כללי

הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון אשר לא כלל הסכמה עונשית, בכתב אישום מתוקן בביצוע עבירת איומים, בניגוד לסעיף 192 בחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובתקיפה בניגוד לסעיף 379 בחוק.

בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן, ביום 6.11.14, בשעה 11:30, חסמה משאית בטון את נתיב הנסיעה ברחוב שחם בפתח תקווה, ומר דור ראובן (להלן:"המתלונן") כוון את התנועה במקום. הנאשם, אשר נסע במקום במכוניתו, סרב לבקשת המתלונן שלא לעקוף, יצא מהרכב והיכה את המתלונן באמצעות ידיו בפניו ובחזהו.

בהמשך הגיעו המתלונן ואביו למקום עבודתו של הנאשם, בסמוך, ואז איים הנאשם על האב באומרו – "בוא אני אראה לך מה הבעיה, תספור עד שלוש ותראה מה קורה לך".

הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן לאחר שהחלו להישמע הראיות, בעיצומה של פרשת התביעה. בהתאם להסכמת הצדדים הופנה הנאשם לקבלת תסקיר, בו התבקש שירות המבחן, לבקשת ההגנה, לבחון גם את שאלת הרשעתו בדין.

טעוני הצדדים

ב"כ המאשימה טענה כי הנאשם לא הכיר מי מהמתלוננים, ובמעשיו פגע בשלוות נפשם, בטחונם, וזכותם לשלמות גופם. נטען כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי למספר חודשי מאסר אשר ניתן לרצות בעבודות שירות, לצד רכיבי ענישה נלווים. הנאשם נעדר עבר פלילי, ומהתסקיר עלה כי הוא מתקשה לקחת אחריות על מעשיו, ממזער מחלקו בארוע ונוטה לחלוק את האחריות להתנהגותו עם המתלוננים.

בשקלול הנסיבות לקולא ולחומרא עתרה המאשימה להטלת 4 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננים.

ב"כ הנאשם טען כי כתב האישום תוקן לקולא, והנאשם נטל אחריות על מעשיו. לדבריו, בחלקו הראשון של הארוע, בכביש, לא הבין הנאשם מדוע המתלונן חוסם את הכביש, והיה בלחץ שכן היה צריך לפרוק סחורה שהיתה אמורה להיכנס לקירור. אשר לחלקו השני של הארוע, נטען כי חלף קריאה למשטרה, כפי שנכון היה לעשות בעקבות חלקו הראשון של הארוע, הגיעו המתלונן ואביו אל מקום העבודה של הנאשם והתגרו בו.

כן נטען כי קצינת המבחן שגתה במסקנתה כי הנאשם אינו נוטל אחריות על מעשיו. עוד עמד ב"כ הנאשם על כך שהנאשם נעדר הרשעות קודמות ואין לחובתו תיקים פתוחים נוספים. נטען כי עסקינן בארוע חד פעמי, כי הנאשם נורמטיבי, והשתת מאסר ולו בעבודות שירות תפגע בו מעבר לנדרש ותגרום לו לתסכול.

הנאשם בדבריו הביע צער "על מה שקרה".

דיון והכרעה

הנאשם הודה בביצוע עבירות תקיפה ואיומים, בכך שבעת שהמתלונן כיוון תנועה ברחוב, סרב הנאשם לבקשת המתלונן שלא לעקוף, יצא מרכבו והיכה את המתלונן בפניו ובחזהו. בהמשך איים על אביו של המתלונן.

עסקינן בארוע המשקף את האווירה האלימה והעדר הסובלנות ברחובותינו. חלף הבנה כי מתרחשת חסימת רחוב על ידי משאית, והמתלונן מנסה לכוון את התנועה בהתאם, התנהג הנאשם בבריונות ובאלימות, סרב לנסיון להסדיר את נסיעת התנועה במקום, ואף תקף את מי שניסה לכוון את התנועה. אין בידי לקבל את טענת הנאשם כי מאחר שמיהר למקום עבודתו ומאחר שהמתלונן לא לבש מדי שוטר או פקח, התלהטו היצרים.

עסקינן אמנם בארוע קצר ונקודתי, אולם הוא משקף היטב את האווירה האלימה ברחובות, הגורמת לאזרחים שומרי חוק לחשוש אף מהכוונת התנועה כאשר מתרחש ארוע לא צפוי בכביש. זאת, מחשש שמא הנסיון לסייע בהסדרת התנועה עלול לגרום לפגיעה בגופם.

אכן, המתלונן ואביו לא נרתעו, והגיעו אל מקום עבודת הנאשם לאחר הארוע הראשון. ואולם במקום להביע צער או התנצלות על הארוע, הוסיף הנאשם ואיים עליהם.

בהתנהלותו פגע הנאשם בזכות האדם לשלוות נפש, לבטחון ולשלמות גופו.

לקולא יצויין כי עסקינן בארוע קצר שאינו ברף הגבוה של החומרה, ולפיכך, ובהתחשב במדיניות הענישה בכגון דא נמצא כי מתחם העונש ההולם לו טענה המאשימה אכן הולם את נסיבות הארוע, והינו החל במאסר על תנאי וכלה במאסר קצר אותו ניתן לרצות בעבודות שירות, לצד עונשים נוספים.

אשר לגזירת הדין בתוך המתחם, הרי שכאמור בעיצומה של פרשת התביעה נטל הנאשם אחריות על מעשיו, וזאת יש לזקוף לזכותו. בהודאתו אף חסך את עדות המתלוננים. כן יש לזקוף לזכותו את היותו נעדר עבר פלילי מכל סוג, ואת העובדה שלא נפתחו לחובתו גם מאז הארוע תיקים נוספים.

תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו מלמד כי הנאשם לוקח אחריות פורמלית על מרבית המעשים ואולם אינו מחובר רגשית למשמעותם ולהשלכותיהם. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מנסה לחלוק את האחריות לארוע עם המתלוננים, ממזער מחלקו, ומצוי בעמדה קורבנית. כך גם נמנע הנאשם מהפגנת אמפתיה כלפי המתלוננים. הנאשם תאר בפני שירות המבחן כי הוא החליט להתעלם מחסימת הכביש על ידי המתלונן ולהמשיך בנסיעתו, ומכאן הסלים הארוע לפי תאורו. שירות המבחן התרשם מקושי בויסות דחפים ומיכולת נמוכה ללקיחת אחריות מלאה ובוגרת על מעשיו. לפיכך התרשם שירות המבחן מנזקקות טיפולית, אולם הנאשם שלל צורך זה. בסופו של יום ולנוכח התרשמות שירות המבחן כי הנאשם אינו מעורב בפלילים מעבר לארוע הנדון, המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים, ולא בא בהמלצה להימנע מהרשעה.

נוכח הנסיבות המתוארות לעיל, תקיפה ואיומים בשל מה בכך ואולם ברף הנמוך, לצד העדר ההפנמה הרגשית של המעשים, והסירוב לטיפול בקשיי השליטה של הנאשם בדחפיו, אני סבורה כי לא ניתן להסתפק בענישה צופה פני עתיד בלבד.

מציאות חיינו מלמדת כי לעיתים תכופות מדי מדרדרים ויכוחים בגין מה בכך לאלימות מילולית ואף פיזית. אין להשלים עם סיטואציה בה אדם מנסה לכוון את התנועה ברחוב, והאחר נוקט נגדו באלימות ממשית שכן הוא ממהר לעבודתו. סיטואציות מעין אלו מערערות את תחושת הבטחון ברחובות, ועל בית המשפט לתרום תרומתו למניעת מצב שכזה.

עם זאת, מתוך התחשבות בעברו הנקי של הנאשם, בהודאתו במעשיו ובחלוף הזמן, יהא עונש המאסר בעבודות שירות אשר יוטל על הנאשם לתקופה קצרה.

אשר על כן אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:

1. 45 ימי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות.

2. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירת אלימות או איומים.

3. פיצוי בסך 1000 ₪ לכל מתלונן, וסך הכל - 2000 ₪. הפיצוי ישולם בשני תשלומים שווים ורצופים, האחד ביום 1.10.16 והשני ביום 1.11.16.

4. 1,000 ₪ קנס או 10 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד ליום 1.12.16.

הנאשם יתייצב לריצוי עונשו ביום 28.12.16 בשעה 8:00 במפקדת מחוז צפון של הממונה על עבודות השירות.

לבקשת הממונה מובהר לנאשם כי אין לשתות אלכוהול במהלך העבודה או להגיע בגילופין, וכי כל חריגה מתנאי העבודה עלולה להביא להפסקת העבודה ולריצוי העונש במאסר ממש.

העתק גזר הדין יישלח לממונה על עבודות השירות ולשירות המבחן.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, ה' אלול תשע"ו, 08 ספטמבר 2016, בנוכחות הצדדים.