1. בקשה אשר הוגשה על ידי "Public Joint Stock Company Alfa Bank", תאגיד בנקאי המאוגד באוקראינה (להלן: "המבקש" או "הבנק"), למתן צווי מניעה, צווי איסור דיספוזיציה, צווי עיקול זמניים וכן צו למינוי כונס נכסים זמני על מניותיהן של מספר חברות המצויות בשליטתו של המשיב מר אלכסנדר גרנובסקי (להלן: "המשיב" או "גרנובסקי"), במסגרת אשכול חברות. כמו כן, מבוקש צו עיקול זמני על כספים אשר הועברו אל חברה המצויה בשליטת המשיב במסגרת עסקת הלוואה, והמוחזקים כיום בנאמנות. הסעדים הזמניים האמורים מתבקשים לאור הטענה כי בהתאם לפסקי בוררות ופסקי דין חלוטים אשר ניתנו במדינת אוקראינה, קיים למשיב חוב כלפי המבקש, החפץ להיפרע מנכסי המשיב בישראל.
2. רקע הבקשה הינו תובענה אשר הוגשה על ידי הבנק, להורות על אכיפתם של פסקי חוץ ופסקי בוררות חוץ אשר ניתנו באוקראינה כנגד המשיב, בהתאם לחוק אכיפת פסקי-חוץ, התשי"ח-1958 (להלן: "החוק לאכיפת פסקי חוץ").

העובדות הדרושות לענייננו הינן, בתמצית, כדלקמן:

1. בין השנים 2008 - 2011 התקשר הבנק בשלושה הסכמי הלוואה עם חברת "Capital "Construction LLC, המאוגדת באוקראינה (להלן: "הסכמי ההלוואה" ו"החברה האוקראינית", בהתאמה), במסגרתם קיבלה החברה האוקראינית מן הבנק הלוואות ואשראים בהיקפים נרחבים. לצורך הבטחת החזר הלוואות ואשראים אלו, חתם הבנק עם גרנובסקי ארבעה הסכמי ערבות, בהם ערב גרנובסקי באופן אישי לחיוביה של החברה האוקראינית כלפי הבנק (להלן ביחד: "הסכמי הערבות"). הסכמי ההלוואה והסכמי הערבות נחתמו במועדים הבאים:
2. 8.4.2008 – מועד חתימת הסכם ההלוואה הראשון והסכם הערבות הראשון.
3. 6.6.2008 - מועד חתימת הסכם ההלוואה השני והסכם הערבות השני.
4. 15.2.2011 - מועד חתימת הסכם הערבות השלישי (בקשר עם הסכם ההלוואה השני).
5. 18.1.2011 - מועד חתימת הסכם ההלוואה השלישי והסכם הערבות הרביעי.
6. כמו כן, כללו הסכמי הערבות האמורים תנייה, לפיה ככל שיתגלע סכסוך בין הבנק לבין גרנובסקי, אשר הצדדים לא יצליחו לפתור באמצעות משא ומתן ביניהם, יועבר סכסוך זה להכרעתו של בורר במוסד בוררות מסוים באוקראינה (להלן: "מוסד הבוררות").
7. לטענת הבנק, לא עמדה החברה האוקראינית בחיוביה כלפיו, ובהיות גרנובסקי ערב "ביחד ולחוד" לחיובי החברה, הגיש הבנק במוסד הבוררות ארבע תביעות כספיות. מוסד הבוררות קבע, בארבעה פסקי בוררות שונים (להלן ביחד: "פסקי הבוררות") כי גרנובסקי חב לבנק סך מצטבר של 16,766,088 דולר (להלן: "החוב"). פסקי הבוררות האמורים אף אושרו בארבעה פסקי דין שניתנו על ידי בתי משפט באוקראינה (להלן: "פסקי החוץ").
8. על פי האמור בפסקי הבוררות, נקבע כי בהסכמי הערבות קיימת תנייה המקימה למוסד הבוררות סמכות שיפוט בהתאם להוראות הדין האוקראיני. בנוסף, נקבע בפסקי הבוררות (למעט בפסק הבוררות הרביעי, מיום 4.9.2014), כי גרנובסקי לא התגונן מפני התביעה, על אף שזומן כדין, ועל כן, בהתאם להוראות הדין האוקראיני, ניתנו פסקי הבוררות בהעדרו.
9. לאור האמור בפסקי הבוררות ובפסקי החוץ המאשרים אותם, מבקש כעת הבנק לגבות את החוב מנכסיו של גרנובסקי בישראל.
10. לגרסת הבנק, שולט גרנובסקי, בעקיפין, באמצעות מבנה סבוך של שרשור חברות (להלן ביחד: "אשכול החברות"), במספר חברות בישראל, לרבות החברות הציבוריות "ויליפוד השקעות בע"מ" (להלן: "ויליפוד") ו"בי.ג'י.איי. השקעות (1961) בע"מ" (להלן: "BGI").

למען נוחות הקריאה, יפורטו עיקרי מבנה האחזקות באשכול החברות, עובר לביצוע עסקת ההלוואה שתפורט בהמשך, בתרשים שלהלן (להלן: "תרשים האחזקות"):

גרנובסקי

90%

יוסי שניאורסון

משועבד לבעלי האג"ח

משועבד לבעלי האג"ח

67.7% - משועבד לשני

3.8% משועבד לבארינבוים

61.65%

100%

99.9%

71.52%

100%

100%

מניות בכורה המקנות 90% מזכויות ההצבעה+ מינוי דירקטוריון

4.95% מההון

95.05% מההון

WORLD CHABAD

ISRAEL 18 B.V

(להלן: "ישראל 18")

גרנובסקי

ישראל 180 בע"מ

אורות ישראל 18 בע"מ

בי.ג'י.איי השקעות בע"מ

(ציבורית)

בי.אס.די קראון בע"מ

(אימבלייז לשעבר)

ויליפוד השקעות בע"מ

(ציבורית)

ניבה נכסים פיננסיים שותפות מוגבלת)

בי.ג'י אלפא בע"מ

(משוערך)24%-29.65%

בי.ג'י אלפא פיקדונות שותפות מוגבלת

99%

אופציית

ה-CALL

1. כעולה מתרשים האחזקות, מחזיק גרנובסקי במישרין במניותיה של קרן צדקה המאוגדת בהולנד, תחת השם " "World Chabad (להלן: "חב"ד") וכן במניות בכורה בחברה ההולנדית "Israel 18 B.V" (להלן: "ישראל 18"), המקנות לו 90% מזכויות ההצבעה בחברת ישראל 18 ואת הזכות למינוי חברי הדירקטוריון בה. כמופיע בתרשים, חברת ישראל 18 מחזיקה באופן מלא בשרשור בשתי חברות פרטיות, ישראל 180 בע"מ (להלן: "ישראל 180") ואורות ישראל 18 בע"מ (להלן: "אורות ישראל"). כמו כן, קיימים שעבודים על מניותיה של אורות ישראל בחברת BGI לטובת מר נפתלי שני וצביקה בארינבוים (להלן: "שני" ו-"בארינבוים", בהתאמה) מתוקף עסקאות קודמות. כמו כן, במסגרת עסקאות קודמות לרכישת מניות, ניתנה לישראל 18 על ידי שני וככל הנראה גם על ידי קרן פורטיסימו (להלן: "פורטיסימו", וביחד עם שני ובארינבוים "הצדדים השלישיים") אופציית Call , לרכישת מניות נוספות בחברת קראון (להלן: "אופציית ה-"(Call.
2. הבקשה הראשונה לסעדים זמניים בענייננו הוגשה על ידי הבנק ביום 23.2.2015, בעקבות דיווח מיידי של חברת ויליפוד לבורסה לניירות ערך, לפיו ישראל 18 מתעתדת למכור (עד ליום 24.2.2015) 50% מאחזקותיה בחברת BGI ובחברת בי.אס.די קראון בע"מ (לשעבר חברת "אימבלייז בע"מ") (להלן: "קראון"), בתמורה לסך של 20 מיליון דולר (להלן: "העסקה הראשונה"). על כן ביקש הבנק, אשר הציג בבקשתו האמורה חשש לפיו גרנובסקי ינסה להבריח את תמורת העסקה הראשונה או חלק מנכסיו במטרה לחמוק מתשלום החוב, כי יינתנו לו סעדים זמניים אשר יאפשרו לו לפרוע את החוב אשר נפסק לטובתו בפסקי הבוררות ובפסקי החוץ.
3. ביום 25.2.2015 הוגש לבורסה דיווח לפיו התנאים המתלים לעסקה הראשונה לא התקיימו וכי לפיכך לא תצא עסקה זו אל הפועל. בד בבד, דווח לבורסה כי ביום 24.2.2015 - יום אחד בלבד לאחר הגשת הבקשה הראשונה לסעדים זמניים על ידי הבנק - התקשרו ישראל 18, ישראל 180 ואורות ישראל בהסכם הלוואה עם מר צביקה ויליגר ומר יוסף ויליגר (להלן: "האחים ויליגר"), במסגרתו ילוו האחים ויליגר לישראל 18 סכום של 83 מיליון דולר (להלן: "ההלוואה" ו"סכום ההלוואה", בהתאמה). על פי הדיווח האמור לבורסה, ישמש סכום ההלוואה לביצוע תשלומים בהתאם לחלוקה שלהלן:
4. סך של 22 מיליון ₪ ישמש לפירעון מוקדם של מלוא היתרה הבלתי מסולקת של אגרות החוב (סדרה 1) של BGI (להלן: "מחזיקי האג"ח").
5. היתרה לתשלום מימוש יתרת אופציית ה-CALL שבידי ישראל.
6. לתשלום בגין רכישת יתרת ההחזקות בזד.בי.אי בע"מ (מי שהייתה בעלת השליטה ב-BGI עד ליום 7.3.2014) וסילוק סופי של כל התחייבויות ישראל 18 בגין רכישה זו.
7. כמו כן, מצוין בדיווח לבורסה מיום 25.2.2015, כי ההלוואה ניתנת לתקופה של שנתיים, בריבית של 10%, כאשר סכום ההלוואה עצמו יופקד בחשבון נאמנות (להלן: "חשבון הנאמנות"). כבטוחה להחזר ההלוואה, ישועבדו לטובת האחים ויליגר מלוא האחזקות בחברות ישראל 18, ישראל 180 ואורות ישראל.
8. בעקבות הדיווח האמור לבורסה על אי התקיימותה של העסקה הראשונה ועל ביצועה של עסקת ההלוואה, הגיש הבנק בקשה מתוקנת, במסגרתה התבקשו גם צווי מניעה וסעדים זמניים נוספים ביחס לסכום ההלוואה ולמניות אשר שועבדו לאחים ויליגר במסגרתה.

עיקרי טענות הבנק

1. לטענת הבנק, גרנובסקי הינו ערב באופן אישי לחיוביה של החברה האוקראינית ולכן, משעה שזו לא עמדה בחיוביה כלפי הבנק, מוטל על גרנובסקי לקיים ערבותו ולהשיב לבנק את החוב. הבנק טוען כי גרנובסקי לא כפר בעצם חובו לבנק, ואף שילם באופן וולונטרי סכום העומד על 929,944.60 דולר על חשבון החוב, אך לאחר זמן מה פסק מלשלמו. הבנק מציג חשש לפיו גרנובסקי יבריח את הכספים המתקבלים במסגרת ההלוואה, באמצעות אשכול החברות הסבוך שבשליטתו, באופן אשר יסכל את יכולת הבנק לגביית החוב.
2. לגרסת הבנק, נוכח העובדה שברשותו פסקי בוררות תקפים, אשר אושרו בפסקי דין חלוטים בבתי משפט באוקראינה, הרי שאין מדובר בהליך אזרחי רגיל, אלא באכיפה של פסקי חוץ ופסקי בוררות חוץ. הבנק סבור כי במקרה דנן כל ארבעת התנאים המנויים בסעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ מתקיימים, ולתמיכה בעמדתו זו אף צירף, חוות דעת מטעמו של עו"ד אולג כמומחה לדין האוקראיני (להלן: "מומחה הבנק"), לפיה קיים פוטנציאל סביר לקיום "עקרון ההדדיות" באכיפת פסקי חוץ בין ישראל לאוקראינה. באשר לטענות גרנובסקי ביחס לפגמים אשר נפלו בהליך הבוררות, טוען הבנק כי טענות אלו לא נתמכות בראיות מבוססות וכי לא נטענו על ידי גרנובסקי בשום שלב במסגרת ההליכים הרבים אשר התקיימו באוקראינה.
3. לטענת הבנק, קיים חשש סביר שאי מתן הסעדים יכביד על ביצועו של פסק הדין בהליך העיקרי, שכן חובו של גרנובסקי כלפי הבנק קיים מזה מספר שנים ולא שולם על ידו למרות צעדים משפטיים שננקטו כנגדו. לשיטת הבנק, ההכבדה נובעת מכך שקיים ספק רב באשר להיות אמצעיו הקיימים של גרנובסקי מספיקים להשיב את החוב, קל וחומר כאשר גרנובסקי עצמו טוען בתגובתו לבקשה דנן כי אי קבלת ההלוואה תוביל להתמוטטות אשכול החברות שבשליטתו. לטענת הבנק מהווה הדבר הודאת בעל דין על היותו במצב של חדלות פירעון ובנסיבות כאמור אף מאמיר החשש לפיו לא יעלה בידי הבנק לגבות את החוב וכי גרנובסקי יפעל להברחת סכום ההלוואה. באשר למאזן הנוחות, טוען הבנק כי הנזק שייגרם לו במקרה בו לא יינתנו הסעדים הזמניים עולה על נזקו של גרנובסקי ממתן הסעדים, שכן עלול הוא למצוא עצמו ללא יכולת פירעון לחוב בסכום ניכר, אשר דבר קיומו כבר נקבע על ידי מוסדות שיפוט מוסמכים.
4. לטענת הבנק עיקר סכום ההלוואה מיועד דווקא למימוש אופציית CALL ולרכישת מניות נוספות בחברת קראון וכי אין להעדיף עסקה זו על פני תשלום החוב. באשר לטענת גרנובסקי לפיה ההלוואה הינה בבחינת "מעשה עשוי", טוען הבנק כי לא הובאו כל אסמכתאות לכך, ואף לא נטען כי העסקה יצאה אל הפועל וכי נעשה שימוש בכספי ההלוואה. יתרה מכך, לגרסת הבנק מדובר בעסקה שנעשתה בתוך יום אחד, מתוך ידיעה שמתנהל הליך משפטי וכי כל מטרתה הייתה לסכלו וליצור מחסום בפני הבנק מאפשרות פירעון חובו, ועל כן לא ניתן לטעון לגביה כי הינה בגדר "מעשה עשוי". בנוסף, אין מדובר בעסקה של החלפת חוב קיים בחוב עתידי, שכן השעבוד אשר קיים כיום לטובת שני ובארינבוים חל רק על חלק ממניותיהן של החברות, בעוד שבגין ההלוואה ישועבדו כלל המניות בחברות ישראל 18, ישראל 180 ואורות ישראל לטובת האחים ויליגר.
5. עוד סבור הבנק, כי טענת גרנובסקי לפיה ללא עסקת ההלוואה ירדו לטמיון כל נכסי החברות בשליטתו איננה מתיישבת עם הדיווח לבורסה מיום 25.2.15, לפיו רק בחברת ויליפוד קיים הון עצמי של 250 מיליון ₪ ובחברת קראון ישנה קופת מזומנים בסך של 35 מיליון דולר לפחות. כמו כן, היות שלא הובאה כל ראייה באשר לשווי החברות באשכול, טוען הבנק כי לא ניתן להסיק שאכן מתן הסעדים הזמניים על סכום ההלוואה יוביל לקריסת אשכול החברות האמור. טענה נוספת בפי הבנק היא כי הואיל וכספי ההלוואה נמצאים ממילא בחשבון נאמנות, לא ייגרם כל נזק אם יינתנו סעדים זמניים המשמרים את הסטטוס קוו עד להשלמת ההליך בתובענה העיקרית.

עיקרי טענות גרנובסקי

1. לטענת גרנובסקי יש לדחות את הבקשה על הסף שכן לא צורפו אליה צדדים שלישיים הקשורים באופן ישיר להלוואה, לרבות שני, בארינבוים, פורטיסימו והאחים ויליגר, וזאת על אף שלגרסתו צפויים הם להיפגע ממתן הסעדים הזמניים. כמו כן, טוען גרנובסקי כי הבקשה לוקה בשיהוי, במהלכו שינו גרנובסקי וצדדים שלישיים את מצבם באופן ניכר.
2. עוד טוען גרנובסקי, כי מוסד הבוררות אשר הוציא את פסקי הבוררות בענייננו נמצא בבעלות הבנק והוקם על ידי עובדיו (כעולה לגרסתו מתדפיס רשם החברות האוקראיני) אשר אף משמשים בו כבוררים, לרבות בעניין סכסוכו של גרנובסקי עם הבנק. גרנובסקי טוען כי אחת הבוררות אשר דנה בסכסוך הינה פרקליטה במחלקה המשפטית של הבנק, זאת על פי האמור בדף הפייסבוק שלה. כך למעשה, לגרסת גרנובסקי, שימש הבנק בהליכים שהתנהלו כנגדו במוסד הבוררות האוקראיני הן כתובע והן כבורר וזאת מבלי שגילה זיקתו זו. גרנובסקי טוען כי לפי הדין באוקראינה, על הרכב הבוררים להיות אובייקטיבי, כאשר לעניין זה צירף גרנובסקי מסמך שהוגדר על ידו כחוות דעת של מומחה מטעמו, מר ויקטור אגייב, אשר לא נחתם כלל על ידי עורכו (להלן: "מומחה גרנובסקי"). מומחה גרנובסקי ציין כי ערך בדיקה במרשם הרשמי של החלטות בתי המשפט באוקראינה ומצא שב-97% מפסקי הדין בבתי המשפט המדינתיים בהם הוזכר מוסד הבוררות, היה הבנק מעורב. כמו כן, טוען גרנובסקי כי ערכאת הבוררות דנה ופסקה במעמד צד אחד ומבלי שנשמעו טענותיו וכי כלל הפגמים האמורים אשר נפלו בהליכי הבוררות עולים כדי הפרה של כללי הצדק הטבעי ופגיעה בהגינות ההליך המשפטי. לאור זאת סבור גרנובסקי כי לא ניתן לאכוף בישראל את פסקי הבוררות ואת פסקי החוץ המאשרים אותם ומציין כי הוגשו על ידו הליכים באוקראינה לביטול פסקי בוררות אלו.
3. גרנובסקי מוסיף וטוען כי על מנת שהבנק יוכל לאכוף את פסקי החוץ בישראל, עליו להוכיח כי בהתאם לדין האוקראיני, אישרו בתי המשפט באוקראינה את פסקי הבוררות והם נבלעו לתוך פסקי דינם, בעוד שבענייננו לא התקיימה דרישה זו שכן פסקי הדין האוקראינים לא אישרו את פסקי הבוררות אלא נתנו הרשאה בלבד לאוכפם כפסקי בוררות. בנסיבות אלו, גורס גרנובסקי כי אין הם ניתנים לאכיפה על פי חוק אכיפת פסקי חוץ, אלא רק כפסקי בוררות בהתאם לתנאי "אמנת ניו יורק", אשר גם הם, לטענתו, אינם מתקיימים במקרה דנן.
4. לטענת גרנובסקי, מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן היעתרות למתן הסעדים הזמניים צפויה להסב נזק בלתי הפיך לצדדים שלישיים, לרבות למחזיקי האג"ח אשר חובותיהם אמורים להיפרע מן ההלוואה, וכן כי בעלי השעבודים בחברת BGI – שני, בארינבוים וקרן פורטיסימו (להלן: "פורטיסימו") - צפויים לממשם במקרה בו לא יועברו אליהם כספי ההלוואה. גרנובסקי טוען כי מימוש השעבודים על ידי בעלי השעבודים ב-BGI ממילא יסב רק נזק, היות שבמקרה כאמור גם לבנק ממילא לא יישאר דבר להבטיח את נשייתו.
5. באשר לעסקת ההלוואה עצמה, טוען גרנובסקי כי מדובר בעסקה לטובת צדדים שלישיים, אשר החלה להירקם בין גרנובסקי לבין האחים ויליגר חודשים רבים עובר למועד הגשת התובענה על ידי הבנק. גרנובסקי מוסיף וטוען כי הלכה למעשה לא יקבל הוא לכיסו דבר מסכום ההלוואה, שכן כלל הכספים מיועדים על פי הסכם ההלוואה, להיות מועברים כמקשה אחת, לתשלום חובות לצדדים שלישיים. בהקשר זה מציין גרנובסקי כי סך של כ-50 מיליון ₪ מסכום ההלוואה אמור להיות משולם לשני ולקרן פורטיסימו, בגין מימוש אופציית ה-CALL אשר לגרסתו התרחש זה מכבר (עוד ביום 23.1.14). גרנובסקי טוען כי במסגרת מימוש אופציית ה-CALL שולם עד כה סכום של 20.4 מיליון דולר מתוך 30.3 מיליון דולר, כך שלמעשה קיים אליהם חוב של כ-13 מיליון דולר (כך במקור, במקום 9.9 מיליון דולר – י.ש), אשר מועד פירעונו כבר חלף והוא מהווה חוב שריר וקיים. סך נוסף, של כ-6.8 מיליון ₪ מיועד, לטענת גרנובסקי, לפרוע חוב לבארינבוים וסך של 22 מיליון ₪ מיועד, כאמור, למחזיקי האג"ח.
6. גרנובסקי אף טוען כי מדובר בהסכם הלוואה בו מוחלפים נושים מובטחים (שני ובארינבוים) בנושים מובטחים חדשים (האחים ויליגר), ולכן, בשום שלב הכסף איננו ברשות חברת ישראל 18. בנסיבות אלו סבור גרנובסקי כי לא ניתן לבקש לעקל כספים השייכים לאחים ויליגר.
7. בנוסף טוען כאמור גרנובסקי, כי מדובר בעסקה שהושלמה, שהינה בגדר "מעשה עשוי", השומטת את הקרקע לבקשת סעדים זמניים בגינה. לטענת גרנובסקי הבנק אף אינו יכול לבקש צו מניעה בעסקת הלוואה שהוא כלל איננו צד לה, ואשר הכספים המועברים במסגרתה שייכים לאחים ויליגר ולא לגרנובסקי, ועל כן אין בידו אפשרות לעקלם. לשיטת גרנובסקי, מתן הסעדים הזמניים מהווה התעלמות ממסכי ההתאגדות הקיימים בין החברות באשכול החברות, במטרה להגיע למניות ולכספים של חברות (המחזיקות 2-4) שאינם שייכים לגרנובסקי ושאין לו כל החזקה בהן במישרין.

דיון והכרעה

1. הבקשה שבפני הינה אחת מאותן הבקשות האוצרות בתוכן סבך פתלתל של סוגיות עובדתיות ומשפטיות מורכבות, אשר עשויות להיות בעלות השלכות רוחב כלכליות החורגות מעניינם הצר של הצדדים דכאן. יחד עם זאת, לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, אף נוכח סד הזמנים הדחוק, ולאחר שעיינתי בבקשה המקורית ובבקשה המתוקנת, בתגובות לה ובתשובה לתגובה, לרבות בכלל הנספחים והאסמכתאות הנלווים להן ושמעתי את טיעוניהם המפורטים של ב"כ הצדדים שטענו בפני באופן נרחב למדי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, כפי שיפורט להלן.

סעדים זמניים

1. מטרתם של הסעדים הזמניים, על דרך הכלל, הינה לשמר את המצב הקיים במועד הגשת התובענה. הרציונאל שבבסיס הענקתם הינו כידוע למנוע מצב בו במסגרת תקופת הביניים, קרי, עד למועד מתן ההכרעה בתובענה העיקרית, יחול שינוי במערכת הנסיבות השוררת, כך שבמועד בו יינתן פסק הדין, יסוכל ביצועו או לא יהיה אפשרי עוד (וראו לעניין זה דברי אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 908-909 (מהדורה 11, 2013) (להלן: "גורן"); יואל פרייליך סעדים זמניים ומיידיים במשפט העסקי 56 (2013) (להלן: "פרייליך"); דודי שוורץ סדר דין אזרחי 245 (2007) (להלן: "שוורץ"); ע"א 732/80 ארנס נ' "בית אל - זכרון יעקב", פ"ד לח(2) 645, 652 (1984)).
2. על פי הוראות תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א") נדרשת במסגרת ההחלטה בדבר מתן סעדים זמניים בחינת שלושה יסודות עיקריים: קיומה של עילת תובענה (על בסיס ראיות לכאורה בלבד); בחינת מאזן הנוחות, שיקולי יושר ותום לב, ומניעת פגיעה במידה העולה על הנדרש (ראו לעניין זה גם גורן, בעמ' 912-913; פרייליך, בעמ' 45; רע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר. שותפות לבנין ופיתוח, פ"ד מט(1) 730, פס' 12 לפסק דינו של השופט לוין (2005); רע"א 3071/10 רידר נ' ל. רפאל חברה לבניין בע"מ, פס' 14 לפסק דינה של השופטת נאור (פורסם בנבו, 20.5.2010)).
3. במסגרת התובענה העיקרית בעניינו, מתבקש על ידי הבנק סעד הצהרתי, אשר יכריז כי פסקי הבוררות ופסקי החוץ הינם ברי אכיפה בישראל . לאור זאת, ונוכח הקבוע בסעיף 374(א) לתקסד"א, יכול צו עיקול זמני להינתן רק במסגרת תובענה כספית (או תובענה במסגרתה מבוקש דבר שבעין), הרי שאין מדובר לכאורה בסעד המתיישב עם מהותה של התובענה העיקרית במקרה דנן (שוורץ, בעמ' 416; רע"א 783/05 ענבי נ' קורן, בפס' ח(10) לפסק דינו של השופט רובינשטיין (2006)). עם זאת, אין בכך כדי להוות סוף פסוק, שכן במסגרת הבקשה שבפני נתבקשו על ידי הבנק סעדים זמניים נוספים לצו העיקול הזמני.

המשך הדיון להלן יוקדש איפוא לבחינת התקיימות יסודותיהם –עילת תובענה, מאזן הנוחות ושיקולי יושר ותום לב.

א. קיומה של עילת תובענה

30. באשר לקיומה של עילת תובענה, אני סבור כי די בחומר הראיות אשר הוגש על ידי הבנק לעניין זה, בכדי לצלוח את רף ההוכחה הלכאורי הנדרש בבקשה לסעד זמני. הבנק צירף אל בקשתו את ארבעת פסקי הבוררות אשר ניתנו באוקראינה, הן בשפה האוקראינית והן בתרגום לאנגלית מאושר על ידי נוטריון. בדומה לכך, צורפו לבקשתו גם ארבעת פסקי החוץ (וכן פסקי דין מאוחרים יותר אשר ניתנו בבתי משפט באוקראינה בהליכים שונים בעניינם של הצדדים) אשר ניתנו על ידי בתי המשפט באוקראינה בעניין חובו של גרנובסקי לבנק, בשפה האוקראינית ובצירוף תרגום לאנגלית מאושר על ידי נוטריון. לעניין זה, גרנובסקי אינו חולק על העובדה כי פסקי החוץ ופסקי הבוררות האמורים אכן ניתנו על ידי ערכאות מוסמכות באוקראינה, לרבות בתי משפט, אך לגרסתו לאור פגמים פרוצדוראליים ומהותיים אשר נפלו במסגרת הליכי הבוררות באוקראינה - אין לאפשר אכיפת פסקים אלו בישראל. נראה כי אף אם יש ממש בטענותיו של גרנובסקי, ומבלי לקבוע כמובן כל עמדה בעניין זה באשר להליך העיקרי, הרי שלאור טיבן וטבען, דורשות הן בירור עובדתי מעמיק ויסודי, החורג ממסגרת הדיון בבקשה זו. הגם שגרנובסקי מתבסס בטענותיו על מספר ראיות, דומני כי אין בהן כדי ליצור משקל-נגד משמעותי לפסקי הבוררות ופסקי החוץ האוקראינים אשר הוגשו על ידי הבנק (ראו גם ת"א 2244/81 קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון נ' פלאטו שרון, פס' 47 להחלטת בית המשפט (פורסם בנבו, 31.12.1981):

"חזקה על בתי המשפט בצרפת, ששקדו, בכל בית משפט נאור, להוציא לאור משפט, ולכן ראויות קביעותיה והכרעותיהם להכרה, למצער להכרה לכאורית עד בירור ממצה."

משנה תוקף יש לאמור, משנמנע גרנובסקי מלצרף כל תצהיר לתמיכה בטענותיו, ואף תצהיר שצורף על ידו מאוחר יותר לתשובה לבקשה המתוקנת, ואשר נחתם על ידי מר יוסי שניאורסון (מנכ"ל BGI), נמשך לבקשתו והוצא מהתיק עת נדרש ע"י ב"כ הבנק להעמיד את המצהיר לחקירה על תצהירו. ברור איפוא שבנסיבות אלה קיים קושי ממשי להתבסס על העובדות שנטענו על ידי בא כוחו של גרנובסקי, ללא גיבוי בתצהיר או אסמכתה ממשית אחרת מטעמו.

גרנובסקי מבסס בין היתר את טענותיו בדבר הליך אישור הפסקים האוקראינים על המסמכים הבאים: תדפיסים מאתר רשם החברות האוקראיני (הזוכים להתייחסות בחוות דעתו של מומחה גרנובסקי), תדפיס כתבה כלשהי מהאינטרנט משנת 2009 ללא כל תרגום לעברית, ולהוכחה כי כתובת הבנק ומוסד הבוררות זהה, צורפו העתק כתובת הבנק מאתר האינטרנט שלו, בשפה האוקראינית וללא תרגום וצילום מטושטש של בניין אשר נטען כי בו מצויים הבנק ומוסד הבוררות. בנוסף, מסמכים נוספים אשר לטענת גרנובסקי מעידים על הקשר שבין הבנק למוסד הבוררות, צורפו לתשובתו לבקשה המקורית, גם הם בשפה האוקראינית וללא כל תרגום. גרנובסקי מציין כי הוא נסמך גם על האמור בעמוד הפייסבוק של עובדת לכאורה בבנק, ובכרטיס ביקור של אחד - מר גרצ'וב יורי בו מתואר הוא כסגן מחלקת גבייה בבנק, כאשר גם לגביהם לא מצורף כל העתק ישיר של האמור בהם או תצהיר אשר יתמוך בגרסה זו.

לאור כל זאת, אינני סבור כי די בטענות אלו, אשר, כאמור, חלקן אף נטענות בכתב הטענות בלבד וללא כל ראייה חיצונית לתמיכה בהן, למעט חוות דעת מטעם מומחה גרנובסקי, אשר לא נחתמה על ידו כלל, כדי לבסס טענות כבדות משקל בדבר פגמים מהותיים היורדים לשורשו של עניין בהליכים אשר התקיימו בערכאות זרות, קל וחומר כאשר מן העבר השני מוצגים על ידי הבנק פסקי חוץ ופסקי בוררות הנחזים על פניהם להיות תקינים וללא כל פגם (ראו גם ע"א 6796/97 ברג יעקב ובניו (רהיטים) בע"מ נ' Berg East Imports Inc., פס' 3 לפסק דינה של השופטת ביניש (פורסם בנבו, 7.3.2000): "אכן, חובת ההוכחה כי נתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק רובצת על כתפיו של מי שמבקש את אכיפת פסק-החוץ, אך בנסיבות העניין נראה כי המשיבה הרימה את הנטל המוטל עליה בבקשתה לאכוף את הפסק בכל הנוגע לסמכותו של בית-המשפט, ואילו המערערת לא הצליחה לסתור את ההוכחה הלכאורית שהובאה מטעם המשיבה..."). אף אם יש ממש בטענות גרנובסקי בנושא זה, ואינני קובע כי אכן כך הם פני הדברים, הרי שאין מקומן להתברר בשלב בקשה לסעדים זמניים אלא נדרש בגינן דיון מעמיק והצגה של תשתית עובדתית נרחבת, במסגרתו של ההליך העיקרי.

אין צורך לחזור ולהדגיש, כי משמעותו של תנאי "עילת תביעה" נובע מהשאלה האם עולה מהתובענה שאלה רצינית המצריכה דיון, או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה, כשבדיקת התנאי נעשית בשלב זה באורח לכאורי בלבד בלא לשקף עמדה נחרצת ביחס לסיכויי התביעה (ראו למשל רע"א 8226/11 שאול באטה נ' מדינת ישראל – ממ"י, פסקה 37 להחלטת השופטת (כתוארה אז) נאור, מיום 1.12.11). נוכח המפורט לעיל, לא יכול להיות לכל הפחות ספק בדבר קיומה של שאלה רצינית המצריכה דיון, ובהתאם סבורני כי לבנק קיימת עילת תובענה, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כנגד גרנובסקי. משכך, אוסיף ואבחן עתה את התקיימותם של יתר היסודות הנדרשים.

ב. מאזן הנוחות

31. יסוד מאזן הנוחות איננו נבחן בריק, אלא משולב הוא עם יסוד עילת התביעה, באופן בו מתקיימים יחסי גומלין הדוקים בין השניים. הזיקה הקיימת בין שני גורמים אלו אף הובילה לכינויים בפסיקה כ"מקבילית כוחות", ולפיה - מקום בו יווכח בית המשפט כי סיכויי התובענה העיקרית גבוהים, יקל הוא בעוצמת הטייתו הנדרשת של מאזן הנוחות לטובת מבקש הסעד, ולהיפך. (ראו למשל רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות 1993 בע"מ, פס' 3 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) גרוניס (פורסם בנבו, 6.6.2006); תא (מרכז) 14281-05-10 גולדשמיט נ' טי.ג'י. אי. השקעות נדל"ן בע"מ, עמ' 12 להחלטתו של השופט שינמן (פורסם בנבו, 21.9.2010); פרק (ת"א) 36681-04-13 אי די בי חברה לפיתוח בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פס' 7.6 לפסק דינו של השופט אורנשטיין (פורסם בנבו, 9.6.2013); פרייליך, בעמ' 99).

32. בבחינת מאזן הנוחות בענייננו, עומד הנזק שייגרם לבנק אם לא יינתנו הסעדים הזמניים אל מול הנזק שייגרם לגרנובסקי ככל שיינתנו אלה. כמו כן, יובאו בחשבון אף נזקים העלולים להיגרם "למחזיק או לאדם אחר" (תקנה 362(ב)(1) לתקסד"א; גורן, בעמ' 913). אל מול טענת הבנק לפיה ככל שלא יינתנו לטובתו הסעדים הזמניים יהיה בכך כדי לסכל יכולתו לפירעון חוב בסכום ניכר ביותר של גרנובסקי כלפיו, טוען גרנובסקי כי מתן הסעדים הזמניים כמבוקש יגרום לצדדים השלישיים ולמחזיקי האג"ח לממש את שעבודיהם ויוביל בכך להתמוטטותו של אשכול החברות. לטענת גרנובסקי, בכך צפויים להיגרם לצדדים השלישיים נזקים בלתי הפיכים, היות שגם אם יממשו שעבודיהם, לא יהא בכך כדי להועיל להם, נוכח הפער הקיים בין שערן של המניות המשועבדות להם לגובה החובות הקיימים כלפיהם.

33. אף כי בטענותיו לא מציג גרנובסקי נזקים כלשהם אשר יגרמו לו באופן אישי ממתן הסעדים הזמניים וכל תגובתו מתמקדת בנזקים הניכרים הצפויים, לגרסתו, להיגרם לאותם צדדים שלישיים, ברור כי ככל שנזקים כאמור אכן עלולים להתרחש, הרי שאין מדובר בנזקים קלי-משקל כל ועיקר. יחד עם זאת, לצערי, ביחס למרביתם של אותם נזקים נטענים, לא הובאה כאמור על ידי גרנובסקי ולו ראשיתה של ראייה. משכך, מסקנתי היא כי לא ניתן לקבוע כי נזקים כאמור אכן יתרחשו כלל, או לצפות את שיעורם, אף לא על דרך האומדן (ע"א 8069/13 ג'באלי נ' ג'באלי, פס' 10 להחלטתו של השופט מלצר (12.3.2014)):

"במישור של מאזן הנוחות טוענים המבקשים בגדרי בקשתם (שזו הפעם נתמכה בתצהיר – בניגוד לבקשה שהונחה בפני בית המשפט קמא הנכבד), כי חיובם לחתום על הסכם לתיקון השומות יגרום להם "נזק כספי רב" וביצועו המיידי של פסק הדין ישנה "את מצב המבקשים לרעה כך שיהיה קשה להחזיר את המצב לקדמותו". אלא שטענה זו נטענת בעלמא, ללא פירוט כלשהו, ומבלי שצורפו סימוכין לדבר. מכאן שהמבקשים לא הניחו תשתית ראייתית כלשהי להוכחת טענתם בדבר נטיית מאזן הנוחות לטובתם."

בעע"מ 5582/11 נאות דברת פיתוח ובניין בע"מ נ' עיריית רחובות, פס' 8 להחלטתו של השופט פוגלמן (פורסם בנבו, 27.10.2011) נקבע בעניין זה:

"...בהיעדר תשתית ראייתית להיעדר יכולתה של המבקשת לבצע את העבודות ולכך שייגרם לה נזק בלתי הפיך אם תיאלץ לבצען על אתר, מדובר באינטרס כלכלי גרידא, שניתן יהיה לדרוש פיצוי בגינו, ככל שיתקבל ערעור המבקשת בסופו של יום. בנסיבות אלה, אין מקום לתת סעד זמני."

(ראו גם: עע"מ 5047/13 ילנה שוטשוילי נ' משרד הפנים, רשות מינהל האוכלוסין וההגירה, פס' 6 להחלטתה ל השופטת חיות (פורסם בנבו, 27.8.2013); ע"א 3487/07 זוהר עבוד נ' עו"ד יוסף ברינט - כונס נכסים קבוע, פס' 5 להחלטת השופט פוגלמן (פורסם בנבו, 10.5.2007)).

נראה כי העדרה של תשתית ראייתית בולט בענייננו אף יותר, נוכח ראיות משמעותיות לכאורה אשר מציג הבנק - הן לקיומו של החוב והן לאי תשלומו על ידי גרנובסקי - בצירופם של הסכמי ההלוואה והסכמי הערבות, תדפיסים מרישומי הבנק ופסקי בוררות וחוץ המכריעים בעניין, וכן תצהירים תומכים.

החסר הראייתי האמור, המותיר את קיומו של נזק נטען לצדדים שלישיים לא מוכח כלל, ולמצער – כדבעי, בא לידי ביטוי, בתגובת המשיב, בין היתר, במרכיבים הבאים:

1. תגובת גרנובסקי לבקשה המתוקנת איננה נתמכת כאמור בתצהיר אף כי כוללת היא עובדות רבות, אשר קיומן אינו ניתן להוכחה מן המסמכים אשר צורפו אל התגובה. כאמור אף תצהיר מטעם מר יוסי שניאורסון (המכהן כמנכ"ל BGI) אשר צורף במקור אל התגובה האמורה, נמשך על ידי ב"כ המשיב והוצא מן התיק במהלך הדיון בבקשה. לאור זאת, אין בפני כל תימוכין לטענות גרנובסקי בדבר הנזק הצפוי להיגרם לצדדים השלישיים, לגובה החוב הקיים כלפי הצדדים השלישיים, לשוויין של החברות באשכול ולשווי השעבודים המוחזק בידי הצדדים השלישיים, לעצם מימושה של אופציית ה-CALL, לאופן חלוקת סכום ההלוואה לצדדים השלישיים (למעט סך של 22 מיליון ₪ מסכום ההלוואה, אשר על פי הדיווח לבורסה מיום 25.2.2015 ועל פי הסכם ההלוואה עצמו, מיועד למחזיקי האג"ח), להיות ההלוואה תוצר של משא ומתן אשר החל לפני חודשים רבים בין גרנובסקי והאחים ויליגר, ועוד כהנה וכהנה טענות עובדתיות אשר שזורות לכל אורכה של תגובת גרנובסקי – כל זאת מבלי שניתן אפילו כל הסבר מדוע לא ניתן היה לצרף תצהיר כאמור. בנסיבות אלה בהן נמנע המשיב לתמוך טענותיו בתצהיר די בכך כדי לקבוע שלא הוכיח טענתו. משלא התייחס לסוגיה זו ולא הסביר היעדרו של התצהיר הנדרש, חזקה שלא קיים הסבר שכזה. כך או כך, לא הונחה תשתית ראייתית כלשהי להוכחת טענתו של המשיב בדבר נטיית מאזן הנוחות לטובתו ואין מנוס אלא מלקבוע כי נוטה זה לטובת הבנק.

יוער לעניין זה כי לתגובת גרנובסקי לבקשה הראשונה צורף, לאחר הגשתה, תצהיר מטעם מר אלכסנדר קונדרטוק, המשמש, על סמך תצהירו זה, כסמנכ"ל הכספים של: "group of companies controlled by Mr. Oleksandr Granovski and his partners". (להלן: "סמנכ"ל הכספים") אף אם אניח לטובת גרנובסקי כי קבוצת החברות האמורה הינה אשכול החברות הנדון בענייננו, (הגם שאין כל התייחסות לכך), מדובר בתצהיר המשתרע על פני עמוד וחצי והכולל שמונה סעיפים בלבד, ועיקריו הם: העדר ידיעה של סמנכ"ל הכספים על קשר (לכאורה) בין אחד מעובדי הבנק למוסד הבוררות, התייחסות להגשת הליכים לביטול פסקי הבוררות באוקראינה וכן קביעה כי חלק מסכום החוב שולם לבנק (ללא כל פירוט מהו הסכום ששולם או אסמכתא לתשלום). יתר סעיפי התצהיר דנים במידע אשר סמנכ"ל הכספים מציין כי נמסר לו על ידי פרקליטיו של גרנובסקי. יצוין כי תצהיר דל זה ניתן כתמיכה לתגובה הכוללת 31 עמודים ו-196 סעיפים. ברי כי בנסיבות האמורות אין בתצהירו של סמנכ"ל הכספים כדי לשפוך אור על רוב רובן של העובדות הנטענות על ידי גרנובסקי.

1. לא צורפה כל אסמכתא רלוונטית באשר לגובה החוב הקיים כלפי הצדדים השלישיים, למעט טענה בתגובה לבקשה (אשר כאמור, לא נתמכה בתצהיר), לפיה 25.5 מיליון ₪ מסכום ההלוואה נועד לתשלום החוב לשני, 25 מיליון ₪ מסכום ההלוואה נועד לתשלום החוב לפורטיסימו ו-6.8 מיליון ₪ מסכום ההלוואה נועד לתשלום חוב לבארינבוים. כך לדוגמא, בדיווח לבורסה של חברת ויליפוד מיום 25.2.2015 המתייחס לעסקת ההלוואה, כל שדווח הוא כי 22 מיליון ₪, מתוך סכום ההלוואה, יועברו למחזיקי האג"ח, בעוד שאין כל מידע ביחס לסכומים אשר יועברו מסכום ההלוואה לצדדים השלישיים.

אף בהסכם ההלוואה אשר נחתם בין גרנובסקי לאחים ויליגר ביום 24.2.2015 (להלן: "הסכם ההלוואה") אין כל אזכור באשר לגובה הסכומים אשר יועברו מסכום ההלוואה לשני, לפורטיסימו ולבארינבוים, ולמעשה, בניגוד מוחלט לטענת גרנובסקי, עולה אף מלשון הסכם ההלוואה, כי צפויה להיות תמורה מסכום ההלוואה אשר תיוותר בידי גרנובסקי לאחר התשלום לצדדים השלישיים (עמ' 3 ס"ק 4 להסכם ההלוואה) (ההדגשות שלי – י.ש):

"4. The balance of the funds deposited in the Escrow Account after the completion of all of the above actions and the deduction of any and all bank fees, commissions and expenses, as well as deduction of all payments of leagal fees and other expenses of Orot, shall be transferred to the Borrower."

כמו כן, מצרף המשיב לתגובתו שני תיקונים להסכמי רכישת מניות משנת 2013, הראשון, נערך בין שני, ישראל 18 (בשמה הקודם: "חב"ד 770"), BGI וגרנובסקי (להלן: "תיקון להסכם שני"), והשני, בין פורטיסימו ו-BGI (להלן: "תיקון להסכם פורטיסימו", וביחד עם התיקון להסכם שני: "התיקונים להסכמים") – ואולם, הוא אינו מצרף את הסכמי הרכישה אשר מכוחם נכרתו התיקונים להסכמים, וזאת על אף שאופציות ה-CALL עצמן, אשר ניתנו ל-BGI, אינן מוגדרות כלל בתיקונים להסכמים ולא ניתן להסיק מהן מהו מחיר מימושן ומהו למעשה גובה החוב הקיים כלפי שני ופורטיסימו ואם אכן ישמש כל סכום ההלוואה לשם החזרו.

1. הטענה לפיה מדובר בעסקה לטובת צד שלישי שכן סכום ההלוואה נועד, במלואו, להעברה לצדדים שלישיים, איננה נתמכת באמור בהסכם ההלוואה. כך לדוגמא, בעמ' 2 להסכם ההלוואה, נקבע כי הנאמנים על סכום ההלוואה יעבירו את הכספים למחזיקי האג"ח ולצדדים השלישיים אך ורק בכפוף לקבלת הוראות משותפות חתומות על ידי הלווה והמלווה. הנה כי כן, העברת סכום ההלוואה לצדדים השלישיים איננו פעולה "אוטומטית", אלא פעולה התלויה בהעברת הוראות נפרדות אל הנאמנים המורות להם לעשות כן. לא ניתן איפוא לשלול את המסקנה, כי בכך שמרו לעצמם הצדדים להסכם ההלוואה אפשרות לשימושים אחרים בסכום ההלוואה.
2. לא מצאתי ממש גם בטענת גרנובסקי, לפיה אם יינתנו הסעדים הזמניים והצדדים השלישיים יבחרו לממש שעבודיהם, יהא בכך כדי לפגוע בהם, שכן לא יהא במימוש שעבודים אלו כדי לפרוע את מלוא החוב כלפיהם. גם גרסה זו נטענה בעלמא, ללא כל חוות דעת מומחה, תצהיר ביחס לשווי האחזקות שבבסיס השעבודים, או אסמכתא אחרת אשר יהא בה כדי לאפשר בחינת הנזק הנטען. יתרה מכך, אף אם מימוש השעבודים לא יספיק בכדי לפרוע את מלוא החוב למחזיקי האג"ח לדוגמא, הרי שמדובר בנזק אשר ניתן לאמוד בכסף (ה"פ (ת"א) 3655-07-11 הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ נ' MBM ACQUISITION INC, פס' 27 לפסק דינה של השופטת רונן (פורסם בנבו, 27.7.2011)):

"....הנזק שייגרם למחזיקי אגרות החוב האחרים הוא נזק שניתן לאמוד אותו בכסף (ההפרש בין הסכום שיקבלו מחזיקי האג"ח עבור אגרות החוב שלהם, לבין הסכום שהיו מקבלים לו היו אגרות החוב של MBM נחשבות כנדחות). הנאמן יוכל לשקול הגשת תביעה כספית ביחס לנזק שנגרם לטענתו ליתר מחזיקי אגרות החוב כתוצאה ממכירת אגרות החוב לצד שלישי."

זאת ועוד, על פי הדיווח של ויליפוד לבורסה, מיום 25.2.2015, על פי תנאי ההלוואה נדרש כי בחברת קראון תישאר בכל תקופת ההלוואה קופת מזומנים אשר לא תפחת מ-35 מיליון דולר וכי בחברת ויליפוד יוותר הון עצמי הגבוה מ-250 מיליון ₪, סכומים העולים בהרבה על החובות הנטענים כלפי הצדדים השלישיים (אשר, לטענת גרנובסקי, עומדים על כ-80 מיליון ₪).

בע"א 7017/12 סיגמא וויב בע"מ נ' אנקום גרופ בע"מ (פורסם בנבו, 2.12.2012), נדון מאזן הנוחות בהקשר של עיכוב ביצוע פסק דין כספי, כאשר שם נטען כי אי קבלת הבקשה תגרום למימוש מניות, קבע השופט עמית (בפס' 12):

".....ספק אם מניות החברה כשלעצמן הן נכס בעל "עניין מיוחד" שמימושו מצדיק עיכוב ביצוע פסק דין כספי, מה עוד שטענת המבקשים ל"קריסה" עקב מימוש המניות היא טענה בעלמא שאיננה נתמכת בראיות."

והוא הדין בענייננו.

1. לא שוכנעתי אף בטענת המשיב לפיה לא ניתן לאפשר סעדים זמניים שכן על פי הסכם ההלוואה נדרשות המניות להיות "נקיות" מזכויות צדדים שלישיים בהן. עיון באמור בהסכם ההלוואה עצמו מגלה כי הדרישה הינה כדלקמן (עמ' 4 להסכם ההלוואה):

"The Pledged Shares will be Free and Clean other than as set forth in the Voting Agreement."

ובעמ' 5 להסכם ההלוואה:

"The Securities will be free and clear of any pledge and/or liens charges and/or mortgage and/or other right of any third party ("Free and Clean") other than as set forth in the Voting Agreement."

מכאן, שישנם שעבודים ו/או זכויות צדדים שלישיים (ביחס למניות אשר אמורות להיות משועבדות לויליגר), "חריגים", אשר קיומם אינו פוגע בתוקפו של הסכם ההלוואה, ואולם הם מנויים בהסכם הצבעה נפרד. הסכם הצבעה זה לא צורף על ידי גרנובסקי לתגובתו ועל כן לא ניתן לדעת האם הסעדים המבוקשים בענייננו נכללים באותם חריגים אם לאו, וברי כי חסר ראייתי זה אף הוא מקשה על תמיכה בגרסת גרנובסקי.

34. בהערת אגב אציין כי כשלעצמי סברתי שברצף הנסיבות האופף את עסקת ההלוואה כפי שנגלה בפני בשלב זה, רב הנסתר על הגלוי. הימנעותו של המשיב מצירופה של אסמכתא כלשהי לטענתו לפיה עסקת ההלוואה בינו לבין האחים ויליגר החלה להתגבש חודשים רבים עובר למועד הגשת התובענה דנן על ידי הבנק – יש בה, לכל הפחות, כדי לעורר ספקות באשר למניעים שהובילו לכריתתה של עסקת ההלוואה ולכנותה. כך כאמור, ביום 11.12.2014, דווח לבורסה על ידי ויליפוד כי ישראל 18 מנהלת מגעים להכנסת שותף לאחזקותיה בויליפוד ובקראון. ביום 3.2.2015 דיווחה ויליפוד לבורסה כי התקשרה במערך הסכמים מותנה להכנסת שותף כאמור, בתמורה להשקעה של 20 מיליון דולר. ביום 23.2.2015 הגיש הבנק את התובענה העיקרית בענייננו והן את הבקשה הראשונה לסעדים זמניים כלפי גרנובסקי וביום ה-25.2.2015 דיווחה ויליפוד לבורסה כי ביום 24.2.2015 לא התקיימו התנאים להבשלת העסקה המקורית וכי באותו היום נכרת הסכם ההלוואה עם האחים ויליגר. הנה כי כן, מדובר בעסקת הלוואה, אשר ללא כל אסמכתא סותרת עשויה להתפרש כ"עסקת בזק" של ממש, אשר נכרתה והפכה לטענת גרנובסקי ל"מעשה עשוי" ביומיים בלבד, על אף היקפה הנרחב והעובדה כי במסגרתה ישועבדו לאחים ויליגר מלוא האחזקות באשכול החברות של גרנובסקי (אשר תהיינה ברות מימוש ככל שלא תוחזר ההלוואה). אותן האחזקות אשר לגביהן ביקש הבנק סעדים זמניים רק יום אחד עובר לכריתת הסכם ההלוואה. נראה כי הספקות בעניין זה מתחדדים, נוכח העובדה שאך יומיים קודם לכן, במה שניתן לראות כ"תנאי שוק", עבור השקעה של כ-20 מיליון דולר (השווה בקירוב ל-80 מיליון ₪, סכום ההלוואה), נדונה אפשרות להעברת שליטה במחצית מאחזקותיה של חברת אורות ישראל (דהיינו, ללא כל אחזקה בישראל 18, בישראל 180 או בחב"ד), כאשר לא מצאתי כי ניתן כל הסבר מניח את הדעת, או אף הסבר כלשהו, בדבר השינוי המהיר שחל בעניין זה.

אעיר כי מקובלת עלי עקרונית הטענה, לפיה יש ככלל מקום לצירוף צדדי ג' העלולים להפגע ותשובת הבנק, לפיה אין מקוםפ לעשות כן בשל ריבוי פוטנציאלי של משיבים אינה נראית לי. עם זאת, אין באמור כדי למנוע ממתן החלטה במערך היחסים נושא הנדון שבין הבנק למשיבים, זאת בין היתר אף נוכח תקנה 27 לתקסד"א לביהמ"ש לדון אפילו לא צורפו להליך כל בעלי הדין הדרושים (ראו גם גורן, עמ' 156).

באשר לנזק הצפוי לצדדי ג', אעיר להשלמת התמונה, כי לדיון שנערך לפניף התייצבו עו"ד נחושתן המייצג את פורטיסימו ועו"ד גיסין בשם הנאמן למחזיקי האג"ח, אשר הביאו טיעוניהם בשמם של מרשיהם. שמעתי בקשב רב את שטענו, ואולם לא מצאתי שיש בכך כדי לשנות מהמסקנה, שכן גם דבריהם לא נתמכו בכל תצהיר או אסמכתא שהיא. על כן גם בעניין זה לא הונחה תשתית ראייתית להוכחת טיעוניהם.

35. בנוסף, אינני סבור כי עסקת ההלוואה בענייננו הינה בבחינת "מעשה עשוי", הן מהטעם שהכספים במסגרתה נמצאים בנאמנות וטרם הועברו לצד כלשהו, הן מהטעם שלא צורפה אסמכתא לכך שכלל השעבודים במסגרתה (לרבות השעבודים בהולנד) נרשמו באופן סופי, והן מהטעם שלא הוצג כל ביסוס ראייתי לכך שמי מהצדדים להלוואה שינה מצבו לרעה בתום לב בעקבותיה. לאור זאת, נראה כי המקרה שבפני אינו נופל לגדרי אותם המקרים לגביהם ניתן לטעון לקיומו של "מעשה עשוי" ואין הדיון במסגרתו מתמצה לכדי שאלות שבתיאוריה גרידא (עע"מ 4881/08 אלמוג אילת (מ.ד.ע) 2000 בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה אילת, פס' י"א לפסק דינו של השופט רובינשטיין (פורסם בנבו, 10.2.2010)). כמו כן, אני סבור כי אין מקום לתת אפשרות למשיב להיבנות מטענה לפיה ההלוואה הינה בגדר "מעשה עשוי", שעה שהרושם המתקבל בשלב זה הינו כי הצדדים אצו לחתום על ההלוואה לאחר הגשתה של התובענה על ידי הבנק, וביחס לאותן המניות אשר שועבדו לאחר מכן לאחים ויליגר, במסגרת ההלוואה.

36. לסיכומה של נקודה זו ולאחר ששקלתי את הנזק אשר צפוי להיגרם לבנק מאי מתן הסעדים הזמניים לעומת הנזק אשר צפוי להיגרם למשיבים ו/או לצדדים השלישיים, ונוכח העובדה כי בשלב זה, ומבלי שאקבע כל הכרעה בעניין זה ביחס לתובענה העיקרית, קיימת עילת תביעה לכאורה בעלת סיכויי הצלחה ממשיים, הרי שלאורה של "מקבילית הכוחות", רף ההוכחה אשר בו יידרש הבנק לעמוד בגדרי מאזן הנוחות - ממילא פוחת. (ע"א 8194/14 חסיד נ' אפרמיאן, פס' 13 לפסק דינה של השופטת ברק-ארז (פורסם בנבו, 18.1.2015)). בנוסף לכך, שוכנעתי כי המשיב לא עמד בנטל ההוכחה באשר לנזק הצפוי להיגרם ממתן הסעדים הזמניים בשל העדר הנחתה של תשתית ראייתית כאמור. צירופן של מסקנות אלו מביאני לכלל דעה כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת הבנק.

יחד עם זאת, אינני סבור כי ניתן להתעלם כליל מנזק פוטנציאלי העלול להיגרם לצדדים שלישיים ולמחזיקי האג"ח, אולם שוכנעתי כי בנסיבות האמורות די יהא במתן ערובה ראויה על ידי הבנק, כפי שאפרט להלן, כדי שתהווה איזון ראוי, להבטיח כי ככל שייגרמו נזקים לצדדים השלישיים ולמחזיקי האג"ח, ניתן יהיה לפצותם בגינם.

ג. שיקולי יושר ותום לב

37. לא מצאתי ממש בטענת גרנובסקי לפיה הבנק נקט בשיהוי בהגישו את הבקשה דנן אשר גרם לצדדים שלישיים לשנות מצבם מהותית. הבנק נקט בהליכים כלפי המשיב עוד באוקראינה, באמצעות פסקי הבוררות ופסקי החוץ, לרבות הליכי ערעור אשר נמשכו באוקראינה עד ליום 29.12.2014, כאשר הבקשה דנן הוגשה ביום 23.2.2015, לאחר שדווח ידי חברת ויליפוד לבורסה, על העסקה הראשונה, ביום 3.2.2015. כמו כן, וכפי שציינתי לעיל, טענות המשיב בדבר היות פסקי הבוררות מנוגדים לתקנת הציבור בשל פגמים מהותיים אשר נפלו במסגרתם, דורשים ביסוס עובדתי נרחב מכפי שקיים בגדרי הבקשה שבפני ודינם להתברר במסגרת ההליך העיקרי. משום כך, אף הטענה לחוסר ניקיון כפיו של הבנק בכך שלא גילה לבית המשפט כי מוסד הבוררות מנוהל, לכאורה, בידי הבנק ועובדיו, חורגת מגדרי בקשה זו. כמו כן, סבורני כי הגשת בקשה לסעדים זמניים על בסיסו של פסק דין חלוט הניתן במדינה זרה, איננה עולה כדי חוסר תום לב. לאור כל זאת, נחה דעתי כי אף שיקולי היושר ותום הלב הדרושים למתן סעדים זמניים התקיימו בענייננו.

סוף דבר

38. אשר על כן, הגעתי לכלל מסקנה כי האיזון הראוי בנסיבות אלו הינו בקבלה חלקית של הבקשה. לפיכך, הנני מורה בזאת על מתן צווים כדלקמן:

1. צו איסור דיספוזיציה בכספי ההלוואה אשר הופקדו ו/או יופקדו בחשבון הנאמנות אשר נאמניו הינם עוה"ד ישראל שמעונוב וארנון מיינפלד, ואי העברתם לצדדי ג', תוך הותרם בחשבון הנאמנות עד למתן החלוטה אחרת.
2. צו איסור ביצוע דיספוזיציה ובכלל זה איסור שעבוד בכלל המניות השונות המוחזקות על ידי המשיבות נושא הסכם ההלוואה. מניות שהיו משועבדות לצדדים השלישיים ולמחזיקי האג"ח עובר להסכם ההלוואה, ישארו משועבדות לבעלי השעבודים, כפי המצב עובר להסכם ההלוואה).
3. באשר לבקשה ליתן צו למשיב לגילוי בפני המבקש ובית המשפט של כלל מארג ההסכמים הרלוונטיים, לרכישת מניות מן הצדדים השלישיים, לרבות ההסכמים באשר לאופציות ה-Call, אותיר עניין זה להליך בתיק העיקרי.
4. הצווים האמורים יעמדו בתוקפם עד למתן פסק דין בהליך העיקרי או מתן החלטה אחרת, בכפוף להפקדה בקופת בית המשפט של ערבות בנקאית אוטונומית צמודה על ידי המבקש, באמצעות בנק ישראלי בלבד, בסך של 30,000,000 ש"ח (שלושים מיליון ₪), לפיצוי כל נזק שייגרם למשיבים ו/או לאחים ויליגר, שני, פורטיסימו, בארינבוים ומחזיקי האג"ח כתוצאה ממתן הצווים.

הערבות תופקד עד יום 29.3.15 בשעה 12:00, שאם לא כן יפקע תוקפם של הצוים הזמניים שניתנו.

המשיב ישלם הוצאות המבקש בהליך זה בסך של 30,000 ש"ח.

המזכירות מתבקשת להמציא עותק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ה, 22 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.