לפני בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק"), שהגישה המבקשת לביהמ"ש ביום 2.3.15 בגין דו"ח שניתן על עבירת מהירות, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, שבוצעה ביום 19.12.13 (הודעת תשלום קנס מס' 90502725204).

טיעוני הצדדים

לטענת ב"כ המבקשת, המדובר ברכב אשר נמצא בחזקתו של מר דוד נג'מי (להלן: "הנהג"), אליו מבקשת להסב את הדו"ח. ב"כ המבקשת הדגיש כי ההסבה נועדה לצורך עשיית צדק וראוי כי הדו"ח יוסב על שם אדם פרטי שנהג ברכב במועד ביצוע העבירה ולא על שם חברה, שאם לא כן ייגרם לחברה עיוות דין.

לבקשה צורפו העתק דו"ח תאגיד, תצהיר הנהג, ייפוי כוח החברה וייפוי כוח הנהג בפועל.

המשיבה התנגדה לבקשה מן הטעם שבתאריך 10.4.14 נשלח דו"ח ברירת משפט.

דיון והכרעה

השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לשיקולים שעליו לשקול בדונו בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר נאשם, המוגשת לפי סעיפים 240 ו-130 לחוק סדר הדין הפלילי.

א. על המבקש להראות טעם טוב מדוע נמנע מהגשת הבקשה להישפט במועד שנקבע בחוק.

ב. האם באי ביטול פסק הדין עלול להיגרם למבקש עיוות דין.

ראה לעניין זה ע"פ (באר-שבע) 7270/05 אלעסם דאהש ואח' נגד מדינת ישראל.

א. הסיבה לאיחור בהגשת הבקשה

סעיף 229(א)(2) לחוק קובע את המועד להגשת בקשה להישפט, כדלקמן:

(א) מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצויין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה:

(1) הגיש לתובע, תוך שלושים ימים מיום ההמצאה, בקשה לביטול כאמור בסעיף קטן (ג);

(2) הודיע, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש ברצונו להישפט על העבירה.

מי שהגיש בקשה לביטול כאמור בפסקה (1) לא יהיה רשאי להודיע על רצונו להישפט כאמור בפסקה (2), אלא תוך שלושים ימים מיום המצאת ההודעה על החלטת התובע בענין הביטול.

כעולה מהמפורט לעיל, המבקשת לא עמדה במועדים שנקבעו בסעיף 229(א) לחוק להגשת בקשה להישפט.

עם זאת, סעיף 230 לחוק מקנה לבית המשפט שיקול דעת להאריך את המועד להגשת הבקשה להישפט וליתן אפשרות להישפט, בקובעו כדלקמן:

230. הודיע אדם לפי סעיף 229(א) שברצונו להישפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו; בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, לקיים את המשפט גם אם ההודעה האמורה ניתנה באיחור...

סעיף 230 לחוק קובע כי בית המשפט רשאי להאריך מועד להישפט גם אם הוגשה בקשה באיחור, ובלבד שהוכח כי הבקשה לא הוגשה במועד מסיבות שלא היו תלויות במבקש או מנימוקים מיוחדים.

במקרה דנן, בבקשה לא צוין כל נימוק לאיחור בהגשת הבקשה. מעיון בתצהיר הנהג עולה כי המבקשת העבירה לידיו את הדו"ח לפני כארבעה חודשים, בעודו פושט רגל, שמשתכר כ-6,000 ₪ בחודש, ולא היה באפשרותו לשלם את הקנס.

בבקשה לא ניתן כל הסבר מדוע המבקשת העבירה לידי הנהג את הדו"ח רק לפני כארבעה חודשים, בעוד שהתאריך המצוין על גבי דו"ח תאגיד שצורף הינו 29.7.14, ואף לטענת המשיבה דו"ח ברירת משפט נשלח בתאריך 10.4.14. אשר על כן, הבקשה לא הוגשה במועד מסיבות שהיו תלויות במבקשת, ואין לה אלא להלין על עצמה.

למעלה מן הצורך יצוין כי, הנהג לא תמך באסמכתאות רלוונטיות את טענותיו באשר להיותו פושט רגל שמשתכר כ-6,000 ₪ בחודש.

ב. עיוות דין

תמימת דעים אני עם תפיסת המבקשת כי האינטרס הציבורי הינו כי מי אשר ביצע העבירה יישא בנטל הקנס. אולם, יחד עם זאת, האינטרס אותו קבע המחוקק אף מחייב שהמבקשת תשמור על מנהל תקין ותגיש בקשתה בזמן ותוך המועד הקבוע בחוק, על מנת שלא תחויב בקנסות אלא הנהגים הם שיתנו הדין על מעשיהם. הגבלת הפעולות מכח סעיף 229 לחסד"פ חלה אף במקרה לו טוענת המבקשת, בו אישיות משפטית תישא בתוצאות עבירה שעבר אחר באם לא נקטה בפעולות הקבועות בחוק ובמועדים המצוינים בו, ללא סיבה מוצדקת. הגבלה זו אינה בבחינת עיוות דין אלא בבחינת איזון אינטרסים אותו בחר המחוקק להחיל במקרים אלו.

יתרה מכך, וחשוב לא פחות, קבלת בקשות כגון דא, שנסיבותיהן הינן כנראה עקב טיפול שגוי (שהרי, כאמור המבקשת העבירה לידי הנהג את הדו"ח אך לפני כארבעה חודשים, בעוד שקיבלה אותו זמן רב לפני כן), מהווה מדרון חלקלק, שאחריתו מי יישורנו, והאינטרס הציבורי מחייב למנוע הצפה של בתי המשפט, העמוסים ממילא, שלא לצורך.

עוד ייאמר כי על פי ההלכה הפסוקה, אי העתרות לבקשה להסבת קנס על שם אחר אינה גורמת עיוות דין.

ראה לעניין זה ע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל וכן עפ"ת (מרכז) 29393-11-09 שלום מיכאלי נ' מדינת ישראל.

במצב דברים זה, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ח' אייר תשע"ה, 27 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.