הצדדים הסמיכוני לפסוק לפשרה לפי סעיף 4ג' לחפלת"ד ואין לי אלא לשבחם על הסכמתם.

עיינתי בתחשיבי הנזק ובסיכומיו המלומדים של ב"כ הנתבעת אשר טרח לרענן את ההלכות בדבר פסיקת פיצויים בתיקי פלת"ד הדורשים נזק גוף ואין לי אלא לשבחו גם על כך. לעיתים בלהט העבודה אנו נוטים "לשכוח" מה מטרתו האמיתית של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים דווקא בתובענות שאין בצדן נכות.

אני מסכים עם הנתבעת שלא כל תאונה בה היה מעורב אדם מחייבת תוצאה בלעדיה אין של קבלת פיצוי כספי. ההנחה שאדם שילם פרמיה בעבור ביטוח (חובה) ועל כן הוא זכאי לפיצוי רק בשל "מעורבותו" בתאונה אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק וכוונתו. נדרש להוכיח כי ספג נזק גוף, גם אם זה לא הותיר אחריו נכות שניתן לכמתה באחוזים.

עם זאת, למן הרגע שבו אדם הוכיח כי חווה תאונה ונזק גוף בעקבותיה, אף אם הינו חולף וקל, הוא זכאי לפיצוי בעקבות אותו נזק לפי ראשי הנזק המקובלים.

קודם פסיקת הפיצוי ראיתי לציין כי מתעודת חדר המיון עולה כי בעת התאונה קיבל התובע מכה בראשו. הוא אמנם לא איבד הכרה או הקיא, אולם התלונן על סחרחורות וכאבים ביד שמאל. נמצאה רגישות בכתף שמאל ללא הגבלה בתנועות וכן בעמ"ש צווארי. אורתופד מצא גם הוא רגישות וכאב בכתף שמאל והמליץ על בדיקת עלקולוגרפיה (שם נמצא נוזל בכמות קטנה) ומנוחה. מסיכום 9 טיפולי הפיזיותרפיה עולה כי התובע הופנה לטיפולים בשל תאונת הדרכים (ראה פרק "עקב") ועבר סדרת טיפולים להקלת הכאב. עוד עולה כי בשל התאונה היה מוגבל בהליכה, הרמת יד, עליה במדרגות, כאבי לילה וקושי בעבודה. הטיפול אליו הגיע בהתמדה היטיב את מצבו והוא חזר לתפקוד מלא בעבודתו.

עיון בהפניה למיון עליה נסמכת הנתבעת מעלה כי במחלות הרקע של התובע לא מצוינת כל מגבלה תפקודית-אורתופדית ומכאן המסקנה כי התאונה היא שהביאה על התובע את נזקיו הזמניים.

אכן, התובע הגיע לבדיקה בצהריי היום שלמחרת אולם כבר למדנו כי כאבים טבעם להתפתח עד כדי מגבלה גם שעות וימים בתר התאונה ואין הפנייה למיון כיום לאחר התאונה מתמיהה.

ובכל זאת מדובר בתובע בן 60 אשר פגיעות בתאנ"ד אינן בעבורו כפגיעות בעבור צעירים ממנו.

פסיקה לפי סעיף 4ג' לאחר משלוח הצעה לצדדים אינה עניין של מה בכך ובל יחשוב איש כי היא אינה אלא חותמת להצעה שכבר ניתנה.

בחנתי מחדש את הצעתי ועיינתי שוב במסמכים ובכתב התביעה עצמו.

אני פוסק לתובע סך כולל של 10,000 ₪ לתשלום תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

אני סבור שסכום זה ( כ-8,200 ₪ נטו) משקף את נזקיו של התובע בראי הכאב והסבל שחווה בגין התאונה והוצאותיו לקבלת הטיפול.

אני פוטר הנתבעת מתשלום יתרת האגרה.

ניתן היום, כ"ה טבת תשע"ו, 06 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.