בפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 24.3.15.

בבקשתה טוענת המבקשת כי לא ידעה על מועד הדיון וכי הזימון שנשלח לביתה הוחזר לבית המשפט מבלי שנמסר לידיה. המשיב טוען בתגובתו כי ההזמנה לדיון נשלחה לכתובת המבקשת ויש לראותה כמי שהוזמנה לדיון כדין. משכך, אין מקום להורות על ביטול פסק הדין, אף לא על פי שיקול דעת בית המשפט – בשל אי התקיימות התנאים המצטברים הנדרשים לביטול פסק דין.

לאחר שהתרשמתי מטיעוני הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.

מעיון נוסף בתיק בית המשפט עולה כי ההזמנה לדיון שהיה קבוע ליום 24.3.15 נשלחה לכתובתה של המבקשת, כפי שזו נרשמה בהתנגדות (ואף בבקשה לביטול פסק הדין), אך כי דבר הדואר הרשום לא נדרש. משכך, וכפי שנקבע, המבקשת הוזמנה כדין לדיון ואין היא זכאית לביטול פסק הדין משיקולי צדק.

עם זאת, וכפי שצוין לעיל, בית המשפט רשאי לבטל את פסק הדין, לפי שיקול דעתו. במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה. אכן המבקשת חדלה במחדל כמתואר לעיל, אולם נדיר הפגם הדיוני שאינו ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות הולמת. התרשמתי כי לנתבעת טענות הגנה הראויות לברור במסגרת המשפט עצמו.

מכל האמור, אני קובע כי באיזון שבין סיבת המחדל לסיכויי הגנת המבקשת באתי לכלל מסקנה כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין.

המבקשת תישא בהוצאות הבקשה בסך 750 ₪, אשר ישולמו עם סיום ההליכים.

משבוטל פסק הדין, יועבר התיק ליחידה המשפטית לקביעת מועד ומותב לדיון בהתנגדות, וזאת על פי יומן בית המשפט.

ההחלטה תישלח לצדדים.

ניתנה היום, ט' אייר תשע"ה, 28 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.