1. התובע הגיש תביעה קטנה כנגד הנתבעת ע"ס 5,000 ₪.

2. הנתבעת הינה בעלת חנות למכירת בגדים ולטענתה, בתו ובנו של התובע נמנו על חוג לקוחותיה.

3. התובע טען בתביעתו כי בחודש אוקטובר 2008 הוא ובתו לובנה (להלן: "לובנה") פנו לחנות הנתבעת ולובנה רכשה מאצל הנתבעת בגדים אופנתיים ונמסרו לנתבעת 2 שיקים ע"ס 700 ₪ כל אחד, הראשון ליום 10/8/08 והשני ליום 20/10/08 (להלן: "השיקים").

התובע טען כי סוכם עם הנתבעת שהשיקים לא יופקדו ולא יועברו לאחרים וכי התמורה תשולם לה לפחות 15 ימים לפני מועד פירעון השיקים.

התובע טען שהוא שילם לנתבעת 1,400 ₪ במזומן וביקש לקבל ממנה את השיקים ונמסר לו על ידה שהיא העבירה את השיקים לאחד הספקים שלה וכי אותו ספק התחייב להשיב לה את השיקים ועם קבלתם הם יוחזרו לתובע.

לטענת התובע, בשנת 2012 הספק שמחזיק בשיקים הגישם לביצוע ללשכת ההוצל"פ וכי בסופו של דבר, התובע נאלץ לשלם לב"כ הספק סך של 3,083 ₪ בתמורה לסגירת תיק ההוצל"פ והחזרת השיקים המקוריים לידיו.

4. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי לפני העסקה עם לובנה, היתה עסקה קודמת עם אחיה והוא נשאר חייב לה כספים וכי הכספים ששולמו לה ע"י לובנה נזקפו לחובו של האח, כפי שסוכם ביניהן, ולטענתה לובנה נשארה חייבת לשלם לה את סכומי השיקים נשוא התיק.

5. התובע העיד כי בתו לובנה רכשה בגדים ומסרה לנתבעת שני שיקים ע"ס 1,000 ₪ כל אחד(!)

התובע העיד שהוא אינו יודע אם בנו חייב לנתבעת סכום כלשהו וכי הבן אינו מתגורר עמו והוא יודע כל מה שקרה עם הבת שלו, מאחר והיא מתגוררת עמו ובביתו וכי הבת היתה חייבת לנתבעת סך של 2,000 ₪.

התובע העיד שלפני מועד פרעון השיקים ב-15 ימים, הוא שילם לנתבעת סך של 2,000 ₪ במזומן.

התובע העיד שהשיקים של לובנה הם מלפני שנתיים.

6. הנתבעת העידה שהיא החזיקה בשיקים של לובנה ושל אחיה וכי לובנה אכן שילמה לה סך של 1,500 ₪ וסוכם שקודם ישולם החוב המגיע מאחיה.

לטענת הנתבעת, השיקים החוזרים של האח עדיין בחזקתה ולא הוחזרו לתובע, לבתו לובנה ולא לבנו, וכי היא ביקשה מהספק להחזיר לה את השיקים של לובנה על מנת שתשלמם לנתבעת והספק לא עשה כן, מאחר והנתבעת הפסיקה לעבוד עמו.

דיון והכרעה:

7. עדותה של הנתבעת אמינה בעיני ביהמ"ש ובית המשפט מאמין לה שלא קיבלה סכום כלשהו, לא מהתובע ולא מלובנה עבור השיקים נשוא תיק זה וכי הסכום ששולם לה, שולם לכיסוי החוב המגיע מבנו של התובע.

8. התובע סתר את עצמו עת העיד שהשיקים של הבת הינם ע"ס 1,000 ₪ כל אחד, וכי החוב שהגיע מהבת הסתכם בסך 2,000 ₪, כאשר בפועל סכום כל אחד מהשיקים הינו ע"ס 700 ₪ בלבד.

9. בנוסף, התובע טען שהשיקים הינם מלפני שנתיים, כאשר בפועל מועדי פרעונם הינם 10/8/08, 20/10/08 !!!

10. תיק ההוצל"פ בגין השיקים נפתח עוד בשנת 2009 והתובע לא ראה לנכון לפנות לנתבעת בכתב או באמצעות עורך דין והדבר נעשה אך ורק לאחר מספר שנים ולאחר שלובנה נאלצה לשלם את מלוא סכום החוב עפ"י תיק ההוצל"פ.

11. לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים ומאחר ונתתי בעדותה של הנתבעת אימון מלא, אני מורה על דחיית התביעה.

12. אינני עושה צו להוצאות, על אף התוצאה שאליה הגעתי.

המזכירות תמציא העתק מפסק דין זה לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ג' כסלו תשע"ו, 15 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.