בפניי שתי תביעות שעניינן אחד, תאונת שרשרת מיום 9.6.2014 בה מעורבים כלי הרכב של הצדדים. רכב התובעת בתיק 18249-11-14 מאזדה מ.ר. 77-117-27 היה הרכב הראשון (להלן: "הרכב הראשון"), רכב הנתבעות 1-2 בתביעה בתיק 18249-11-14, מאזדה מ.ר. 39-910-75 היה הרכב השני בשרשרת כלי הרכב המעורבים (להלן: "הרכב השני") ורכב הנתבעת 3 בתיק 18249-11-14 מ.ר. 4382812 היה הרכב השלישי (להלן: "הרכב השלישי").

בתביעה בתיק 18249-11-14 נתבעים הכספים ששילמה מבטחת הרכב הראשון בגין נזקי הרכב הראשון בתאונה בצירוף שכר טרחת שמאי, ובתביעה בתיק 5405-03-15 נתבעים הכספים ששילמה מבטחת הרכב השני בגין נזקי הרכב השני, בצירוף שכר טרחת שמאי.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט למתן פסק דין בתביעות ששמיעתן אוחדה, בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984.

שמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, הגעתי לכלל דעה להטיל את האחריות לתאונה ונזקי הרכב השני, בשני מוקדיו, ולנזקי הרכב הראשון על נהג הרכב השלישי בשרשרת כלי הרכב המעורבים.

קביעתי יסודה בכך שמצאתי לקבל את גרסת נהגת הרכב השני לאופן התרחשות התאונה, לפיה בעת שכלי הרכב היו בנסיעה איטית, הרכב השלישי פגע ברכב השני בעוצמה והדפו לעבר הרכב הראשון, ולהעדיף גרסה זו על פני גרסת נהג הרכב השלישי לפיה הצטרף לתאונה קיימת בין שני כלי הרכב שלפניו. נהגת הרכב השני העידה עדות קוהרנטית וכנה, ממנה התרשמתי ובה נתתי אמון, כי עת שהרכב הראשון והרכב השני היו בנסיעה איטית, מרחק קצר לאחר שהרמזור התחלף מאדום לירוק, הרכב השלישי פגע ברכב השני מאחור בעוצמה והדף אותו לעבר הרכב הראשון. נהגת הרכב השני הכחישה נמרצות בחקירתה את הטענה שהיא פגעה ברכב הראשון לפני שנפגעה מאחור והשיבה: "בשום פנים ואופן לא. הרגשתי חבטה מאחור ועד שנסיתי לבלום, לא הספקתי שהרכב נזרק, זה היה חסר משמעות שאבלום כי הייתי ברכב שלפניי. אני עפתי קדימה" (עמ' 9 שו' 9-10). גרסת נהגת הרכב השני לתאונה הייתה אחידה בעדותה ובתיאור אופן התרחשות התאונה בטופס ההודעה למבטחי הרכב השני יום לאחר התאונה וכן בגרסה שמסרה במשטרה ביום התאונה (נ/1), והיא נתמכת בעדותה של נהגת הרכב הראשון אשר העידה שהרגישה פגיעה אחת ברכב הראשון, ולדבריה: "הרגשתי בום אחד, אבל חזק" (עמ' 6 שו' 7) וכן כשיצאה מהרכב שני כלי רכב היו מאחורי רכבה (עמ' 6 שו' 13,15).

נתתי דעתי לכך שנהגת הרכב הראשון לא הזכירה את הרכב השלישי בטופס ההודעה ובהודעה שמסרה במשטרה ביום התאונה ואף לא שללה בחקירתה, כאפשרות, שהרכב השלישי אינו מעורב בתאונה. בחקירתה הבהירה נהגת הרכב הראשון: "בטח שיכול להיות. מבחינתי זה מי שפגע בי מאחור" (עמ' 7 שו' 20) ובכך יש הסבר מניח את הדעת להתמקדות נהגת הרכב הראשון ברכב השני, שאינו גורע מהמסקנה אליה הגעתי בדבר אחריותו של נהג הרכב השלישי. אמנם במסמך קופ"ח מיום 11.6.2014 של נהגת הרכב הראשון (נ/3) צוין בתלונות הנהגת של הרכב הראשון "היא טולטלה מס פעמים", אולם נהגת הרכב הראשון הייתה נחרצת בתשובתה כי לא הייתה יותר ממכה אחת ברכבה, כשלדבריה: "לא זוכרת שהייתה יותר ממכה אחת, לא זוכרת שהייתה יותר ממכה אחת. אני זוכרת שהיתה מכה אחת, אבל המכה היתה מספיק חזקה שאני טולטלתי" (פר' עמ' 7 שו' 6-7).

מנגד, לא השתכנעתי מגרסתו של נהג הרכב השלישי לאופן התרחשות התאונה, ולא ראיתי לקבלה. גרסת נהג הרכב השלישי לא הייתה אחידה בעדותו ובדיווח שנמסר בטופס ההודעה. בעוד שבטופס ההודעה, יומיים לאחר התאונה, נמסר כי רכב צד ג' עקף את הרכב השלישי משמאל "חתך" אותו והרכב השלישי פגע ברכב שלפניו, בעדותו, למעלה משנתיים וחצי לאחר התאונה העלה נהג הרכב השלישי גרסה חדשה, לפיה הוא הבחין בתאונה שבין הרכב הראשון והשני, בעוד הרכב השלישי בעצירה לפני מופע אור אדום 10 מטרים מאחורי כלי הרכב, הוא הסיט את רכבו לנתיב השמאלי וכשראה רכב מגיח במהירות בנתיב השמאלי שב לנתיב הימני ופגע ברכב השני מאחור (פר' עמ' 10 שו' 27-29 ועמ' 11 שו' 2). בגרסה שנמסרה בטופס ההודעה מטעם נהג הרכב השלישי אין זכר לגרסת נהג הרכב השלישי בעדותו, שיש לראות בה עדות כבושה שלא ניתן על יסודה לקבוע ממצאים. ניסיונו של נהג הרכב השלישי להסביר את חוסר האחידות בין גרסאותיו, כך שרכב צד ג' משמאל עקף אותו כשרצה לעקוף את התאונה (עמ' 12 שו' 16-17) היא מתפתלת, מעוררת קושי ואינה תואמת לגרסתו לאופן התרחשות התאונה בעדותו. בנוסף, טענת נהג הרכב השלישי להצטרפותו לתאונה קיימת נותרה תלויה על בלימה, עת שנהג הרכב השלישי אישר בחקירתו כי לא ראה את הפגיעה של הרכב השני בראשון, לא ראה סימנים של חלקי כלי הרכב על הכביש או את הנהגות מחוץ לכלי הרכב. זאת, הגם שאליבא עדות הנהגת של הרכב השני והודעתה במשטרה הרכב השני עלה בלהבות והנהגת הוצאה מתוכו. מעדותו של נהג הרכב השלישי עולה כי הוא הסיק שכלי הרכב שלפניו מעורבים בתאונה מכך שראה את כלי הרכב, כאמור במרחק של 10 מטרים לדבריו, צמודים ובאמצע הכביש, בעוד הרכב השלישי בעצירה לפניו מופע אור אדום (עמ' 11 שו' 22,27). למרות זאת חוצה נהג הרכב השלישי את הרמזור, ממשיך בנסיעה במהירות שאינו יודע לומר מה היא (עמ' 11 שו' 10) ופוגע רכב השני. בחקירתו אישר נהג הרכב השלישי שלא ראה על הכביש חלקי פלסטיק וזכוכית שבורה ולא ראה את הנהגים מחוץ לרכב, אלא "לא, ראיתי שני רכבים שעומדים צמודים ואז פגעתי"(עמ' 12 שו' 3). גם אם אניח כי נהג הרכב השלישי הבחין בכלי הרכב שלפניו צמודים ובמרכז הכביש, וקיים קושי לקבל הנחה זו וליתן אמון בגרסתו המאוחרת והכבושה של נהג הרכב השלישי בעדותו, נהג הרכב השלישי לא ראה קיומה של תאונה בין כלי הרכב שלפניו, ולא סיפק הסבר מדוע אם זו תמונת המצב שראה (או הניח) הוא ממשיך בנסיעה שסופה פגיעה ברכב השני.

מיקום הנזק בכלי הרכב השני והשלישי, תומך אף הוא בגרסת נהגת הרכב השני ובהעדפתה על גרסת נהג רכב השלישי. הרכב השלישי על פי חוות דעת השמאי שהוגשה ותמונות הרכב (נ/3) ניזוק במוקד חזית, ובתמונות הרכב נראים סימני פגיעה בפגוש הקדמי וכיפוף הפח במרכז חזית הרכב. הרכב השני, על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, ניזוק במוקד האחורי ובחזית, ובתמונות הרכב (נ/2) נראים סימני פגיעה בפגוש האחורי וכיפוף הפח במרכז הפגוש האחורי וסימני מעיכה בחזית, בפגוש הקדמי. הרכב הראשון, על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, ניזוק במוקד אחורי, ובתמונות הרכב (נ/2) נראים סימני פגיעה בפגוש האחורי וכיפוף הפח במרכז הפגוש. מוקדי נזק אלה תומכים במסקנה שכלי הרכב נסעו האחד אחרי השני וכי הרכב השלישי פגע בעוצמה ברכב השני כשהוא מאחוריו, ואינם מסתברים עם גרסת נהג הרכב השלישי לכך שפגע ברכב השני לאחר שסטה שמאלה ושב לנתיב הימני. גרסה זו של נהג הרכב השלישי, הייתה מחייבת פגיעה בחלק השמאלי האחורי של הרכב השני, ולא במרכז הפגוש האחורי של הרכב השני עם מרכז הפגוש הקדמי של הרכב השלישי כפי שנראה בתמונות כלי הרכב.

עוצמת הנזק בכלי הרכב, תומכת אף היא בקבלת גרסת נהגת הרכב השני לכך שהרכב השלישי פגע ברכב השני בעוצמה והדפו לעבר הרכב השני. הנזק למוקד הקדמי של הרכב השלישי, על פי חוות דעת השמאי שהוגשה (נ/3) הינו 28,889 ₪ בתוספת מע"מ (מתוכו סך של 24,280 ₪ בגין חלפים, סך של 1,800 ₪ בגין עבודות והיתר צבע) ובתמונות הרכב שלישי נראית פגיעה בחזית ועיקום הפגוש הקדמי. הרכב השני הוכרז אובדן מוחלט, כאשר על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה הנזק במוקד האחורי הוא בסך 17,256 ₪ (מתוכם סך של 11,526 ₪ בגין חלפים, סך של 4,070 ₪ בגין עבודות והיתר צבע) והנזק במוקד הקדמי הוא בסך של 23,896 ₪ (מתוכם סך של 16,826 ₪ בגין חלפים, סך של 3,730 ₪ עבודות והיתר צבע). היקף הנזק במוקד האחורי של הרכב הראשון, על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה הוא בסך של 8,282 ₪ (מתוכם סך של 3,362 ₪ בגין חלפים, סך של 2,420 ₪ בגין עבודות והיתר צבע). היקף הנזקים בכלי הרכב, ובשים לב לכך שבחזית רכב ישנם חלקים רבים יותר ולכך שעלות עבודות התיקון במוקד הקדמי והאחורי ברכב השני היא באותו סדר גודל, בשלוב תמונות כלי הרכב בהן נראים סימני פגיעה וכיפוף הפח במרכז הפגוש הקדמי של הרכב השלישי ובמרכז הפגוש האחורי של הרכב השני, תומכים, אף הם, במסקנה כי הרכב השלישי פגע בעוצמה ברכב השני והדפו לעבר הרכב הראשון.

לא נעלם מעיניי כי בעוד שנהגת הרכב הראשון העידה כי רכבה היה בעצירה, נהגת הרכב השני העידה כי כלי הרכב הראשון והשני היו בנסיעה במהירות, ואולם אין בכך לגרוע מהמסקנה אליה הגעתי, משלא מצאתי להטיל על נהגת הרכב השני אחריות לתאונה.

אשר על כן, האחריות לתאונה מוטלת על נהג הרכב השלישי.

לאור האמור, ומשהנזק הנתבע בשתי התביעות לא נסתר, בתביעה בתא"מ 18249-11-14, תשלם הנתבעת 3 לתובעת סך של 11,400 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה, וכן את אגרת המשפט ששולמה, שכר עדת התובעת כפי שנפסק בדיון ושכ"ט עו"ד בשיעור של 17.55%.

בתביעה בתא"מ 5405-03-15 הנתבעים רשואן שתיווי והפניקס חברה לביטוח בע"מ, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 70,607 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה, וכן את אגרת המשפט ששולמה, שכר עדת התובעת כפי שנפסק בדיון ושכ"ט עו"ד בשיעור של 11.8%.

הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

פוטרת את התובעת בתיק תא"מ 18249-11-14 ואת התובעת בתיק תא"מ 5405-02-15 מתשלום המחצית השנייה של האגרה בכל אחת מהתביעות.

ניתן היום, ג' טבת תשע"ז, 01 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.