכן את המשתמשים בכביש עת הוא נוהג ללא רישיון נהיגה, ביטוח או טסט.

במסגרת האירוע מיום 2.2.15 אף נהג המשיב בפראות, בחלק מן הזמן בנתיב הנגדי, תוך שהוא מנסה להתחמק משוטרים.

אכן, כטענת ב"כ המשיב ככלל אין בעבירות הרכוש כדי להקים מסוכנות סטטוטורית ואולם, כבר נקבע בפסיקה, כי יש לבחון כל מקרה לגופו.

ראה לעניין זה דבריו של כבוד השופט א' רובינשטיין במסגרת בש"פ 3453/05 אברג'יל נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים המשפטיים]:

"...את העבירות נגד הרכוש אמנם לא מנה המחוקק בסעיף 21 לחוק סדר  הדין הפלילי (אכיפה – מעצרים) כעבירות היוצרות 'מסוכנות סטטוטורית', ולכן יש לבדוק כל מקרה לנסיבותיו ועל התביעה להוכיח את המסוכנות. ואולם, הפסיקה קבעה בי עבירות אלה אינן חסינות ממעצר עד תום ההליכים, ובדין כך. נקל לשוות בנפשנו את תחושתו הקשה, את אבדן הבטחון ואת הייאוש הקודר של קרבן עבירה, אם משגילה בשובו לביתו כי פרצו אליו ורכושו נגנב, ואם כשיוצא הוא את הבית כדי לגלות כי רכבו שהחנה אמש נעלם ואיננו. על המשפט לתת יד למאבק באלה, ולעניין המסוכנות – לא הרי מי שנתפס לראשונה כהרי מי שגורר אחריו שובל ארוך של מעשים, והפך את הפגיעה ברכוש הזולת למעין מקצוע רחמנא ליצלן...[ובהמשך הדברים]...נסיבות העבירה מזה, עברו המכביד של נאשם מזה, עלולים להוות עילת מעצר אף בעבירות רכוש. כבוד האדם של הנאשם הוא אבן יסוד, המובנית גם בחוק סדר הדין הפלילי (אכיפה – מעצרים); על בית המשפט להידרש אליו. אך אל יישכח גם כבוד האדם של הקרבנות, ואף בעבירות רכוש תתכן השפלה ופגיעה...".

כמו כן, ראה לעניין זה דבריו של כבוד השופט י' דנציגר במסגרת בש"פ 2911/08 שוקרון נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים המשפטיים].

סבורני, כי לנוכח נסיבותיו של המקרה דנן, עליהן עמדתי לעיל, יש בתשתית הראייתית הלכאורית לעניין ביצוען של עבירות רכוש אלה, כדי להקים כנגד המשיב עילת מעצר של מסוכנות.

בנוסף, מצאתי כי אף בעבירות התעבורה אשר יוחסו למשיב, אשר לחובתו 15 הרשעות קודמות ובכללן 5 עבירות של נהיגה בזמן פסילה / נהיגה ללא רישיון בתוקף, יש כדי להקים כנגדו עילת מעצר נפרדת וכל שכן, בהצטרפן לעבירות הרכוש כאמור לעיל.

לעניין זה מצאתי אף להפנות לפסק הדין אשר צוטט על ידי המבקשת במסגרת בקשתה ואשר ניתן במסגרת בש"פ 9573/09 עבדאללה סלימאן נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים המשפטיים].

זאת ועוד, הגם שעילת מעצר זו לא מצאה ביטויה באופן ראוי במסגרת הבקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו, הרי שלא ניתן להתעלם כלל ועיקר מן העובדה שברשותו של המשיב, כפי שאף אושר על ידו בפה מלא, נתפס בשלוש שקיות נפרדות, סם מסוכן מסוג קוקאין בכמות של 1.2519 גרם שלא לצריכה עצמית.

ברי, כי יש בכמות זו כדי להקים כנגדו אף עילת מעצר סטטוטורית בהתאם להוראות סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים.

מלבד האמור לעיל, מצאתי לקבל אף את טענת המבקשת לפיה כנגד המשיב קמה עילת מעצר נוספת של חשש מהימלטות מהליכי שפיטה לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים.

בהקשר זה יצוין, כי עילה זו קמה לשיטתי הן לאור השימוש אותו ביצע המשיב בלוחית רישוי של רכב אחר בכדי להסוות את השימוש אותו ביצע ברכב הגנוב ובכדי להתחמק מרשויות החוק וכן, מאופן התנהלותו עת לא שעה לסימון השוטרים לעצור ובהמשך אף ניסה להימלט מהם בנסיעה.

לאור כל האמור לעיל, סבורני כי כנגד המשיב קמות להן עילות המעצר של מסוכנות לשלום הציבור ושל התחמקות מהליכי שפיטה, שיבוש מהלכי משפט ו/או השפעה על עדים.

חלופת מעצר:

בהתאם להוראות סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים, על בית המשפט לבחון תמיד את האפשרות להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור לחלופת מעצר.

בעת בחינת חלופת מעצר, על בית המשפט לאזן בין שיקולי ההגנה על האינטרס הציבורי מחד, ובין זכותו של כל אדם לחירות לאור נסיבותיו האישיות (ראה לעניין זה: בש"פ 7440/01 מימון נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים המשפטיים]).

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, הגעתי לכלל מסקנה כי המסוכנות הנשקפת מן המשיב הינה גבוהה ואין היא ניתנת לאיון באמצעות חלופת מעצר.

כאמור, המשיב ביצע לאורך זמן עבירות רכוש ותעבורה חמורות וניסה להתחמק מרשויות האכיפה.

עברו הפלילי של המשיב הינו מכביד ולחובתו עבירות רבות מתחומים שונים ורק לאחרונה סיים הוא לרצות עונש מאסר בן 27 חודשים בגין עבירות נשק.

עוד יצוין, כי כבר נקבע לא אחת בפסיקה, כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן להורות על שחרורם של נאשמים בעבירות סמים לחלופת מעצר (ראה לעניין זה: בש"פ 1567/12 אוראל כהן נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים המשפטיים]).

כאמור, ברשות המשיב נתפס סם מסוכן שלא לצריכה עצמית ולא הוכח בפניי כלל ועיקר כי המדובר במקרה חריג אשר יש בו כדי לאפשר שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ו' אדר תשע"ה, 25/02/2015 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי שרית כהן