1. לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית שהוצגה בפניי, ובהתאם לסמכות שניתנה לי לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מצאתי לפסוק כי האחריות לקרות התאונה וגרימת הנזק מוטלת על כתפי נהג הנתבעת 2.

2. מהעדויות שנשמעו בפניי עולה, כי נהג האוטובוס מודה בעובדה כי נהגת רכב הנתבעת 1 הספיקה לעצור את רכבה מאחורי רכב התובעים ובשל פגיעת האוטובוס בה מאחור נהדפה היא אל עבר רכב התובעים ופגעה בו. לפיכך, מצאתי להורות על קבלת התביעה כנגד הנתבעת 2 ודחייתה כנגד הנתבעת 1. לא מצאתי לייחס לרכב התובעים אשם תורם בשל עצירתו הפתאומית, תהא לכך הסיבה אשר תהא, מן הטעם שאילו שמר נהג רכב הנתבעת 2 על ריווח מתאים המאפשר לעצור את האוטובוס בכל עת אזי היתה נמנעת התאונה. ככל שנהג המונית יצר סיכון תעבורתי בעצם עצירתו הפתאומית בצד הדרך לצורך הורדת נוסעים, הרי שסיכון זה לא התממש כיון שרכב הנתבעת 1 הצליחה לעצור את רכבה בשל שמירת מרווח מתאים, ועל כן, נותק הקשר הסיבתי ואין לכך רלוונטיות לפגיעת האוטובוס מאחור ברכב הנתבעת 1 תוך הדיפתה אל עבר רכב התובעים, שסיבתה הבלעדית באי שמירת מרחק כנדרש בדין.

3. לאור האמור לעיל, הנתבעת 2 תשלם לתובעים סך של 25,906 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה מיום 10/2/15 , שכר טרחת עו"ד בשיעור של 17.55% , אגרת בית משפט כפי ששולמה ושכר העדים כפי שנפסק בדיון.

ניתן היום, י"ב ניסן תשע"ז, 08 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.