בפני שתי בקשות, בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב מס' 26-341-23 ובקשה לביטול פסילה מנהלית של רישיון נהיגה.

כנגד המבקש נרשם דו"ח הזמנה לדין המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות בכך שבבדיקת נשיפה נמצא בגופו ריכוז של 425 מיקרו גרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף.

המבקש נהג ביום 25.2.15 בשעה 01:40. רישיון הנהיגה של המבקש נלקח על ידי שוטר לצורך שימוע והשימוע נערך ביום 1.3.15, לאחר שחלפו למעלה מ-3 ימים ממועד ביצוע העבירה.

לטענת ב"כ המבקש ניתנה החלטת הקצין בחוסר סמכות ועל כן דינה להתבטל. לטענתו, הוזמן המבקש לתחנת המשטרה למחרת רישום הדו"ח, ליום 26.2.15, אך לא נערך לו שימוע מאחר וקצין משטרה לא היה נוכח בתחנת המשטרה ועל כן נדחה השימוע ליום 1.3.15.

כמו כן הפנה ב"כ המבקש לרמת השכרות שאינה גבוהה, לנסיבות אישיות של המבקש ולנזקקות לרישיון הנהיגה ולרכב.

ב"כ המשיבה הגישה לעיוני את תיק המשטרה וטענה כי השיהוי אינו מביא לביטול החלטת הקצין. עוד טענה כי יום 28.2.15 היה יום שבת ולכן הוזמן המבקש לתחנת המשטרה רק למחרת.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, וגם את השלמת טיעוני המבקש שנמסרו בכתב, החלטתי לדחות את הבקשות, מנימוקים אלה :

סעיף 47(ג)(1) לפקודת התעבורה מורה על עריכת שימוע בפני קצין משטרה בתוך 3 ימים מיום נטילת רישיון הנהיגה.

אין מחלוקת כי השימוע נערך באיחור. אלא שאין בכך בלבד כדי להביא לבטלות החלטת קצין המשטרה. גם אם נפל פגם בהחלטת הקצין הרי שאין המדובר בפגם חמור, ובוודאי שלא פגם היורד לשורשה של ההחלטה. על פי הלכת הבטלות היחסית יבחן בית המשפט האם נגרם נזק כתוצאה מהפגם, מה מידת הנזק והאם הוא ניתן לתיקון. אין די בהפרה בלבד כדי להביא לביטול ההחלטה. (רע"פ 4398/99 עינת הראל נ' מ.י.)

בבש"פ 3019/00 דוד אלמלח נ' מ.י. אישר בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי אשר קבע : " באשר לטענה המשפטית שכביכול היה קצין המשטרה נעדר סמכות ליטול את רשיונו של העורר בשל האיחור בזמן, הרי שנראה לי כי אין המדובר בחקיקה השוללת את סמכותו של קצין המשטרה לפסול (רישיון) נהיגה בגין איחור של יום אחד אלא דרישה חוקית לפעול במסגרת שלושה ימים כאשר הסנקציה לכך היא מנהלית כלפי קצין המשטרה ולא מבטלת את עצם סמכותו ".

בית המשפט העליון קבע : " סבור אני כי איחור של יום אחד בזימון אינו שולל את סמכותו של קצין המשטרה לפסול את רישיון הנהיגה ".

בסיפא של ההחלטה קבע בית המשפט כי לא נגרם לנאשם עיוות דין עקב דחיית הזימון ביום אחד, משום שהיום השלישי היה יום שבת. אך מעבר לכך, מדובר בהחלטה עקרונית לפיה איחור בזימון לשימוע בפני קצין אינו מבטל את סמכות הקצין.

רישיון הנהיגה של המבקש ניטל על ידי שוטר לצורך שימוע ביום 25.2.15, בלילה שבין יום שלישי ליום רביעי כך ששלושה ימים חלפו בלילה שבין יום שישי ליום שבת. הואיל ויום שבת הינו יום שבתון נדחה השימוע ליום ראשון. בנסיבות אלה, מדובר באיחור קצר שלא גרם למבקש נזק כלשהו ולא גרם לו עיוות דין או פגיעה בזכויות.

שיהוי בעריכת שימוע ובהחלטת קצין המשטרה מהווה רק אחד השיקולים אותם שוקל בית המשפט, ביחד עם שיקולים הקשורים לנסיבות המקרה ולעברו התעבורתי של הנהג.

עיינתי בתיק המשטרה ושוכנעתי במסוכנות של המבקש בהמשך נהיגתו. עבירה של נהיגה בשכרות מסכנת בצורה מוחשית וממשית את ביטחון המשתמשים בדרך ודי בקיומן של ראיות לכאורה לביצוע עבירה זו כדי להוכיח מסוכנות.

בבדיקת הנשיפה נמצאה רמה גבוהה של אלכוהול ובנוסף לכך גם בדיקת מאפיינים שנערכה למבקש מעידה על כך שהיה שיכור. המבקש התנדנד בעמידה, התנדנד בהליכה על קו וכשל במבחני הבאת אצבע לאף. השוטר התרשם מכך שהמבקש נתון תחת השפעה בינונית של אלכוהול. המשיב הודה בשתיית 2 בירות.

למבקש רישיון נהיגה משנת 2007 ולחובתו 2 הרשעות קודמות, אחת בהיותו הולך רגל והשנייה, נהיגה בקלות ראש ואי ציות לתמרור 301 אשר גרמה לתאונת דרכים – הרשעה מיום 26.1.11.

נוכח החומרה והמסוכנות שיש בעבירה של נהיגה בשכרות ונוכח העבר התעבורתי של המבקש הכולל גרם תאונת דרכים בשנת 2011 כאשר ותק הנהיגה הינו משנת 2007 בלבד, ונוכח שיהוי קצר בלבד בהחלטת הקצין הפוסל, אין מקום להתערב בהחלטת הקצין לעניין הפסילה המנהלית של המבקש.

לעניין איסור השימוש המנהלי ברכב, לאחר שעיינתי בנסיבות המפורטות בבקשה לפיהן ברכב עושה שימוש גם אשתו של המבקש לצורכי עבודתה, החלטתי לקצר את תקופת איסור השימוש ברכב ולהעמידה על 15 ימים מיום אחסנת הרכב במגרש.

הרכב יוחזר למיופה כוח של המבקש.

המזכירות תעביר את החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, י"ח אדר תשע"ה, 09 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.