<#2#>

נוכחים:

ב"כ העותר, עו"ד דגנית גדות-כרמי (פרקליטות מחוז מרכז)

ב"כ המשיב, עו"ד דורין מנו

המשיב הובא באמצעות שב"ס

פרוטוקול

ב"כ העותר:

אני חוזרת על נימוקי העתירה ואבקש לחדד. נפלה טעות קולמוס בעתירה שכתוב שם שהוא יצא לשתי חופשות בשנת 2014, התיקון הוא שהוא יצא בינואר ובפברואר 2015.

אני אמורה להסביר מה לא סביר בהחלטה זו שחייבת את התערבותכם, מעבר למה שכתוב בעתירה, הדבר הראשון שהעתירה הולכת נגד בית המשפט העליון, ליתרת המאסר הקצרה שנותרה לריצוי, שני שליש שלו חל באוגוסט 2015. בחוויה של הקורא זה היה אחד השיקולים שעמדו בגב הוועדה וזה נוגד את ההלכה הברורה של בית המשפט העליון שניתנה בבג"צ 6067/11 בעניינו של עטאף זעייר, גם שם ועדת השחרורים הצבאית הורתה על שחרור מוקדם כשהיא מנמקת את יתרת המאסר הקצרה, ובית המשפט העליון אומר שלא מדובר בשיקול לגיטימי (מצטטת). זה אינו שיקול לגיטימי.

לענין סבב החופשות, הוועדה קבעה בהחלטתה קביעה שגויה בסעיף 2 שאסיר נמצא בסבב חופשות ולקח חלק פעיל בשיקום, הוא לא לקח סבב חופשות הוא נמצא בקטגוריה ב'ב, והנה אנו רואים שלמרות המאסר שהוא מרצה עתה, רק בשנת 2015 הוא יוצא לשתי החופשות הללו. הוא לא יצא לחופשות ארוכות, ולתת משקל דרמטי לסבב החופשות, כאשר הם מצטרפות לכלל הנתונים, מדובר בפגם.

בנוסף, אני מפנה את בית המשפט לעובדות נוספות, לפעמים אין עובדה דרמטית, אך המצרף נותן משקל מכריע. יש לנו מאסר רביעי. נסיבות עבירה של פריצה לכספת וגניבת אקדח.

אני מפנה לעובדה דרמטית, 3 מאסרים הוא ישב ובשלושתם הוא קיבל שחרור מוקדם.

לגבי המאסר האחרון, אני מצטטת מפרוטוקול הדיון בשנת 2010 לגבי דברים שאמר האסיר בוועדה ואני מחדדת כי התנהגות טיפולית אינם גורם מנבא במבחן המעשה לאי ביצוע עבירות נוספות ואני מצטטת "... אכן פעם ראשונה היום במאסר הנוכחי .. הוא סוף סוף נקי מסמים, וגם הגיש לבית המשפט ... במסגרתו מציין כי האסיר עבר גמילה מסמים... שוהה באגף שיקום.. יוצא לשיקום... מדובר באסיר חיובי.. ". בקיצור נדחה בכמה חודשים, הוגשה עתירה והוא משוחרר אלא מה? למרות זאת, הוא ממשיך לבצע עבירות בנסיבות הנוכחיות. לכן במקרה של האסיר הזה, המשקל שהיתה צריכה הועדה לתת לעברו הפלילי, לחזרתו לבצע עבירות וזאת לאחר שזכה -3 פעמים לשחרור מוקדם, היה צריך לתת משקל גבוה מזה שניתן לו.

אנו מכירים החלטות שחרור. ההחלטה כמעט לא מתייחסת לכל הנתונים שהיא חייבת לפי סעיף 3 ו-9. היא בחרה דברים מסויים ומתעלמת מהשאר.

אין לי ספק, מדובר באיש ורבלית, מסתכלת על האיש ונותנת החלטה מהבטן לתת לו הזדמנות וזו לא החלטה סבירה ואני חוזרת ל-5 חודשים.

בחוויה שלי כשאני קוראת את התיק ואת הטיעונים ואת החלטת הוועדה, נורא קשה להתעלם מהתחושה שמה שריחף בחלל זה אותם 5 חודשים. אך גם ללא התחושה ההחלטה אינה סבירה מכל הטעמים.

ב"כ המשיב:

אני אתייחס לאמירה כי קטגוריה ב' 1 איננה סבב חופשות. ב'1 וב-2 שניהם הם סבב חופשות אך לא אוטומטית באף אחד מהמקרים. ב1 כפוף לאישור משטרה, וב2 כפוף לאישור של שב"ס עקב התנהגות או מידע שלילי שמגיע ודבר לא מובטח.

הוא יצא בשנת 2015 כי חיכינו שישלים הליך טיפולי.

אבקש לדחות את העתירה על כל חלקיה.

ראשית, סמכותו של בית המשפט מצומצמת, תפקידו מתמצה בבחינת סבירות ועדת השחרורים, כל עוד ההחלטה לא חורגת ממתחם הסבירות באופן קיצוני ונפשי הרי שאין סמכות להתערב בהחלטה. הגם אם סבור בית המשפט שאילו הוא היה יושב במקום הוועדה היה מקבל החלטה אחרת.

החלטת הוועדה בעניינו של המשיב היא החלטה סבירה, ראויה ומאוזנת שניתנה לאחר כל שקילת השיקולים, לרבות שתי חות דעת של גורמי טיפול ושב"ס, שני חוות דעת של נציגת רש"א, העובדה כי מדובר במאסרו הרביעי ושוחרר מאסרים קודמים לרבות הפרוטוקולים, ולאחר שהוועדה איזנה את השיקולים היא הגיעה לתוצאה סבירה כפי שאפרט כעת.

אני מתייחסת לטיעוני העותר לפי סדר הדברים:

לגבי סעיפים 14, 15 לעתירה, לפי הוועדה לא נתנה משקל ראוי לעובדה כי מדובר במאסר רביעי, אני אומר כי ריבוי מאסרים ושחרור מוקדם הם שיקולים שהוועדה רשאית לקחת בחשבון. עצם העובדה שמדובר במאסר רביעי, חמישי, ואני לא מתביישת גם של שישי, ועצם העובדה כי שוחרר שחרורים מוקדמים, זה לעצמו לא ניתן להגיע להחלטת שחרור לפי הנסיבות של האסיר במאסר הנוכחי. נושא ריבוי המאסרים הוא חלק מהמאסרים.

כאשר המשיב מרים את הנטל לעניין יתר השיקולים, אז זה חוטא לענין הציבורי.

בעמ' 4 לפרוטוקול שהיא שיקפה את ההתלבטות שלה ורק לאחר שאיזנה שמדובר במאסר רביעי, שוחרר בעברו, מול יתר השיקולים, התרשמות של גורמי טיפול חיובי, הליך טיפולי, יוצא לחופשות, עובד במפעלים וגם בהתחשב לגבי נסיבות ביצוע העבירה, היא מגיעה למסקנה ואני אצטט. עיון מעמיק בכתב העתירה מעלה שהטיעון המרכזי שלהם למה לשחרר שמדובר במאסר רביעי, אך העותר שוכח לציין עובדות מסוימות שנטענו על ידי בפני הוועדה והם השפיעו על החלטת הוועדה.

מדובר במי שמרבית חיו היה מכור לסמים, שני מאסריו הראשונים הם משנת 1987, 1989 בשני מאסרים אלה לא היה הליך טיפולי ולא תוכנית פיקוח. לאחר מכן בשנת 2008 היה מאסר שלישי ושם הוא שוחרר מוקדם לאחר שקיבל מענה טיפולי בשב"ס, הוא משולב בהליך גמילה בחרמון ובדיקות השתן נקיות והוא ממשיך גם במסגרת רש"א במסגרת להתמכרויות.

הפיקוח נגמר שנתיים לפני ביצוע העבירה.

בשנת 2013 הוא מבצע עבירה נוספת.

צריך לשים לב, וזה ביקשתי מהוועדה לשים לב לנסיבות ביצוע העבירות. אנו מדברים על מכור עד שנת 2008 ולאחר מכן הוא עבר הליך טיפולי, הוא ממשיך ברש"א ושומר על גמילה. העבירה בוצעה בגלל העדר כלים להתמודד עם לחץ ויפים דברי רש"א בחוות הדעת: ".. כיום מבין שיש צורך .. נראה כי כיום הוא מודע היום למצבו..."

לאחר שהאסיר שוחרר מבית הסוהר הוא ניסה להשיג עבודה, למד בתדמור במשך שנה, קיבל תעודת טבח, ניסה להשתלב במעגל העבודה ולא הצליח, בין היתר לאור גילו ולאור עברו הפלילי, הלחץ הכלכלי הלך וגבר והוא הפעיל שיקול דעת לקוי ולכן ביצע את העבירה. אני שאם תחתכו שלאחר הגמילה היום זה שונה. יש הבדל מהותי.

לגבי הטענה של העותר בסעיף 16 לפיה ממכלול הנתונים, עולה כי סיכוי שיקומו לא גבוהים, אך ההפיך הוא הנכון, אני מפנה לעו"ס מיום 23.2.14 לאחר שסיים קבוצת טיפול (מצטטת מתוך חוות הדעת). חוות הדעת חיובית ומבציעה על אפיק שיקומי. חיזוק לטענתי אפשר למצוא בחוות הדעת השניה של רש"א שנפגשה עם העותר פעמיים, והיא עומדת על השוני שהתחולל בו מהפגישה הראשונה לפני הקבוצה ועד הפגישה השניה (מצטטת). לכן לא ברור לי שנטען כי לא מדובר במי שהרים את הנטל לסיכויי שיקומו.

בסעיף 17 לפיה שיטת העותר שלא די בקבוצת דפוסי התנהגות. יש עו"ס שמתאימה טיפול לצרכיו והיא הפנתה אותו לטיפול של דפוסי התנהגות שעשה את השינוי ובגלל זה נציגת רש"א קיבלה אותו.

גם הוועדה הנכבדה כן עמדה על השינוי והיא אומרת בסעיף 2 ו-3 בהחלטתה שהוא לקח חלק פעיל בהליך שיקום מתחילת מאסרו, תכניות חינוכיות וטיפוליות. אנו לא מדברים על עותר שישב רגל על רגל, הוא המתין לקבוצה שתיפתח, בזמן הזה עבד, ועשה את 12 הצעדים וההתרשמות ממנו טובה.

אני מפנה לסעיף 1 בהחלטת הוועדה, לענין הנאותות למעט עבירת משמעת אחת.

בנוסף אני מפנה לדוחות גורמי שב"ס מהם עולה כי מדובר באסיר חיובי ששומר על סדרי משטר בכלא, שומר על שתן נקי, עובד במפעלים, יוצא לחופשות ואין לו עבירות משמעת למעט עבירה בודדת לפני 8 חודשים וזה עקב כי לא התייצב למסדר.

לענין טענת העותר בסעיף 18 לענין המסוכנות – כי דין חופשה הוא לא כדין שחרור מוקדם, נכון, דינם שונה, אך יש וניתן לגזור גזירה שווה. אם המשיב לא היה יוצא לחופשות היתה חברתי שואלת כי היא לא בחנה את התנהגותו. לא יתכן כי יטענו באופן שמשרת את האינטרס. חברתי יודעת כי יציאה לחופשה מעידה על מסוכנות בטווח הקצר. מעבר לכך, כשאסיר יוצא לחופשה, משמע, שגורמי הטיפול ממליצים עליו. לא פעם ולא פעמיים עמד בית המשפט על ענין זה. אם הוא יוצא לחופשות ושהוא נתרם להליך הטיפולי, זה מלמד על הפחתת מסוכנות. לגבי סעיפים 20, 22 - רש"א התעלמו מהעובדה כי הוא היה בפיקוחם לפני שנתיים. רש"א ידעו שהוא היה בפיקוחם.

יש חוסר הבנה של העותר בנוגע להבדלים בטיפולים השונים, כמה אנו מתאימים לסוג העבירה ולצרכים הטיפולים של האסיר. אני חוזרת ואומרת כי כל העבירות בוצעו עד שנת 2008 טרם הליך הטיפול. חברתי אומרת כי במקרה שלו מדובר במי שלא יודע להירתם להליך טיפולי והיום במהלך המאסר הזה הוא קיבל מענה לצרכים שגם נציגת רש"א עמדה עליהם שזה הכלים להתמודדות במצבי משבר ולחץ ולקיחת החלטות אימפולסיביות כפי שעולה מחוות הדעת של גורמי הטיפול והוא ימשיך בטיפול גם במסגרת הרישיון.

בנוגע לטענה לפי סעיף 21 – התוכנית נבנתה כי בבת ים אין תוכניות היום. התוכנית נותנת מענה והיא הרבה יותר רחבה, כוללת טיפול פרטני, קבוצתי, גם אן.אי וגם 12 צעדים, גם להמשך הגמילה והכלים להתמודדות ולקיחת החלטות.

הוועדה רצתה לקבל פרטים לגבי הטיפול, אני מגישה עדכון של התוכנית שכוללת את תעודות של מנחי הקבוצה ופירוט.

לאור ההליך הטיפול שעבר, ההמלצות של גורמי הטיפול, ההתרשמות שלהם ממה שנרתם, התרשמות של נציגת רש"א שמקבלת אותו לתוכנית, התנהגות חיובית, יציאה לחופשות, עבודה במפעלים ובהתייחס לשוני בנסיבות ביצוע העבירה, אני סבורה שהוועדה שקלה היטב והתחשבה בעובדה כי מדובר במאסר רביעי כולל קריאת הפרוטוקולים ולכן התוצאה היא סבירה ואין להתערב בה.

<#5#>

פסק דין

1. ביום 26.2.15 החליטה ועדת השחרורים ברוב דעות וכנגד דעה חולקת על שחרורו של המשיב. העותר טוען כי החלטה לוקה בחוסר סבירות המצדיק התערבות ערכאה זו ולפיכך עותר לביטול החלטת השחרור.

2. המשיב שפוט לתקופת מאסר של שנתיים ושבועיים בגין עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות לדירה, החזקת כלי פריצה והחזקת כלי נשק. מועד שחרורו המלא מהכלא הוא 5.10.15 ובניכוי מנהלי 24.8.15. יצוין כי המדובר במאסר רביעי אותו מרצה המשיב.

3. רקע הרשעתו של המשיב הוא אירוע מיום 22.9.13 עת קשר עם שלושה אחרים להתפרץ לדירת מגורים ולבצע גניבה. במסגרת הקשר הצטיידו המשיב והאחרים בכלי פריצה לאחר שביצעו סריקות במקום, פרצו המשיב והאחר לבית, פרצו לכספת שהיתה בו ונטלו מתוכה כסף במזומן, דרכונים, אקדח ומחסניות עם כדורים, מסמכים, תכשיטים, מטבעות, שיקים ועוד. בגזר הדין ציין בית המשפט כי העונש המוסכם אליו הגיעו הצדדים נראה לו מקל למדי.

4. לחובת המשיב 16 הרשעות קודמות בעבירות רכוש, איומים, החזקת סמים לצריכה עצמית ושלא לצריכה עצמית, זיוף, בריחה ממעצר, מעשה מגונה, תגרה, נהיגה ללא רשיון ועוד. במסגרת זו ריצה המשיב 3 מאסרים קודמים הראשון בשנת 1987 והשני משנת 1989 שניהם למשך שנתיים כל אחד, בגין עבירות רכוש וסמים. מאסר שלישי ריצה המשיב בשנת 2008 למשך 44 חודשים בגין 20 תיקים הנוגעים לעבירות רכוש והחזקת סמים. בכל אחד משלושת מאסריו הקודמים, זכה המשיב לשחרור מוקדם. ממאסרו האחרון שוחרר שחרור מוקדם לתוכנית שיקום במסגרת רש"א.

5. בהחלטתה קבעה הוועדה כי למעט עבירת משמעת לא היה המשיב מעורב בפעילות פלילית ולא צבר לחובתו דוחות מידע שלילי או חמ"נים של שב"ס, הוא היה בסבב חופשות ולקח חלק פעיל בפעילות שיקום, הדוח הסוציאלי המורחב מציין כי מדובר באסיר מאורגן ויציב היודע לקדם את מטרותיו ופונה לצוות במקרה הצורך. לאור העובדה כי מדובר במאסרו הרביעי ורקעו ההתמכרותי לסמים, הוסברה לו חשיבות הטיפול בעבורו והוא סיים קבוצת שינוי. עוד מציינת הוועדה כי הונחה בפניה תוכנית שיקום פרטית מטעם "התחלה חדשה" ומן הדוח עולה כי הוכנה לאסיר תוכנית לשילוב בתוכנית שיקום טיפולית. עם זאת, לא מצויין מי המדריך ומנהל הקבוצה, מהם כישוריו, מתי הקבוצה תתכנס, באיזה תדירות ולמשך כמה זמן, וכך גם בחוות הדעת של ד"ר שני באשר לטיפול הפרטני. תוכנית התעסוקה הניחה את דעתה של הוועדה ורש"א מצאה את האסיר מתאים לשיקום, אך נמנעה מלעשות כן בשל העדר יכולת קליטה ביחידה.

הוועדה מציינת כי דנה והתחבטה בשאלה האם לתת אמון במשיב כאשר ניתן בו אמון ב-3 פעמים קודמות והמשיב שב לסורו. הוועדה סבורה כי עובדת היותו מבוגר יותר עשויה להוות גורם ממתן. כמו כן, היה פער זמני גדול בין העבירות הקודמות לבין העבירה הנוכחית ואף כי עברו הפלילי של המשיב עשיר, תיקי המב"דים שנסגרו מעטים יחסית.

דעת המיעוט בוועדה סברה כי המשיב לא שכנע כי חל שינוי משמעותי בהתנהגותו. גם בעבר השתתף בתוכניות טיפוליות רבות, רציניות ומגוונות, ושיתף פעולה עם המטפלים אך בתום הטיפול חזר וביצע עבירות ועל כן אין לתת בו אמון בפעם הרביעית.

6. העותר טוען כי הועודה לא נתנה את המשקל הראוי לכך כי מדובר במאסר רביעי ולא נתן משקל ראוי להרשעותיו המרובות, כמו גם לעובדה ששוחרר 3 פעמים שחרור מוקדם ואף בהיותו אסיר ברישיון ביצע עבירה בתקופת התנאי ורשיונו הופקע. מאסריו הקודמים של האסיר והאמון שנתנו בו הוועדות השונות לא הרתיעו אותו מלשוב ולבצע עבירות פחות משנתיים לאחר תום תקופת הרשיון והפיקוח של רש"א.

עוד טוען העותר, כי על אף שהאסיר סיים קבוצה לשינוי דפוסים בחודש פברואר 2014, מכלול הנתונים בעניינו כפי שבא לידי ביטוי בדוחות גורמי הטיפול ורש"א מצביעים שלא הוכיח שסיכוי שיקומו גבוהים. מדוח רש"א מחודש ספטמבר 2014 עולה כי הוא מודה באופן כללי ופורמלי בלבד בעבירות, לא מביע נזקקות טיפולית ולא פנוי לטיפול. העותר סבור לא די בהשתתפות בקבוצה שינוי דפוסים כדי להצביע על שינוי מהותי ואמיתי בעמדות המשיב כפי שהובעו אף בחודש ספטמבר 2014. עמדה זו נתמכת גם בהתרשמות יועצת רש"א מיום 8.2.15 לפיה המשיב אך החל בתהליך של התבוננות פנימית ולקיחת אחריות.

באשר לסבב חופשות טוען העותר כי המשיב אינו מוגדר בסבב חופשות אלא עניינו נבחן קודם כל חופשה לגופה. אין בכך כדי ללמד על העדר מסוכנות ציבורית. שכן אין ללמוד מיציאה לחופשה קצרה על התנהלותו במסגרת שחרור מוקדם. גם באשר להתנהגותו במאסר מציין העותר כי המשיב נידון משמעתית במהלך מאסרו דבר המצביע על כך שהמשיב אינו ראוי לשחרור.

העותר מדגיש כי המשיב שב לבצע עבירות פחות משנתיים לאחר שסיים תקופת רשיון בפיקוח רש"א אליה שוחרר ממאסרו השלישי (11.10.11). בדוחות רש"א השונים שהוגשו בעניינו אין כלל התייחסות לעובדה שהיה כבר בפיקוח רש"א ועם זאת חזר לבצע עבירות זמן קצר לאחר מכן וכן אין בתוכנית הפרטית שהוגשה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו.

7. המשיב עותר לדחיית העתירה, תמצית טיעוניו כי המדובר בהחלטה סבירה, ראויה ומאוזנת תוך שבאת כוחו של המשיב אשר טענה לפנינו בטוב טעם, הזכירה את ההלכה לפיה תפקיד בית המשפט מתמצה אך בסבירות ההחלטה ואינו מתערב בה אף אם הוא עצמו היה מחליט אחרת. עוד טוען המשיב כי אף שהמדובר במאסר רביעי אין בכך כדי למנוע שחרור מוקדם, אלא יש לבחון את עניינו הקונקרטי לצורך הבחינה הראויה. לדברי המשיב הרימו את כלל הנטלין המוטלים עליו, דבר הבא לידי ביטוי בהתרשמות חיובית של גורמי הטיפול, יציאה לחופשות ועבודה במפעלים. מדובר במשיב שהיה מכור לסמים מרבית חייו וכשבשני מאסריו הראשונים לא עבר הליך טיפולי ואף לא תכנית פיקוח ולא היו לו איפוא את הכלים להתנהלות ולהתמודדות אותם קיבל רק מאוחר יותר. לדברי המשיב, בניגוד לעמדת המדינה, הרי שסיכויי שיקומו גבוהים ובענין זה מפנה באת כוחו לדוח עו"ס מיום 23.2.14 לאחר סיום קבוצת טפול, לחוות דעת השניה של נציגת רש"א בה עומדת היא על השוני שהתחולל בו כתוצאה מהפגישות ומזכירה כי המשיב עבר תוכניות טיפוליות וחינוכיות ועל כן ראוי הוא לשחרור זאת כמתואר בסעיף 1 להחלטת הוועדה ובדוחות החיוביים מטעם גורמי שב"ס.

8. לפי סעיף 3 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, אין לשחרר אסיר אלא אם שוכנעה הוועדה כי הוא ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור. אכן כטענת העותר מדובר באסיר אשר הורשע בעבירות חמורות ובבוא הוועדה ליתן דעתה אם להיענות לבקשת השחרור ואם לאו, עליה להתייחס למכלול נסיבות ושיקולים ביניהם לעבירה שבשלה נושא האסיר את עונשו, הנסיבות בהן נעבירה וחומרתה. בענייננו מדובר בעבירה חמורה. אין זה גם מאסרו האחרון של המשיב והוא נושא עבר מכביד ובכלל זה 3 תקופות מאסר קודמות של קרוב ל-8 שנות מאסר כולל. מכל שלוש מאסריו הקודמים שוחרר המשיב שחרור מוקדם ואף עבר הליך שיקומי בפיקוח רש"א אשר לא הרתיעו מלשוב ולבצע את העבירות דנן פחות משנתיים מתום תקופת השחרור על תנאי והפיקוח שעבר מצד רש"א.

מתקשים אנו להבין את החלטת הוועדה על רקע דוח רש"א אך מחודש ספטמבר 2014 לפיו מתקבל הרושם כי המשיב מודה באופן כללי ופורמלי בלבד בעבירות, לא מביע נזקקות טיפולית ולא פנוי לטיפול. התרשמות יועצת רש"א עפ"י הדוח מיום 1.2.15 היא שהמשיב אך החל בתהליך של התבוננות פנימית ולקיחת אחריות. לא מצאנו גם פירוט בתוכנית "התחלה חדשה" לפרטים יסודיים והכרחיים, אם כי במהלך הדיון שבפנינו המציאה לנו באת כוח המשיב דוח משלים מטעם התחלה חדשה בחלק מעניינים אלה. גם הוועדה לא קיבלה מענה לשאלות אלה ועל אף זאת מצאה לנכון להורות על שחרורו של המשיב. כטענת העותר אף אנו לא מצאנו התייחסות בדוח רש"א ובהחלטת הוועדה לעובדת היותו של המשיב בפיקוח בעבר תחת רש"א וחזרתו לביצוע עבירות בתוך זמן קצר יחסית.

9. כידוע ערכאה זו אינה שמה עצמה במקום וועדת השחרורים אלא בוחנת את החלטותיה עפ"י אמות מידה מנהליות. עם זאת נראה לנו כי בענייננו לא הביאה הוועדה לידי ביטוי ראוי במניין שיקוליה, קודם החלטתה את שאלת מסוכנותו של המשיב באופן בלתי סביר המצדיק התערבותנו.

10. משמדובר במשיב לו עבר מכביד, שוחרר בעבר 3 פעמים ושב לסורו בתוך פרק זמן קצר יחסית, זאת על אף שעבר לכאורה הליך שיקומי בפיקוח רש"א, ובהינתן הכלל כי שחרור מוקדם אינו זכות מוקנית ועל האסיר לשכנע כי ראוי הוא לו, לא נראה לנו כי די בתהליך ההתבוננות הפנימית ולקיחת האחריות בו החל המשיב כדי לשכנע בדבר העדר מסוכנות והיותו ראוי לשחרור מוקדם. אדרבא, נראה לנו כי התמונה הכוללת המצטיירת ממכלול הנסיבות מצביעה בהכרח על מסוכנות לא מבוטלת הנשקפת מהמשיב ובנסיבות אלה סבורים אנו כי יש יסוד של ממש להצדקת דעת המיעוט דווקא בוועדה, לפיה לא שיכנע המשיב כי חל שינוי משמעותי בהתנהלותו ולא ניתן בשלב זה ובפעם הרביעית לתת בו אמון כי לא יחזור לסורו פעם נוספת ולא יסכן את שלום הציבור ובטחונו.

11. החלטת הוועדה חורגת איפוא לדעתנו ממתחם הסבירות באופן המצדיק ביטולה וכך אנו מורים.

<#6#>

ניתן והודע היום י"ט אדר תשע"ה, 10/03/2015 במעמד הנוכחים.