לפני:

כב' השופטת שרה מאירי – אב"ד

נציגת ציבור (עובדים) גב' דבורה פינקלשטיין

נציג ציבור (מעסיקים) מר יעקב גונצ'רובסקי

החלטה

1. בפנינו בקשה דחופה שהגיש התובע (1.3.15) בה עתר להורות למשיבים כדלקמן:

"1. המורה לעירייה לבטל את השעיית המבקש כפי שניתנה בהחלטת ראש העיר מיום ה- 10.2.2015 (להלן: "ההשעיה") ושהומצאה למבקש ביום 16.2.2015.

2. להורות לעירייה להשיב את המבקש לתפקידו.

3. להצהיר כי השעיית המבקש נעשתה לכאורה שלא כדין, ללא שנערך למבקש שימוע.

4. להצהיר כי במעשי היועמ"ש יש משום ניגוד עניינים בין כובעו כממליץ על ההשעיה לבין כובעו כתובע משמעתי.

5. להצהיר, כי מעשי העירייה והעומד בראשה (המשיבים) אינם סבירים ומידתיים ועומדים בניגוד לחובת תום הלב.

6. כל סעד אחר שידרש בנסיבות העניין.

כל זאת עד למתן החלטה אחרת בסעד הקבוע".

המבקש, מורה לביולוגיה בתיכון מקיף ח' בעיריית ראשל"צ ("התיכון"; "העירייה"), מועסק כמורה מספטמבר 2006.

ביום 9.11.14 נכנס המבקש לכיתה ע"מ ללמד, כשבכיתה שרר רעש רב. המבקש ביקש מהתלמידים לשבת, תלמיד אחד נותר לעמוד, כשגבו למבקש, תוך שהמשיך בשיחה קולנית עם מספר תלמידים שישבו במקומם; המבקש המשיך להפציר בתלמיד לשבת אך זה לא שעה לבקשתו.

המבקש ניגש לעבר התלמיד ביקש ממנו שוב ושוב – ללא הואיל. בסופו של דבר, אחז בידו של התלמיד "וליווה אותו אל הדלת תוך שהוא מניח ידו על גב התלמיד ללא הפעלת כוח או אלימות" (מהלך שלא לווה בקללות או בגידופים, בניגוד לנטען כנגדו) ("האירוע").

המנהלת ניגשה לשוחח עם המבקש, שהתבטא בצורה "חופשית ובלשון עממית", תאר עד כמה התלמיד הכעיס אותו ואמר: "יכולתי לרצוח אותו" (ביטוי שאינו מציג התנהגות אלימה).

לבקשת המנהלת התנצל בפני התליד ואביו ששהו בחדרה של המנהלת, אף שנתקל בתוקפנות ואלימות מילולית קשה מצד אב התלמיד, כולל איומים.

המבקש המשיך ללמד בכיתות, למעט בכיתה זו.

יועצת השכבה פנתה לפקידת סעד והציגה גרסת התלמיד בלבד והמנהלת רשמה "סדר אירועים כרונולוגי".

ביום 10.11.14 הגיש האב תלונה למשטרה ובהמשך, זומן המבקש לחקירה במשטרה.

ביום 24.11.14 זומן המבקש לשימוע ל- 7.12.14, לקראת המשך העסקתו כמורה בתיכון, תוך שהופנה אף לאפשרות נקיטת הליכים עפ"י חוק הרשויות המקומיות (משמעת), התשל"ח – 1978 ("חוק המשמעת"); המבקש וב"כ התייצבו לשימוע, בו טען כי לא ניתן לזמנו לשימוע לבחינת המשך העסקתו, אלא עפ"י חוק המשמעת; המבקש התייחס לאירוע, לא היתה תקיפה, כאמור בחוזר מנכ"ל משרד החינוך ("החוזר"); אין חשש לסיכון לתלמידים בהותרתו כמורה (והראייה, הוא ממשיך ללמד).

בשימוע נכחו עו"ד א. ארגמן (שהינו שותף ומנהל המשרד), ועו"ד נ. יראוני, ממשרד עו"ד בר, כיועצים המשפטיים של העירייה.

ביום 17.12.14 ניתנה החלטה בשימוע, הממליצה בפני ראש העיר לנקוט הליכים משמעתיים כלפי המבקש.

ביום 18.12.14 הגיש ראש העיר קובלנה, עפ"י סעיף 11 לחוק המשמעת, שהופנתה לעו"ד ארגמן (שהינו התובע המשמעתי).

רק ביום 4.2.15 הוגשה תובענה משמעתית לביה"ד למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות, כשהתובע המשמעתי הינו עו"ד דניאל זרימאני, ממשרד עו"ד בר.

ביום 16.2.15 נשלחה למבקש ולב"כ הודעה על השעיה מ- 15.2.15 ובהמשך לשימוע, לקובלנה ולתובענה המשמעתית אותה תלה ראש העיר בפגיעה בתדמית השירות הציבורי.

החל מיום 17.2.15 המבקש אינו מלמד עוד בביה"ס.

2. הטיעון המשפטי

• אי עריכת שימוע כדין, טרם החלטה על השעיה.

היה על העירייה לזמנו לשימוע חדש טרם השעייתו בהתאם להוראות חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג – 1963 ("חוק המדינה משמעת") בסעיף 47, כפי שהוחלו בתקנות הרשויות המקומיות (משמעת) (התאמת הוראות) התשל"ט – 1979 ("התקנות").

השימוע נערך טרם הגשת תובענה משמעתית, מה גם שבמועדו לא הועלתה טענה של פגיעה באמון הציבור ומסר שגוי למורים/תלמידים – כנטען בהשעיה,

שימוע שנערך בנסיבות שונות, טרם הגשת התובענה, למעלה מחודשיים טרם ההשעיה – אינו הליך תקין.

• קיים ניגוד עניינים בין יועמ"ש לעיריה בכובעו בשימוע, לכובעו כתובע משמעתי. ראש העיר ציין בהשעייה כי שקל המלצת הפורום (בו נכח עו"ד ארגמן).

מדובר בפגיעה ממשית במראית פני הצדק, וקיים ניגוד עניינים בין 2 הכובעים ליועמ"ש (אותו משרד עו"ד).

(דב"ע נז / 3-147 אברהם פרץ – יוסף כהן ואיגוד ערים לשירותי כבאות,
פד"ע ל, 346; ע"ע 151/05 טולדנו נ' עיריית נצרת עלית).

• השלכות ההשעיה קשות ופוגעניות.

המבקש בעל משפחה ובאבחת חרב נגדע מטה לחמו, כשרכיבים לא מעטים לא מחושבים בשכר הקובע.

• ההשעיה אינה סבירה ואינה מידתית בנסיבות.

האמירה כי קיים חומר ראייתי לביסוס החשד לבצוע העבירות המיוחסות לו מקום בו מתנהלת חקירה פלילית והמשטרה לא המליצה על הרחקתו – מלמדת על חולשת הטענות כנגדו, מה גם שלא נחקר פעם נוספת (מה שמעיד על העדר טענות אמת כנגדו).

הסמכות להשעותו לא הוענקה לצורך העברת מסר מרתיע לעובדים אחרים אלא להגנה על שמו ותדמיתו של הגוף הציבורי (בה"ש 21/10 ראש עיריית ב"ש נ' שלום עמיצור), לכן אין לנהוג באמצעי חמור כהשעיה, מה גם שהוא מורה מן המניין ולא בדרג מנהלי רם, כשראש העיר התעלם מכך שהמשטרה לא הטילה עליו מגבלה והוא המשיך ללמד.

כך היה על העירייה להשעותו מיד בסמוך למקרה, לו זו היתה עמדתה, בעוד שהוא המשיך ללמד משך כשלושה וחצי חודשים. המבקש מורה מצטיין ואהוב על תלמידיו וקיבל פניות עידוד רבות ; ראש העיר התעלם מחוזר המנכ"ל, שאינו ישים כאן.

היה על ראש העיר להסתפק בהרחקתו מהכיתה.

• חות"ל בהחלטה.

אי עריכת שימוע כדין, קבלת החלטה שאינה סבירה, אינה מידתית תוך התעלמות משיקולים בסיסיים – כל אלה עולים כדי החלטה בחות"ל, חות"ל מוגבר כמעסיק – מה שמאיין השעייתו.

• שימוש לרעה בפררוגטיבת מעסיק.

החלטת ראש העיר להשעותו, ללא שימוע כדין, בחוסר סבירות ומידתיות, בחות"ל וחוסר הגינות מאיינת החלטת השימוע.

• מאזן הנוחות.

נמנעת ממנו הזכות לשימוע מה שמצדיק מתן הצו, יפגע שכרו חצי שנה. בכך יפגע עם משפחתו, ודאי בערב פסח, כשאשתו עובדת בחצי משרה ולהם 3 ילדים, שהגדול בהם בן 10; מדובר באמצע שנ"ל ולא יוכל למצוא עבודה אחרת ובכך יפגעו גם תלמידי י"א במגמת הביולוגיה.

התובע הגיש כתב תביעה בו עתר למתן צווים קבועים (כמפורט לעיל ברישא החלטה זו).

• העירייה בתגובתה(3.3.15) הפנתה לתגובת המבקש בפני מנהלת ביה"ס:

"אם חלילה הייתי מאבד שליטה, הילד לא.. יוצא ככה, הילד היה יוצא בצורה הרבה יותר גרועה...", כשאין לשכח כי מדובר בעובד ציבור, איש הוראה וחינוך, שעליו לשמש דוגמא אישית מיוחדת.

המבקש נחשד בנקיטת אלימות מילולית ופיזית כלפי תלמיד בכתה בה הוא לימד, אירוע בגינו הוגשה תלונה למשטרה.

החלטת ההשעייה נעשתה בסמכות, לאחר שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים ועריכת האיזונים כנדרש. התלמיד נמצא נסער ובוכה במסדרון ביה"ס וסיפר כי המבקש דחף אותו 3 פעמים עד להוצאתו מהכיתה וטרק אחריו הדלת, אח"כ פתח אותה וצעק לעברו תוך שימוש בשפה לא ראויה. עוד הגיב המבקש למנהלת:

"איבדתי שליטה וכעסתי מאוד. הייתי מלא זעם. אם הוא לא היה יוצא מן הכיתה הייתי יכול לרצוח אותו".

ביה"ס פעל עפ"י חוזר המנכ"ל (דיווח לפקידת הסעד; יידוע הורי התלמיד; המשיך לטפל בתלמיד; עודכנו המפקחת הכוללת ומנהל החינוך בעירייה).

נוכח החשדות שיוחסו למבקש בנקיטת אלימות מילולית ופיזית כלפי התלמיד, הוזמן המבקש לשימוע על רקע עבירות המשמעת אותן ביצע לכאורה, כאמור בחוק המשמעת, כשהמבקש ידע כי מדובר בשימוע לבחינת ההליכים משמעתיים, לרבות השעייתו מעבודתו בעירייה.

בשימוע, שארך כשעתיים ניתנה למבקש ההזדמנות המלאה לפרוש טענותיו וגרסתו ולאחר שהפורום שקל טענותיו, החליט להמליץ בפני ראש העיר לנקוט הליכים משמעתיים, לרבות השעייתו מעבודה.

ביום 21.12.14 העביר המבקש מכתב אישי לראש העיר בו טען שהבין, הפנים והתנצל, הוא ממשיך ללמד וביקש שתנתן לו הזדמנות להוכיח שהינו ראוי להמשיך וללמד.

ביום 8.2.15 התכנסה ועדת פנסיה ופיטורין, מכח סעיף 171 א' (2) לפקודת העיריות להוועצות בנושא השעייתו וזו הצטרפה (לאחר ששקלה כל הנתונים והחומר הרלוונטי) להמלצת פורום השימוע ("הוועדה").

ביום 15.2.15, לאחר ששקל ראש העירייה את טענות המבקש בשימוע, במכתבו, המלצת הפורום והוועדה – הודיע על השעיית המבקש, הודעה שנמסרה למבקש ב- 16.2.15 (בתוקף מ- 17.2.15).

המבקש המשיך בהתנהגותו הקלוקלת ושלח מסרונים בלתי הולמים לתלמידיו.

המשיבה טענה כדלקמן:

דין הבקשה להדחות מחמת שיהוי בהגשתה (רק ב- 1.3.15 ולאחר שהמבקש מושעה; משמע, עסקינן בצו עשה ולא בצו מניעה, בו אמות המידה נוקשות יותר וינתן רק במקרים חריגים; מה גם שהיה מיוצג לכל אורך ההליך.

יש למחוק הבקשה נגד ראש העיר ועילת תביעה אישית לא בוססה.

המבקש חסר תו"ל וניקיון כפים – בציירו תמונה קשה לפגיעה הכלכלית החמורה שתגרם לו, תוך ש"שכח" לציין כי עובד במשרה נוספת ב"אסותא" בשכר גבוה משכרו בעירייה (מה גם שעפ"י סעיף 177 לפקודה וסעיף 28 לחוקת העבודה לרשויות מקומיות – הדבר אסור עליו).

השעייתו נעשתה כדין (תקנה 7 לתקנות), ניתנה לו הזדמנות לטעון טענותיו לעניין השעייתו, טרם השעייתו, השעייה נקבעה לאחר שהשמיע טענותיו, כשהקובלנה, התובענה וההשעייה, כולן נוגעות לאירוע, כשהוחלט על השעייה לאחר שנשקלו טענותיו והמלצות הפורום והוועדה.

מדובר בהחלטה מידתית, סבירה, עפ"י הדין וממניעים ענייניים, החלטה שנומקה, כמתחייב מההלכה.

משך הזמן מהאירוע ואילך מלמד כי העירייה לא מיהרה לחרוץ דינו, אלא שקלה האם לנקוט בהליכים משמעתיים. עסקינן בהחלטה מידתית, סבירה ובתו"ל. ממילא, ביה"ד לא יחליף שקול דעתו, מה גם שתפקידו של ביה"ד מתמצה בביקורת שיפוטית על החלטת ההשעייה.

אין ניגוד עניינים. סעיף 10 לחוק המשמעת קובע כי ראש העיר ימנה אדם (ולא משרד) להיות תובע משמעתי, כך מונה עו"ד זרימאני, המועסק כשכיר במשרד עו"ד בר (המשמש כיועץ המשפטי של העירייה) ובמסגרת שירותים לעירייה נכחו עו"ד ארגמן ויראוני בשימוע.

נסיבות הפסיקה שהפנה אליה המבקש שונה מענייננו.

המבקש הוא שמתנהל בחות"ל וחוסר אמון משווע.

מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת העירייה.

3. ביום 4.3.15 התקיים בפנינו דיון בבקשה.

משלא הושגה הסכמה לפי הצעתנו – נשמעה בקצרה חקירת המבקש וחקירת גב' מירי אור-גוטפריד, מנהלת אגף חינוך בעיריה ("גוטפריד").

לאחר ששוב נשקלה ההצעה – נשמעו בקצרה סיכומי הצדדים.

4. ולהכרעתנו -

א. נציין בראשית כי משעסקינן בהליך זמני ניתנות הכרעתנו בהקדם וקביעתנו לכאוריות בלבד.

נבהיר עם זאת כי בנסיבות, משבתביעה עותר המבקש לסעדים זהים לאלה שנתבקשו בבקשה – עסקינן, למעשה, בזהות הסעדים שנתבקשו.

לאור כל אלה – נתייחס להלן לטענות בקציר האמר:

ב. כמדומה, אין ולא היה חולק כי עסקינן בהליך משמעתי, במסגרתו, נתקיימו ההליכים שבפנינו.

עולה ממכתב הזימון לשימוע ונספחיו – כי המבקש זומן לשימוע "על רקע אירוע אלימות מילולית ופיזית לכאורה" (כפי שפורט עובדתית במכתב הזימון), לבחינת "המשך בהעסקתך בתפקידך", תוך שהובהר כי העירייה רשאית לשקול... לנקוט "בהליכים ו/או אמצעים משמעתיים נגדך... לרבות... השעיה, הגשת קובלנה ו/או תובענה משמעתית והכל בהתאם"... לחוק המשמעת.

די לטעמנו, ולו באלה, כדי שלא לקבל טענות המבקש לכך כי נדרשה העירייה לשימוע אחר, נפרד ונוסף בטרם החלטה על השעייתו.

ואם היה ספק בלבנו (ולא היא) בא המבקש (באמצעות ב"כ) והבהיר הדברים בראשית פגישת השימוע, כשנענה (ע"י היועץ המשפטי בעירייה) בהסכמה – כי המבקש מואשם ב"עבירת משמעת" ועל בסיס זה – התקיים השימוע (ראה סיפא עמ. 3 – עמ. 6).

כך, עולה ברורות, ולו מכותרת פורום השימוע – כי זהו הרקע לשימוע, זהו המסד לקיומו של השימוע, מסד משמעתי.

כך, הודיע ראש העיר לתובע המשמעתי (עו"ד ארגמן) על הגשת קובלנה משמעתית כנגד המבקש.

ושוב – לא היה ספק למבקש, כי ההליך משמעתי הוא, שאחרת לא היה פונה לראש העיר, תוך ציון כי זוהי "עילת פנייתו" – "נקיטת הליכים משמעתיים".

כך עולה גם מפרוטוקול הוועדה.

מסקנתנו היא כי עסקינן בהליך נכון ראוי ותקין, שננקט באופן ברור במסגרת חוק המשמעת, בגין האירוע האמור.

בהתאם, דוחים אנו טענות המבקש בהקשר להליך האמור.

ג. בהתאם לחוק המשמעת, העובדות והראיות שבפנינו – ראש העיר הגיש קובלנה על עבירת משמעת שעבר המבקש, לכאורה, כשהתובענה לביה"ד המשמעתי הוגשה ע"י עו"ד זרימאני, ממשרד עו"ד בר, משרד עוה"ד המשמש כ"יועץ המשפטי" של העיריה.

לענייננו, אין בפנינו בעצם היות עוה"ד הנדונים במשרד היועץ המשפטי לעירייה, כולל עו"ד ארגמן (שנטען כי הוא אף שותף ומנהל משרד) – אין בכך "ניגוד עניינים" שיכול שיהא בו לאיין ההליך, כנטען.

ראשית, חוק המשמעת אינו קובע כך.

שנית, צודקת העירייה בטיעוניה, בהסתמך על הוראות חוק המשמעת (סעיפים 10-11).

נוסיף ונציין כי בכל הכבוד, התובע המשמעתי אכן נכח בפורום השימוע – כפי שמובהר מפרוטוקול השימוע, כשבזימון לשימוע הוברר כי עו"ד יראוני משתתפת.

בנתונים שבפנינו ובתפקידים שפורטו – לא מצאנו ניגוד עניינים שיהא בו לפסול השימוע או הגשת התובענה המשמעתית.

למעלה מן הצורך, ראוי להזכיר סעיף 8 לחוק המשמעת – הקובע אסור אחד (ובנסיבות שונות מהנסיבות דנא). עוד ראוי להפנות להוראות הפקודה, שאף בהן אין, לענייננו, ניגוד עניינים.

ד. לא נתייחס לאירוע ולעובדותיו, כמו גם לטענה כי חוזר המנכ"ל אינו חל וכיוצא באלה טענות. כך גם, עוה"ד זרימאני, החתום על התובענה המשמעתית – בכל הכבוד הוא "כלי" (מקצועי) המייצג את העירייה בתובענה. הוא ותו לא.

מי שידרש להכריע בתובענה הוא ביה"ד למשמעת. ממילא, ביה"ד למשמעת יידרש לעובדות ולראיות שבאירוע ולמידת החומרה שימצא (או לא) לאירוע כפי שיובא בפניו.

ה. בהקשר לאמור – לא מצאנו פגם בשק"ד ראש העיר עת שקל הנתונים שבפניו, טענות המבקש, המלצות פורום השימוע והוועדה והחליט על רקע כל האמור – על השעייה.

ונבהיר – עסקינן באיש חינוך, שהוגשה נגדו קובלנה ותובענה משמעתית. העובדה שהוגשה ע"י אב התלמיד תלונה למשט"י, העובדה שזו חקרה ולא מצאה לקבוע/ להמליץ על הרחקתו – אינה מענייננו.

בענייננו, שקל ראש העיר את שבפניו, בגופים הרלוונטיים לעירייה – והחליט על השעיית המבקש.

התנהלות משט"י, כפי שהיתה בפנינו – לא היה בה להשפיע על החלטת ההשעייה.

בטרם "נעילה" באה בפנינו הודעת משט"י (לפיה הוחלט לא להעמיד המבקש לדין). אף בכך אין כדי לשנות מדברינו. כך גם נזכיר – כי משלא בארוע עסקינן קא (בהליך) – לא מצאנו לשמוע את אבי התלמיד, חרף בקשתו בדיון.

ו. אין חולק כי חלוף הזמן מהאירוע, מהזימון לשימוע, מהמלצות פורום השימוע ועד להגשת התובענה (ראשית פברואר 2015) ובעקבותיה החלטת ההשעייה – לכשעצמה אין בה כדי לשלול תקפותה.

לכשלעצמנו ומשעסקינן בחיי אדם (המבקש והתלמידים) בהחלטות שהשפעתן אינה זניחה (ואיננו מתייחסים דווקא להיבט הכלכלי) – מחייבת שום שכל ושק"ד שאינו נמהר.

בהתאם, משהורחק המבקש (בהסכמתו) מהכתה בה התרחש האירוע, והגם שחלפו מהאירוע עד להחלטת ההשעייה 3 חודשים (ולא "וחצי") בהם המשיך התובע ללמד בביה"ס, אין בכך פגם, שהיה בו לאיין החלטה או להצביע על אי סבירותה /מידתיותה.

הליכים כאמור, ראוי לטעמנו, כי לא ינָקטו בחופזה ובמהירות.

במקביל, הגם שהמבקש הגיש בקשתו לביה"ד שבועיים לאחר שהושעה (בפועל) – לא מצאנו לדחות הבקשה על הסף בשל שיהוי, הגם שהמבקש היה מיוצג מתחילת ההליך.

ז. אין חולק כי תכתובות המבקש לתלמידיו – אינן ראויות.

אף המבקש נדרש לדבריו-הוא והגם שאישר כי התבטאויותיו לתלמידיו (ולו בחלקן) אינן ראויות – לא היו הן במסד העובדתי שנדון בטרם השעייתו. כך הוא אף באשר לעובדת היותו עובד במקביל באסותא.

ממילא, השאלות שהציג בנושא כהונתה של מנהלת התיכון – כל אלה, בכל הכבוד, אינן בפנינו מהותיות, להכרעתנו.

יחד עם זאת, שאלת עבודתו הנוספת (והשתכרותו הטובה יותר) באסותא – חייבת היתה לעלות על ידו, ודאי בפנייתו לביה"ד בבקשו סעד!

ודאי וודאי, בהעלותו טענותיו לפגיעה הכלכלית הקשה למשפחתו (ובערב פסח) – כשאינו מעלה מלוא העובדות בפנינו! (ובהקשר זה, ולמעלה מן הצורך, טענתו כי ציין כך בטופס 101 – אינה מענה לעניין!).

ח. העובדה שהמבקש התנצל (הִפנים והבין וכיוצ"ב) – בכל הכבוד, אין בה כדי לפטור אותו ממחויבויות בהליכים שנקטו כאן.

ודאי כך, גם אם הותקף קשות על ידי אב התלמיד, בעוד הוא נדרש לשמור על איפוק ורק להתנצל... – שהרי ודאי יודע הוא, כמורה, שלא תמיד ישים הביטוי "מודה ועוזב ירוחם".

בענייננו, בכל הכבוד, לא המבקש יכול להסביר (לטעמנו, אף לא להשיב) על משמעות האירוע לתדמית העירייה בציבור, ודאי לתוצאתו-השפעתו בפני התלמידים כולם.

כך, דוחים אנו טענת המבקש כי השעייתו כמורה כחריצת דינו – אין לשכח כי כלי ההשעייה ניתן עפ"י הדין הציבורי (ואינו קיים אצל מעסיק פרטי!) – אין בו חריצת דין, כשהדין "יחרץ" ע"י ביה"ד למשמעת וכשהמבקש מקבל מחצית שכרו, הגם שאינו עובד, בבחינת "חלוקת הנטל" בנסיבות.

ט. איננו מקבלים טענת "שינוי חזית" – עסקינן בהליך דיון בבקשה והטענות משפטיות שהועלו אינן כאלה.

נזכיר כי לא נדע מה אמר המבקש למנהלת, כטענתה/כטענתו; כשם שלא נדע מה בדיוק התרחש באירוע לטענת המבקש/לטענת התלמידים/תלמיד אחר...

העובדות נטענו והקביעה העובדתית בהם – לא על ידנו תעשה וממילא בין כך ובין כך – אין בכך כדי שנחליף שק"ד בשק"ד ראש העיר שהחליט על ההשעייה.

ואגב כך, לא ראויה היתה תשובת המבקש או "הגדרתו" (סיפא סיכומיו).

י. נציג הציבור מבקש להוסיף:

התרשמתי מעדותה של מנהלת אגף חינוך בעיריה, כי ראש העיר לא שקל שיקולים פדגוגיים (חשובים וראויים) בנסיבות שנפרסו בפנינו – בטרם החליט על השעיית המבקש,בהנמקה משמעתית. חשיבות מצאתי לענין, במיוחד לאור חלוף הזמן מהארוע, להחלטת ראש העיר. אציע כי עמדתי-הסתייגותי זו תובא בפני ראש העיר.

5. סיכום

לאחר ששקלנו כל שבפנינו – לא מצאנו פגם בהחלטת ראש העיר, שיהא בו כדי להחליף שקול דעתו בשיקול דעתנו, מהשחלטתו נתקבלה לכאורה כדין, באופן ראוי ומידתי לאחר ששקל הנסיבות שבפניו.

אין צו להוצאות.

התנצלותנו לצדדים על האחור בהוצאת ההחלטה, שנבע מעומס רב בהקלדות.

ניתנה היום, י"א ניסן תשע"ה, (31 מרץ 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נחתם ע"י נציג ציבור ביום 30.3.15.

קלדנית: שרון קופלביץ