1. לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה ובמעמד צד אחד ביום 25.4.2015.
   
2. לטענת המבקשים, בראש נושא המחלוקת מדובר בחוזה שכירות לדירת מגורים ברח' חיל התותחנים 3/33 בראשל"צ שהחל ביום 1.3.2013 ועד ליום 28.2.2014. בתום השכירות לפי החוזה ניתנה למבקשים אופציה לתקופת שכירות נוספת של 24 חודשים. חודשיים לפני תום תקופת האופציה הראשונה, הודיעו המבקשים לבעל הדירה כי בכוונתם לממש את האופציה של השנה השנייה לתקופה של עד חצי שנה. לטענת המבקשים בעל הדירה הסכים לבקשה ולא סוכם ביניהם מועד ספציפי להעברת הצ'קים לתקופת השכירות החדשה. המבקשים מציינים כי בשל אותו עניין הוגשה תביעה נוספת לסעד כספי חוזי שמספרה 9150-03-15. המבקשים שהיו בני זוג נפרדו והמבקש 1 עזב את הדירה. המבקשת 2 נשארה לגור בדירה עם שתי בנותיה וביקשה דחייה של תשלום שכר הדירה לתקופה קצרה של חצי שנה מאחר ולא השתכרה וטרם ניתנה החלטה בעניין המזונות לשם הסדרת תשלומי שכר הדירה. חוזה הדירה הסתיים בתאריך 28.2015 ובעל הדירה לא סמך על הבטחת המבקשת 2 וכבר ביום 15.3.15 הגיש תביעה בנושא.
   המבקשת מציינת כי מידי חודש בחודשו הינה מעבירה לחשבון התובע את דמי השכירות במלואם ואף בתוספת שהוסדרה ביניהם.
   
3. בבקשתם של המבקשים להארכת מועד להגשת כתב הגנה ציינו כי בתאריך 15.3.2015 קיבלו לידיהם תביעה לסעד כספי חוזי בסדר דין מקוצר. לדבריהם עוד במועד הגישו בקשת רשות להתגונן כלפי תביעת הסעד הכספי בלבד. לאחר שהתקבלה הפסיקתא ביום 25.4.2015 הבינו כי תלויה ועומדת כנגדם תביעה נוספת, תביעת פינוי עליה לא הגיבו. לדבריהם הדבר קרה כתוצאה משגגה וחוסר הבנה בעניין הפרוצדורה המשפטית ולאור אי הבנתם כי לתביעת הסעד הכספי מתלווה גם תביעת פינוי. לטענתם אי ההבנה נוצרה עקב הכתרת שתי התביעות עם כותרת זהה.
   
4. לטענת המשיבים, למבקשים לא עומדת כל זכות לביטול פסק הדין מחמת הצדק, שכן כתב התביעה נמסר להם כדין. למבקשים אין כל הגנה אפשרית ואף לא קלושה ביותר מפני תביעה זו. המבקשים טוענים טענות שקריות אשר נועדו למשוך זמן ולאפשר להם לשהות בדירת המשיבים שלא כדין. ביום 11.3.2015 בוצעה מסירה של כתב התביעה לידי המבקשים. ביום 25.4.2015 ניתן תוקף של פסק דין לפסיקתא. ביום 4.5.2015 הגישו המבקשים בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה. המשיבים טוענים כי המבקש 1 פנה בעצמו למשיבים וביקש מהם שיגישו תביעת פינוי כנגד המבקשת 2 לסילוקה מהדירה הואיל והם בהליכי גירושין.
   
5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי לקבל את הבקשה מן הטעמים שיפורטו להלן:
   
   א. הארכת מועד שנקבע בחיקוק
   פסק הדין ניתן בהיעדר הגנה ביום 25.4.2015. הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה הוגשה ביום 4.5.2015. לפיכך הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה במועד.
   
   ב. ביטול מחובת הצדק
   נראה כי אין מקום להורות על ביטולו של פסק הדין מחובת הצדק. כתב התביעה הומצא למבקשים ביום 11.3.2015 ואישור המסירה אף נחתם. אין כל מחלוקת כי המבקשים קיבלו לידיהם את כתב התביעה.
   
   ג. ביטול משיקול דעת בית המשפט
   במסגרת זו על בית המשפט לבחון שני מבחנים אלו: סיבת מחדלם של המבקשים להתגונן, וסיכויי ההצלחה כי הגנתה של המבקשים תתקבל.
   
   באשר למבחן הראשון, טענת המבקשים היא כי סיבת המחדל של המבקשים להתגונן היא כתוצאה משגגה ואי הבנה באשר לקיומה של תביעת פינוי התלויה ועומדת כנגדם. לדבריהם הגישו את טענות ההגנה שלהם בתביעה נוספת שהוגשה ונסובה אותו עניין והוכתרה בכותרת זהה. בנסיבות העניין אין סיבה זו מהוות עדות לזלזול מופגן בהליכים המשפטיים אלא לכל היותר רשלנות מצידם של המבקשים, אשר ניתן לרפאה בהטלת הוצאות בגין הנזק שנגרם למשיבים.
   באשר למבחן השני, שהוא החשוב מבין השניים, נראה כי למבקשים יש סיכויי הצלחה כנגד התביעה לאור הטענה כי הועברו תשלומי שכר דירה למשיבים. טענתה זו מצריכה ומצדיקה קיום בירור ראייתי כדין, ולפי שהמדובר בזכות חוקתית עליה להישמע בפני בית המשפט. אמנם, בטרם שליחת החלטה זו הודיעו התובעים כי הנתבעים פינו את הדירה ולפיכך הסעד האופרטיבי של פינוי התייתר, אולם, נוכח כתב ההגנה המצוי בתיק, וכל עוד שאלו לא הודיעו על משיכת בקשתם, הרי שאין מקום לשנות מהחלטה זו בשלב זה.
6. לאור האמור לעיל, מצאתי להורות על ביטולו של פסק הדין לפי שיקול דעת בית המשפט ובכפוף לתשלום הוצאות המשיבים בסך של 2,000 ₪ בתוך 15 ימים. ככל שלא ישולמו ההוצאות במועדן, תדחה הבקשה ופסק הדין יוותר על כנו.
   
7. לאחר ביצוע התשלום כאמור, יגישו המבקשים אל תיק בית המשפט הודעה והתיק ייקבע לדיון.
   

ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"ה, 06 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.