בפניי בקשת רשות להתגונן מטעם המבקשת בפני תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש נגדה המשיב לתשלום סך של 91,811 ₪, בגין חבותה כלקוחה. הבקשה הוגשה לאחר שלבקשת המבקשת חוייב המשיב להמציא לה מסמכים, ואלה הומצאו.

התביעה בסדר דין מקוצר הינה חריג להליכי התביעה הרגילים ובמסגרתו עשוי בית המשפט להכריע בתביעה, כולה או חלקה, על סמך האמור בכתב התביעה ובבקשה לרשות להתגונן, כמו גם על בסיס הדיון המתייחס לבקשה זו בלבד. בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נבו(1) 390, 400 (1999)). הנטל להראות הגנה לכאורה נקבע כנטל קל מאוד "קצה חוט של טענת הגנה" כמאמר כב' השופטת פרוקצ'יה בע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, 15.6.2009, מופיע בנבו. עם זאת יש למנוע סיכול מטרתו של ההליך על ידי העלאת טענות סתמיות, שכל מטרתן למנוע מהתובע את היתרונות שבסדר דין מקוצר (ע"א 779/87 נח בליט ואח' נ' בנק לאומי, פ"ד מד(3) 304, 311 (1990)).

התביעה

המבקשת ניהלה אצל המשיב בסניף נווה אלון עכו, חשבון עו"ש דביטורי, שמספרו 269456, ולשם כך חתמה המבקשת על בקשה לפתיחת חשבון וכן על תנאים כלליים לפתיחה ולניהול של חשבון ומסכמים נלווים.

מאז פתיחת החשבון ובהסתמך על מסמכי החשבון אשר צורפו לכתב התביעה נתן המשיב למבקשת, מעת לעת, הלוואות ו/או אשראי.

ביום 8/11/12, או בסמוך לכך, נטלה המבקשת, מאת המשיב הלוואה בריבית משתנה על סך של 25,000 ₪, ולשם כך, בין היתר, חתמה המבקשת על בקשה פרטנית להלוואה.

ביום 2/12/13, או בסמוך לכך, נטלה המבקשת, מאת המשיב הלוואה נוספת בריבית משתנה על סך של 83,000 ₪, ולשם כך, בין היתר, חתמה המבקשת על בקשה פרטנית להלוואה.

ביום 1/3/15, הראה החשבון את יתרות החובה כדלקמן:

בחשבון העו"ש, יתרת חובה של 1,230 ₪, לא כולל ריבית מיום 1/1/15.

בחשבון ההלוואה מספר 1, יתרת חובה בסך של 15,708 ₪, לא כולל ריבית מיום 1/3/15.

בחשבון ההלוואה מספר 2, יתרת חובה של 74,873 ₪, לא כולל ריבית מיום 1/3/15.

על פי תנאי החשבון וכתבי ההלוואות, כל סכום של ישולם למשיב במועדו, ישא ריבית פיגורים בשיעור הנהוג מידי פעם בפעם אצל המשיב, וריבית אשר תצורף לקרן מידי רבעון שנתי, תתרבה לקרן ותישא אף היא ריבית כאמור.

ריבית הפיגורים השנתית המרבית הנהוגה נכון ליום 1.3.15 אצל המשיב בחשבון עו"ש והלוואות מסוג זה הינה בשיעור של 13.20%, והיא מחושבת ע"י המשיב ומתווספת לקרן בתום כל רבע שנה, (בסוף החודשים מרץ, יוני, ספטמבר, דצמבר), או בכל מועד אחר שיונהג ע"י המשיב מידי פעם בפעם.

המשיב דרש מן המבקשת לשלם לו את כל הסכומים המגיעים לו ממנה, אולם המבקשת לא נענתה לדרישתו ולא פרעה את חובתה.

גילוי מסמכים

טרם הגשת בקשת הרשות להתגונן הגישה המבקשת בקשה לגילוי מסמכים, וביום 27/5/15 המשיב המציא למבקשת דפי חשבון בין התאריך 10/2012 ועד לתאריך 01/2015. העתקי המסמכים הוגשו לאחר הדיון.

הגנת המבקשת

המבקשת פנתה מספר פעמים למשיב בבקשה למסור פירוט הלוואות שנטלה אך נתקלה בסירוב, לכן לא עודכנה בכל פעם ביתרת החוב המעודכנת לאחר כל הזרמת הלוואה ולא קבלה פירוט הוצאות ושכ"ט בהם חויבה, לא קבלה מסמכי פתיחת הלוואה.

לטענת המבקשת המשיב הפעיל עליה לחץ כבד ודרבן אותה לקבל את ההלוואות כהלוואות "גישור" לסילוק יתרת הפיגורים כתנאי לאי סגירת חשבונה והפיכתה לחייבת מוגבלת ופתיחת הליכים נגדה, וכי המשיב ידע להוליכה בדרך החתחתים במסלול שתוצאותיו ידועות מראש בהיותה בת 17, חסרת ניסיון בענייני הלוואה ועקב משכורתה הנמוכה באותה תקופה.

המבקשת טוענת כי בשל היותה במצב קשה הגובל בברירת מחדל בו קבלה המבקשת "הצעות" מכשילות שדרדרו אותה במדרון התלול של הלוואות וחיובים והלוואות נוספות ובנוסף מתמודדת עם בעיות טרגיות של טיפול נפשי ורפואי לאחר ניתוחי קיצור קיבה וכל הכרוך בזה. עוד פירטה המבקשת כי מלבד בעיות המשקל העודף, הניתוחים ותופעות הלוואי שלהם, נישאה בשנת 2012 ברוסיה, הבעל הובא לארץ, כאשר היא נשאה בכל ההוצאות ולפתע עזב הבעל את הארץ והותירה עם כל החובות.

המבקשת טוענת כי נפתח "מהלך שרשרת" לכיסוי החוב והלחץ שהופעל ע"י המשיב בתחילת קבלת ההלוואות, בכל פעם בסכום הולך וגדל וכל הלוואה נכפית על המבקשת.

דיון והכרעה

בחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 (להלן" "חוק הבנקאות") נקבעו החובות לאיסור הטעייה (סעיף 3 לחוק הבנקאות), איסור ניצול מצוקה וחולשה (סעיף 4 לחוק הבנקאות), כאשר ביחס לשניהם נקבע כי האיסור הינו במעשה או במחדל.

הפסיקה ביססה את חובת הזהירות של הבנק המחייבת אותו ל"פקפק" בפעולות שמבוקש לבצע בחשבון הלקוח לשניים: חשש למרמה בפעילות מורשה והיות הפעולה חריגה (דנ"א 1740/91 ברקליס נ' פרוסט, פ"ד מז(5) 40 (1993), להלן: "פסק דין פרוסט").

טענת ההגנה של המבקש הינה כי היה על הבנק להימנע מלהמשיך ולתת לה הלוואות לפריסת החובות, בהם לא הצליחה לעמוד פעם אחר פעם. זוהי טענת "המתאבד הכלכלי", שנדונה בת.א. (מחוזי תל אביב) 2150/08 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' אורלי הרן, 8.7.2013, מופיע בנבו, שונה בפסד דין על דרך הפשרה בע"א 6934/13, 19.2.2015, מופיע בנבו, להלן: "פסק דין הרן").

המבקשת העלתה טענות בצורה כללית, למרות שקיבלה דפי חשבון וארכות להגשת בקשת רשות להתגונן, לא כימתה את נזקיה ולא טענה כנגד איזה חלק של התביעה היא מתגוננת.

המבקשת הודתה בשימוש בכספים, שמשכה מהחשבון, בתרומתה ליצירת החוב ובחובתה לסלקו.

"היו לה הוצאות כבדות...וגם היה ניתוחים נלווים וגם היום יש הוצאות כבדות..." (פרוטוקול, עמ' 2 שורות 21-22).

הלכה פסוקה היא כי בית המשפט לא יתן רשות להתגונן לנתבע שאינו טורח לפרט את הגנתו (ד"ר יואל זוסמן "סדרי הדין האזרחי", (מהדורה שביעית בעריכת השופט ד"ר שלמה לוין), בעמ' 673-674; ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה (1973) בע"מ נ' Warner Home Video (Ltd) U.K, פ"ד מו (2) 273 (1992)). המבקשת לא פירטה כדבעי את טענותיה בעניין הריבית הגבוהה, שגבה ממנה המשיב, ולא כימתה את נזקיה בגין מחדלי הבנק לטענתה. בהתחשב בכך שהשלימה עם התנהלות המשיב במשך שנים, נמצאת טענתה קלושה ודחוקה, ועומדת בניגוד לעובדה שהשתמשה בכספים, שקיבלה מהבנק, ושאפשרו לה לנהל את חייה, למרות שלא היה ביכולתה הכלכלית לפרוע את כל התחייבויותיה.

המבקשת אישרה כי קיבלה את ההלוואות, השתמשה בהן לצרכיה הרפואיים והיומיומיים ולכיסוי יתרות חוב בחשבון ובהלוואות קודמות.

טענת המבקש המועלית כהגנה בפני התביעה דומה מאד לטענות שהועלו ע"י הנתבעים בע"א (שלום חיפה) 140/00 אברג'ל דוד וחנה נ' בנק לאומי, פ"מ תש"ס(3) 673, שם טענו המבקשים, בין השאר, כי מנפיק כרטיס האשראי התרשל בכך שהוא אפשר למערער 1 "ברשלנות מסגרת דמיונית של אשראי, ולקחו על עצמם סיכונים שאני לא הייתי נוטל. רשלנות זו תרמה לכך שיוצאו כספים כלשהם שלא הייתי מוציא לו ידעתי על חריגה זו" על כך קבע כב' השופט לבנוני, שם: "לא ייפלא איפוא, כי צודק המשיב בהגדרתו כי טענה זו היא כשלעצמה היא טענה חצופה, בהתחשב בעובדה כי המבקשים נטלו את הכסף לכיסם".

היקפן של חובות הבנק (ע"א 5893/91 טפחות נ' צבאח, פ"ד מח(2) 573 (1994)) אינו מפטיר את הלקוח מחובותיו בכל מקרה. אין המבקשת יכולה להסתמך על חובת האמון שחב הבנק כלפיה, כמזור לכל נזק שאירע לחשבונה כאשר קיימת עצימת עיניים רשלנית שלה. במקרה זה ידעה המבקשת על מצב חשבונה, הוצאותיה והכנסותיה. המבקשת לא טענה מה יכולה היתה לעשות לולא המשיב היה מעמיד לה איזו מן ההלוואות. חתימת המבקשת על הסכמי ההלוואות השונים מהווה הודאה בקבלת ההלוואות הקודמות ובעובדה שלא עמדה בהתחייבויותיה.

הסיכום הינו כי בפי המבקשת הגנה קלושה ודחוקה, שלא קיבלה ביטוי כמותי, ונראה כי המבקשת משאירה את ההחלטה בעניין חלוקת האחריות בינה לבין המשיב לשיקול דעת בית המשפט.

במקום לדחות את הבקשה מאחר ואינה עומדת בחובת הפירוט, אני קובעת כי בהשוואה לנסיבות פסק דין הרן למקרה של המבקשת, הרי שאם שם נקבעה תרומת הרשלנות של הבנק על 25%, במקרה זה היא תעמוד לכל היותר על עשרה אחוז. בפסק הדין הרן נדון מקרה של בן, שדחף את אימו לפתוח חשבון, בו ניהל השקעות בסיכון גבוה, הבנק ישע כי האם במצב בריאות לא טוב, ועצרו את הפעילות בחשבון רק לאחר שאזלו הבטחונות.

כאמור ההבדלים בין המקרים הינם כי המבקשת פעלה בחשבונה שלה, בעצמה. המבקשת מבקשת להשתמש בגילה הצעיר כמדד לחובת הגנה מוגברת של הבנק עליה מפניו, אך למרות העובדה שהמבקשת הינה בגיל 17, בגיל זה צעירים מנהלים חשבון בנק, הרי שהמדובר בבגירה, שחזקת המודעות לתוצאות מעשיה וחתימותיה חלה עליו.

גם אם ייקבע כי הבנק לא פעל בזהירות הנדרשת, והיה עליו להימנע מלאפשר למבקשת להמשיך ולפעול בחשבון, הרי שלכל היותר יבוטלו ההלוואות, ואין בכך כדי לפגום בחובת ההשבה של כל צד את מה שקיבל.

המבקשת הפקידה סכומים לחשבון, לרבות משכורות, ומשכה סכומים במזומן, כספומט וכרטיסי אשראי, שאף אחד מהן לא היה חריג, כמו כן המבקשת משכה כספים למטרת ניתוחים וכל תופעות לוואי הקשורות בזה, אין בסכומים חריגים של משיכה שהיו אמורים להדליק בפני המשיב "נורה אדומה". בוודאי שאין רלוונטיות למרמה, ממנה על הבנק להגן על לקוחו, כפי שהיה בפסק דין פרוסט.

אשר על כן ניתנת למבקשת רשות להתגונן ביחס לסכום מעוגל כלפי מעלה של 10,000 ₪ מתוך סכום התביעה, וכנגד היתרה אין בפיה הגנה.

לאור היחס בין הסכום בגינו ניתנה רשות להתגונן לבין סכום פסק הדין, ולאחר שהתרשמתי מחוסר יכולתה הכלכלית של המבקשת, איני מתנה את הרשות להתגונן בתשלום הסכום, בגינו נדחתה הבקשה.

אני מחייבת את המבקשת לשם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין הבקשה בסך 1,755 ₪.

ב"כ המשיב יגיש נוסח פסק דין חלקי פורמלי לחתימתי, תוך הפחתת הסכום, בגינו ניתנה רשות להתגונן, וזאת עד ליום 11/11/15.

ניתנה היום, י"ט חשוון תשע"ו, 01 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.