מבוא

1. בין הצדדים נוהל הליך שעילתו תביעת המשיבים לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו להם בתאונת דרכים (ת.א. 26937-09-09). לקראת מועד שמיעת העדויות הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר פשרה בעזרת מגשר ולפיו הוסכם כי המבקשת תשלם למשיבים סכום כולל של 875,000 ש"ח, (מעבר לתשלומי המל"ל והתשלומים התכופים), לסילוק סופי של תביעת כל אחד משלושת המשיבים-התובעים באותו הליך, לפי החלוקה:

למשיב 1 -250,000 ש"ח, למשיבה 2- 550,000 ש"ח ולמשיב 3- 75,000 ש"ח.

בהסכם הפשרה שהוגש ביום 8.2.2015 לבית משפט, נכלל תנאי לפיו על כל אחד מהמשיבים לחתום על כתב קבלה ושחרור ורק לאחר מסירתם של כתבי הקבלה והשחרור יועבר התשלום לב"כ המשיבים, הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין.

אין מחלוקת כי ביום 6.2.2015 נפטר משיב 1, יומיים לפני חתימת באי כח הצדדים על הסכם הפשרה והגשתו לבית המשפט, מבלי שהדבר בא לידי ביטוי בהסכם הפשרה ואין מחלוקת כי פטירת המשיב 1 לא הובאה לידיעת המבקשת עובר לחתימה, ומובן שגם כתב קבלה ושחרור לא נחתם על ידי המשיב 1 בנסיבות אלו.

משנודע למבקשת על פטירתו של משיב 1, היא הגישה את התביעה בתיק זה ובה ביקשה כי יינתן פסק דין המצהיר על בטלותו של הסכם הפשרה ככל שמדובר במשיב 1 וביטולו ככל שמדובר במשיבים 2 ו-3, בין השאר מהנימוק שהמבקשת הוטעתה בהטעיה מכוונת על ידי המשיבים, אשר ניהלו משא ומתן לפשרה בחוסר תום לב.

בתחילה הגישה המבקשת בקשה לעכוב ביצוע פסק הדין במסגרת התיק שהסתיים, בהתאם להחלטתי נמסרו תגובות המשיבים ותגובת המבקשת לאותה בקשה. בהמשך קבעתי כי מאחר וגם הוגשה בקשה לעכוב ביצוע במסגרת התביעה החדשה, הנושא יוכרע במסגרת התביעה הנוכחית, והצדדים נתנו הסכמתם כי אסתמך לצורך ההכרעה בבקשה על הטיעונים שהועלו בהליך הקודם.

תמצית טענות הצדדים

1. המבקשת בתביעתה ובבקשתה מפרטת את סיכויי הצלחתה המתוארים על ידה כגבוהים ביותר ומבהירה באשר למאזן הנוחות כי המשיבים הם אנשים פרטיים, הסכום הוא סכום נכבד וקיים סיכון משמעותי כי באם תזכה בתביעתה, לא תוכל לקבלו בחזרה.
2. המשיבים בתגובתם טוענים כי ההלכה היא שאין לעכב ביצועו של פסק דין כספי, בנוסף בחר ב"כ המשיבים לפרט לפרטי פרטים את הליכי המשא ומתן שקדמו להסכם הפשרה, אישר כי משיב 1 נפטר ביום 6.2.2015, עובדה שהובאה לידיעתו כך נטען, רק ביום 12.2.2015. ביום 17.2.2015 הוא העביר למבקשת את כתבי הסילוק מטעמם של משיבים 2 ו-3 והציע כי יישלח שטר פטור בענינו של משיב 1 לאחר שיוצא צו קיום צוואה או ירושה (בענין זה נטען כי הוגשה בקשה לצו קיום, ביום 15.3.2015), ביום 15.3.2015 נפתחו תיקי הוצל"פ מטעם המשיבים למימוש פסק הדין.

באשר למאזן הנוחות, טענו המשיבים, כי המבקשת לא תמכה טענותיה בתצהיר, טענותיה כלליות ומשיבים 2 ו-3 אמידים כלכלית.

דיון

1. מעמדה של בקשה לצו עשה בנסיבות אלו, דומה לבקשה לעכוב ביצוע עד להכרעה בערעור, "מקבילית הכוחות" מחייבת בחינת סיכוי התביעה ביחד עם מאזן הנוחות, לטעמי השיקול העיקרי במקרה זה הוא "מאזן הנוחות", שכן בנושא סיכויי התביעה, לכל צד טענות כבדות משקל ובבוא היום אכריע בקשר אליהן.

לענין אמות המידה לבחינת עכוב ביצוע פסק דין כספי אפנה להחלטת כבוד השופט צ' זילברטל בע"א 3456/14 נפתלי נגד פימה, (2.6.2014), (באותו מקרה חוייב הנתבע לשלם מליון וחצי דולר):

"כשמדובר בעיכוב ביצועו של פסק דין כספי גרידא, בקשת העיכוב תיענה רק במקרים חריגים כאשר המבקש משכנע את בית המשפט שקיים חשש ממשי ורציני שלא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. בהקשר זה יש מקום להביא בחשבון את גובה החוב הפסוק, שכן כאשר מדובר בסכום ניכר, מתקיים חשש מובנה לגבי יכולתו של הזוכה להשיבו ככל שיתקבל הערעור, אף כשמדובר בזוכה שאין חשש מיוחד באשר לחוסנו הכלכלי" (ע"א 2976/12 בר אל נ' קאופמן, פסקה 14 (26.11.2012))".

ובנוסף ראו החלטתו של כבוד השופט י' דנציגר בע"א 5963/10 בנק הפועלים בע"מ נגד ארטיפו בע"מ (26.8.2010):

"כאשר מדובר בעיכוב ביצוע חיוב כספי, הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע פסק הדין, אלא אם קיים חשש ממשי שאם מבקש עיכוב הביצוע יזכה בערעור הוא לא יוכל לגבות בחזרה את כספו...טענה בדבר חוסר יכולת כלכלית של הזוכה על פי פסק הדין להשיב את אשר זכה בו, אינה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיתמך בתשתית ראייתית מספקת... אף מבלי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי הערעור, סבורני כי אין מקום לקבל את הבקשה. המבקשים אמנם טוענים כי המשיבות מצויות בקשיים כלכליים, וכי הדבר מלמד כי לא יהא להם מאין להיפרע היה וערעורם יתקבל, אך הם אינם תומכים טענתם זו בתשתית עובדתית מספקת".

1. לאחר בחינת הטענות העובדתיות באשר להעדר יכולת כלכלית להחזיר את הכסף אם תתקבל התביעה, מקובלת עלי טענת המשיבים כי ככל שמדובר במאזן הנוחות, טענת המבקשת כללית ואין היא מבוססת על תשתית מינימלית לענין היות התשלום "בלתי הפיך" ובכלל זה לא הביאה המבקשת ראיות ולו ברמה המינימלית כי מבחינת המשיבים או מי מהם מדובר בסכום ניכר היוצר חשש מובנה לאי יכולתם השבתו.

לכן זכאים המשיבים 2 ו-3 לקבל את הסכום שנפסק לזכותם בפסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה. אם בסופו של יום יבוטל הסכם הפשרה יהיה עליהם להשיב את הסכומים שקיבלו.

1. למרות זאת ובהמשך להחלטתי מאתמול, מאחר והמשיב 1 נפטר ולא ידוע מי יוכרזו כיורשיו, האם יורשיו יסכימו לחתום על כתב סילוק ואם יבחרו היורשים להיות מיוצגים במי יבחרו לייצג אותם, אני מעכב עד להחלטה אחרת את תשלום חלקו של משיב 1 לפי הסכם הפשרה- 250,000 ₪.

[אציין כי גם לשם ניהול ההליך, ככל שמדובר במשיב 1, עזבונו של נפטר, במידה ולא יוצג צו ירושה מטעם המשיבים, יהיה על התובעת להסדיר הנושא לשם סיום מלא של המחלוקות].

1. אם יומצא למבקשת צו ירושה וכתב סילוק בהתאם לנוסח שנקבע בהסכם הפשרה, חתום על ידי היורשים והיא תבקש להמשיך ולעכב התשלום, יהיה עליה לפנות, תוך 30 יום מקבלת המסמכים, בבקשה מנומקת ואכריע בה לאחר בחינת עמדת הצדדים.

אין באמור לעיל כדי להביע עמדה באשר לתוצאת הדיון בתביעה לביטול הסכם הפשרה לרבות באשר לזכות המשיבים או מי מהם לסכומים שנקבעו בהסכם הפשרה.

בהתחשב בכל האמור לעיל, כל צד יישא בהוצאותיו לענין בקשה זו.

ניתנה היום, ג' אייר תשע"ה, 22 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.