1. ביום 23.2.2015 הגישה התובעת נגד הנתבעת את התביעה הנוכחית, בסך 16,380 ₪, לפיצוי נזקים שנגרמו לה כתוצאה ממחדלי הנתבעת - התמשכות פעולת התקנת מתקון נכים ברכבה. בכתב התביעה נטען כי במהלך שמונה החודשים בהם היה רכב התובעת בחזקת הנתבעת, וכתוצאה מהתרשלות עובדיה, נגרמו לו נזקים בסך 4,780 ₪. לסכום זה התווספו נזקים נוספים - הוצאות למוניות בסך 5,000 ₪, הפסד ימי עבודה של בעלה בסך 6,000 ₪ ושכר טרחת שמאי בסך 600 ₪.

2. במסגרת כתב הגנתה, טענה הנתבעת כי יש לסלק על הסף את התביעה, לאור קיומו של הסכם פשרה שנכרת בין הצדדים, ועל-פיו בתמורה לסך 295,492 ₪ שהתובעת תשלם לנתבעת יועבר לידיה הרכב נשוא תביעה זו. באותו הסכם נקבע אף כי -

"הצדדים מאשרים בזאת כי קראו הסכם זה והבינו את תוכנו ועם חתימתו לא תהיה לכל צד תביעה כלשהי לגבי נשוא כתב הסכם זה".

3. התובעת הגישה תשובה לטענה המקדמית, בה ציינה כי הסכם הפשרה אשר צורף לכתב ההגנה נערך זמן רב לפני מסירת הרכב לידיה, וכי הוא בוטל.

על אף החלטתי מיום 5.8.2015, בחרה הנתבעת שלא להגיש תשובה לתשובת התובעת.

4. הן הטענה המקדמית והן התשובה לה מבוססות על טיעון עובדתי, המצריך ליבון בדרך של הבאת ראיות. לאור זאת, אין מקום להורות על סילוק על הסף על סמך הסכם הפשרה, אשר נסיבות כריתתו (וביטולו?) עלומות בשלב זה.

5. הטענה המקדמית נדחית.

אינני עושה צו להוצאות.

6. לישיבת קדם משפט, במעמד הצדדים ובאי כוחם, ליום 24.2.2016 בשעות 10:30 - 11:00.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשע"ו, 06 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.