הבקשה

1. לפני בקשת הסתלקות מטעם המבקשים עפ"י סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "החוק") ובהתייחס לשתי התובענות הייצוגיות שבכותרת ולנוכח הגשת בקשה מאוחדת לאישור התובענה כייצוגית באותו נושא בתיק 18274-07-06. בקשת ההסתלקות הוגשה בהתאם ובהמשך להחלטת ביהמ"ש מ- 25.9.16.

2. לטענת המבקשים, בחודש מרץ 2015 הגישו המבקשים בנפרד שתי בקשות לאישור תובענות ייצוגיות כנגד המשיבה בכל הקשור עם העלאת תעריף הארנונה לסיווג "בניין המשמש לחניית רכב ללא תשלום", כעולה מצו הארנונה לשנת 2015 (ת"צ 4884-03-15 הוגשה ע"י ליאו בל 1986 בע"מ ות"צ 6740-03-15 הוגשה ע"י פלג כהן דויטש – משרד עו"ד (להלן: "הבקשות הקודמות")).

3. בתאריך 1.4.15 הגישו המבקשים בקשה לאיחוד הבקשות הקודמות מאחר והינן מעוררות שאלות עובדתיות ומשפטיות דומות וחופפות במהותן וכן שאלות אחרות שהינן משלימות על מנת שתוצג תמונה שלמה בסוגיה נשוא התובענות שעילתן זהה. המשיבה התנגדה לאיחוד ועתרה למחיקת אחת מהבקשות לאור החפיפה ביניהן.

בתאריך 7.5.15 קבע כב' סגן הנשיא ד"ר קובי ורדי, כי על המשיבה להגיב לשתי הבקשות, כמו כן הורה כי התיק יועבר לשופט שיחליט האם למחוק אחת מן הבקשות או לדון בהן במאוחד. המשיבה הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו לביהמ"ש העליון וזו נדחתה בתאריך 15.7.15.

בתאריך 21.9.15 הורתה כב' הש' ד"ר דפנה אבניאלי על איחוד התובענות. בתאריך 20.4.16 התקיים דיון בבקשות הקודמות בפני כב' הש' אבניאלי, בו הודיעו המבקשים כי הינם שוקלים הגשת בקשת אישור מתוקנת, וזאת בהמשך להצעת ביהמ"ש לשקול זאת, לאור הצורך בהרחבת חברי הקבוצה כך שתכלול גם את קבוצת ההמשך וזאת בשל מיעוט הנישומים ששילמו ארנונה לפי התעריף המתוקן בעת הגשת הבקשות הקודמות.

בתאריך 10.7.16 ולנוכח הצורך בהרחבת הקבוצה כאמור, הגישו המבקשים יחדיו בקשת אישור חדשה וזו כוללת את חברי הקבוצה המקורית וכן את קבוצת ההמשך שעד למועד הגשתה. התובענה החדשה עוסקת באותן שאלות שבעובדה ומשפט בהן עסקו הבקשות הקודמות ולמעשה, כך נטען, "בולעת" את התביעות הקודמות.

4. בדיון שהתקיים ב- 25.9.16 בפני עתרו המבקשים למחיקת הבקשות הקודמות לנוכח הבקשה החדשה. ב"כ המשיבה התנגדה ועמדה על הגשת בקשות הסתלקות, מכאן בקשה זו.

לטענת המבקשים, יש לאשר הסתלקותם ולהורות על מחיקת הבקשות הקודמות, תוך המשך ניהול ההליך בבקשה המעודכנת בהיות דרך זו הדרך הטובה והיעילה ביותר לייצג ולנהל עניינם של חברי הקבוצה.

המבקשים ציינו, כי ככל שיש מקום לתשלום הוצאות, יש להטילן על המשיבה לנוכח התנהלותה הדיונית. לבקשה צרפו המבקשים תצהירי המבקשים ובאי כוחם כדין.

תגובה לבקשה

5. המשיבה מצידה אינה מתנגדת לעצם ההסתלקות אך לטעמה יש להשית על המבקשים הוצאות גבוהות במיוחד, לנוכח העובדה ולפיה מלכתחילה לא היו צריכות הבקשות להיות מוגשות. לטעמה, הבקשות הקודמות הוגשו בחיפזון וללא בדיקה מינימלית בדבר קיומה של קבוצה. כך גם נפלו בבקשות הקודמות פגמים ולמרות זאת סרבו המבקשים להסתלק מהן, אלא רק לאחרונה, היינו בחלוף כשנתיים ממועד הגשתן כאשר מניע המבקשים הינו קדימות בתור והפוטנציאל שבקבלת גמול ושכ"ט. המשיבה הדגישה, כי במועד הגשת הבקשות הקודמות לא היתה קבוצת משלמים ששילמו עפ"י צו הארנונה החדש באשר החיוב החל בחודש מרץ ואילך בלבד, מה שמעורר תהייה באשר לאופן הייצוג ההולם על ידי המייצגים דנא. מעבר לכך, התובע הייצוגי בת"צ 6740-03-15, פלג כהן דויטש – משרד עורכי דין, מייצגת את עצמה בניגוד להלכה הפסוקה שנועדה למנוע ניגוד אינטרסים בין התובע הדואג לגמול האישי ופחות לטובת הקבוצה.

6. המשיבה הוסיפה, כי בעצם הגשת הבקשות ב-2 וב- 3 לחודש מרץ 2015 למרות שצו הארנונה המתוקן יושם החל מ- 1.3.15, כאשר בתקופה זו שילמו 9 נישומים בלבד, וכאשר עסקינן בסעד של השבה, שהינה למעשה השבה אפסית בנסיבות, כי אז העדרה של הקבוצה מלמד על אי ייצוג הולם וחוסר תום לב. בנוסף הפנתה המשיבה לבקשת המבקשת 1 ב- 9.3.15 לתיקון טעות סופר בהגדרת הקבוצה שתכלול את כל המחזיקים בחניונים ללא תשלום החל מ- 1.3.15 ולא עד למועד זה. לכך התנגדה המשיבה בהיות הצורך לטעמה כזה שאינו נובע מתיקון טעות סופר אלא בתיקון מהותי ובניגוד לסעיף 21 לחוק, בקשה שהתקבלה בסיכומו של יום על ידי כב' הש' ורדי בהחלטה מתאריך 26.3.15.

בדיון שהתקיים לפני כב' הש' אבניאלי התקבלה עמדת המשיבה, כך טענה, כי לא ניתן לקבוע סעד השבה לתקופה מאוחרת למועד הגשת בקשת אישור התובענה כייצוגית, מכאן שהבקשה להסתלקות עתה מחייבת חיוב הוצאות גבוהות לנוכח פרק הזמן שחלף והצורך בבקשות, תגובות והתייצבויות לדיונים שלא לצורך. המשיבה ראתה התנהלות מכבידה בעצם ניהול הליך כפול (שתי בקשות), למרות היות הבקשות פגומות כפי שמודים בכך עתה המבקשים בעצם הגשת ההסתלקות. המשיבה אף הפנתה לבקשות לאיחוד הדיון בתובענות הקודמות ולהתדיינות שהתקיימה בצורך במחיקת אחת מהבקשות. המשיבה ציינה, כי הסכימה למחיקת שתי הבקשות ולהגשת בקשה אחת משותפת, אך שלא כפי בקשת המבקשים לפיה חברי הקבוצה יהיו גם מי ששילמו ארנונה עפ"י התעריף המתוקן בתקופות המאוחרות להגשת הבקשה. עוד הפנתה לצורך במתן שתי תגובות על שתי הבקשות לאישור התובענות כייצוגיות, לבקשת רשות הערעור שהוגשה בגין החלטה זו של כב' הש' ורדי ולהחלטת ביהמ"ש העליון שאמנם דחתה את הבר"ע, אך קבעה כי מן הראוי "שהחלטות הנוגעות להגשת תגובות לבקשות לאישור תובענה ייצוגית העוסקות באותו נושא, ייתנו על ידי מותב שבקשות האישור הועברו לשמיעה בפניו". לפיכך, נאלצה המשיבה להגיש שתי תגובות נפרדות לכל אחת מבקשות האישור למרות שהן חופפות.

עוד הפנתה לכך שכב' הש' אבניאלי בדיון מתאריך 20.4.16 הציעה למבקשים לנהל רק אחת מהבקשות והם הסכימו בשלב מאוחר זה, כי אין מקום לדון בשתיהן. כך גם קיבל ביהמ"ש את עמדת המשיבה לפיה לא ניתן לנהל את שתי הבקשות ללא קבוצה. לבסוף חזרו בהם המבקשים מהסכמתם לנהל רק אחת מהבקשות לאישור והודיעו כי אינם מתכוונים להמשיך לנהל את שתי הבקשות במתכונתן הנוכחית. בחלוף כ- 3 חודשים הגישו המבקשים בקשת אישור חדשה מבלי שטרחו להסתלק קודם לכן משתי הבקשות הקודמות. בכך מנעו מתובעים פוטנציאלים אחרים להקדימם ואף לא עדכנו את ביהמ"ש כי זנחו את כוונתם להגיש בקשת תיקון להליכים התלויים ועומדים. המשיבה אף התייחסה לבקשות נוספות שהוגשו במסגרת ההליכים הקודמים, כאשר רק בדיון מ- 25.9.16 הסכימו המבקשים להסתלק מהבקשות הקודמות.

7. לאחר שסקרה כאמור את השתלשלות ההליך, עתרה המשיבה להשית על המבקשים הוצאות גבוהות לנוכח ניהול הליכי סרק והליכים כפולים, כאשר כל מגמתם הינה לתפוס תור מוקדם ככל האפשר. לפיכך, ועל מנת לשרש נוהג נפסד זה שיש בו כדי להפעיל כלי עוצמתי כדוגמת התובענה הייצוגית, סברה כי יש לחייב המבקשים בהוצאות גבוהות.

תשובה לתגובה

8. המבקשות תיקנו את הודעת המשיבה לעניין המועד הנכון שבו מתחילים לגבות את דמי הארנונה, כאשר הדרישה מופקת עוד קודם ל- 1.3.15 כאשר ברור כי נישומים משלמים החיוב בהוראת קבע בבנק או בכרטיס אשראי עוד קודם למועד זה שאליו חותרת המשיבה כמועד הנכון ממנו יש להתחיל ולמנות את המועדים. מכל מקום, אין כל קושי בהכללת חברי הקבוצה שהצטרפו גם לאחר ה- 1.3.15. בכך, קמה לטעמם קבוצה הראויה להימנות על שתי הבקשות לאישור התובענות כייצוגיות נכון למועד הגשתן.

בכל הקשור עם הגשת שתי בקשות אישור דומות שעילתן זהה, הסכימו המבקשים לאחד את הבקשות וליעל את הדיון, הסכמה שהביאו אף לפתחה של המשיבה ואף הסכימו למתן תגובה אחת לשתי הבקשות, אלא שהמשיבה סירבה. מעבר לכך הפנו לבקשות האישור והראו, כי אין מדובר בבקשות שנכתבו כלאחר יד אלא הן מקיפות ורציניות. כמו כן טענו, כי ככל שיאלצו להגיש בקשת אישור חדשה אחת לשנתיים ביחס לחברי הקבוצה שהתווספו בשנתיים האחרונות, יוצרת קושי, כפל הליכים וקבוצות חופפות. מעבר לכך ציינו, כי עצם הסכמת המשיבה להסתלקות בתגובתה, מלמדת על כך שלא היה כל מקום לעצם הגשת הבקשה, באשר בקשה זו התבקשה במהלך הדיון האחרון, אך המשיבה עמדה על הגשת בקשת הסתלקות והכל לשם פסיקת הוצאות. בכך ראו שוב משום סרבול ההליך.

דיון

9. משהוגשה בקשת הסתלקות אליה צורפו תצהירים כדין ולפיהן לא התקבלו כל טובות הנאה למבקשים או לבאי כוחם כתוצאה מההסתלקות, וכאשר במקום שתי התובענות הוגשה תובענה אחת ובקשה לאישור התובענה כייצוגית, במאוחד, כי אז לא מצאתי כל סיבה שבדין שלא להיעתר לבקשת ההסתלקות ביחס לשתי התובענות שבכותרת, וכך הנני להורות.

בכל הקשור עם בקשת המשיבה לפסיקת הוצאות, נדמה, כי שני הצדדים לאורך ההליך הפסידו הזדמנויות לנהלו באופן יותר פרודוקטיבי, כפי שקרה רק בסיכומו של יום. אמנם, המשיבה נאלצה להגיש תגובות לשתי הבקשות ואף נאלצה להתדיין לאורך כשנתיים, אך בפועל ההתדיינות לא הסתיימה, היא תסתיים רק לאחר דיון בתובענה החדשה שהוגשה.

משלפתחו של ביהמ"ש מצויה בקשה חדשה, לא סברתי שיש צורך כבר עתה לערוך חישובי הוצאות שניתן לעורכם בסיכומו של ההליך, כשאז יילקחו בחשבון גם ההליכים שמסתיימים עתה כחלק מחישוב ההוצאות שיגיעו למי מהצדדים ועפ"י תוצאות ההליך.

לפיכך, אינני פוסק בשלב זה הוצאות כאמור ודוחה עניין זה לתום ההליך בת"צ 18274-07-16.

עמדות הצדדים לעניין זה שמורות עימם.

ניתנה היום, כ"ב כסלו תשע"ז, 22 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.