ביום 20.6.16 קיימתי ביקור במקום בנוכחות ב"כ הצדדים, התובעים 1 ו-2 ושני הנתבעים.

במהלך הביקור סיירתי במקרקעין ועמדתי מקרוב על הנושאים שבמחלוקת.

הביקור החל בצד המזרחי של המקרקעין, במקום בו נמצאת דרך המעבר שדבר קיומה אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים.

דרך המעבר היא למעשה מדרגות שבחלקן התחתון יצוקות בטון חדש יחסית, ואילו בחלקן העליון הן מדרגות בטון ישנות יותר.

בצד המדרגות בנוי קיר שגובל עם המדרגות מצד מזרח. קיר זה תוחם את מגרשו של השכן מצד מזרח (חלקה 24) ועפ"י הנטען הוא הוקם במימון חלקי של המועצה המקומית.

בהמשך למדרגות הישנות (אם כי לא בהמשך ישיר אליהן) ישנן מדרגות נוספות חדשות יותר, שבינן לבין המדרגות הישנות מפריד משטח בטון קטן. מדרגות אלו מובילות לכביש שעובר צפונית לחלקתם של הנתבעים.

בחלק העליון של המדרגות נשוא זכות המעבר, קרי במדרגות הישנות, ישנה יתד ברזל כמעט באמצע המדרגה. יתד זו הושמה שם ע"י הנתבעים באמצעות מודד מטעמם על מנת לסמן את גבול חלקתם. יתד אחרת נמצאת למטה בחלק החדש יותר של המדרגות וכ-20 ס"מ פנימה מהקצה של המדרגה.

במהלך הביקור שמענו את הצעת ב"כ הנתבעים בקשר לשינוי מסוים בדרך המעבר על מנת לאפשר מעבר של כלי רכב. כמו כן, בוצעה מדידה של המדרגה העליונה ביותר מבין המדרגות הישנות שבזכות המעבר (מעמוד החשמל ועד קצה המדרגה מהצד השני) והתברר כי רוחבה עומד על 1.90 מ', וזהו בערך רוחבן של שאר המדרגות.

בכל הנוגע לדרך המעבר אציע כי התוואי הנוכחי שלה יישאר על כנו, ללא קשר לשאלה היכן נמצא גבול חלקתם של הנתבעים ביחס למדרגות. זאת משום שמיקום המדרגות ורוחבן, ובפרט החלק הישן של המדרגות, מלמד על התוואי ההיסטורי של דרך המעבר.

נוכח האמור, אציע לנתבעים לסלק לאלתר את היתדות אשר נמצאות בתוך המדרגות, קרי בתוך תוואי דרך המעבר.

לאחר שבחנו את המדרגות שבזכות המעבר, פנינו לצד האחר של המקרקעין, במקום בו ניתן לראות את הגבול המשותף בין חלקת התובעים לחלקת הנתבעים.

במהלך הביקור ראיתי כי שתי החלקות נמצאות במדרון אחד, כאשר חלקת הנתבעים היא מצפון לחלקת התובעים ובמפלס גבוה יותר מחלקתם של האחרונים. בחלקת הנתבעים בנוי בית מגורים ומסביבו נטועים עצים שונים, אך השטח באופן כללי אינו מעובד וניכר כי גדלים בו צמחי ועשבי בר.

בחלקת התובעים בוצעה חפירה ליישור הקרקע כשהחפירה מתחילה מטרים בודדים מגבול חלקת הנתבעים. ליד החפירה קיים בית מגורים.

בחלק מהגבול המשותף של שתי החלקות (מצד מזרח) ישנו קיר תומך מבטון שמפריד ביניהן והוא באורך של מטרים ספורים. במהלך הביקור נתגלע ויכוח בין הצדדים לגבי זהות האנשים שמימנו את הקמתו (התובעים טענו כי הם ואביהם מימנו את בניית הקיר באופן מלא, ואילו הנתבעים טענו כי גם אביהם השתתף במימון).

בהמשך לקיר הנ"ל, במקום בו הוא מסתיים, ניתן לראות כי בגבול המשותף בין שתי החלקות יש מעין טרסת אבנים ופחים ממתכת שנועדו לשמש כמעין חוצץ ותומך בקרקע בין שתי החלקות.

אזכיר, כי התובעים עתרו בכתב התביעה לחייב את הנתבעים בבניית קיר תומך בגבול החלקות שלהם על מנת למנוע גלישת אדמה, צמחייה ופסולת.

מהתרשמותי במקום, לא שוכנעתי כי קיים צורך דחוף בהקמת קיר תומך בין שתי החלקות. פני הקרקע משני צדי הגבול היא זהה ומלמדת כי לא קיימת גלישה של אדמה, פסולת או צמחייה. בכל מקרה, ככל שקיים צורך בקיר כזה הרי שחיוני יותר להקימו בצמוד למקום בו ביצעו התובעים את החפירה ליישור הקרקע בחלקתם, קרי במרחק של כ-3 מ' מהגבול המשותף.

כמובן שאין בדבר כדי לגרוע מההסכמה אליה הגיעו התובעים עם הנתבע 2 בכל הקשור לביית קיר בחלק מהגבול המשותף, כפי שצוין בפרוטוקול הדיון הראשון.

המזכירות תמציא עותק מפרוטוקול הביקור במקום לצדדים.

ניתנה היום, א' תמוז תשע"ו, 07 יולי 2016, בהעדר הצדדים.