1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד כספיות בסדר דין מהיר שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 18.09.2011, בין כלי רכב, מ"ר 57-975-71 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 39-158-72 (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3. נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה ושני עדי ראייה נוספים מטעם הנתבעות שהיו ברכב הנתבעות בעת התאונה.

4. בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה והתביעה שכנגד להתקבל חלקית, באופן שנהגת רכב הנתבעות תישא באחריות בשיעור של 30% ואילו נהג רכב התובעת יישא באחריות בשיעור של 70%.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

5.1. אני מעדיף את גרסתה של נהג רכב הנתבעות, שהייתה קוהרנטית, סדורה והתיישבה עם מוקדי הנזק, על פני גרסתו של נהג רכב התובעת, שהייתה מגומגמת, ואינה מתיישבת עם מוקדי הנזק.

5.2. כאשר התבקש נהג רכב התובעת להסביר כיצד מוקד הפגיעה ברכבו הנראה היטב כמוקד פגיעה שמאלית קדמית (פינה שמאלית קדמית), מתיישב עם נסיבות התאונה המתוארות על ידו, החל הוא ל"גמגם" ולא ידע ליתן הסבר מניח את הדעת, מלבד ההסבר כי אינו זוכר מאחר ומדובר בתאונה שקרתה בשנת 2011. ברור כי מוקדי הנזק ברכב התובעת אינם מתיישבים עם תיאור נסיבות התאונה על ידי נהג רכב התובעת.

5.3. אני סבור כי התאונה ארעה כאשר רכב התובעת סטה ימינה, באופן שגרם לנהגת רכב הנתבעות להבין כי הוא מתכוון לעצור שם, ולכן נהגת רכב הנתבעות התקדמה בנסיעתה, ולא צפתה שרכב התובעת יסטה שוב שמאלה, שאז התרחשה התאונה.

5.4. למעשה נהג רכב התובעת סטה שמאלה מבלי שנתן את דעתו לעובדת קיומו של רכב הנתבעות המגיע אחריו, תוך זלזול מופגן בכללי התנועה, וגרם ברשלנותו לתאונה.

5.5. יחד עם זאת, איני פוטר את נהגת רכב הנתבעות מרשלנות תורמת לתאונה, מאחר שהיא וילדיה, שהיו עמה ברכב, העידו כי על מנת להתקדם בנסיעתה ומאחר ודובר על כביש בעל נתיב נסיעה אחד לכל כיוון (כביש צר), היא נאלצה לסטות שמאלה במעט על מנת לשמור מרכב התובעת מרחק, כך שלמעשה הייתה צריכה להידלק אצל נהגת רכב הנתבעות "נורה אדומה", שמא רכב התובעת עלול לבקש להמשיך בנסיעתו, ולכן היה עליה לוודא טרם מתקדמת עם רכבה כי רכב התובעת אינו מתכוון להמשיך בנסיעתו, דבר אשר היא נמנעה מלעשות.

מכאן, רשלנותה של נהגת רכב הנתבעות, העומדת על שיעור של 30%.

לפיכך, התביעה והתביעה שכנגד מתקבלות חלקית, באופן שנהגת רכב הנתבעות תישא באחריות בשיעור של 30% ואילו נהג רכב התובעת יישא באחריות בשיעור של 70%.

התביעה העיקרית

6. הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 1,223 ₪, שהינו 30% מסכום התביעה בתוספת אגרת בית המשפט ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,400 ₪.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

התביעה שכנגד

7. הנתבעים שכנגד, באמצעות הנתבעת שכנגד 2, ישלמו לתובעת שכנגד את הסכומים הבאים:

7.1. סך של 6,927 ₪, שהינו 70% מסכום התביעה שכנגד, בתוספת אגרת בית המשפט ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה שכנגד ועד למועד התשלום המלא בפועל.

7.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,400 ₪.

7.3. שכר העדים כפי שנפסק בדיון.

8. הסכומים הכוללים המנויים בסעיפים 6 ו-7 לעיל ישולמו תוך 30 יום.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ה' כסלו תשע"ו, 17 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.