א. מבוא

1. התובעת, Allways - כל הנתיבים שירותים לוגיסטיים בינלאומיים בע"מ, היא חברה הפועלת בתחום שילוח מטענים בינלאומי.

2. הנתבע, מר רפאל ראובן (להלן: "הנתבע"), החזיק במחצית המניות של חברת גרינטה ברד בע"מ (להלן: "החברה" או "גרניטה ברד בע"מ"), ממועד ייסודה ועד ליום 17.05.10. בהתאם להודעה על העברת מניות, אשר צורפה לתצהיר המנהל והבעלים של התובעת, מר משה הרוש, הנתבע העביר את מניותיו לאביו, מר ראובן ראובן, ביום 10.03.10.

3. בדצמבר 2008 וינואר 2009 החברה הזמינה וקיבלה מהתובעת שירותי שילוח בינלאומי ועמילות מכס. לתובעת נמסרו שני שיקים של החברה, כל שיק על סך 18,316 ש"ח. השיקים לא כובדו. התובעת הגישה בקשה לביצוע שיקים נגד החברה (תיק הוצאה לפועל מספר 01-17149-49-2). במסגרת הליכי ההוצאה לפועל התברר כי החברה חסרת יכולת כלכלית. החוב לא שולם לתובעת.

4. בהליך זה, שבו תביעה כספית על סך 79,281₪, התובעת עתרה לחייב את הנתבע אישית לשלם לה את חוב החברה. זאת אם מכוח דיני הרמת מסך ההתאגדות ואם מכוח עוולת הרשלנות.

ב. דיון

ב(1) עובדות

5. החברה הזמינה וקיבלה מהתובעת שירותי שילוח בינלאומי ועמילות מכס. לדברי מר הרוש בעדותו, מר ראובן התקשר אליו בסוף שנת 2008 וביקש שירותים כאמור. לדבריו, בין הצדדים נעשו שתי עסקאות. בגין עסקה אחת מר ראובן היה אמור להעביר לתובעת שיק על סך 5,264.88 ש"ח, דבר שלא נעשה. בגין העסקה השנייה נמסרו שני שיקים של החברה על חשבון החוב, כל שיק על סך 18,316 ש"ח. לדברי מר הרוש בעדותו, מר ראובן הציג את עצמו כבעל מניות בחברה. (סעיף 10 לתצהיר מר הרוש. פרוט' עמ' 6 ש' 29. עמ' 7 ש' 3-15, 31-32).

6. התובעת הציגה את השיקים של החברה לפירעון אך אלה חוללו. אין מחלוקת בין הצדדים כי שני השיקים לא כובדו ולא שולמו על ידי התובעת.

7. הנתבע החזיק במחצית מניות החברה במשך כשנתיים, ממועד ייסודה, 20.05.08, ועד ליום 17.05.10. ביום 10.03.10 הנתבע העביר את מניותיו לאביו, מר ראובן. (ר' הודעה על העברת מניות, נספח לתצהיר מר הרוש).

8. בחקירתו הנגדית טען הנתבע כי הוא לא ידע וכן כי הוא אינו יודע שהוא היה בעל מניות בחברה. ר' פרוט' עמ' 11 ש' 29-עמ' 12 ש' 2:

"ש. תסביר לי מדוע שימשת כבעל מניות בחברה גרניטה?

ת. מה שאני יודע הוא שהחברה עצמה הוקמה במאי 2008. לגבי המניות והדירקטור אחרי כמה חודשים עו"ד העביר את המניות האלה, כלומר שאני כבר לא בעל מניות וכבר לא בדירקטוריון מעבר לזה אני לא יודע כלום.

ש. (בית משפט) היית בעל מניות?

ת. לא שאני יודע.

ש. לא ידעת?

ת. לא."

הנתבע טען בחקירתו הנגדית כי הוא כלל לא ידע שהוא מחזיק מניות בחברה. כן טען כי כי הדבר נודע לו רק לאחר שהתובעת הגישה את תביעתה. לדבריו, גם אז הוא לא ניסה לברר הכיצד זה שהוא מחזיק במניות החברה. (ר' פרוט' עמ' 11 ש' 33-עמ' 12 ש' 7).

9. לאחר שהחברה לא שילמה לתובעת את החוב, התובעת הגישה בקשה לביצוע שני שיקים שניתנו על ידי החברה בתיק הוצאה לפועל מספר 01-17149-49-2. במסגרת הליך זה התקיים ביום 05.12.12 דיון בחקירת היכולת של החברה בפני רשם ההוצאה לפועל, א' אוהד. במסגרת הליך זה הנתבע הגיש תצהיר מיום 07.02.12, בו טען כי הוא החזיק בנאמנות עבור אביו, מר ראובן, כ- 50% ממניות החברה וכי ביום 17.05.10 הוא העביר את המניות לאביו.

10. בדיון שהתקיים כאמור בפני רשם ההוצאה לפועל, הנתבע נחקר. בחקירתו מסר שבמהלך שנת 2009 הוא היה בעל מניות בחברה אך בפועל הוא לא עשה בחברה דבר. עוד העיד:

"ת. ...ב- 2006 כשהייתי חייל נתבקשתי על ידי אבא שלי לחתום על נאמנות למניות החברה וכך עשיתי, מעבר לזה מעולם לא דרכתי ולא קיבלתי שכר. לאחר תקופה של כ- 4 שנים אבי אמר שהוא לוקח את המניות חזרה אליו.

ש. למה אביך פנה אליך?

ת. אין לי מושג, אבי ביקש ועשיתי, פה זה נגמר.

ש. אתה מודע לזה בזמן [שהיית] בעל מניות בחברה החברה הזמינה שירות ולא שילמה עליו?

ת. אני לא מודע לזה." (עמ' 2).

11. עדותו של הנתבע בבית המשפט, כאמור לעיל בסעיף 8, היא אפוא, בניגוד גמור לעדותו בתיק ההוצאה לפועל שם מסר, כאמור, שבמהלך שנת 2009 הוא היה בעל מניות בחברה, שבשנת 2006, כשהיה חייל, הוא חתם על נאמנות למניות לבקשת אביו ולאחר כארבע שנים, אביו אמר לו שהוא לוקח את המניות חזרה אליו. אין אמת, אפוא, בטענת הנתבע, לפיה, הוא לא ידע כי הוא מחזיק מניות בחברה. בהמשך חקירתו, כאשר עומת עם תצהירו וחקירתו בתיק ההוצאה לפועל, חזר בו מטענותיו ואמר שהוא יודע שהוא היה בעל מניות בחברה. (ר' פרוט' עמ' 12 ש' 33).

12. בהמשך חקירתו הנתבע טען כי הוא לא ידע לשם מה הוא החזיק במניות. ר' פרוט' עמ' 12 ש' 3-6:

"ש. כשהוא ביקש ממך להיות רשום כבעל מניות הוא הסביר לך מדוע.

ת. לא.

ש. ולא שאלת אותו?

ת. לא."

13. הנתבע נשאל מה הסחורה ששונעה באמצעות התובעת והוא השיב "אין לי מושג." עוד אמר בחקירתו שאינו יודע מה המחיר ששולם לתובעת, שהוא אינו חתום על השיקים וכי הוא כלל לא נשאל אם אודות מסירת השיקים לתובעת ואם אודות הזמנת השירותים מהתובעת. (פרוט' עמ' 11 ש' 21-28).

14. במסגרת הדיון בתיק ההוצאה לפועל נחקרו מר מוכתר, אשר, כאמור, החזיק במחצית מניות החברה והיה מנהלה, ומר ראובן, אביו של הנתבע.

15. מר מוכתר אמר בחקירתו כי בספטמבר 2009 החברה הפסיקה את פעילותה העסקית. מר מוכתר נשאל מדוע לא שולמו השיקים שנמסרו לתובעת והוא השיב:

"החברה נקלעה לקשיים כספיים בעקבות עיקול שנתבצע במשרדי החברה, ניקו את כל הסחורה מהמחסן, לא השאירו לנו פריט אחד, זה היה עיקול שהיה אמור להתבצע בזמנו עקב ערבות שאני חתמתי בחברה הקודמת שאנחנו היינו עובדים שכירים בחברה, חתמתי כערב לעובד בחברה על חוב שהיה לו בבנק, בחברה הקודמת עבדתי כשכיר כ- 12 שנה ונקראה נועה מכונות ושירותים בע"מ, היא עסקה באותו תחום של גרניטה ברד בע"מ, היא עסקה בציוד למטבח המוסדי. בעקבות חוב כספי שהוא נקלע בבנק, וכדי להבטיח את תשלום הפיצויים שהגיע כמעט לסביבות 200,000 ₪ הוא ביקש מאתנו לחתום לו כערבים בבנק על מנת שהעסק ימשיך להיות פעיל, עשינו את הצעד הזה והיום התברר שזה צעד שטותי. בסופו של יום עשו עיקול מכל המחסנים, הגשנו בקשה לבית משפט בראשל"צ וטענו שהמטלטלים שייכים לגרניטה ברד בע"מ ולא לנועה מכונות שירותים בע"מ ובסוף הבקשה נדחתה". (עמ' 2).

16. מר ראובן אמר בחקירתו: "בהתחלה הבן שלי ייצג את המניות בנאמנות במשך כשנה וחצי עד ה- 17.05.10." (עמ' 2). לדבריו, הנתבע החזיק את המניות אך מעולם לא ביקר בחברה ולא קיבל שכר. עוד אמר בחקירתו:

"אנו קנינו סחורה מחברה שעבדנו בה כשכירים, לאחר תקופה של כ- 8 חודשים הגיע כונס של החברה שעבדנו בה כשכירים ועיקל את כל הציוד שהיה שלנו. עיקלו לנו את כל הציוד ואחרי דיונים בבית משפט בראשל"צ השופטת החליטה שהציוד יישאר בידי הכונס, ואז לא היה לנו לא כסף ולא כוח לערער ואז החברה חוסלה. הפסקנו פעילות של החברה בסמוך למועד שהתחיל המשפט שעיקלו לנו את הציוד..." (עמ' 2).

17. נגד מר מוכתר ומר ראובן נפתחו הליכי פשיטת רגל.

18. לדברי מר מוכתר ומר ראובן, כאמור, שניהם היו עובדים שכירים "בחברה קודמת" בשם נועה מכונות ושירותים בע"מ, אשר תחום עיסוקה הוא אותו תחום עיסוק של גרניטה ברד בע"מ (ציוד למטבח מוסדי), ושניהם חתמו ערבויות לחובות "החברה הקודמת" לבנקים. השניים קנו את הסחורה/ציוד של נועה מכונות ושירותים בע"מ עבור גרניטה ברד בע"מ. כנגד גרניטה ברד בע"מ התבצע הליך עיקול ותפיסת אותם מיטלטלין שהועברו אליה, לטובת חובות נועה מכונות ושירותים בע"מ. לבית משפט השלום בראשון לציון הוגשה בקשה לסעד הצהרתי הקובע שהמיטלטלין נשוא העיקול שייכים לחברה ולא לנועה מכונות שירותים בע"מ והבקשה נדחתה. פעילות החברה הופסקה סמוך לאותם הליכים משפטיים (הליכי עיקול המיטלטלין והליכי התביעה לסעד הצהרתי).

19. בחקירתו הנגדית בהליך זה, מר ראובן אישר כי במסגרת פעילותו בנועה מכונות ושירותים בע"מ הוא חתם על ערבויות להתחייבויות נועה מכונות ושירותים בע"מ לבנק הפועלים ולבנק מרכנתיל. (פרוט' עמ' 17 ש' 1-4). לדבריו בחקירתו, הוא ניהל את נועה מכונות ושירותים בע"מ. (פרוט' עמ' 16 ש' 9). מר ראובן טען כי אחר, מר אורי טקס, הקים את נועה מכונות 2007 בע"מ והעביר אליה את כל הפעילות של נועה מכונות ושירותים בע"מ. לדבריו, בהמשך מר ראובן ומר מוכתר קנו את הסחורה מנועה מכונות 2007 בע"מ.

20. ב"כ התובעת הפנה לפסק הדין שניתן בבקשה הנ"ל של גרניטה ברד בע"מ לסעד הצהרתי בה"פ (ראשון לציון) 187/09 גרניטה ברד בע"מ נ' פרג ואח' (14.01.10). כאמור בפסק הדין, החברה עתרה לפסק דין אשר יצהיר כי המיטלטלין אשר הוצאו במסגרת הליכי העיקול שייכים לגרניטה ברד בע"מ. בהליך זה טען מר מוכתר כי הוא ומר ראובן היו עובדים של נועה מכונות ושירותים בע"מ ונועה מכונות 2007 בע"מ, וכי עקב התמוטטות שתי חברות אלה, הם נאלצו לרכוש את המלאי של אותן חברות כאמצעי להקטנת נזק.

21. בפסק הדין אשר ניתן בה"פ 187/09 נקבע כדלקמן:

א. מר מוכתר ומר ראובן ניהלו את נועה מכונות 2007 בע"מ.

ב. אין מדובר בניהול טכני או בהגדרת תפקיד בלבד אלא במי שהיו בידם זכויות החתימה בחשבון הבנק של נועה מכונות 2007 בע"מ.

ג. מר מוכתר חתם על הסכם שותפות ביחס לנועה מכונות 2007 בע"מ, במסגרתו נקבע כי מר ראובן ומר מוכתר יחזיקו יחד 60% ממניות נועה מכונות 2007 בע"מ בנאמנות בידי עו"ד מאג'ד בכרייה.

ד. מר מוכתר ומר ראובן לא היו עובדים של החברות נועה מכונות ושירותים בע"מ ונועה מכונות 2007 בע"מ, אלא שותפים מלאים בנועה מכונות 2007 בע"מ עד כדי אחזקת השליטה בחברה.

ה. התנהלות החברה מלמדת על המשכיות תפעולית של פעילות נועה מכונות ושירותים בע"מ ונועה מכונות 2007 בע"מ. מר מוכתר ומר ראובן המשיכו לקיים את פעילות נועה מכונות ושירותים בע"מ ונועה מכונות 2007 בע"מ באמצעות גרניטה ברד בע"מ.

ו. לצורך פעילותה של גרניטה ברד בע"מ, הועברו אליה מלאי וציוד של נועה מכונות ושירותים בע"מ ונועה מכונות 2007 בע"מ.

ב(2) אחריות הנתבע

22. הנסיבות והעובדות כאמור לעיל מוכיחות, לכל הפחות במאזן ההסתברויות, כי מר מוכתר ומר ראובן היו בעלים בפועל של החברות נועה מכונות ושירותים בע"מ ונועה מכונות 2007 בע"מ. למרות היותם בעלים, הם נמנעו מהחזקת המניות באותן חברות. השניים הציגו את עצמם והתנהלו כעובדים של אותן חברות אך הם ניהלו בפועל את החברות.

23. פעילותה של נועה מכונות ושירותים בע"מ הועברה לחברה שניה שהוקמה, נועה מכונות 2007 בע"מ. זאת בזמן שלשתי החברות, נועה מכונות ושירותים בע"מ ונועה מכונות 2007 בע"מ, היו חובות לצדדי ג'. מר מוכתר ומר ראובן ניסו להעביר את המלאי והציוד של שתי חברות אלה, לחברה שלישית, היא גרניטה ברד בע"מ. מהות פעילותן העסקית של שלוש החברות זהה. מדובר בהברחת נכסים שלא כדין אשר במסגרתה חובות החברות אינם משולמים ובד בבד נעשה ניסיון למלט את נכסי החברות מידי נושי החברות.

24. בחודשים יולי-אוקטובר 2008 הוגשה תביעה כספית נגד נועה מכונות ושירותים בע"מ, נועה מכונות 2007 בע"מ ומר ראובן, בוצע עיקול על מיטלטלי החברות, ניתן פסק דין בתביעה ומונה כונס נכסים להוצאת המיטלטלין. סמוך לאחר מכן, בדצמבר 2008 וינואר 2009, מר ראובן ביצע את הזמנות השירותים נשוא התביעה מאת התובעת.

25. בכל אותם זמנים הנתבע, בנו של מר ראובן, החזיק במניות גרניטה ברד בע"מ לבקשת אביו. הנתבע אינו מעורב בניהול ענייני החברה ופעילותה, אינו יודע מה פעולות נעשות בה, אילו שירותים מוזמנים מצדדי ג' ומה מצבה הכלכלי. מהעובדות והנסיבות כאמור עולה שמר ראובן נמנע מלהחזיק מניות בחברות, לרבות בגרניטה ברד בע"מ, משום שהתנהלו נגדו הליכים משפטיים והוא, אישית, היה מצוי בחובות. רישום המניות על שם הנתבע נעשה על מנת ליצור מצג, לפיו מצבם המשפטי והכלכלי של החברה ובעלי מניותיה תקין וגרניטה ברד בע"מ אכן הצליחה ליצור מצג כאמור, שכן בבדיקה שערכה התובעת על גרניטה ברד בע"מ טרם ניתנו לה השירותים, לא התגלו אי תקינות או סימנים מחשידים. לאור הנסיבות כאמור, אילו המניות היו רשומות על שם מר ראובן, סביר שבבדיקה שנעשתה כאמור, התובעת הייתה מגלה כי מתנהלים נגדו הליכים משפטיים והליכי גבייה. בהתאם התובעת הייתה נמנעת ממתן השירות לחברה. עוד ברור מהעובדות והנסיבות כאמור, כי מר ראובן היה הבעלים בפועל של גרניטה ברד בע"מ והוא רצה ליצור מראית עין וחזות חיצונית כאמור על מנת לבצע פעילות עסקית במסגרת גרניטה ברד בע"מ למרות שגרניטה ברד בע"מ והוא היו באותו עת חסרי יכולת כלכלית. לא ייפלא שהתובעת נותרה מול חברה חסרת יכולת כלכלית.

26. בנסיבות כאמור, לא ניתן שלא להטיל אחריות על הנתבע כלפי התובעת מכוח עוולת הרשלנות. הנתבע אשר טוען שלא היו לו יד ורגל בחברה, לא היה לו עניין בחברה, הוא לא עבד בה ולא עשה בה דבר, לא קיבל ממנה שכר או כל תמורה אחרת ולא ידע דבר וחצי דבר אודות פעילותה ופעולותיה, לא היה רשאי להחזיק במניות על שמו רק משום שכך ביקש ממנו אביו. במסגרת חובת הזהירות המושגית והקונקרטית החלה כלפי נושי החברה, החזקה במניות כרוכה באחריות, ולו מינימלית, לדעת מהי פעילותה של החברה, מה מצבה הכלכלי והאם היא פועלת ומתנהלת באופן תקין בנוגע לזכויות ספקי השירותים.

27. בהתאם לדוח רווח והפסד לשנת 2008 פעילות גרניטה ברד בע"מ הסתיימה בהפסד בסך של 232,330 ש"ח. בדוח רואה החשבון המבקר לבעלי המניות ביחס למאזנים ודוחות רווח והפסד של החברה לשנים 2008 ו- 2009 נכתב: "מבלי לסייג את חוות דעתנו הרינו להפנות את תשומת הלב להפסד החברה, דבר שמעלה ספקות משמעותיים בדבר המשכה של החברה כעסק חי." (נספח י' לתצהיר מר הרוש). אילו היה הנתבע טורח לברר ולבדוק כאמור הוא היה מתוודע להיעדר יכולת כלכלית של החברה.

28. העובדה שלנתבע לא היה כל עניין בחברה וגם לא תועלת מהחזקת המניות הייתה צריכה לעורר אצלו חשד ביחס לבקשת אביו. לכל הפחות הדבר מחדד את אחריותו לשאול ולבדוק מדוע הוא מתבקש להחזיק מניות בחברה. אילו היה בודק ומברר כאמור, היה מבין שהוא התבקש על ידי אביו ליתן כסות להתנהלות בלתי תקינה וכי רישום המניות על שמו היה על מנת להמשיך פעילות עסקית תוך הערמה על נושים. (לאחריות בנזיקין של נושא משרה בחברה ר' ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ ואח', פ"ד מח(5) 661).

29. בנסיבות העובדתיות כפי שהובאו לעיל, ניתן לומר כי אחריותו של מר ראובן כלפי התובעת, הן מבחינה משפטית והן מבחינה מוסרית, חמורה מאחריותו של הנתבע. יחד עם זאת, לאור אחריותו האישית של הנתבע בנזיקין כלפי התובעת, אפילו שיעור אחריותו נמוך משיעור אחריותו של אביו, במערכת היחסים עם התובעת, אחריותו של הנתבע היא יחד ולחוד עם מר ראובן. (סעיף 11 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]).

30. אין בעובדה, לפיה היה זה מר ראובן שהתנהל מול התובעת והציג עצמו כבעל המניות בחברה כדי למעט מאחריות הנתבע או כדי להטיל אחריות על התובעת. טרם ההתקשרות בין הצדדים, כאשר היה ברור שההתקשרות נעשית עם גרניטה ברד בע"מ והיא זו אשר משלמת עבור השירות בשיקים, התובעת ערכה בדיקה כאמור אודות גרניטה ברד בע"מ, בדיקה בה לא נמצא כל נתון בעייתי.

ב(3) החוב

31. בהתאם לכרטסת החברה אצל התובעת, נכון ליום 30.04.09 החברה נותרה חייבת לתובעת סך של 45,469.30₪. על פי הכרטסת, החוב המקורי של החברה הוא כדלקמן:

5,264.88₪ מיום 31.12.08.

36,632₪ מיום 20.01.09.

32. לדברי מר הרוש בחקירתו הנגדית, בין הצדדים נעשו שתי עסקאות. בגין עסקה אחת מר ראובן היה אמור להעביר לתובעת שיק על סך 5,264.88₪, דבר שלא נעשה. בגין העסקה השנייה, נמסרו שני השיקים כאמור. (פרוט' עמ' 7 ש' 3-15). בתצהיר עדותו הראשית, הנתבע לא חלק על החוב ולא העלה כל טענה ביחס לנכונותו או אי פירעונו.

33. לדברי מר הרוש בתצהירו, נכון למועד הגשת התביעה, החברה נותרה חייבת לתובעת סך של 79,281 ש"ח. קרן החוב נכון ליום 30.04.09, מועד הפעולה האחרונה בכרטסת, היא 45,469 ש"ח ובתוספת ריבית והצמדה נכון ליום 09.02.15, מועד הגשת התביעה, 79,281₪. התובעת צירפה חישוב ריבית וההצמדה. בתחשיב לא פורטו שיעורי הריבית וההצמדה אך מצויין כי החישוב נעשה על פי ריבית פיגורים. בנסיבות, כאשר לא נעשה בין הצדדים הסכם ביחס לשיעור הריבית בגין אי התשלום במועד, לא ניתן לחייב כפי שנתבע אלא לשערך את סיכומי החוב בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961.

34. בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד היווצרות החובות כאמור לעיל בסעיף 31, עד למועד הגשת התביעה, סכומי החוב הם 6,457₪ ו- 44,889₪ בהתאמה, וסך הכל 51,346₪.

35. הנתבע טען כי החוב על פי כרטסת התובעת לא הוכח למעט סכום שני השיקים. העיון בתצהירי העדות הראשית של הנתבע ומר ראובן מעלה כי הם לא העלו בהם כל טענה ביחס לנכונות החיובים המופיעים בכרטסת. אילו היו מעלים טענות כאמור, יכול שהיה בכך כדי להחזיר לתובעת את הנטל להבאת ראיות נוספות להוכחת השירותים, עלותם וביצועם, אך משלא הועלתה כל טענה כאמור, החוב הנתבע הוכח כנדרש בכרטסת ובעדותו של מר הרוש אשר נמצאה כנה ומהימנה.

ג. סוף דבר

36. התביעה מתקבלת.

37. הנתבע ישלם לתובעת את הסך של 51,346 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף, הנתבע ישלם לתובעת את אגרת בית המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000₪.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ז כסלו תשע"ח, 05 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.