בקשה לעיון בתיק בית משפט לפי תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג-2003 (להלן: התקנות).

1. ביום 1.3.2015 הגישה המשיבה מס' 1 תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף נגד המשיבות מס' 5-2. נגד המשיבה מס' 6 הוגשה הודעה לצד שלישי.

2. המבקשת, שאיננה צד להליך הנוכחי, הגישה בקשה להתיר לה לעיין בתיק בית המשפט. בבקשה צוין כי מטרת העיון הינה "העתקת כל הראיות הקשורות בנסיבות התאונה נשוא תיק זה ולימוד נסיבות התאונה ואחריותם של הנתבעים לאירוע התאונה". בבקשה נטען כי המבקשת איתרה ברשומותיה חבר בעל שם זהה לשם התובעת, אולם בהיעדר מספר תעודת זהות - לא ניתן לדעת בוודאות; כי המבקשת עשויה להיות קופת החולים שנשאה בהוצאות מתן שירות למשיבה מס' 1 בגין תאונה נשוא תיק זה; וכי עשויה להיות למבקשת עילת תביעה כנגד המשיבות מס' 5-2 לפי סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994 ולפי סעיף 2 לחוק לתיקון הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד-1964 כמיטיבת נזק.

3. חלק מהמשיבות התנגדו לבקשת העיון, מהטעם שמדובר בבקשה כללית המוגשת בתיקים רבים אחרים. הן טענו כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר לתמיכה בבקשה; כי המבקשת אינה יודעת דבר על אודות נסיבות התאונה; כי לבעלי הדין יש זכות חוקתית לפרטיות; וכי המבקשת לא הציגה כל עניין קונקרטי שיש לה בבקשה זו.

4. זכות העיון בתיקי בית המשפט מעוגנת בתקנות. תפיסת היסוד מאחורי התקנות לגבי זכות העיון הינה כי לכל אדם יש זכות לבקש מבית המשפט לעיין בתיקי בית המשפט. זכות זו נגזרת מעקרון פומביות הדיון, שהינו עיקרון יסוד המעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה ובסעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (ראו: בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (פורסם בנבו, 8.10.2009); רע"א 943/15 קליין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 23.6.2015); רע"א 3863/15 טוליפ קפיטל נ' Liberty Mutual Insurance Europe Limited (פורסם בנבו, 28.2.2016); בר"ם 8974-15 מוסקוביץ, אזרואל משרד עורכי דין נ' גרוסמן (פורסם בנבו, 13.4.2016). ככלל יש לאפשר עיון, כל עוד לא נאסר על העיון בדין ספציפי. בתקנות נקבעו מגבלות לגבי שלוש קבוצות של מבקשי העיון: בעלי דין, מי שאינם בעלי דין ומי שמחזיקים בהיתר כללי לעיון. היקף זכות העיון הרחבה ביותר נתונה למי שהוא צד להליך. לעומת זאת, זכותו של מי שאינו צד בהליך הינה מצומצמת יותר, ועליו להגיש בקשה לפי תקנה 4 לתקנות, אשר קובעת:

"4. (א) כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית משפט (להלן - בקשת עיון), ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין.

... (ג) בקשת עיון תהיה מנומקת, ותוגש לפי טופס 2 שבתוספת.

(ד) בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לענינו בתיק של המבקש, לענינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה...".

לפי תקנה זו, מי שאינו צד להליך רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיקי בית המשפט ועליו לנמק את בקשתו. מדובר בדרישה להנמקה קצרה ותמציתית, שכן נטל השכנוע הוא על המתנגד לעיון. על אף חשיבותה של זכות העיון, היא איננה מוחלטת וכפופה להגבלות תחיקתיות שונות, המשקפות את האיזון שבינה לבין אינטרסים מוגנים אחרים.

בחינת בקשות לעיון בתיק בית משפט לפי תקנה 4 לתקנות נעשית במסלול תלת-שלבי: בשלב הראשון, יש לבחון אם אין בדין איסור על העיון המבוקש. בשלב השני יש לבחון באם העיון מוצדק. נקודת המוצא תהא כי יש לאפשר את העיון, והנטל על הטוען למניעת העיון. ההכרעה בהקשר זה מבוססת על איזון בין האינטרסים והזכויות המעורבות בעיון עצמו ובין האינטרסים והזכויות הקשורים במניעת העיון. בשלב השלישי יש לבחון אם ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות והאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון, בשים לב, בין היתר לסבירות הקצאת המשאבים של בית המשפט (ע"א 8849/01 סבוב נ' פז-גז (פורסם בנבו, 15.2.2.005); ע"א 3914/91 רמזי לחאם נ' פקיד שומה נצרת (פורסם בנבו, 1.5.2006); בג"ץ 2633/08 חדשות 10 בע"מ נ' דובר צה"ל (פורסם בנבו, 30.7.2009)).

בהיעדר הסבר קונקרטי אודות פגיעה העלולה להיגרם כתוצאה מחשיפתם של מסמכים ספציפיים, יש לאפשר את העיון במסמכים, שכן מעקרון פומביות הדיון וחופש המידע נובע שבהיעדר טעם מיוחד המונע זאת, רשאי כל אדם לעיין בתיקי בית המשפט (בג"ץ 9474/00 גל נ' ראש עיריית חיפה (פורסם בנבו, 13.12.2004)).

5. המבקשת חצתה את השלב הראשון, מאחר ולא הוצג על ידי המשיבות איסור שבדין על זכות העיון, אולם היא לא חצתה את השלב השני - מאחר ולא הביאה נימוקים ממשיים להצדקת העיון. שלושת הנימוקים שפורטו בבקשתה לעיון נטענו ללא תשתית עובדתית מינימלית הנתמכת בתצהיר, ובשל כלליותם – ניתן לטעון אותם כמעט בכל תיק המתברר בבית המשפט. לפיכך, דין הבקשה להידחות וכך אני מורה.

ניתנה היום, 25 מאי 2016, בהעדר הצדדים.