המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית בגין תשלום 19 ₪ עבור חיוב במכתב דרישה שהתקבל אצל כל צרכני המים בתאגיד המים והביוב סובב שפרעם בע"מ ביום 21.1.15, ללא צורך, שכן המועד לתשלום החוב עבור תקופת החיוב 11-12/14 היה עד 5.2.15. כמו כן ביקש המבקש גמול בשיעור של 20% מהתשלום לכל הצרכנים ועוד שכר טירחה לבא כוחו בשיעור 30%.

המשיבה הגישה הודעת חדילה, וטענה שהיתה זו טעות נקודתית שהתייחסה ל- 117 צרכנים בלבד, והיא השיבה להם את החיוב המוטעה. היא ביקשה לטעון לענין הגמול ושכר הטירחה. איפשרתי לצדדים להגיש טענות בכתב, ומשנוכחתי שיש ביניהם חילוקי דיעות עובדתיים, שמעתי גם עדויות בקצרה.

תחילה, אני מאשר את הודעת החדילה, שגם ב"כ המבקש ביקש לאשרה.

לענין הגמול, נקודת המוצא שממנה אצא היא החלטתו של בית המשפט העליון בעע"מ 4333/14 מגל יצחק נ' מועצה אזורית זבולון. זהו פסק דין בערעור על החלטתי בשאלת הגמול ושכר הטירחה לאחר הודעה על חדילה. בהחלטתי בשאלה זו ערכתי חישוב גמול ושכר טירחה בהתייחס לחוב הנתבע, המבוסס על מספר האנשים שניתן היה לשער שהיה חשופים לפעולה השגויה של הרשות, על פי נתונים שהיו ניתנים לבירור על ידי המבקש בעת הגשת הבקשה. התוצאה שאליה הגעתי, בהתחשב בתעריף המומלץ של לשכת עורכי הדין (כאמור בתקנה 512) ובכך שהתובענה לא הגיעה לבירור מלא, היה גמול של 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד של 8,850 ₪, הכולל החזר עבור מע"מ כמצוות תקנה 512 (ג). בית המשפט העליון הוסמך לפסוק בערעור לפי סעיף 79א, וקבע שהגמול יהיה 4,000 ₪ ושכר הטירחה, שאני מניח שגם הוא כולל מע"מ לפי תקנה 512 (ג), יהיה 12,000 ₪. פסק הדין של בית המשפט העליון אינו מנומק, ואיני יודע את היחס בינו לבין הסכום הנתבע על פי הנתונים שהיו ידועים ואת ההתחשבות בשאר השיקולים, אבל זו נקודת המוצא שקבע בית המשפט העליון, ועל פיה אפסוק.

התקלה שנפלה במעשי המשיבה תוקנה לאחר הגשת הבקשה, כפי שאישר ב"כ המבקש בבקשתו מיום 16.9.15. זהו שיקול המצדיק פסיקת גמול ושכר טירחה, עקב התועלת הציבורית שהושגה בעקבות הבקשה, אבל בצידה עומדת העובדה שהמבקש לא פנה למשיבה בפנייה מוקדמת. כפי שנקבע בעע"מ 2978/13 מי הגליל נ' יונס (ניתן 23.7.15), יש להקדים פנייה לרשות לפני הגשת תביעה ייצוגית, והיעדר פנייה עשוי לבוא לידי ביטוי בפסיקת גמול ושכר טירחה. אני דוחה את טענת המבקש, שביקורו במשרדי המשיבה לשם בירור הענין הוא פנייה מוקדמת כנדרש. פנייה מוקדמת היא פנייה המאפשרת למשיבה לבחון מחדש את עמדתה. פניה בעל פה לפקידת קבלת קהל לבירור הענין, אינה פנייה כזו, ואינה מקבלת את תשומת הלב הדרושה לתיקון התקלה. אין הפנייה חייבת להיות פניה בכתב, ויכולות להיות פניות רציניות אחרות, כגון פגישה עם מנהלת המחלקה, אבל אין לי ספק, שבמקרה שלפני, לא היתה פנייה מוקדמת בצורה שנקבעה בפ"ד יונס.

אילו היתה פניה מוקדמת כראוי, חלף ריצה לבית המשפט להגשת הבקשה לאישור התביעה הייצוגית, היתה התקלה מתוקנת ללא צורך בפנייה לבית המשפט, כך שהתועלת בתיקון התקלה עקב הגשת הבקשה מתקזזת כנגד האפשרות לתקן את התקלה בעקבות הפנייה המוקדמת ללא הגשת בקשה. ואכן, כפי שנקבע בפ"ד יונס, "על פי רוב היעדר פניה יביא להפחתה בסכומי גמול ושכר טירחה שייפסקו, ולעיתים כאמור, אף לשלילת זכאותם של התובע הייצוגי ובא כוחו לקבלתם של אלה."

שיקול נוסף הוא גודל הקבוצה וחוב שנוצר עקב התקלה שחדלו ממנה. המבקש טען שאין זה נכון שהיה מדובר בתקלה נקודתית העוסקת ב- 117 צרכנים, אלא מתייחסת לכל בתי האב ביישוב כאבול, כ- 2,500 במספר. לשם כך הביא תצהירים של שני תשבים, עו"ד סלימאן חמוד ומחמד מאהר. איני מייחס כל משמעות ראייתית לדבריהם בתצהירים, כי שמעו שמועות בכפר שיש אנשים נוספים. אשר לעדותם הספציפית של שני המצהירים, שניהם הצהירו שקיבלו במהלך 12/14 דרישת תשלום בגין מים שנועדה לתשלום עד יום 5.2.15, ולאחר מכן, ביום 21.1.15 או בסמוך לכך, קיבלו "דרישה לתשלום למרות שטרם חלף המועד". בצורה מעורפלת זו נאמר הדבר בתצהיר, כאשר לא נאמר במפורש, שהדרישה לתשלום שהתקבלה בסמוך ליום 21.1.15 היתה דרישה לתשלום הוצאות אכיפה בגין התשלום שנועד לתשלום עד 5.2.15. לדברי שניהם, לא שמרו את המסמכים, אם משום שהדבר לא עניין את עו"ד חמוד, ואם משום שמדובר בסכום קטן לגבי מר מאהר.

בחקירה נגדית התבררו הדברים. שני העדים קיבלו דרישות לתשלום מיום 19.1.15 (מש/1 ומש/2). הם הודו שדרישות אלה לא התייחסו לתשלום עבור 11-12/14 אלא בגין חובות ישנים יותר, שכבר עבר מועד פירעונם, שניהם בסדר גודל של 11,000 ₪ עבור מים. אין ספק, שדרישות אלה כוללות דרישה עבור הוצאות משלוח מכתב דרישה בסך 18.90 ₪ כולל מע"מ. השאלה היא האם בנוסף לדרישה זו, הכוללת את דרישת הסכום של 18.90 ₪ עבור הוצאות אכיפה של חובות ישנים, ואינה נכללת בתביעה הייצוגית, קיבלו דרישה נוספת של 18.90 ₪, המתייחסת לחובות מים מסוף 2014, שלא הגיע זמן פירעונם. עו"ד חמוד העיד בנקודה זו שהדבר לא זכור לו בדיוק (עמ' 3 שורה 13). לאחר מכן העיד שקיבל הרבה דרישות, וכשנשאל מדוע בתצהירו דיבר על שתי דרישות בלבד, ענה שלא התייחס לדרישה זו, שאותה אישר שקיבל באותם ימים, אלא לדרישה בסך 18 שקלים. אחר כך העיד שקיבל שתי התראות (עמ' 6 שורה 12), ושב והעיד שקיבל דרישה נפרדת בסך 18 ₪ (עמ' 6 שורה 21). לאחר ששמעתי את עדותו של עו"ד חמוד, ועל פי דבריו וסימני האמת והשקר בעדותו, אני קובע שהוא לכל לפחות לא דייק או לא זכר, אם לא כיזב ביודעין. בסמוך ל- 21.1.15 קיבל דרישה אחת בלבד, היא הדרישה מש/1, הכוללת דרישה לתשלום הוצאות אכיפה בסך 18.90 ₪, ולא קיבל דרישה נוספת ונפרדת באותם ימים. דרישה זו אינה מתייחסת לחוב הנדון בתביעה הייצוגית, ועו"ד חמוד אינו צרכן נוסף שנדרש על ידי המשיבה לשלם הוצאות התראה שלא כדין.

מר מאהר העיד בחקירתו שהדרישה מיום 19.1.15 היא בגן חובות ישנים, כפי שאכן עולה ממנה. לשאלה אם זו הדרישה שאליה התכוון בתצהירו ענה שאינו זוכר (עמ' 7 שורה 26). לשאלה אם נכון שמש/2 היא הדרישה שקיבל הכוללת דמי התראה בסך 18.90 ₪ ענה בצורה סתמית "אני קבלתי את החשבונית והתראה של 18 שקל", "אני קבלתי רק חשבונית ואחריה קבלתי התראה פלוס עמלה". כמו לגבי עו"ד חמוד, לאחר ששמעתי את עדותו של מר מאהר, ועל פי סימני האמת והשקר שבה, אני קובע שהוא לכל הפחות לא דייק או לא זכר, אם לא כיזב ביודעין. בסמוך ל- 21.1.15 קיבל דרישה מש/2 הכוללת דרישה לתשלום הוצאות אכיפה בסך 18.90 ₪, בגין חובות ישנים, ולא קיבל דרישה נוספת, לתשלום דמי התראה באותו מועד, וייחס את האחד לשני, בטעות או במכוון. הדרישה שקיבל אינה מתייחסת לחוב הנדון בתביעה הייצוגית, ומר מאהר אינו צרכן נוסף שנדרש על ידי המשיבה לשלם הוצאות התראה שלא כדין.

אציין עוד כי ב"כ המבקש קיבל לידיו את רשימת 117 הצרכנים המלאה. המצהיר מטעם המשיבה, מר עלאא חיאדרה, הסביר בחקירתו, שהסיבה לתקלה היא שמדובר בתאגיד אזורי המורכב מ- 10 ישובים, ויש איזור מעורבב של אנשים שאינם שייכים ליישוב ספציפי או שמגוריהם בישוב אחד והנכס המשלם בישוב אחר, והתקלה אירעה רק לגבי 117 צרכנים מכאבול שאינם משוייכים במחשב לאיזור כאבול. גירסתו לא נסתרה בחקירה הנגדית, ואני מאמין לה.

המסקנה העובדתית היא איפוא שהתקלה שעליה דובר בבקשה לאישור התובענה הייצוגית מתייחסת ל- 117 צרכנים בלבד. בהתחשב בכך, וביתר השיקולים הרלבנטיים לקביעת גמול ושכר טירחה, לרבות האמור לעיל, אני קובע את הגמול של המבקש בסך 2,000 ₪ ואת שכר הירחה של ב"כ המבקש לסך 7,020 ₪.

ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"ו, 08 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.