לפני בקשת התובעת להעברת הדיון בתיק לבית המשפט השלום בתל אביב, וזאת בהתאם לתניית שיפוט מקומית בלעדית, המעוגנת בסעיף 15 להסכם בין הצדדים.

הנתבעת טענה כי הבקשה הוגשה זמן רב לאחר הגשת ההתנגדות מבלי שצורף לה תצהיר. כתובתה של הנתבעת הינה בעיר סחנין ומקום היווצרות העסקה, מקום ביצוע העבודות, ומקום הימצאות הנכסים כולם בעיר סחנין שבמחוז חיפה. תניית השיפוט אינה משקפת את כוונת הצדדים ומהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים אני מחליטה לקבל את הבקשה:

הבקשה הוגשה בהזדמנות הראשונה עם הגשת כתב הטענות הראשון מטעם התובעת והיא נסמכת על ההסכם בין הצדדים ולא על עובדות שבמחלוקת הצריכות תמיכה בתצהיר.

תקנה 5 לתקנות סדר הדין נאזרחי, תשמ"ד- 1984 קובעת כי "היה קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום". סעיף 15 להסכם בין הצדדים קובעת כי סמכות השיפוט הייחודית והבלעדית בכל הנוגע להסכם הינה של בתי המשפט בתל אביב – יפו.

נפסק כי אין לראות בחיובם של בעלי דין להתדיין במחוז מסויים כתנאי מקפח. (רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן, פורסם בנבו) . תניית סמכות שיפוט מקומית ייחודית מוסכמת גוברת על שיקולי הנוחות. רק נסיבות מיוחדות יצדיקו התעלמות מתניית השיפוט (ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray Company Ltd, פורסם באתר נבו). הנתבע לא הצביע על נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מהכלל המעניק את הבכורה לתניית שיפוט ייחודית מכוח תקנה 5 לתקנות על פני תקנה 3 לתקנות הנ"ל.

לאור האמור, התוצאה הינה כי יש לכבד את תניית השיפוט שבהסכם בין הצדדים.

לפיכך, מורה על העברת הדיון בהתנגדות לבית המשפט השלום בתל אביב- יפו.

ניתנה היום, כ"א אדר תשע"ה, 12 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.