1. לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 18.12.2013, בין כלי רכב, מ"ר 98-577-61 (להלן: "רכב התובעים") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 80-083-25 (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3. נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שהאחריות לקרות התאונה תחול על נהג המשאית, כאשר לנהג רכב התובעים רשלנות תורמת בשיעור של 20%.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס קביעתי.

5.1. אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב התובעים, שהייתה עקבית, קוהרנטית והתיישבה עם ההיגיון שבקרות התאונה, זאת על פני גרסתו של נהג המשאית, שלא התיישבה עם מוקדי הנזק והותירה בי רושם של חוסר מהימנות.

5.2. שוכנעתי כי התאונה התרחשה לאחר שרכב התובעת עבר כברת דרך ארוכה יותר בתוך מעגל התנועה, כאשר המשאית הייתה בראשית כניסתה למעגל התנועה, כפי שניתן לראות ממוצגים ת/2 1 ו-1א'. כמו כן, מעיון בתמונות זירת התאונה (ת/2 1) ניתן לראות כי שדה הראייה של נהג המגיע מכיוון נסיעתה של המשאית ובייחוד של מי נהג היושב בכלי רכב גבוה, כמו משאית, אינו מוגבל כלל וכלל. כך שלמעשה, נהג המשאית יכול וצריך היה ליתן את דעתו לרכב התובעים הנוסע בתוך מעגל התנועה, ובתוך כך ליתן לו זכות קדימה, ובכלל זה, להיכנס למעגל התנועה רק שהדרך פנויה. אלא שהמשאית נכנסה לתוך מעגל התנועה מבלי ליתן לרכב התובעים זכות קדימה.

מכאן, אחריותו של נהג המשאית לקרות התאונה.

5.3. יחד עם זאת, גם לנהג רכב התובעים רשלנות תורמת לתאונה.

מוקד הנזק ברכב התובעים הוא בחלק הקדמי ימיני בלבד, מבלי שנראה שדלת הימינית הקדמית נפגעה בכל צורה שהיא (ת/3). גם בחוות דעתו של שמאי הרכב מטעם התובעים ניתן לראות כי אין כל אזכור לתיקון או החלפה של דלת ימינית קדמית ברכב התובעים כי אם רק של החלפים המצויים בחלק הקדמי ימיני.

וכל זה מדוע הוא רלוונטי? זאת על מנת ללמדך כי אם מוקד הפגיעה הראשוני ברכב התובעים היה דלת ימינית קדמית, כפי שמעיד נהג רכב התובעים (עמ' 2, שורות 31-26 לפרוטוקול), אזי ניתן היה לקבל את גרסתו של נהג רכב התובעים, לפיה רכבו כבר עבר מול המשאית המגיחה מימינו. ברם, מוקד הנזק הנראה ברכב התובעים, שאינו כולל את דלת ימינית קדמית, מעיד כי רכב התובעים לא עבר את המשאית אלא הוא היה קרוב אליו מאוד, ואפשר שאם היה בולם את רכבו או אף מאט את מהירות נסיעת רכבו מיד עם מראה המשאית המתקדמת לעבר מעגל התנועה, התאונה הייתה נמנעת. אם המשיך נהג רכב התובעים בנסיעתו תוך סברה כי המשאית תעצור למראה רכב בתוך מעגל תנועה, הרי שסברה זאת לא הייתה צריכה למנוע ממנו את חובתו לנקוט בכל האמצעים למניעת התאונה, לרבות ויתור על זכות הקדימה הנתונה לו.

לפיכך, התביעה מתקבלת חלקית, כאמור בפתח סעיף 5 לעיל.

6. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 3, ישלמו לתובעים את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 7,579 ₪, שהינו 80% מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית המשפט ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,400 ₪.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ג חשוון תשע"ו, 05 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.