08 מרץ 2015

לפני:

כב' השופט דורי ספיבק - אב בית הדין

נציגת ציבור עובדים גב' אלה אלון

נציג ציבור מעסיקים מר אלעזר פרידמן

החלטה

1. האם יש מקום לעכב את ההליכים בבקשה למתן צו מניעה שבפנינו, נוכח קיומה של חובת בוררות ברשות השיפוט בין חברי ההסתדרות להסתדרות? בשאלה זו עלינו להכריע במסגרת החלטה זו.

2. המבקשים הינם כולם עובדי חברת התקשורת פרטנר. המשיבה 1 הינה ארגון העובדים היציג בחברה, וזאת מאז ספטמבר 2014. המשיב 2 הינו ועד העובדים. בין החברה ובין המשיבים מתנהל משא ומתן לקראת חתימה על הסכם קיבוצי.

3. ביום 12.2.15 הגישו המבקשים לבית דין זה בקשה דחופה למתן צווים ארעיים במעמד צד אחד, וכן למתן צווים זמניים, לעצירת המשא ומתן לקראת חתימה על ההסכם הקיבוצי, ככל שזה נוגע למבקשים עצמם. כמו כן התבקש בית הדין ליתן צווים המורים למשיבים לערוך שינויים כאלה ואחרים בצוות המשא ומתן, ולהורות להם למסור למשיבים את כלל המסמכים הנוגעים למשא ומתן המתקיים בעניינם.

4. בהחלטה שניתנה ביום הגשת הבקשה נקבע שאין מקום ליתן סעד ארעי במעמד צד אחד. הבקשה הועברה לתגובת המשיבים, ודיון במעמד שני הצדדים נקבע ליום 17.2.15.

בתגובה שהגישו המשיבים הם העלו, בין היתר, טענת סף לפיה דין הבקשה להיות מסולקת על הסף, בשל קיומה של חובת בוררות. במהלך הדיון שהתקיים בבקשה ביום 17.2.15, ובהמלצת בית הדין, הודיעו הצדדים שהם מתכוונים לקיים ביניהם פגישה בניסיון להביא לפתרון המחלוקות ללא צורך בהכרעה שיפוטית. עוד הוסכם על הצדדים שככל שיהיה צורך בהמשך ההליכים, יכריע בית הדין בטענת הסף תחילה, לאחר שהמבקשים יגישו בכתב את תגובתם לטענות הסף, ובלא שיתקיים דיון נוסף.

ביום 24.2.15 הודיעו המבקשים שהתקיימה פגישה, אך לא עלה בידי הצדדים לגשר על הפערים ביניהם. לפיכך התבקש בית הדין להכריע בבקשה, לאחר שיוגשו טיעונים בכתב מטעמם לעניין טענת הסף. ביום 3.3.15 הוגשו תגובת המבקשים לבקשה לעיכוב הליכים בשל קיומה של תניית בוררות. ביום 5.3.15 הגישו המשיבים תשובה לתגובה. עתה עלינו לדון ולהכריע.

דיון והכרעה

5. לטענת ההסתדרות, עליה לא חלקו המבקשים, כל המבקשים הינם חברים בהסתדרות. עניינה של הבקשה שבפנינו הינה טענות שונות שמעלים המבקשים בדבר אופן ניהול המשא ומתן על ידי ההסתדרות, ובכלל זה טענות בדבר ייצוג לא הולם והתנהלות כוחנית של ההסתדרות מולם. בין היתר נטען, שפעולות אלה נעשו תוך הטעיית המבקשים ומידורם, הפרת התחייבויות שניתנו להם, וניצול מצוקתם בין היתר נוכח קיומו של ערפל בדבר עתידם התעסוקתי.

6. כידוע, הוראות חוקת ההסתדרות קובעות את סמכותה של רשות השיפוט הפנימית של ההסתדרות לדון בחילוקי דעות שבין ההסתדרות לבין חבריה. וכך קובע סעיף 1 לפרק י"ג לחוקה:

"(א)(1) לרשות השיפוט בהסתדרות הסמכות הבלעדית לדון ולפסוק בתביעות המתייחסות לחברי הסתדרות, גופיה, ארגוניה, מפעליה, מוסדותיה, נציגיה, שליחיה ועובדיה".

(2) בתביעות של עובדי ההסתדרות שעילתן ביחסי עובד מעביד תהיה לרשות השיפוט סמכות מקבילה לסמכות בית הדין לעבודה. בחר העובד להגיש תביעתו לרשות השיפוט כאמור, תהיה למוסד חובה להתדיין בה.

(3) פרק זה בחוק ייחשב להסכם בוררות המתייחס לחברי ההסתדרות, גופיה, ארגוניה, מפעילה, מוסדותיה, נציגיה ועובדיה".

7. חוקת ההסתדרות מהווה תקנון, החל על כל חברי ההסתדרות ובהם המבקשים. לעניין זה כבר נפסק, כי דינה של חוקת ההסתדרות כדין תקנון של אגודה שיתופית או חברה בע"מ, המהווה חוזה בין אותו תאגיד לבין כל אחד מחבריו (דב"ע נה/ 2-24 ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים נ' מדינת ישראל, פד"ע ל"א 439 (26.5.96)). לאור זאת, בין כל הצדדים לבקשה שבפנינו קיימת תניית בוררות תקפה ומחייבת, אשר לפי הוראות חוק הבוררות, תשכ"ח-1968, כמו גם בהתאם להלכה הפסוקה (דב"ע נב/ 6-1 רודיטי נ' "נתיב" (30.7.92)) יש ליתן לה תוקף מחייב.

8. בעניין דוניבסקי (ס"ע 31826-03-10 דוניבסקי נ' חברת החשמל (13.4.10), שבו נדון עניינה של קבוצת גמלאים בחברת חשמל שהשיגה על אופן ניהולו של המשא ומתן על ידי ההסתדרות, ודרשה סעדים דומים לאלה המבוקשים כאן, נקבע כך על ידי מותב בראשות כב' השופטת אביטל קפלן-רימון, ואנחנו מסכימים:

"עת עסקינן בסכסוך 'פנים ארגוני' דוגמת זה שבפנינו, שבו מלינים המבקשים בכל הנוגע לשלב המשא ומתן לקראת חתימה על ההסכם הקיבוצי על התנהלות ההסתדרות והמזכירות הארצית כלפיהם – הכתובת לבירור טענותיהם היא רשות השיפוט ובית דין זה אינו מוסמך להתערב במערכת היחסים שבין האורגנים של נציגות העובדים, או אלו הטוענים כי הם מוסמכים, לבין עצמם.

... ככל שעסקינן בהענקת סעדים הנוגעים לשלב המשא ומתן, בשל טענות על ייצוג בלתי הוגן או חילוקי דעות בדבר הגורם המוסמך לייצג את המבקשים באותו משא ומתן – הרי שבית הדין אינו הערכאה המוסמכת לדון בסכסוך או להעניק סעדים במסגרתו...".

9. אשר לפסקי-הדין שהובאו בתגובה שהגישו המבקשים, עיינו בכולם, ולא מצאנו שיש בהם כדי לשנות את מסקנתנו בדבר הצורך לעכב את ההליכים נוכח קיומו של תניית בוררות, שכן בכולם נדונו סיטואציות השונות באופן קטגורי מהמקרה שלפני, ונפרט:

בפסק הדין בעניין סימנס (רעא 3331/14 Seimens נ' חברת החשמל (13.8.14)), מצא בית המשפט העליון שקיים טעם מיוחד שלא להעביר את הסכסוך לבוררות, והוא שחלק מהצדדים להליך לא היו חייבים בחובת בוררות ועמדו על בירור ההליך בבית המשפט. עוד נמצא טעם מיוחד בכך שחלק מהעניינים שבמחלוקת באותה פרשה היו קשורים לעבירות פליליות חמורות, כשחלק מהצדדים אף הורשעו בעבירות פליליות. לא כך בענייננו, חרף נסיונם של המבקשים לצבוע את חלק מפעולות המשיבים בגוונים של אי חוקיות;

בפסק הדין בעניין אגברייה (בשא 2971/09 אגראבייה נ' ארגון המורים (14.6.09)), בשונה מהמקרה שלפנינו, מדובר היה בתובענה על רקע אי קבלה לעבודה בארגון עובדים כמעסיק, תובענה שלתובע עמדה הזכות לבררה בבית הדין לעבודה. באותה פרשה דובר בארגון עובדים אחר, אך במקרה שכזה גם לפי חוקת ההסתדרות היה זכאי העובד לכך שענייננו יבורר בבית דין זה;

בפסק הדין בעניין רוכמן (תאק 35842-01-10 רוכמן נ' קיבוץ גבעת עוז (27.4.10)), נדונו טענות הנוגעות לעצם חוקיות התקנונים של האגודה השיתופית, טענות שכלל אינן עולות בהליך הנוכחי;

בפסק הדין בעניין אבין (ע"ע 1504/04 אבין נ' מכבי שירותי בריאות (8.3.05)) ראה בית הדין טעם מיוחד בכך שפיטורי התובעת שם היו על רקע חשיפת שחיתויות לכאורה, ותביעתה הוגשה על בסיס הוראות חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז-1997, שזה מקרוב נחקק. בית הדין ראה טעם מיוחד בליבון עניינים הקשורים אליו בבית-הדין, בין היתר לאור הוראות מיוחדות של סדרי דין במסגרת החוק. לא כך במקרה שלפנינו;

בפסק הדין בענין גרוס (תצ 4192-03-12 הסתדרות העובדים הכללית נ' גרוס (25.6.13)) , התעוררה מחלוקת בדבר יציגותה של ההסתדרות, בעוד שבמקרה שלפנינו אין כל מחלוקת בעניין היציגות;

בפסק הדין בעניין גונציל (ע"ב 1801/03 גונציל נ' ההסתדרות הכללית החדשה (8.12.03)) לא עוכבו ההליכים מטעמים שונים, אך סיבה מרכזית לכך היתה שהתובע לא היה חבר ההסתדרות. זאת, בשונה מהמקרה שלפנינו;

ולבסוף, פסק הדין בעניין אמרני (ס"ע 52908-02-11 אמרני נ' מועצה מקומית אלקנה (29.5.12)), שהובא על ידי המבקשים, תומך דווקא בעמדת המשיבים. גם שם הועבר הסכסוך לרשות השיפוט, ומובאות באותה פרשה אסמכתאות לפסיקה קודמת המסבירה שרק בתנאים חריגים שבחריגים לא ייעתר בית הדין לבקשה לעיכוב הליכים שעה שמדובר בתביעה שבין חברי הסתדרות להסתדרות. תנאים אלה אינם מתקיימים במקרה שלפנינו, גם לא בקירוב.

10. אשר לטענות המבקשים שההסתדרות "לא עשתה את כל הדרוש לקיום הבוררות" (ראו הוראת הסיפא לסעיף 5(א) לחוק הבוררות), הרי שהמבקשים לא פנו במקרה שלפנינו להסתדרות וקיבלו תשובה שלילית להצעה לקיום הבוררות, והם גם לא פנו לרשות השיפוט בטרם פנו לבית דין זה. עתה, כאשר פנו, מצהירה ההסתדרות שאין כל מניעה ואין כל התנגדות מצידה להעברת המחלוקת לבוררות.

11. סוף דבר, הרינו להורות על עיכוב ההליכים, והעברת כל המחלוקות שבין הצדדים לרשות השיפוט של ההסתדרות. המזכירות תסגור את התיק.

בנסיבות העניין, איננו עושים צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ז אדר תשע"ה, (08 מרץ 2015), בהעדר הצדדים.