בפניי מונחת בקשת המבקשת , הנתבעת 2, לביטול פסק הדין שניתן כנגדה בהיעדר הגנה ביום 28.6.15. תגובת המשיבה, התובעת, לבקשה זו ותשובת המבקשת לתגובה.

כמו כן היות והמבקשת היתה בבעלות מלאה של הנתבע 1 אשר היה מצוי בהליכי פש"ר בעת הגשת כתב התביעה ונכסיו נוהלו ע"י המנהל המיוחד, עו"ד חגי אולמן, נתנה החלטתי ביום 10.4.16 כי יגיש את תגובתו לבקשה, ולכן מונחת בפני גם תגובתו לבקשה ותשובת המבקשת והמשיבה לתגובה זו, שהוגשו לתיק בימים 31.5.16 ו- 24.5.16 בהתאמה.

במסגרת פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה נעתרתי לתביעה שעניינה היה מימוש ערובה וחילוט ערבות בנקאי אוטונומית בסך 400,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שנתנה עבור הנתבעים (והמבקשת בתוכם) לטובת התובעת, המשיבה, להבטחת נזקים שיגרמו למשיבה כתוצאה מצו מניעה זמני שקיבלו הנתבעים בתיק שבפני כנגד המשיבה במסגרת תביעה 25798-05-10 (מדובר בצו מניעה לפינוי מושכר שבוטל לאחר מכן) שהתנהלה בבית המשפט המחוזי בת"א (להלן: "תביעת המחוזי"). כתב התביעה שבפני גם פירט שורה של נזקים שנגרמו למשיבה, כתוצאה ממתן צו המניעה.

להלן יבואו עיקרי טענות המבקשת בבקשה לביטול פסק הדין כפי שעלו מכתבי טענותיה:

1. לטענתה היות ומדובר בתביעה שיש להוכיח בה נזקים והנזקים לא הוכחו, והם בגדר טענות כלליות הקשורות למושכר, הרי שבהתאם לתקנה 48 לתקסד"א, שעה שהנזק תמיד מוכחש עומדת לה הגנה אפשרית ויש לאפשר לה להתגונן בהתאם לשיקול דעת ביהמ"ש.
2. בנושא זה מפרטת המבקשת כי קיימת החלטה של כ' הש' ד"ר דפנה אבניאלי מיום 22.6.10 במסגרת תביעת המחוזי שדחתה את הטענה של המשיבה כי יכלה לגבות דמי שכירות גבוהים יותר בתקופת צו המניעה וממילא קבעה בהחלטתה את גובה דמי השכירות.
3. כמו כן לא צירפה המשיבה, לכתב תביעתה, ראיה כלשהי להוכחת טענתה כי נאלצה לתת גרייס לשוכר החילופי וכן לא העלתה בעבר טענות מכל סוג שהוא שעניינן השטח הכלוא שהיה במושכר. נהפוך הוא, המשיבה אף הציעה כי המבקשת תמשיך ותשב בנכס עוד שנים רבות. לכן קיימת למבקשת הגנה איתנה בפני התביעה.
4. באשר לשאלת מחדלה של המבקשת באי הגשת כתב הגנה מטעמה במועד, טוענת המבקשת כי לא זלזלה בביהמ"ש אלא הייתה שרויה במצב בגינו נבצר ממנה להגיש כתב הגנה, גם בשל מחדלי המשיבה עצמה. בתשובה לתגובה נטען כי כתב ההגנה לא הוגש מטעמים טכניים בשל היעדר יפוי כח חתום כדין מטעם המבקשת. התשובה לא נתמכה בתצהיר כלשהו.
5. כתב התביעה לא הומצא כדין למבקשת, אלא הומצא למשרדה של עו"ד שלומית הראל – שוורץ שלא הייתה מוסמכת לייצג את המבקשת בהליך שבכותרת והיא העבירה מטעם זה את כתב התביעה למנהל המיוחד כפי שהדבר עולה מהודעותיה של עו"ד הראל לתיק ביהמ"ש מימים 30.3.15 – 13.4.15.
6. ביום 31.3.15 הוגשה בקשה דחופה מטעם המנהל המיוחד, בתיק זה, למרות שאיננו בעל תפקיד במבקשת ואיננו מייצג אותה, שלא יינתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד המבקשת.
7. לנוכח המצב המשפטי שבו היה שרוי בעלי המבקשת ומנהלה, מר דוד אפל, הנתבע מס' 1, נבצר ממנו לטפל בנושא זה ונוצרה סיטואציה שהטיפול בתביעה נפל "בין הכסאות" וכתב התביעה נותר ללא מענה.
8. עוד טוענת המבקשת כי יש לבטל את פסה"ד מחובת הצדק, כיון שהוגשה תביעה בגין אותן עילות בבימ"ש השלום שההליכים עוכבו בה עקב הליך אחר תלוי ועומד.

להלן יובאו עיקרי טענות המשיבה כפי שבאו לידי ביטוי בכתבי הטענות הנ"ל שהגישה לביהמ"ש:

1. המבקשת בחרה במודע ובעיניים פקוחות שלא להגיש כתב הגנה מטעמה לאחר הגשת בקשות שונות של צדדים שלישיים, ועו"ד מטעמה או עבורה. אין בפי המבקשת כל הסבר אמתי מדוע המבקשת לא הגישה כתב הגנה מלבד טענה כללית של "נבצרות" ו"נפל בין הכיסאות".
2. ביום 30.3.15 הגיש עו"ד רפאל בייפוס בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה מטעם המבקשת כיון שהוא ממתין לאישור לייצגה. ביהמ"ש לא נעתר לבקשה לאחר קבלת תגובת המשיבה אך קבע ביום 29.5.15 כי על המבקשת להגיש את כתב הגנתה בתוך 20 ימים, שאם לא כן ינתן נגדה פסק דין. המבקשת לא הגישה את כתב הגנתה בתוך 20 ימים.
3. במקום להגיש את כתב ההגנה במועד, הוגשה בקשה ע"י צד ג', מר שמואל אדוארד, להגיש כתב הגנה בשמה, ביום 22.6.15. ביום 28.6.15 נדחתה הבקשה בהחלטת ביהמ"ש וניתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד המבקשת.
4. לכן, מדובר בהתנהגות של המבקשת שמהווה זלזול חמור ובוטה בביהמ"ש. לכן, גם אין לייחס חשיבות לשאלת סיכויי ההגנה של המבקשת.
5. באשר לסיכויי ההגנה, המשיבה מזכירה כי התביעה בתיק זה, היא תביעה למימוש ערבות בנקאית שניתנה להבטחת נזקים שייגרמו למשיבה כתוצאה מצו מניעה זמני שניתן נגדה אם תידחה התביעה.
6. התביעה אכן נדחתה וצו המניעה הזמני בוטל. כך שאחד משני התנאים שקבע ביהמ"ש המחוזי בת"א למימוש הערבות התקיים.
7. המבקשת לא שילמה את ההוצאות שנפסקו לחובתה בגין ההליך ובגין ביטול צו המניעה הזמני. כמו כן קיימים הפרשים משמעותיים בין דמי השכירות שהיה ניתן לקבל בגין המושכר לבין דמי השכירות שקבע ביהמ"ש המחוזי כדמי שכירות לתקופת הביניים. לא שולמו דמי השכירות שקבע ביהמ"ש לפי החלטתו מיום 5.11.13 מחודש אוגוסט 2013 ועד חודש דצמבר 2013 סה"כ בסכום של 86,826 ₪ וכיוצ"ב.
8. אין בהסכמת הצדדים לדמי שכירות זמניים כדי להביא לוויתור על טענת המשיבה, כי היא זכאית לדמי שכירות ראויים בפועל וכי נגרמו לה נזקים בנושא זה.

לגופו של עניין:

1. כפי שעולה מהודעותיה של עו"ד הראל לביהמ"ש – (אליהן הפנתה המבקשת בסעיף 3.2 בתצהיר מטעם מר דוד אפל, הנתבע מס' 1 שתמך בבקשה), עולה כי היא העבירה ושלחה למר אפל העתק מכתב התביעה (ראו סעיף 2 להודעתה מיום 30.3.15 בתיק ביהמ"ש וסעיף 2.4 להודעתה מיום 13.4.15).
2. מכאן שהמבקשת קיבלה לידיה בפועל את כתב התביעה, לכל המאוחר ביום 30.3.15 באמצעות מנהלה ובעל מניותיה, הנתבע מס' 1, מר דוד אפל, כאמור לעיל המבקשת אף מודה בכך בהתאם לסעיף 3.2 לתצהיר מנהלה.
3. משידעה המבקשת על כתב התביעה שהומצא לידה בפועל היה עליה להגיש כתב הגנה במועד ולעקוב אחרי תיק ביהמ"ש, המבקשת לא רק שלא הגישה כתב הגנה במועד, היא גם לא הגישה בקשה להארכת המועד להגשתו, וגם לא טרחה להתעניין בתיק ביהמ"ש בו הייתה מצויה גם החלטתי מיום 29.5.15 כי עליה להגיש כתב הגנה תוך 20 ימים.
4. למעט אמירה כללית "שהתיק נפל בין הכיסאות", אין בפי המבקשת שום הסבר בכלל או הסבר המניח את הדעת בפרט, לכל מחדליה אלו. האמרה כי לא היה ייפוי כוח חתום למבקשת, אף היא נאמרה בצורה כללית, ללא הסבר מדוע מר דוד אפל לא חתם על ייפוי כוח קודם לכן וללא שפורטה בתצהיר כדין.
5. ביקשתי גם מהמנהל המיוחד לנכסי הנתבע מס' 1 להגיב לתיק ביהמ"ש על מנת להבין את הסיבות למחדל המבקשת להגיש בקשות שונות במועד, למרות שהוא לא ייצג את המבקשת וגם לא התיימר לייצגה. תגובתו לא נתמכה בתצהיר חתום ומפורט אך עולה ממנה כי הנתבע מס' 1 פנה אליו על מנת שייתן את אישורו לאפשר למבקשת להתגונן בפני התביעה (סעיף 9 לתגובת המנהל).
6. למרות שהמנהל המיוחד לא שימש בעל תפקיד במבקשת ולא מונה לגביה, פנה המנהל המיוחד לביהמ"ש של פשיטת הרגל לקבל את אישורו להגשת כתב הגנה ע"י צד ג' שאיננו צד לתביעה שבפניי במקום המבקשת. ביום 25.6.15 וביום 16.6.15 ניתנה החלטת ביהמ"ש במסגרת תיק הפש"ר, לפיה ענייני המבקשת לא נידונים במסגרת תיק הפש"ר ואותו צד שלישי רשאי להגיש בקשות כפי שימצא לנכון. ממילא אותו צד ג', כבר פנה קודם לכן בתיק זה באותה בקשה ובקשתו נדחתה על ידי. כך שהגשת אותה הבקשה לבימ"ש של פשט"ר פעם נוספת ממילא הייתה מיותרת.
7. מעיון בבקשה עולה כיה מנהל המיוחד היה מודע לכך כי על המבקשת היה להגיש את כתב הגנתה לתיק זה עד ולא יאוחר מיום 18.6.15 (ראו סעיף 11 לבקשת המנהל המיוחד שהוגשה לביהמ"ש המחוזי).
8. עוד טען המנהל המיוחד, כי לאור הנסיבות לא היה ברור למבקשת כיצד עליה לפעול ולאחר החלטת בימ"ש הנ"ל מיום 16.6.15 הוגשה מטעם המבקשת בקשה לביטול פסה"ד.
9. לתגובה זו השיבה המשיבה כי ממילא אין הסבר למחדלי המבקשת וכי עולה מן התגובה, שכספי הערבות ניתנו ע"י צד ג' שלא נתבע בתביעה זו למבקשת אין נכסים או כספים ולכן ממילא לא נפגעת מקיום פסק הדין.
10. מעיון בתגובתו של המנהל המיוחד, אל מצאתי כל הסבר שהוא למחדליה של המבקשת. המבקשת לא טענה בפני, כי לא היה לה ברור כיצד לפעול, אלא רק כי "הדברים נפלו בין הכיסאות".
11. פסק הדין שניתן בהעדר הגנה על ידי, ניתן רק ביום 28.6.15, שנים עשר ימים לאחר מתן החלטת ביהמ"ש המחוזי שקבעה כי המבקשת יכולה לפעול בתיק ביהמ"ש ללא קשר להליכי הפשט"ר. למרות שהמבקשת הייתה מודעת להחלטה זו וקיבלה לידיה את כתב התביעה עוד בחודש מרץ 2015 (כאמור לעיל), ולכן הייתה מודעת לאיחור הרב שבהגשת כתב ההגנה מטעמה, עדיין לא טרחה המבקשת להגיש כתב הגנה בתיק או בקשה להארכת המועד, וגם לא פירטה בפני שום הסבר משום סוג שהוא, מדוע לא עשתה כן.
12. באשר לטענת המבקשת כי יש לבטל את פסה"ד מחמת הצדק כיון שניתן צו לעיכוב הליכים בתביעה אחרת שהתנהלה בבימ"ש זה ועוכבה עקב ההליכים במחוזי, לא ירדתי לפשרה של הטענה. ביטול פסה"ד מחמת הצדק, לפי ההלכה הפסוקה, ניתן רק אם הוכח לביהמ"ש כי נפל פגם בהליך מתן פסק הדין בהיעדר הגנה. לא מצאתי כי נפל פגם משום סוג שהוא בהליך, שכן במסגרת ההליך שבפניי לא עוכבו ההליכים, מה גם שהמבקשת קיבלה לידיה את כתב התביעה עוד בחודש מרץ 2015. לפיכך, לא ברור כיצד הטענה מתקשרת לבקשה שבפני. גם לא נטען כי יש לעכב את ההליכים בתיק שבפני. נטען כי התביעה שבפני זהה בעילתה לתביעה באותו תיק של ביהמ"ש טענה זו אינה נכונה כיון שכאן התביעה היא לחלט ערבות כתוצאה מנזקים שגרמה המבקשת למשיבה בעקבות קבלת צו המניעה, בתביעת המחוזי ובאותו תיק של ביהמ"ש לא מוזכרת כלל עילת התביעה הזו, לא נזיקית ולא חילוט הערבות. כך שלא מדובר באותן עילות והטענה נדחית. מה גם שההליכים בתביעה האחרת אכן עוכבו עד לקבלת פסק דין בתביעה המחוזי. פסק דין שכזה התקבל בשנת 2014 הוא חלוט ואף ביהמ"ש המחוזי את המשיבה להגיש את התביעה הנוכחית שבפני. כך שהטענה, מלבד היותה לא ברורה, גם אינה נכונה, ולפיכך אני דוחה אותה.
13. באשר לשאלת סיכויי ההגנה של המבקשת, מחד, יתכן והם אפשריים היות ויש להוכיח נזק, וראוי כי ביהמ"ש ישמע את הראיות לנזקים אלו. מאידך, מקובלות עלי טענות המשיבה, כי התביעה בביהמ"ש המחוזי שבה ניתנה הערבות, נדחתה עוד בשנת 2014 והפכה לחלוטה. כמו גם החלטות נוספות שפורטו בתשובתה וצורפו כנספחים לכתב התביעה. יש בהן קביעות וחיובים כספיים חלוטים המוטלים על המבקשת לטובת המשיבה שצריכים להיות משולמים ע"י המבקשת בין היתר ע"י חילוט הערובה שבפניי ולא ניתן לשנותם עוד. לדוג' ההחלטה מיום 5.11.13 בה נקבעו הוצאות ונקבע כי לא שולמו דמי השכירות החל מחודש יולי 2013. לכן באשר לרכיבים אלו סיכויי ההגנה של המבקשת אפסיים וכבר נפסק כי ביהמ"ש לא יבטל פסק דין רק כדי לשוב ולתתו מחדש. המשיבה טענה כי חיובים אלו לא שולמו עד כה. לכן לפנים משורת הדין, אקבל את בקשת המבקשת ואבטל את פסה"ד, רק במידה והמבקשת תפקיד לקופת ביהמ"ש סכום של 140,000 ₪ בתוך 21 ימים מהיום, וכן תשלם את הוצאות הדיון בבקשה לביטול פסק הדין בסך של 5,000 ₪ למשיבה בתוך 21 ימים מהיום.

התנאים הם תנאים מצטברים. היה ואחד מהם לא ימולא ע"י המבקשת במלואו ובמועדו תדחה הבקשה לביטול פסק דין שהגישה המבקשת ויבוטל עיכוב ההליכים שניתן בתיק.

המשיבה תודיע לתיק ביהמ"ש בעוד 25 ימים מהיום האם שולמו ההוצאות במועד.

המזכירות תביא בפני את התיק באמצעות משימה בעוד 30 ימים מהיום לבדיקת ההודעה והפקדת הפיקדון. במידה וכל התנאים יתמלאו אבטל את פסה"ד ואתן הוראות להגשת כתב הגנה בתוך 30 ימים נוספים. במידה והתנאים לא ימולאו במלואם ובמועדם, אורה על ביטול עיכוב ההליכים בעוד 30 ימים מהיום, ותדחה הבקשה לביטול פסק הדין.

המזכירות תשלח החלטתי זו לכל הצדדים.

ניתנה היום, כ' חשוון תשע"ז, 21 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.