1. לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל היעדר סמכות מקומית.

טענות הצדדים:

1. לטענת המבקשים, מאחר והם מתגוררים בעיר יהוד הרי שבית משפט השלום בתל אביב נעדר סמכות מקומית לידון בתביעה ועל כן על התביעה להידחות על הסף.
2. לחילופין, מבקשים להעביר את הדיון בתובענה לבית משפט השלום בראשון לציון.
3. מנגד טוענת המשיבה כי בהתאם לתקנה 3(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות") הרי המקום שנועד או שהיה מכוון לקיום ההתחייבות קונה את הסמכות המקומית. במקרה הנדון המקום שנועד או שהיה מכוון לקיום ההתחייבות, קרי המקום שהיה מיועד לתשלום דמי החכירה השוטפים הינו משרדי המשיבה בתל אביב אשר סמכות השיפוט של עיר זו הוא מחוז תל אביב.
4. התגובה הועברה לתשובת המבקשים עד ליום 15.7.15 אולם המבקשים לא השיבו.

דיון והכרעה:

1. לאחר בחינת הבקשה וכן התגובה לה, דין הבקשה להידחות.
2. המדובר בתביעה מצד המשיבה לתשלום דמי חכירה אשר, לכאורה, לא שולמו על ידי המבקשים. קרי, המדובר בתביעה כספית לתשלום חוב.
3. תקנה 3(א) לתקנות קובעת:

(א) תובענה שאינה כולה במקרקעין, תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2) מקום יצירת ההתחייבות;

(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4) מקום המסירה של הנכס;

(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים.

1. בתביעה שאינה כולה במקרקעין, על התובע להראות שמתקיימת לפחות אחת החלופות המנויות בתקנה 3 לתקנות על מנת לבסס טענתו כי לאותו בית משפט סמכות מקומית לדון בה. זאת ועוד, כאשר ישנם כמה בתי משפט בעלי סמכות לפי אחת החלופות בתקנה, הרי שלתבוע מסורה הבחירה באיזה בית משפט לברר תביעתו (ראו: רע"א 530/12 יעקובוביץ נ' זיאס (פורסם בנבו, 28.3.2012)).
2. המשיבה, היא התובעת, מבססת טענתה על תקנה 3(א)(3) לתקנות, קרי המקום אשר נועד או שהיה מכוון לקיום ההתחייבות. המקום שנועד לתשלום דמי החכירה, הינו משרדי המחכירה, המשיבה- המצויים בתל אביב.
3. נחה דעתי כי בעניין זה בית המשפט רכש סמכותו מכוח תקנה 3(א)(3) לתקנות ועל כן דין הבקשה להידחות.
4. עוד נכון לציין את דברי כב' הש' לוין ברע"א 6920/94 לוי נ' פולג, פ"ד מט(2) 731, 734 (1995)):

"במדינה קטנה כמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית משפט זה או אחר; ואין עניין זה ראוי, בנסיבות רגילות, לשמש נושא להעלאת טענות טרומיות".

1. בנוסף אציין את רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן, פ"ד נ"ז (4), 473, 478, שם נקבע:

"מדינת ישראל היא מדינה קטנה בשטחה. המרחקים הקצרים בין הערים השונות במדינה, והיו אלו אף המרוחקות ביותר זו מזו, אינם גדולים. בהתחשב באמצעי התחבורה הזמינים לאדם בעידן שאנו חיים בו יקשה לקבל את ההנחה כאילו קיום הדיון בבית משפט המצוי במחוז מסוים, ולא אחר, חיוני להבטחת נוחות הצדדים. לפיכך, נדמה לעיתים כי העלויות המושקעות בהתדיינות בנושאי הסמכות המקומית ובהעברתו של תיק מטיפולו של בית משפט שהחל לדון בו אל משנהו שבמחוז שיפוט אחר, נעדרות הצדקה מהותית."

1. דיון בבקשת רשות להתגונן נקבע ליום 25.10.15 בשעה 8:30.
2. הבקשה למחיקת כותרת תידון במעמד הדיון שייקבע.
3. לא מצאתי לפסוק הוצאות בגין הגשת בקשה זו.

ניתנה היום, כ"ה אב תשע"ה, 10 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.